גבעת לוסיה הקדושה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מבט מגבעת סנטה לוסיה לכיוון מורדות הגבעה ועל כיכר פדרו דה ולדיביה.

גבעת לוסיה הקדושהספרדית: Cerro Santa Lucía) היא גבעה קטנה במרכז העיר סנטיאגו דה צ'ילה, צ'ילה. הגבעה משמשת כפארק עירוני, כנקודת תצפית וכאתר הנצחה, ומהווה אתר תיירות פופולרי.

הגבעה מתנשאת לגובה של 629 מטרים מעל פני הים, ומשקיפה על סביבתה מגובה יחסי של 69 מטרים. שטח הגבעה הוא 65,300 מ"ר והיא תחומה בין הרחובות שדרת המשחרר ברנרדו או'היגינס (Alameda del Libertador Bernardo O'Higgins) מדרום, רחוב סנטה לוסיה (Santa Lucía) במערב ורחוב ויקטוריה סוברקאסו (Victoria Subercaseaux).

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמה המקורי של הגבעה בפי תושבי האזור שקדמו לכיבוש הספרדי היה "ואלן" (Huelén), שפירושו בשפת המפודונג הוא כאב, מרה שחורה או עצבות. מקור שמה הספרדי של הגבעה נעוץ ביום כיבושה בידי פדרו דה ולדיביה, ה-13 בדצמבר 1541 בו חוגגים הנוצרים הקתוליים את "יום לוסיה הקדושה".

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש הראשון שעשו הקונקיסטאדורים בגבעה היה כנקודת תצפית לאיסוף מידע במהלך תקופת הכיבוש במחצית המאה ה-16. על הגבעה ייסד פדרו דה ולדיביה את העיר סנטיאגו דה נואבה אקסטראמאדורה (שמה הראשון של סנטיאגו דה צ'ילה) ב-12 בפברואר 1541. על המדרון המערבי הוקמה טחנת הקמח הראשונה של העיר וכן היקב הראשון. אחד ממדרונות הגבעה שימש את המושבה הצעירה כבית קברות למי שסטו מהדוקטרינה הדתית המקובלת באותו הזמן, כגון אתאיסטים ופרוטסטנטים וכן למתאבדים. מאוחר יותר הועבר בית הקברות לבית הקברות הכללי. על המורדות המזרחיים של הגבעה הוקמו שתי חלקות חקלאיות, האחת של ברתולמאו בלומנטל (Blumenthal) בשנת 1541 והשנייה של חואן גומס (Gómez) בשנת 1557. בשתי החלקוק נטעו גפנים, שהיו הראשונות בעמק המרכזי של צ'ילה. חלוקת החלקות לחמישה חלקים כל אחת לקראת סוף המאה ה-18 היוותה את הבסיס לסמטאות שנבנו באזור בראשית המאה ה-19. כיום שוכן על אזור זה רובע לסטריה (Barrio Lastarria).

במהלך שנות הכיבוש מחדש (1814 - 1817 של צ'ילה בידי כוחות נאמני המלך החל המושל, קסימירו מרקו דל פונט (Marcó del Pont) בהקמת שתי סוללות תותחים להגנה על העיר: "לה מרקו" (la Marcó) ו"מבצר אידלגו" (Fort Hidalgo). בנייתו של מבצר אידלגו הושלמה בשנת 1820, שנים אחדות לאחר ההשגת עצמאותה של צ'ילה.

בשנת 1872 החליט בנחמין ויקוניה מקנה (Vicuña Mackenna) לחולל שינוים נרחבים במרחב העירוני ואחד מהם הביא לתנופת בנייה על הגבעה. באותה השנה החלו עבודות לסלילת דרך שחצתה את הגבעה ואשר הגיע בראשה לכנסייה שנבנתה במקום, ואשר הוארה באמצעות גז, אמצעי חדשני באותם הימים. שאר שטח הגבעה הוסב לפארק ובו שבילים מתפתלים בין עצים, מזרקות ונקודות תצפית.

בראשית המאה ה-21 שופרה מערכת התאורה על הגבעה, ומבצר אידלגו שוקם ונפתח מחדש לקהל.

באופן מסורתי יורה תותח המוצב בראש הגבעה כל יום בשעה 12 בצהריים בדיוק, וכלי רכב בסביבה מצטרפים לקול הירי בצופרי רכבם.

ב-16 בדצמבר 1983 הוכרזה גבעת סנטה לוסיה כאתר הנצחה לאומי של צ'ילה.

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]