רמת גן

רמת גן
מחוז	תל אביב
מעמד מוניציפלי	עירייה
ראש העירייה	צבי בר
גובה ממוצע	‎5‏ מטר
תאריך ייסוד	1921
סוג יישוב	עיר בעלת 100 - 200 אלף תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2010:
- אוכלוסייה	145,875 תושבים
- שינוי בגודל האוכלוסייה	‎0.6%‏ לשנה
- צפיפות אוכלוסייה	11,027 תושבים לקמ"ר
תחום שיפוט	13,229 דונם
רמת גן
דירוג חברתי-כלכלי	8 מתוך 10
מדד ג'יני	0.4534
לאום ודת   95.2% יהודים   0.0% ערבים-מוסלמים   0.0% ערבים-נוצרים   0.0% דרוזים   4.8% אחרים (לפי הלמ"ס נכון לדצמבר 2009)
אוכלוסייה לפי גילאים 0 10 20 30 40 50 60 70 גילאי 0 - 4 6.9% גילאי 5 - 9 5.5% גילאי 10 - 14 5.1% גילאי 15 - 19 5.1% גילאי 20 - 29 16.9% גילאי 30 - 44 23.0% גילאי 45 - 59 15.7% גילאי 60 - 64 5.1% גילאי 65 ומעלה 16.7% (לפי הלמ"ס נכון לדצמבר 2009)
חינוך סה"כ בתי ספר 42 –       יסודיים 32 –       על-יסודיים 14 תלמידים 18,759 –       יסודיים 11,855 –       על-יסודיים 6,904 מספר כיתות 700 ממוצע תלמידים לכיתה 27 (לפי הלמ"ס נכון לדצמבר 2009)
http://www.ramat-gan.muni.il

בול עם סמל העיר רמת גן

הבניין הראשי של שנקר - בית ספר גבוה להנדסה ולעיצוב

רמת גן היא מהערים המרכזיות במחוז תל אביב בישראל. היא גובלת בערים תל אביב, קרית אונו, גבעתיים, גבעת שמואל ובני ברק. בשטחה נמצאים האצטדיון הלאומי, הפארק הלאומי, הספארי, אוניברסיטת בר-אילן, מרכז רפואי שיבא (תל השומר) ומתחם בורסת היהלומים.

שטח השיפוט של רמת גן הוא 13,229 דונם. היא הוקמה ב-1921 כמושבה חקלאית, הוכרה כמועצה מקומית ב-1926 והוכרזה כעיר בשנת 1950‏. העיר חברה בארגון פורום ה-15.

מיקום גאוגרפי

האזור שבו שוכנת רמת גן הוא חלק מאזור גבעות הנמוכות מ-100 מטר בשפלת פלשת, המשתרעות מנחלי האיילון והירקון ממערב ומצפון ועד לבקעת אונו במזרח. שטח רמת גן עצמו מאופיין בארבע גבעות בולטות מעל סביבתן שזכו לכינויים: הר אברהם (73 מטר) , הר שאול, הר הבנים וגבעת הארנבות. הבקעה שבין הר אברהם להר שאול זכתה לכינוי 'העמק' בפי ותיקי רמת גן. לאזור ראשוני זה המהווה את מרכז העיר היום נלווים השטח המישורי שבינו לבין נחל הירקון והרמה המצויה דרומית לו הידועה כרמת יצחק ('רמת גן ב').

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של רמת גן

בעיר נמצאו שרידים ארכאולוגיים מתקופת הנחושת והברונזה, אך בהמשך, בזמן השלטון הערבי בארץ ישראל הדלדלה אוכלוסיית האזור לתקופה ארוכה. בתחילת המאה ה-18 עובתה אוכלוסיית האזור שבין הירקון לנחל אלכסנדר על ידי בני שבט אבו קישק שהגיעו מסיני, ולאחר 1830 על ידי פאלחים מצרים וסודנים שהביאו לארץ איברהים באשא ומוחמד עלי.

על אף הגידול באוכלוסייה, המקום שימש מקום מסתור לשודדי דרכים ונותר מסוכן עד לסוף המאה ה-18. ההצעה היהודית הראשונה ליישוב העיר נעשתה בסוף המאה ה-19, במכתבו של יהושע שטמפפר ליואל משה סלומון, לאחר הכישלון הראשון של ההתיישבות בפתח תקווה.

אספת הייסוד של היזמים להקמת העיר נערכה בי"ד באייר תרע"ד 1914 בתל אביב, כאשר קבוצה מתושבי אחוזת בית בהנהגתו של ד"ר יהודה לייב מטמון-כהן, מייסדה של הגימנסיה הרצליה, החליטו להקים עיר כפרית המבוססת על עבודה עברית באזור זה. גורמים שונים עיכבו את יישומה של התוכנית עד לסיום מלחמת העולם הראשונה, בין השאר, כיוון, שבמהלך 1917, השטחים עליהם תוכננה להבנות העיר היו בקו החזית בין הכוחות העות'מאניים והבריטים.

עם ניצחון הבריטים וסיום המלחמה, חזרה הקבוצה לנסיונות להקים את העיר, ושינתה את שמה מעיר גנים לרמת גן. במרץ 1926 הוכר היישוב כמועצה מקומית על ידי הבריטים, וכשנה לאחר קום המדינה, בשנת 1950, הוכרה כעיר בישראל.

סמל רמת גן

סמל העיר מורכב ממגן ירוק שבמרכזו צורת מגן דוד ובתוכה פרטים שאפיינו את העיר: עץ דקל = משבעת המינים ומבטא את שורשיות העם בארצו. שמש, כשמש העולה על עם ישראל המתעורר. חומת לבנים בימין הסמל כסימן לתנופת הבנייה. מעל החומה - עצים המציינים את פרדסי רמת גן ואת היותה עיר גנים. במרכז-טנא עם ירקות ולרוחב הסמל מחרשה המסמלים את פניה החקלאיים של רמת גן. משמאל - ארובה המרמזת לפן התעשייתי של העיר. מסביב למגן הדוד מופיעים שבעה כוכבים כשבע שעות העבודה וכשבעת הכוכבים בדגל שהציע הרצל. שם העיר כתוב בתחתית הסמל.

אוכלוסייה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2010, יש ברמת גן 145,875 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎0.6%‏.

לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2009, העיר מדורגת 8 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשס"ט (2008-2009) היה 72.5%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2009 היה 8,604 ש"ח (ממוצע ארצי: 7,070 ש"ח).

חינוך

אקדמי

• אוניברסיטת בר-אילן
• בית צבי בית הספר הגבוה לאמנויות הבמה ע"ש צבי קליר
• מכללת רמת גן
• שנקר בית ספר גבוה להנדסה ולעיצוב
• מכללת ורצברגר - ביה"ס הגבוה לאמנויות
• המרכז האקדמי למשפט ועסקים ר"ג

תיכונים

• אהל שם
• בליך
• אורה מודיעים
• אורט אבין
• תיכון חדש ע"ש יגאל אלון
• ישיבה תיכונית רמת גן
• תיכון דתי לבנות הרא"ה
• תיכון מקיף רמת-גן ע"ש רפאל איתן
• תיכון דתי לבנים אמי"ת בר-אילן גוש דן

יסודי

בתי ספר ממלכתיים אביגור ארנון בן-גוריון גבעולים הבילויים הגפן הלל המנחיל המתמיד ויצמן זומר חשמונאים יהל"ם

מורדי הגטאות מכל"ל נטעים ניצנים עליות ערמונים עתיד קורצ'אק רמת אפעל רמת חן בתי ספר ממ"ד אושא נעם הרא"ה מורשת משה

שלום בתי ספר של החינוך העצמאי חורב בנים (סניף ארלוזורוב) חורב בנות (סניף "אבישי") חורב לגיל הרך (סניף סירקין) בנות חיל בן איש חיל נתיבות משה בתי ספר לחינוך מיוחד סביון מתי"א ישיבות ישיבת ההסדר רמת גן

תנועות הנוער בעיר

• תנועת הצופים - שבט צופי רמת גן הוקם בשנת 1944 על ידי ותיקי העיר משה למלשטרייך ויוסף מרגולין. השבט ישב בעשרים וחמש השנים הראשונות לפעילותו בסמוך למיקום הנוכחי של בית צבי ועבר בשנת 1969 למשכן הקבע מצידו השני של הר הבנים ובו גם 'אוהל אהוד' אתר הנצחה לחללי השבט ע"ש אלחנני אהוד שנפל במלחמת יומה"כ. צופי העיר היו במשך עשורים חלק מהווי החיים בה ובשיאה מנתה תנועת הצופים בעיר מעל 5000 חניכים שחולקו בין שבטים שונים והיוותה הנהגה בפני עצמה בתנועת הצופים. עם הירידה בכוחן של תנועות הנוער נסוגה גם תנועת הצופים ומונה פחות מ-4000 חניכים ברחבי העיר המחולקים ל-7 שבטים: שבט רמת גן, שבט הירקון, שבט רמת חן, שבט רעים בקרית קריניצי, שבט השיקמה ,שבט עלית ושבט אפעל.
• תנועת בני עקיבא בעיר ולה שלושה סניפים: סניף רמת חן ברחוב הרא"ה, סניף רמת עמידר ברחוב התפוצות וסניף ר"ג ברחוב רוקח מונה כ-700 חניכים.
• תנועת הנוער העובד והלומד ולה שני קנים: הוותיק יותר בעיר ברחוב הרא"ה, קן קריית בורוכוב קיים בקן למעלה מ70 שנה והוא מונה כ150 חניכים וקן חדש "רמת גן-מרכז" ברחוב ארלוזורוב המונה כ80 חניכים.
• תנועת מכבי צעיר ולה סניף ברמת עמידר המונה כ-14 חניכים
• ארגון המש"צים (מדריכי של"ח צעירים) ולו אשכול המונה כ-100 חניכים

מקומות מרכזיים

מוסדות תרבות

תיאטרון היהלום

בית הכנסת הגדול בכיכר אורדע, 9/08

אנדרטת השואה על הר הבנים

שדרות הילד, היוצאות מכיכר רמב"ם

דקלי וושינגטוניה ברחוב הרא"ה

• מוזיאונים: המוזיאון לאמנות ישראלית, המשכן לאמנות יהודית על שם דוד לבקובסקי, בית הצייר אהרון כהנא, המוזיאון לאמנות המזרח הרחוק, מוזיאון היהלומים, מוזיאון האדם והחי, בית אברהם קריניצי והמוזיאון לאמנות רוסית.
• תיאטראות: תיאטרון הספריה, תיאטרון רמת-גן ע"ש "אולף החמישי", תיאטרון היהלום, "בית צבי" ע"ש צבי קליר, בית ראסל, בית רוזן.
• גלריות אמנות : גלריית זכוכית - ממוקמת במתחם מכללת ורצברגר ברמת גן. גלריית אשכול הפיס למדעים ולאמנויות "אהל-שם" רמת-גן בשיכון ותיקים.
• תזמורת: התזמורת הקאמרית רמת גן נוסדה בשנת 1950 וממשיכה להופיע כל השנים. התזמורת הסימפונית רמת גן נוסדה בשנת 2003.

אתרי טבע ונוף

• הפארק הלאומי, המושך אליו מבקרים רבים גם מחוץ לעיר, בעיקר בחגים וימי חופש.
• גנים: פארק מרום נווה, גן אברהם, גן שאול (גן הקופים), גן דוד המלך.
• הספארי ברמת-גן: המרכז הזואולוגי תל אביב-רמת גן
• הר הבנים: אחת הנקודות הגבוהות שבעיר רמת גן. על הר הבנים נערכים טקסים ממלכתיים ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל וביום השואה. על הר הבנים נמצאת אנדרטה לזיכרון השואה. באנדרטה פסל גדול של יהודי התוקע בשופר ולמרגלותיו חורבות לבנים ושש ארובות המסמלות את ששת מיליון היהודים שנספו בשואה. כמו כן, נמצא על ההר בית יד לבנים של רמת גן. על ההר כיכר עגולה ובה 12 עצי דקל ו12 כתובות פסיפס של שבטי ישראל.

במורד הצפוני של ההר נמצאת שמורת טבע עירונית המשמרת את צמחיית הכורכר, ולצידה ממוקמים שני בניינים ייחודיים שהקים האדריכל צבי הקר - "בית המשושים" ו"בית הספירלה".

מקומות בילוי ומסחר

• רחוב ביאליק וכיכר אורדע (רמב"ם)
• קניון איילון
• אצטדיון רמת גן
• קניון ביאליק (לשעבר: מרכז אלרם)
• כפר המכביה
• מתחם בורסת היהלומים
• קניון מרום נווה

בתי חולים

• מרכז רפואי שיבא (בית חולים תל השומר)

תחבורה

התחבורה הציבורית ברמת גן מבוססת על אוטובוסים של חברת דן ומוניות שירות. תחנת הרכבת תל אביב מרכז מחוברת למתחם הבורסה באמצעות גשר להולכי רגל וכן תחנת הרכבת בני ברק נמצאת בסמוך לקניון איילון ואצטדיון רמת גן.

הקו האדום של המערכת להסעת המונים במטרופולין תל אביב צפוי לעבור דרך ציר ז'בוטינסקי ברמת גן מתחת לפני הקרקע, עם תחנות תת קרקעיות ברחוב ביאליק וברחוב אבא הלל (במתחם הבורסה). הקו הצהוב צפוי לעבור בדרך בן-גוריון עם תחנות בקניון איילון, מכון מור ושדרות ירושלים. הקו הסגול צפוי לעבור בבית החולים תל השומר, אוניברסיטת בר-אילן ובדרך אלוף שדה עם תחנות במחלף אלוף שדה ורחוב הירדן.

רחובות ראשיים

• דרך אלוף שדה - כביש מהיר המחבר את דרך השלום בתל אביב עם כביש גהה (4), עוברת בחלקה הדרומי של רמת גן.
• רחוב ז'בוטינסקי - מחבר את תל אביב עם בני ברק ופתח תקווה. ברחוב נמצאים, לצד האנדרטה לזכרו של דב גרונר, מגדל גרונר - צבעו ורדרד, המהווה מגדל מגורים יוקרתי. במרתף הבניינים נמצא המרכז המוזיקלי לרמת גן. כמו כן, ברחוב ממוקמת תחנת המשטרה של רמת-גן, מצודת טגארט אשר שימשה בעבר את משטרת המנדט הבריטי. ציר תנועה זה התפתח בסוף המאה ה-19 על גבי שביל חמורים בדרך יפו מלבס עם התבססות פתח תקווה. הכביש נסלל בתקופת הנציב הרברט פלומר ואף כונה 'כביש פלומר'. קריניצי סיפר שהגנרל רונלד סטורס, מושל ירושלים (שבמחוזו שכנה אז ר"ג), שוכנע לאשר את הסלילה לאחר הועבר בקפדנות במהמורות על ידי נהגו של ראש העיר. היות שבתקופה זו הרחובות ברמת גן לא היו סלולים, נקרא כביש זה על ידי ראשוני רמת גן בשם "הכביש השחור".

בנתיב תנועה מרכזי זה עתידה לעבור רכבת תחתית מת"א לפ"ת.

• רחוב ביאליק - רחובה הראשון של העיר, כיום מרכז העיר ומרכז תוסס לעסקים. בטרם סלילתו כונה 'הכביש הלבן'. בו שוכנים כיום בית העיריה ובית האזרח ובו שכנו בעבר בית המשפט ובית הספר הראשון עד שעלו מבניהם באש. החלק באזור כיכר רמב"ם (אורדע) כונה על ידי ראשוני רמת גן בשם "העמק".
• דרך אבא הלל - ציר התנועה העיקרי מאזור הבורסה עד למתחם הקניון ורמת החייל בתל אביב, עובר בחלקה הצפוני של רמת גן. נתיבו חופף לדרך יפו שכם העתיקה. כביש זה נכבש לראשונה בשלהי התקופה הטורקית.
• דרך בן-גוריון (בעבר רחוב מודיעין) - עובר לאורכה של רמת גן מצפון לדרום, מרחוב אבא הלל ועד דרך רבין (לשעבר דרך הגבורה), ומשמש כציר תנועה עיקרי. חלקו נמצא תחת שיפוטה של עיריית בני ברק, דבר שגרם למספר חיכוכים בין העיריות. הופיע כ'דרך המואזין' המוליכה מכיוון סלאמה לירקון ולדרך שכם במפות העבר. בקצהו הדרומי בתחום גבעתיים שכן בטרם קום המדינה מחנה בריטי גדול שהיה ידוע כ'שטח תשע הנטוש'. כמחצית הקילומטר מן הירקון שכן מחנה המטכ"ל הראשון של צה"ל ובו מפקדת השלישות הראשית בימינו. באזור זה חוצה הרחוב ריכוז אתרים ארכאולוגיים מן התקופה הכלכוליתית. באמצע נתיב הרחוב באזור מפגשו עם רחוב הרצל על שטח מעונות ויצו של היום שכן 'קיבוץ רמת גן' - מתחם מגורים בו שהו חלק מן ההכשרות הקיבוציות בטרם עלייתם לקרקע.
• רחוב הרא"ה - ציר תנועה מאזור מרכז העיר וכיכר רמב"ם ובית הכנסת הגדול של ר"ג עד לדרך הגבורה שבדרומה. רחוב זה הוכתר בעבר כ'רחוב הארוך ביותר המצוי בתחומי אותה עיר'.
• שדרות ירושלים - רחובה הראשי של שכונת רמת יצחק בעבר וציר התנועה הראשי שלה ושל ואזור מרום נווה כיום.
• רחוב הרצל - הציר המקביל לרחוב ביאליק (שגם הוא חד סטרי ברובו) מצדם הנגדי של 'העמק'- כיכר רמב"ם ו'גן המלך דוד'.
• רחוב הירדן - רחוב ראשי בדרום רמת גן המתחבר בחלקו הדרומי לדרך אלוף שדה ומפריד בין שכונות הבילויים, נווה יהושוע ושיכון מזרחי.

מתחם הבורסה

ערך מורחב – מתחם הבורסה

מתחם הבורסה ברמת גן, מבט מצפון מערב. הבניין הימני ביותר הוא לאונרדו סיטי טאוור

מבט על מתחם הבורסה לעת ערב

מתחם הבורסה הוא מרכז עסקים בחלקה המערבי של העיר, על גבול תל אביב. האזור מכיל ריכוז גדול של גורדי שחקים, ובהם בורסת היהלומים (אחת מהמובילות בעולם בתחום זה), שסביבה התפתחו עסקים רבים בתחומי יהלומנות, היי טק, מערכות מידע, עריכת דין, הנהלת חשבונות ועסקי מזון. באזור התפתח גם מרכז הזנות וההימורים של גוש דן.

בתחילת המאה ה-21 נחנכו שני אתרים במתחם הבורסה - גשר מודעי המחבר את רמת גן עם דרך חיפה בתל אביב (בצומת רחוב ז'בוטינסקי של ת"א) ותיאטרון היהלום.

כמו כן, מכיל המתחם מספר בתי מלון, המפורסם והגדול שבהם הוא לאונרדו סיטי טאוור, שמשמש גם כמרכז כנסים.

בצמוד למתחם שוכן גורד השחקים הגבוה בישראל - מגדל משה אביב.

שכונות רמת גן

גבעת גאולה כפר אז"ר כופר היישוב מרכז העיר מרום נווה נווה יהושע הבילויים נחלת גנים קריית בורכוב קריית קריניצי

רמת אפעל רמת חן רמת יצחק רמת עמידר רמת שקמה (סלמה ג') שיכון ותיקים שכונת הבושם שכונת הגפן שכונת הלל

שכונת עלית ואזור הבורסה שכונת ראשונים תל בנימין תל גנים תל יהודה

גבעת גאולה

		ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: לשון, פסקאות, חוסר נייטרליות.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

שכונת גבעת גאולה - נמצאת בין רמת חן,רמת השקמה ושיכון ליפקני, בדרומה של רמת גן . שכונה זו נוסדה ע"י עולי תימן , על גבעה ,שעד ל-1948, הייתה מעין פרבר מזרחי ושכונת-בת אמידה , של כפר שלם (סלאמה). תושבי השכונה , עולי-תימן - שרובם הגיעו במבצע "על כנפי נשרים", מתימן , מהעיר רדאע, התיישבו במקום בראשית שנת 1949 . שמה של השכונה, "גבעת גאולה" , ניתן לה על שם "מחנה גאולה" ['חאשד'] שהיה מחנה מעבר לעולי תימן , ליד עדן - מושבת החסות הבריטית , בדרכם ארצה. ראשוני העולים השתכנו בבתים הערביים שננטשו רק כמה חודשים קודם על ידי הערבים, בתקופת מלחמת העצמאות. בהמשך, עם התגברות העליה, והעדר פתרונות קליטה ראויים לעולים, הבינו המוסדות הקולטים שיזמת ההשתכנות של העולים מקלה עליהם במציאת פתרונות קליטה ,ומעתה הם בעצמם הכווינו ועודדו את העולים להשתכן במקום. הסוכנות היהודית סייעה בידם , באספקת ציוד בסיסי; שלחן,כסאות ומיטות-סוכנות ובהמשך, סייעו למשפחות בהקמת משקי עזר קטנים שכללו לול ועופות וכמה עזים וכבשים - לצורך אספקה עצמית של ביצים וחלב. בתחילה לא היו מים בשכונה בכלל, למרות שהיו קיימות מספר בארות ערביות ,ובהן משאבות ממוכנות . לפיכך, בתקופה הראשונה הביאו נשות המשתכנים את המים מכפר שלם, כשהן נושאות פחים מלאים מים על ראשיהן, ודליים בידיהן. בהמשך, סייעו הרשויות בהפעלת באר מים אחת במרכז השכונה והמים השאובים שנדלו ממנה נשפכו לבריכה סמוכה. לאחר זמן, חוברו כל בתי שכונת גבעת גאולה בצנרת אל באר זו. לאחר הקמת רמת חן הסמוכה - חוברה שכונת גבעת גאולה למערכת המים האזורית ולא היה צורך בהספקת מים מהבאר המקומית. בתי השכונה ומגרשיהן היו בחזקת האפוטרופוס לנכסי נפקדים, כבר מינואר או פברואר 1949 , והדיירים הראשונים, עולי תימן, הוחתמו על חוזי חכירה מטעם האפוטרופוס לנכסי נפקדים. קצת אחרי זה הועברו המבנים והקרקע לאחריות הקרן הקיימת לישראל , כאשר הדיירים מחדשים את חוזי השכירות מול הקק"ל מידי שנה בשנה, כנגד תשלום שנתי. רק בראשית שנות ה- 60 , לאחר הקמת "מנהל מקרקעי ישראל" הועברו המבנים והקרקע לאחריות המנהל - שסירב לחדש את חוזי השכירות, ומאז מעמדם של האוכלוסין תלוי באוויר. מצד אחד- לא זכו לקליטה ראויה בדומה לאחרים שהופנו למושבים , ומן הצד השני - נשללה מהם הזכות להוסיף ולהחזיק במעמד של חוכרים/שוכרים. מצב זה קיים עד היום (ינואר 2012). שכונת "גבעת גאולה" הייתה בראשיתה בתחום עיריית תל אביב, ורק מאוחר יותר נכללה בתחומי העיר רמת גן. "גבעת גאולה" הייתה השכונה היהודית היחידה באזור במשך מספר שנים ."גבעת גאולה" - קדמה לרמת חן לפחות ב- 4 שנים וקדמה ל"רמת שקמה" - לפחות ב- 6-7 שנים. במשך כל השנים הללו טופחו והתפתחו כל שכונות העיר ורק "גבעת גאולה" הוזנחה. השכונה לא הייתה מחוברת לחשמל, יותר מ-10 שנים מאז יסודה, ומספר שנים כפול מזה , אם לא יותר, לא היו בתי השכונה מחוברים למערכת הביוב, שלא לדבר על כביש ומדרכות שלא נסללו. שינוי קטן לטובה החל בתקופת כהונתו של ראש העיר צבי ברזאני, שדאג לחיבור השכונה למערכת הביוב וסלל בה כביש אחד, אבל אותות ההזנחה ניכרים בשכונה עד היום. עתידה של השכונה לוט בערפל ואין איש יודע מתי תגאל משממונה. השטח נותר כמובלעת חסרת תכנון, והתושבים מוחזקים כחסרי זכויות , וכבני ערובה , בבתים מטים ליפול. עיריית רמת גן לא אישרה הרחבות, תוספות ושינויים, למבנים הקיימים, ואפילו שיפוצי מבנים נאסרו.

לעומת, החזקת התושבים במצב של חסרי זכויות על בתיהם ומגרשיהם, נגסו הרשויות בשטחי האדמה הפנויים שבשכונה והקימו עליהם שיכונים (ליפקני), בית אבות, בית-ספר תיכון על אזורי לבנות, ספריה עירונית , ולאחרונה הוקם בניין מפלצתי ענק על אדמות השכונה, אשר מלבד זה שגזל את מרחב המחיה של תושבי השכונה, הוא מהווה מפגע סביבתי מכוער.

ב-1996 אושרה תוכנית לפינוי ובינוי שעיקרה פינוי כל המבנים הקיימים, בניית מבנים רבי-קומות והשבחה ניכרת של הקרקע.

האוכלוסייה בשכונה מונה כיום כ- -90 משפחות ומונה כ - 500-600 נפשות. בני הדור השני והשלישי החלו לחזור לשכונה ולדרוש את הסדרת המצב התכנוני.

בשנת 2005 הקימו התושבים את עמותת "בקת". העמותה מארגנת פעולות שונות בתחום התרבות, פיתוח סביבתי, תמיכה משפטית וייעוץ, סיוע לתושבים מבוגרים במצוקה וכן מקיימת מגעים עם עיריית רמת גן על מחלקותיה השונות במטרה להסדיר את המצב התכנוני בשכונה, תוך שמירה על צביונה כשכונה כפרית.

ראוי להזכיר באתר זה כי עץ השקמה העתיק, הוא חלק אורגאני ובלתי נפרד מ"גבעת גאולה" ולא חלק מ"רמת השקמה" -שנבנתה בסמוך, ושקבלה את שמה בזכותו. העץ שימש מקום מפגש חברתי לילדי שכונת "גבעת גאולה" , שעליו, ממש- ישבו הילדים כמעט מידי יום, החליפו חוויות, והאזינו לסיפורים. מצער, שמהשכונה המקופחת הזאת נגזלה גם "כבשת הרש" הזאת, ועץ השקמה העתיק, עם תמונתו המפוארת , כבר מנוכס ומיוחס לשכונת "רמת שקמה" הצעירה משכונת "גבעת גאולה".

הבילויים

הבילויים היא שכונה בדרום העיר הגובלת בשכונות נווה יהושוע ממזרח, רמת חן מדרום, וגבולה המערבי עם גבעתיים. השכונה נוצרה מאיחוד שתי שכונות יותר קטנות: שכונת הפרוגרסיבים וקריית-גן. השטח עליו נבנתה השכונה סופח לרמת גן ב-12.3.1949. במתחם השכונה בית ספר יסודי "הבילויים" (נבנה ב-1963), אשכול גני-ילדים, שני בתי כנסת אשכנזיים. בדרום מערב השכונה קיים ריכוז של תושבים דתיים. בדרום מזרח השכונה, בפינת רחוב הבילויים-הירדן ישנו מרכז מסחרי "קסם". מרכז מסחרי קטן נוסף נמצא ברחוב שרה אהרונסון. בשכונה שוכן גם מרכז קהילתי בית לזרוס של ויצו.

כפר אז"ר

ערך מורחב – כפר אז"ר

מרום נווה

הפארק ע"ש מלמדוביץ' בשכונת מרום נווה

זכר לפרדס מרגושס בפארק במרום נווה

שכונת מרום נווה הוקמה על שטחו של פרדס מרגושס, אחרון פרדסיה ההיסטוריים של רמת גן. בשולי השכונה ניתן עדיין להבחין בשדרות הברושים אשר תחמו בעבר את הפרדס. במרכז השכונה פארק המשתרע על כ-40 דונם, ובמרכזו מזרקה ונחל מלאכותי. ממרומי הפארק תצפית יפה. הפארק, הקרוי ע"ש מ"מ ראש עירית רמת גן דוד מלמדוביץ, מוביל אל כיכר מרכזית ואל מרכז מסחרי הכולל את קניון "מרום-סנטר". הפארק מוקף מכל עבריו בבניינים רבי קומות. במרכז הפארק הושארה חלקה של עצי תפוז לזכר פרדס מרגושס שסיפק עבודה לראשוני רמת גן.

השכונה בנויה כך שהשירותים לאזרח מקובצים במרכז המסחרי שבמרכזה ואין צורך לחצות כבישים. השכונה גובלת בפרויקט גני מרום שברמת עמידר ובבני ברק ממזרח. מדרום גובלת השכונה ברחוב הירדן וברחוב שדרות ירושלים מצפון. השכונה נבנתה באזור פרדסים שהיה משויך לשכונת 'רמת יצחק'. אזור זה אשר התפתח במקביל לצעדיה הראשונים של רמת גן וכונה "רמת גן ב'" עד לסיפוחו לעיר. בית הספר המשרת את תושבי שכונת מרום נוה ואת חלק הארי של שכונת 'רמת יצחק' הוא בית הספר הממלכתי "מורדי הגטאות" (לשעבר ביה"ס 'פרדס') וביה"ס הממלכתי שאול אביגור.

מרכז העיר

מרכז רמת גן מורכב משתי הגבעות הקרויות הר שאול מחד והר אברהם מנגד, שביניהם העמק בו עוברים הרחובות ביאליק והרצל. על הר שאול (על שם שאול טשרניחובסקי) שכן גן הנשיאים שנחנך ב-1937 ושהיה מוכר כ"גן הקופים". בגן זה הייתה פינת חי זעירה עם כלובי קופים ששעשעה דורות של ילדים בעיר. אדמת ההר נחשבה לאדמה נחותה וקשה לעיבוד בקרב ראשוני רמת גן. בפסגת ההר עמד צריף ביה"ס הראשון עד שרוח עזה גלגלה אותו במורד לכיוון רחוב ביאליק. ואכן, למטה בעמק ברחוב ביאליק מול בית העיריה נבנה מבנה הקבע לבית הספר הראשון בעיר. באותו המקום שכן בהמשך בית המשפט של רמת גן עד שעלה באש. מתחם העיריה הוותיק נותר במקומו ובחזיתו שעון פרחים המהווה אחד מסמלי העיר. רחוב ביאליק נמתח בין שכונת תל בנימין ומבנהו ההיסטורי של קולנוע רמה לבין כיכר כופר היישוב שזכתה לשמה הלא רשמי בשל משרדי כופר היישוב ששכנו בה. עוד ברחוב בית הדואר הישן, פינת זיכרון לשוטרת יונה קוממי שנפלה על משמרתה, בית ויטמן ובית פורת הוותיקים והייחודיים ועוד מבני באוהאוס. במקביל לרחוב ביאליק נמתח רחוב הרצל וביניהם שכנו חלקות גדולות של ראשוני רמת גן אשר את מקומם תפשו בתי דירות. בין הרחובות הרצל וביאליק בחלקם הצפון מערבי עוברות שדרות הילד השלוות המקשרות בין גן המלך דוד לבין כיכר רמב"ם המוכרת גם ככיכר 'אורדע'. שתילת גן זה בגלגולו הראשון כגן המלך ג'ורג' החלה בשנת 1928. הגן רחב הידיים נחנך באופן רשמי רק ביוני 1935 אך לא הוכר רשמית עד לקום המדינה, אז שונה שמו לגן המלך דוד. מהגן מוליכות שדרות הילד המוצלות לכיכר רמב"ם. בכיכר שוכן בית הכנסת הגדול וממולו מבנה הקולנוע הוותיק 'אורדע', בתים בסגנון הבינלאומי הראויים לשימור ופסל של חיים נחמן ביאליק (המשורר הלאומי שהתגורר בעיר בשנת חייו האחרונה) שהחליף בשנת 2006 מזרקה ותיקה.

מזרחה לשדרות הילד מתרוממת גבעה הידועה כ'הר אברהם'. לרגליה במתחם השלישות של ימינו נמצאו שרידים ארכאולוגיים מן התקופה הכלכוליתית כמו גם שרידי קבורה ורצפת פסיפס המרמזים להתיישבות שומרונית או יהודית במקום מן המאות השלישית עד השישית לספירה. הממצאים נחשפו בשנת 1939 בעת שעובד השטח לקראת זריעה על ידי העיריה. במרומי גבעת הכורכר בשטח הגן מצויות מערות קטנות המופיעות במפות מן המאה השמונה עשרה שניתן לדמיין כי שמשו מסתור לשודדים מ'גבעות השודדים'. במאה העשרים היה באזור השלישות בית קברות מוסלמי קטן שהוחזק על ידי נציג הווקף. עם פתיחת הלוחמה בארץ לקראת צאת הבריטים הועברו שומר בית הקברות ומשפחתו לכפר סלמה. האחזות ראשוני ר"ג באדמת ההר הצריכה העברה יומיומית של מים למרומי הגבעה לשתייה ולהשקיה. המתיישבים ראו פרי בעמלם וההר הפך לשכונת מגורים נעימה בה בנו את ביתם עולים גרמנים אמידים מן העלייה החמישית. המרכז החברתי של ההר היה בית הקפה 'הקשת' שישב במקום בו שכנה בהמשך שגרירות ברית המועצות. בשנת 1934 נבנה על הגבעה בית ההבראה 'החלמה' בניהולה של דורה בלוך אשת ראש עיריית תל אביב, דוד בלוך. סביב מרכז מרפא זה נבנו עוד בתי מידות. בסמוך למבנה 'החלמה' ניטעה חורשת אורנים בלתי חוקית על ידי המועצה המקומית כדי למנוע מממשלת המנדט להחכיר שטח מדינה בן שני דונמים להקמת בית קפה ערבי בלב היישוב העברי. במורד הגבעה, לכיוון רחוב ביאליק, שכן בית היתומים של אלימלך דבורקין ורעייתו, חנה גיטל, מיסודו של איסר-לייב בלובשטיין - אביה של רחל המשוררת.

אנדרטת דב גרונר, מול משטרת רמת גן

במישור שבצידה הצפוני של הגבעה ברחוב קריניצי [יהל"ם בעבר] עומדת מצודת טגארט הבריטית הגדולה של משטרת רמת גן אשר שימשה סמל לכיבוש הבריטי ולמאבק הגבורה בכיבוש זה. ממול תחנת המשטרה בשטח נחלת גנים וליד מבנהו הישן של קולנוע רמת גן ניצבת האנדרטה לזכרו של עולה הגרדום דב גרונר שסירב לבקש חנינה ואשר נתפס פצוע במקום זה. באנדרטה ניתן לראות את גור אריה יהודה הקטן הנאבק בסמל האריה הבריטי. על האנדרטה שמות עולי הגרדום.

בצידם הדרומי של הגבעה ורחוב קריניצי שכן ביתו של אברהם קריניצי ראש המועצה והעיר הראשון המשמש כיום כמוזיאון העיר. הבית הוקם בשנת 1925 ושימש בזכות בעליו צומת חשוב בתולדות התנועה הציונית והמחתרות. הבית נפגע קשות בהפצצה מצרית במלחמת השחרור ושוקם שנית. על חלק מן השטח המקורי בן חמשת הדונמים הוקמה הגמנסיה הרמת גנית 'אוהל שם' וכיום שוכן בו ביה"ס היסודי יהל"ם. במבנה זה התכנסה ב־25 ביולי 1943 האספה שקראה להקמת הממשלה העברית הזמנית בארץ עוד בימי המנדט.

עוד בתקופת המנדט, ומתחת לאפם של הבריטים הפעילה ההגנה, תחנת שידור רדיו מחתרתית לציבור מגג בנין זה, כאשר האולפן עצמו שכן במרחק מה ממבנה הגמנסיה ואילו המשדר - בחדר הסמוך לגג.

מעבר לרחוב הרא"ה לכיוון רחוב הגת של ימינו היה המשך חלקתו של קריניצי.

ספסל ביאליק במרומי הגבעה

האורנים הראשונים שנשתלו על הגבעה בשנות העשרים היוו תשתית לגן שניטע על הגבעה ב-1936. הגן נקרא "גן הניצחון" ניתן לאחר פרוץ מלחמת העולם מתוך תקווה לניצחון בעלות הברית על הנאצים. שם הגן הוסב ל'גן אברהם' בזמן כהונתו של אברהם קריניצי כראש העיר. על ספסל בראש הגבעה נהג חיים נחמן ביאליק לשבת ולצפות בילדים המשחקים, ובמקום שבתו הוקם ספסל אבן ועליו לוח זיכרון. עוד שכן על הגבעה האמפיתיאטרון של רמת גן שהוקם בשנת 1947 ושהיווה מרכז תרבותי. ציור קיר המראה את רבקה משקה את גמלי אליעזר עבד אברהם השתייר חלקית על חומות האמפיתיאטרון הנטוש כיום.

במרומי הגבעה, בצדי רחוב שרת (לשעבר רחוב הקשת), נמצא מבנה ביה"ס בן-גוריון, שבו שכן המטכ"ל בזמן מלחמת השחרור, בשל מיקומה השולט של הגבעה. מבני מגורים סביב ביה"ס ובית ההבראה 'החלמה' הסמוך הוחרמו לטובת הקמת המחנה ודייריהם פונו בצו הממשלה ב־16 במאי, יום לאחר הכרזת המדינה, לתקופת המלחמה. שם שכן גם משרדו של ראש הממשלה בעת ההיא. כצפוי, מיקומו של המטה הכללי משך אליו את הפצצות חיל האוויר המצרי, אשר סימניהן ניתנים לזהוי עד היום בקירות הבתים. 4 חיילים נהרגו בהפצצות.

בבית בז'רנו, שהיה מבעלי בית החרושת עסיס למיצים ובז'רנו לסיגריות, שכנה לשכת ראש הממשלה ושר הביטחון. הריהוט בבית נותר כשהיה ולאחרונה עלתה האפשרות להכרה בבית כמבנה לשימור. בבית הבאוהאוס בו שכנו דירות להשכרה בבעלות משפחת קוקס שוכנו לשכת הרמטכ"ל יעקב דורי וסגנו יגאל ידין. בבית אוטולנגי שכן אגף ההדרכה, בבית יעקבוביץ התלת קומתי מפקדת חיל הקשר, בבית הבנקאי אלרן התמקם מטה צה"ל, בבית ברין שוכנו אגפי המבצעים והמודיעין ובבית טוסמן מפקדת המחנה. בבית ההבראה החלמה שכנו אגפי האפסנאות וכח האדם. בחצר בית ההבראה הושבעו ב־27 ביולי 1948 אלופי המטה הכללי וסגל הפיקוד הבכיר של צה"ל. מגבעה זו ניהל בן-גוריון את המלחמה ובה גם שהה בעת שהורה על הטבעת אוניית הנשק העברית אלטלנה. בשל אירועי אלטלנה הופקדו על שמירת הגבעה חברי קיבוץ גבעת השלושה.

אנדרטה לבני רמת גן שנפלו במלחמת העצמאות

לאחר המלחמה הועבר מחנה מטכ"ל למזרחה של הגבעה למתחם ששימש קודם לכן את הצבא הבריטי ושם שכן עד העברתו לקריה בת"א. כיום שוכן שם מחנה מקלף ובו מפקדת חיל השלישות. 6 שנים לאחר מלחמת השחרור ב-1954 נחנכה במרומי הגבעה ברחוב שרת מצבת זיכרון לבני רמת גן שנפלו במערכה הכבדה. האנדרטה ניצבת על גבי מנהרה (החסומה כיום) המחברת בין שני חלקי הגבעה. (תכנון המנהרה החל שנים קודם לכן בזמן מלחמת העולם השנייה ואמור היה להתבצע על ידי גדוד הנדסה אוסטרלי שישב ליד המוסררה כמחווה לרמת גן). גם לאחר מלחמת השחרור לא ידעה הגבעה שלווה ובמרומיה, במקום הצופה על גוש דן ומחנה המטכ"ל, השתכנה שגרירות ברית המועצות החל מ-1953 ומשם השקיפה על צוואר הבקבוק של ישראל עד ניתוק היחסים בין המדינות בשנת 1967 עקב מלחמת ששת הימים. מבנה השגרירות זכה לכנוי העממי חסר החיבה 'הפרונקל'.

נווה יהושע

שכונת נווה יהושע הוקמה ב-1946 בדרום ר"ג על ידי הסתדרות הציונים הכלליים וקרן המפדה האזרחי על אדמות שנקנו מהכפר אל חירייה, בין פרדס אבריל'ה ורחוב בן אליעזר של היום לבין ערוץ נחל כפר בדרכו לנחל חירייה. קרויה ע"ש יהושע סופרסקי. בימים שטרם מדינה סבלה מבידודה מר"ג וילדיה היו מוסעים בשיירה מוגנת לבית הספר ברמת יצחק. בשנות העלייה הגדולה נבנו ליד הבתים החד קומתיים הוותיקים שיכוני עולים ויושבו בה יוצאי עיראק רבים. בשכונה מתגוררים כ-6,000 נפשות, והרחוב הראשי בה הוא רחוב נווה יהושע. בשנות התשעים החל תהליך של פינוי בינוי בשכונה. בתהליך זה נהרסו בתים צמודי קרקע ישנים ובמקומם נבנו בתים רבי קומות חדשים ומטופחים. גינת האם היא הגינה הראשית בשכונה, ועברה שיפוץ מקיף בשנת 2004.

בשכונה שני בתי הספר: "ארנון", בית ספר ממלכתי, ו"מורשת משה" - בית ספר ממלכתי דתי. מיזם מגדלי המגורים גני ערמונים אשר הוקמו בשכונה בסמוך לכביש גהה גרר אחריו תנופת בניה והתעוררות בשכונה בעיקר בחלקה הצפוני. הבתים הוקמו בראשית שנות התשעים, ובנייני הדגל שלה הם 5 בניינים צבעוניים. הרחוב הראשי בשכונה הוא רחוב הכבאים ובית הספר ערמונים נמצא בסופו. במרכז הרחוב נמצא אשכול גנים, בו מתחנכים ילדי השכונה מגיל 3 עד מעברם לבית הספר. בהמשך רחוב הכבאים נמצא המרכז המסחרי של השכונה וממולו גינה ציבורית. מתחם גני ערמונים גובל בדרום בשכונת נווה יהושע ובמזרח ברחוב בן אליעזר, שם ממוקמת מכללת רמת גן.

קרית בורוכוב

קרית בורוכוב הוקמה כשכונה נפרדת דרומית לרמת יצחק. בשל אפיונה הפוליטי הסוציאליסטי התנהל ויכוח נוקב אודות הצטרפותה לר"ג הבורגנית ורק ב-1945 סופחה לרמת-גן.

קרית קריניצי

ערך מורחב – תל השומר

ראשיתה במושבה הקטנה תל ליטוינסקי שהוקמה ב־1934 על אדמות המשפחה בידי האחים ליטוינסקי ובראשם משה (מוריס) ליטוינסקי, ושמה נקרא לזכר אביהם יעקב אלחנן ליטוינסקי. השטח חולק לחלקות אשר נמכרו ברובן לעולים יוצאי גרמניה. בעת הקמתו היה היישוב הקטן מבודד ומוקף יישובים ערביים ובדואים שהטרידוהו באש. בימי מלחמת העולם השנייה הוקם בקרבתו מחנה בריטי גדול. במחנה תל ליטוינסקי שוכנו שבויים איטלקיים בימי המלחמה ובהמשך הוקם בו בית חולים צבאי של בעלות הברית. מחנה תל ליטוינסקי הבריטי והדרך המבודדת אליו שימשו מטרה ללוחמי המחתרות.

לאחר קום המדינה, בעת שארגן חיים שיבא את חיל הרפואה, הגדיר את המתחם כבית החולים המרכזי של צה"ל. בעצת בן-גוריון נקרא בית החולים על שם ארגון "השומר" "תל השומר". עם השנים, הפך בית החולים לאחד מן המרכזים הרפואיים המובילים בארץ. כביש מיוחד נסלל לבית החולים בנוסף לכביש 'הבריטי' שחלף דרך קריית אונו. הכביש שחלף בין כפר אז"ר לקיבוץ אפעל חיבר את בית החולים לכביש גהה ולרמת גן ונקרא 'דרך שיבא'. עם מותו של חיים שיבא, מנהלו ומיסדו של בית החולים, ב־1971, שונה שם ביה"ח ל"מרכז הרפואי ע"ש שיבא".

בשנת 1961 סופחו שטחי תל ליטוינסקי ובית החולים לרמת גן. על חלק מן השטח הוקם שיכון מגורים לצוות בית החולים אך עד לשנת 1972 היה רובו של האזור נטוע פרדסים. בשנת 1972 הוקמה שכונת קריית קריניצי שאוכלסה במהרה על ידי משפחות עובדי בית החולים ואוניברסיטת בר-אילן הסמוכה. השכונה מאופיינת בשטחים ירוקים נרחבים.

רמת אפעל

ערך מורחב – רמת אפעל

רמת אפעל היא שכונה מזרחית של העיר רמת גן, באזור בקעת אונו, שעד שנת 2008 הייתה יישוב קהילתי במעמד ועד מקומי במסגרת מועצה אזורית אפעל. ביום 2.3.2007 הודיע משרד הפנים על פירוקה של מועצה אזורית אפעל ועל סיפוחו של היישוב, ביחד עם היישוב הצמוד כפר אז"ר, לעיריית רמת גן.

מרכז יד טבנקין בתכנון חנן הברון ומגדל מים בלב השכונה השכונה הוקמה על אדמות קיבוץ אפעל שהתפרק בשנת 1952. בשנת 2003, במסגרת פרויקט איחוד הרשויות, המליצה ועדת שימוע של משרד הפנים על סיפוחה של רמת אפעל לרמת גן, תוך הקמת ועד רובע עירוני ביישוב, בדגם שיושם לאחר מכן ביישובים הקהילתיים נוה מונוסון ומכבים-רעות. בשל מאבקה המוצלח, באותה עת, של מועצה אזורית אפעל כנגד פירוקה, ירדה הצעה זו מהפרק. הודעת משרד הפנים מיום 2.3.2007 לא העניקה ליישובי המועצה האזורית (רמת אפעל, כפר אז"ר ורמת פנקס, העתידה להסתפח לעיר אור יהודה), אפשרות להקים ועד רובע עירוני. לנוכח התנגדותה על עיריית רמת גן להענקת מעמד סטטוטורי של רובע עירוני ליישוב, הפכה רמת אפעל, בחודש פברואר 2008, לשכונה מן המנין של העיר רמת גן, בדומה לשכונות קריית קריניצי ורמת חן הסמוכות, כאשר כפר אז"ר שומר על מעמדו כמושב עובדים בתחום השיפוט של העירייה.

רמת השקמה

השקמה העתיקה בשכונת רמת השקמה

רמת השקמה – הוקמה בשנת 1954, ושוכנו בה תושבי המעברות חיריה, סאקיה וסַלָמֶה שפונו ממקומם דרומית לכביש מסובים. השכונה כונתה בעבר 'סַלָמֶה ג' כשם הפרויקט, אך שמה הרשמי ניתן לה על שם עץ השקמה העתיק שבגן הבנים, הגן הציבורי המרכזי שבה. הכיכר הראשית בשכונה נקראת "כיכר הרב פרדס", על שמו של הרב אליהו פרדס, הרב הראשי לשעבר של ירושלים, שהיה גם רבה של רמת גן. בראשית דרכה אומצה השכונה על ידי יהודים נדבנים מפילדלפיה. מצבה של השכונה היה בכי רע לאורך שנים על אף קרבתה לשכונה האמידה רמת חן, לכביש הטייסים ולפארק הלאומי. עם זאת, בזכות מפעל בית הספר היסודי " נטעים" ובזכות הקרבה לבית הספר התיכון "בליך", נודעה השכונה כמקום ערכי וחינוכי. בסוף שנות ה-70 זכתה השכונה להוביל את פרויקט שיקום השכונות שהשפיע, נוסף על השיפור המצב הפיזי, גם על שיפור המצב החברתי בשכונה. הפרויקט, בשונה מפעולות "שיקום שכונות" אחרות שנעשו ברחבי ישראל בוצע כולו על ידי צוות אדריכלים בראשות האדריכל יונה פיטלסון. על אף פעולת השיקום, שבה השכונה והוזנחה כשנה אחרי השלמת הפרויקט. בעשורים האחרונים החלה השכונה להשתקם: בתים חדשים נבנו בסמיכות לפארק הלאומי והוקמו מרכזי חינוך וחברה חדישים, כמו מתנ"ס לנוער ולתלמיד ומרכז לקהילה הבוגרת.

רמת חן

בנויה בצורת מעגל גדול, אשר הרחוב המקיף אותה הוא רחוב אלוף דוד (על שם דוד מרכוס). רוב בתי השכונה הם בתים צמודי קרקע. בשכונה זו נמצא תיכון בליך וכן בית הספר היסודי "רמת חן". רמת חן ממוקמת בצומת מפגשי הערים: רמת גן, גבעתיים, ותל אביב-יפו. מדרום לה שוכנת שכונת רמת השקמה, ובחלקה הצפוני היא גובלת עם שכונת הבילויים כאשר דרך אלוף שדה מפרידה בין השתיים לכביש הטייסים ולפארק הלאומי, כפר המכביה, הספארי ברמת-גן, החווה החקלאית "תלמי אברהם" ומחלף אלוף שדה (כביש גהה). עד לשנת 1948 היוו שטחי השכונה חלק מהשטחים החקלאיים של הכפר הערבי סלמה.

בראשית ימיה היו רוב שטחי השכונה אזור ביצות אשר נעלמו בהדרגה בהמשך לבניית בתי מגורים צמודי הקרקע האופיינית לשכונה. הביצות נוצרו מכיוון שסוג האדמה במקום מנע חלחול וספיגת מי הגשמים - אותה סיבה ממש אשר שימשה להקמת האגם הגדול בפארק הלאומי הניצב בשיפוליה הדרומיים של השכונה.

המילה חן בשם השכונה היא קיצור לחטיבות ונביאים שכן רובם המכריע של הרחובות בשכונה קרויים על שמם של נביאי התנ"ך וחטיבות צה"ל בעבר ובהווה. רמת חן נוסדה בשנת 1952 כשכונה למגורי אנשי צבא קבע בכירים. בקיץ 1952 נכנסו לשכונה המשפחות הראשונות.

במרכז השכונה נמצאת "כיכר עוזי חיטמן" (לפני כן נקראה בשם כיכר השושנים) על שם עוזי חיטמן, זמר, מלחין ופזמונאי שהיה תושב השכונה.

• 

  תבליט הנצחה לעוזי חיטמן ב"כיכר עוזי חיטמן"

• 

  כיכר עוזי חיטמן

• 

  הכניסה לחוות "תלמי אברהם"

• 

  צומת הרחובות אלוף דוד והמאה ואחד

רמת יצחק

בנייתה של רמת יצחק החלה בשנת 1933 עם הקמת עשרת הבתים הראשונים כישוב עירוני הסמוך לרמת גן. בין רוכשי האדמה מתושבי סלמה היה אברהם בורשטיין, בנו של יצחק בורשטיין - מראשוני רמת גן אשר על שמו קרויה השכונה. מחלוקות בדבר דרך ניהול המקום אשר היו שחפצו לנהלו כאגודה קואופרטיבית וכן רבגוניותם הפוליטית של תושבי השכונה הקשו על ניהול המקום. הגישה לרמת גן הייתה דרך נתיב רחוב כצנלסון של היום והייתה קשה בחודשי החורף. בשנת 1936 נסלל הכביש הראשון, הוא שדרות ירושלים של ימינו, ובהמשך נסלל כביש המחברה לרמת גן. השכונה התפתחה לכיוון רחוב נגבה ועד לרחוב החי"ל של ימינו. בין בתי השכונה בסמוך לצומת הרחובות הרא"ה-נגבה של ימינו מצא מסתור יצחק שמיר בתקופה שבה שיקם את ארגון הלח"י. בשל סמיכות השכונה לאדמות סלמה נזקקה לשמירה ואף הוקמה בה תחנת נוטרים. לאחר ויכוח האם יצורף היישוב לשכונת בורוכוב הסוציאליסטית או לרמת גן הבורגנית סופחה רמת יצחק בשנת 1943 לרמת גן.

תיאטרון רמת גן על שם אולף החמישי, מלך נורבגיה

פסל של אברהם לינקולן

בשיפולי הר הבנים (אשר נקרא במקור על ידי הראשונים "הר הלוויתן" - בשל צורתו הדומה ליונק ימי זה) שבגבולה שכונת רמת יצחק ושכונת הלל מצוי רכוז מבני ציבור הכולל את הספרייה העירונית המרכזית הגדולה, מרכז החוגים בית עמנואל ע"ש הטייס עמנואל רוטשטיין בן העיר שנפל במלחמת השחרור בהרי ירושלים, תיאטרון רמת גן ע"ש אולף החמישי מלך נורבגיה והמוזיאון לאמנות המזרח. ליד הספרייה העירונית והתיאטרון נמצא פסל של אברהם לינקולן. בצמוד בית הספר לאומנות הבמה 'בית צבי' ע"ש צבי קליר בן ר"ג שנפל בקרבות גשר עד הלום במלחמת השחרור. במרומי הר הבנים מתנוסס הבניין הייחודי של 'בית יד לבנים' של רמת גן ובו חדר הנצחה ותצוגת האמנות של הצייר לפקופסקי. בית יד לבנים הנו תוספת מאוחרת (משנות השבעים) למבנה בריכת המים העירונית הגדולה (אחת הגדולות בגוש דן) אשר עמד בשממונו שנים רבות. סביב הבניין גן רחב בו נערכים טקסי הזיכרון המרכזיים של העיר ובו שוכנת אנדרטה לזכר קורבנות השואה. עוד בשכונת רמת יצחק ובשפולי ההר – בנין שבט הצופים המרכזי אשר היווה אבן שואבת לאורך שנים לנוער הרמת גני. משכנו הראשוני של שבט הצופים שהוקם בשנת 1944 היה אף הוא בתחתית שפוליה הצפוניים של הגבעה בצריף שעמד בצמוד למקום בו שוכן היום בניין "בית צבי". מקטע מהפנה הצפוני של הר הבנים - נותר כמעין שמורת טבע זעירה לרכס הכורכר עליו בנויה רמת גן.

מזרחית להר, בתחילת רח' לוחמי סיני שכנה אחת מהמאפיות הראשונות של רמת גן (מאפיית סלאפאק) אשר סיפקה לחמים לתושבי העיר והסביבה, שריפת ענק כילתה בתחילת שנות השישים את המפעל אך המשפחה הצליחה לשקמו והוא פעל עוד מספר שנים במקום.

בתחילת שנות השישים נגרע חלק גדול מצידו המערבי של הר הבנים עקב שיטפון מים עז אשר נגרם מקריסת מעביר מים ראשי אשר הוביל מים לכיוון מערב מבריכת המאגר הענקית השוכנת מתחת לבית יד לבנים כיום. היקף תכולת המים העצום (אשר נגרם מריקון מאות אלפי הליטר בבריכה זו) הציף בחול שמקורו בהר את כל קומות המגורים הראשונות בואכה רח' מודיעין (בן-גוריון היום) ואף שיקע בניין אחד באדמה. על מקטע הר חסר זה נבנו בהמשך בתים פרטיים אשר ניתן לראותם במקטע המערבי האחרון של רח' הבנים לכיוון בית יד לבנים.

דרומה לשדרות ירושלים, בצמוד לגן בר-אילן, נבנה "בית הכנסת הגדול" של השכונה. אנקדוטה היסטורית הקשורה לגן זה היא קיוסק קטן שהיה בשוליו ובו יצאה לאוויר העולם 'מנת הסביח' – מאכל רמת גני מייצג.

רמת עמידר

ערך מורחב – רמת עמידר

רמת עמידר הוקמה בעת קליטת גל העלייה ב-1949 על ידי הסוכנות היהודית בשטח גלילי שהוקצה לחברת עמידר לשם כך. בשנת 1950 סופחה השכונה לרמת גן. שכונה זו קלטה עולים מארצות המזרח ומבולגריה. במשך שנים לא נחשבה לשכונה מובילה אך בשנים האחרונות עם הזדקנות האוכלוסייה הוותיקה והרחבת היתרי הבניה מושכת אליה אוכלוסייה מבוססת יותר ואט אט משנה פניה. השכונה גובלת בשכונת מרום נווה היוקרתית שמשפרת מאוד את תדמית רמת עמידר ובעקבות כך משדרגת את רמות המחירים באזור. בנוסף הוקמה בשכונה ישיבת ההסדר רמת גן ובעקבותיה התיישבו בשכונה משפחות רבות מבוגרי הישיבה ומידידיה, ובכך נוסף לשכונה צביון דתי.

שיכון ותיקים

שיכון ותיקים הוקם בשנת 1954 על גדות הירקון ויועד ברוח הימים ההם ל'ותיקי רמת-גן ולפקידיה'. אדמות השכונה נרכשו בטרם קום המדינה על ידי מועצת העיר רמת גן מהאפוטרופוסים הבריטים על אדמות הטמפלרים שגורשו משרונה. שכונה זו הוקמה לאחר תכנון קפדני ביחס לאותה תקופה, אך התכנון של הבתים עצמם היה לקוי מכיוון שלא נלקחה בחשבון איכות הקרקע עליה נבנה השיכון והסמיכות לנחל הירקון. כתוצאה מכך סבלו מרבית הבתים שנבנו בשכונה בשנות החמישים מסדקים רבים ומהצפות קשות בעת שמי הירקון עלו על גדותיהם במשך חורפים רבים. אברהם קריניצי ניסה למשוך אליה משוררים, סופרים, עיתונאים, חברי כנסת ואומנים. בין תושבי השיכון המפורסמים היו אורי צבי גרינברג, אבא אחימאיר ואלימלך רימלט.

בשיכון ותיקים מצויים בית הצנחן, בריכת המרגנית, מועדון ספיב"ק ומרכז איל"ן, מרכז הטניס, בית הספר היסודי "ניצנים" ובית הספר התיכון 'אהל שם', שבט צופי "הירקון" המונה כ500 חניכים מבתי הספר הסמוכים לשיכון, בית הצייר אהרון כהנא, בית הסופר אב"א אחימאיר "בית אבא", וסניף בני עקיבא. בסמוך ממוקמים יער ראש ציפור, תל נפוליאון והחווה החקלאית תלמי אביב.

שכונת הבושם

הבושם היא שכונה בדרום העיר הגובלת בשכונת הבילויים ממזרח,ובשכונת תל גנים ממערב. גבולה הדרומי הוא עם גבעתיים. במרכז השכונה שוכנת לה גינת הבושם. במתחם השכונה קיים סניף של עזרה למרפא בתוך המקלט הציבורי. השכונה מורכבת ברובה מבניינים נמוכים , ונחשבת שכונה שקטה במיוחד.

שכונת הגפן

שכונת הגפן – הוקמה לאחר שכונת תל בנימין דרומית לה על אדמת הפרדסים של שלושת האחים גפן. שוכנת במרובע הרחובות ז'בוטינסקי, ביאליק, אבא הלל והמבדיל. סופחה לרמת-גן ב-30 בדצמבר 1943. בסמוך לשכונת הגפן הקימה עירית ר"ג ב-1945 את "בית הגאולים" שהיווה מעברת קליטה ל-19 ממשפחות פליטי המלחמה מאירופה. בתי הספר גאולים והגבעה ששכנו בשכונת אלו אוחדו בשנת 1990 לביה"ס "גבעולים".

נחלת גנים

שוכנת בין רחוב המבדיל לרחוב בן-גוריון של היום, ובין רחוב אבא הלל לדרך ז'בוטינסקי.

השכונה החלה דרכה כישוב חקלאי נפרד מרמת גן שראשיתו הרשמית באספת בעלי מלאכה שכינס מנחם שינקין ב-1914 בה הוצע לקנות 280 דונם מ'חברה חדשה'. אדמות אלו נרכשו מן הטמפלרים הגרמנים אשר קנו אותם מערביי ג'ריסה. העלייה לקרקע של שתי המשפחות הראשונות משפחת לוין ומשפחת גרינר משכונת נווה צדק שבתל אביב הייתה ב-1923. הסיבה לעיכוב בהתיישבות הייתה שהיישוב היהודי בארץ ישראל בימי מלחמת העולם הראשונה סבל מגירוש התושבים בעלי האזרחות הזרה (שאינה עות'מאנית) על ידי האימפריה העות'מאנית ששלטה בארץ ישראל. מסיבה זו ירדה משפחת לוין שהחזיקה באזרחות רוסית לאלכסנדריה שבמצרים.

עם כיבוש ארץ ישראל על ידי הבריטים בשנת 1917 נסללה הדרך לחזרתם של המגורשים לתל אביב ואחר כך להתיישבות בנחלת גנים. בראש היישוב עמד מנחם יצחק (אלתר) לוין שנבחר לנאמן כלפי בנק אנגלו-פלשתינה וביצע את חלוקת המגרשים לקונים ורישומם בספרי האחוזה. בהמשך, הוא נבחר לראש הוועד המקומי של נחלת גנים ומונה ע"י מושל המחוז למוכתר. ביחד עם חברו מאיר גרינר והמתיישבים האחרים הם בנו את בית הכנסת הראשון של היישוב שנקרא על ידם "מקור חיים", על הגבעה שלימים הייתה שם גם ראשיתה של תחנת הרדיו גלי צה"ל במבנה בית הספר "המנחיל".

התפתחותו של היישוב הייתה איטית ואף שנטעו בו פרדסים הרי שפיתוחו הממשי החל בשנות ה-30 של המאה העשרים עם הקמת בתי החרושת קשת, תסס, ונועם-שוקולדה (שהפך למפעל צ.ד). בנחלת גנים הוקמה גם נגרייתו של אברהם קריניצי ראש מועצת ר"ג ולימים ראש העיר המוערך של רמת גן. ב-1935 נסלל בישוב הכביש הראשון ברחוב רש"י (מול משטרת ר"ג של היום). בשנת 1939 הוכתרו מאמציו של אברהם קריניצי לשכנע את תושבי השכונה להסתפח לרמת גן והשכונה הוכללה בשטח בנין ערים ר"ג וב-1943 סופחה לעיר באופן רשמי.

בני נחלת גנים היו מעורבים בפעילות המחתרות השונות ועסקו בהגנת היישוב היהודי, אחדים מהם שירתו במשטרת המנדט הבריטי כחפרפרות והיו שהתנדבו לבריגדה העברית (הבריגדה היהודית) של הצבא הבריטי בזמן מלחמת העולם השנייה כדי להלחם בנאצים. הסליק המרכזי של ההגנה ברמת גן שכן במרתף בית החרושת לשוקולד צ.ד. שבנחלת גנים. בני השכונה השתתפו כמו גם בני יישובים אחרים בפעולות מחתרתיות במטרה לסיים את השלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל ומקצתם נתפסו במהלך פעולותיהם ונשלחו למחנות הגליה באפריקה (לוחם האצ"ל חיים גרינר וחבריו מישובים אחרים). קציני המודיעין הבריטים שהיו מבקרים בביתו של מוכתר השכונה מנחם יצחק (אלתר) לוין חשדו אך לא יכלו להוכיח שבית המוכתר משמש כבסיס של ההגנה ומתנהלת בו פעילות תיאום בין המחתרות השונות. השיא של פעולות המחתרת בשכונה היה ההתקפה על משטרת רמת גן שבוצעה ע"י האצ"ל ב־23 באפריל 1946 על משטרה הבריטית שבשכונה (שנבנתה בסיגנון מצודות טגארט, היום משטרת ר"ג) שבה נתפס דב גרונר ואח"כ הוצא להורג על ידי הבריטים ב-16 באפריל 1947. כיום מונצח זכרם של דב גרונר וחבריו הלוחמים במצבת גור האריות הנילחם באריה הגדול (המייצג את שלטון המנדט הבריטי) בכיכר דב גרונר שבצומת הרחובות רש"י וזבוטינסקי מול משטרת רמת גן.

לאחר קום המדינה לקחה נחלת גנים חלק חשוב בהתפתחות תעשיית היין בישראל. ליונלו שטוק, בעליה היהודי ציוני של חברת היין האיטלקית שטוק (שנודעה בזכות הברנדי שטוק 84') הקים ייקב בשכונת נחלת גנים ברחוב מנחם יצחק (אלתר) לוין. ברנדי שטוק 84', וודקה קגלביץ ויין 'מונפורט' היו המותגים המובילים של "ייקבי שטוק" שכללו בעיקר כהילים (ברנדי, וודקה, ליקרים, ורמוטים ועוד). לימים התפתח הייקב ועבר לנתניה עם חלק מעובדיו המקוריים מנחלת גנים. בשנת 1990 נרכש הייקב על ידי משפחת לרנר ומשפחת בוקסר, כורמים מוותיקי נס ציונה, ושמו שונה ליקבי ברקן.

שכונת הלל

שכונת הלל (סופחה לרמת-גן ב-30 בדצמבר 1943) קרויה על שם הלל לב, בנם של ליזה ואברהם לב שהיו מראשוני המתיישבים בשכונה, אשר נהרג בתאונת דרכים, ברכבו על אופניו. במרכזה "הר הארנבות". גבעת כורכר מוארכת אשר חורשת אורנים ניטעה על פסגתה. זכתה לכנויה על ידי ילדי ר"ג בשנות הארבעים והחמישים אשר נהגו לשחק בה. עם הקמת שבט צופי ר"ג בשנת 1944 שימשה לפעילות מחנאית. במרכז השכונה קריית חינוך ובה בתי הספר "הלל", "יבנה" ו"קרני הראם" ולידם בתי כנסת ומקווה. על הגבעה שקוצצה מכל צדדיה עד שכמעט ואינה ניכרת נבנה ב-1965 בית מגן דוד אדום של רמת גן. שכונה זו שימשה משכן לשגרירויות רבות בעשורים הראשונים למדינה.

שכונת עלית

הוקמה ב-15 בספטמבר 1949 על שטח בן 13 דונם בצמוד לתל בנימין על ידי הבעלים של מפעל עלית, אליהו פרומצ'נקו, לטובת עובדי המפעל. השכונה הוקמה על שטחו של פרדס גולדברג ששכן במקום בשנות ה-30 של המאה ה-20. השכונה מתאפיינת בשטחי ציבור וגינות רבות.

שכונת חרוזים

נמצאת בין רחובות ביאליק, דרך אבא הלל, רוקח ופארק הירקון. בעבר גבלה בצפון לנחל אילון על שבסוף שנות ה-60 הוטה הנחל לתעלה כחלק מפיתוח נתיבי איילון ופיתרון להצפות בשנים גשומות. לאחר הטיית אפיק יועד השטח לגן חיות אך לבסוף תוכנית זו נגנזה עקב התנגדות התושבים‏ בתקופה זו הוקמה מכללת שנקר להכשרת מומחים בתחום הטקסטיל.

שכונת ראשונים

נקודת האחיזה הראשונה בר"ג אשר יושבה על ידי 'הקבוצה הקנדית' בשנת 1921 ב-9 מגרשים ראשונים בני 15 דונם. השכונה כוללת את סביבת הרחובות שפירא, תרע"ד וראשונים. בסמוך לתחנת הדלק מול מתחם עלית ניתן עדיין להבחין בשרידי צריף ותיק משכונה זו. בסמוך לנתיבי איילון ולשטח גבעתיים – מקבץ אקליפטוסים, ייתכן ופרי נטיעותיהם של ראשונים אלה. בעשור האחרון משנה השכונה פניה ונבנים בה מגדלי מגורים.

תל בנימין

קרויה ע"ש בנימין זאב גולדברג, בנו של בעל "פרדס גולדברג" יצחק לייב גולדברג שנפל כשוטר מיוחד בהגינו על בית החרושת לספירט במאורעות תרפ"ט. הוקמה על גבעת הכורכר שבמשולש הרחובות ביאליק, אבא-הלל, דרך ז'בוטינסקי. בה שכן בית ראש הממשלה השני משה שרת. סופחה לרמת-גן ב-30 בדצמבר 1943.

תל גנים

שוכנת בחלקה הדרומי של רמת גן בגבולה של גבעתיים בסמוך למחנה הצבא הבריטי הגדול ששכן בדרום רחוב מודיעין (לימים בן-גוריון). באופייה הראשוני הייתה שכונת פועלים נפרדת מר"ג הסמוכה לשכונת בורוכוב. בשנת 1945 סופחה לרמת-גן.

תל יהודה

הוקמה ב-1932 על אדמתו של יהודה בית הלחמי. ראשוני תושביה היו מפוני שכונות תל אביב ממאורעות 1936-1939. אדמתו של בית הלחמי חולקה למגרשים ונמכרה ליוצאי תימן. השכונה שגבלה ברמת יצחק סופחה לרמת-גן ב-1 במאי 1944 ונבלעה בין השכונות קריית בורוכוב ותל גנים. בכיוון דרום השתרע פרדס השייך לגרמני ובו מנזר גרמני שננטש ושימש מקום למשכן כנופיות ערביות שהיו מטרידות ויורות על הסביבה היהודית. כשגבר סבלם של התושבים היהודים, מילכד איש ה"הגנה", אבא פוקס, את המנזר כדי להרתיע את הכנופיות הערביות ששהו במקום. ברחוב נגבה פינת רחוב עוזיאל הייתה ערב מלחמת העצמאות עמדה של ה"הגנה". היא נקראה עמדת הטרנספורמטור - בשל שנאי סמוך. במלחמת המפרץ פגע סקאד בבית ברחוב עוזיאל מספר 10 ורסיסיו גרמו נזקים רבים בכל הסביבה.

ערים תאומות

שלט של ערים תאומות של רמת גן - בכניסה לעיר מררך מנחם בגין

• פניקס, ארצות הברית
• ויינהיים, גרמניה
• קאסל, גרמניה
• מחוז מיין-קינזיג בהסה, גרמניה
• פנזה, רוסיה
• רובע בארנט, לונדון, הממלכה המאוחדת
• לימה, פרו
• שטרסבורג, צרפת
• סומבטהי, הונגריה
• ורוצלב, פולין
• שן-יאנג, סין
• מעלות תרשיחא, ישראל

ראשי המועצה והעיר

• אברהם קריניצי: 1969 - 1926
• ישראל פלד: 1983 - 1969
• אורי עמית: 1989 -1983
• צבי בר: 1989 - נוכחי

לקריאה נוספת

• ספר ראשוני רמת גן, הוצאת עיריית רמת גן, 1965
• ישראל אלדד (עורך), ספר רמת גן, 1955
• ספר היובל לרמת גן, בהוצאת המועצה המקומית רמת גן, 1946
• בכח המעשה א. קריניצי בהוצאת מסדה 1965
• דוד תדהר (עורך), "מנחם יצחק (אלתר) לוין", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ט (1958), עמ' 3361

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רמת גן

• אתר העירייה
• נתיב הגנים במרכז רמת גן - טיול במרכז העיר, באתר הטיולים "טבע ונופים בישראל".
• לב רמת גן - טיול מכיכר רמב"ם אל "הר הבנים", באתר הטיולים "טבע ונופים בישראל".

הערות שוליים

_{קואורדינטות: 32°4′14″N 34°49′36″E}