גבריות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פועל בניין מייצג את המודל הקלאסי של הגבריות: גבר חזק, חסון, אמיץ העובד בעבודת כפיים הנדסית, בונה דברים ומפרנס את המשפחה
מוכרים בשוק מחנה יהודה שבירושלים, בפיאות צבעוניות, מוכרים אוזני המן לקראת חג הפורים. השילוב בין המוכרים הגבריים לבין הפיאות הצבעוניות נראה לא טבעי, ולכן מעורר חיוך.

גבריות הוא מושג המתאר את מכלול דרכי ההתנהגות הנחשבים כטיפוסיים, או מתאימים, לגבר. המושג אינו קבוע, והוא תלוי זמן ומקום (בתרבויות השונות יש יחס שונה למהותו של מושג זה). גבריות אינה פיזיולוגית בלבד, אך היא מבוססת על ההבדלים הקיימים בין המין הנשי למין הגברי.

הגישה המסורתית רואה בגבריות זהות הנוצרת תוך כדי ניגוד לזהות הנשית ולנשיות. תרבות שאינה רואה בנשים וגברים שני סוגי אישיות מנוגדים תתקשה להכיל בתוכה את מושג הגבריות במובן הרווח בתרבות המערבית המודרנית. להיות גברי או נשי פירושו לקיים מכלול ציפיות המתקשרות למין הנתון. בכל הקשר תרבותי ישנם שני תפקידים מגדריים: גברי ונשי. באופן זה מתפרשות הגבריות והנשיות כתפקידים מגדריים, שהם תוצרים של ידע נרכש ותהליכי חיברות שעובר האדם.

ואולם, גישות ביקורתיות וחדשות יותר, במיוחד גישתה של ריווין קונל (2009), מבחינות בקיום של מספר סוגים של גבריות המתקיימים באופן היררכי. ה"גבריות ההגמונית" מצויה בראש ההיררכיה המגדרית ונוצרת תוך הנגדה והכפפה של נשים וגברים אחרים. הגבריות ההגמונית המודרנית זוהתה בעיקר עם הגבר הלבן, הנוצרי, ההטרוסקסואל ממעמד הביניים אשר ניצב מעל לקבוצות אחרות: נשים, הומוסקסואלים, ממעמד הפועלים, לא נוצרים ולא לבנים. גברים שאינם משתייכים לגבריות ההגמונית נתפסים על פי רוב כלא גבריים. למעשה, מרבית הגברים אינם תואמים את האידאל של ה"גבריות ההגמונית".

הגבריות ה"אמיתית" (המאצ'ואיסטית) שנקראת לעתים "היפר גבריות" נתפסת כדבר הטבוע בגוף הזכרי, המניע את הגברים לנהוג בצורות מסוימות. כך לדוגמה, נמצא את התפיסה כי גברים הם יותר אגרסיביים, אינם אלו שאמורים לטפל בתינוקות וכך הלאה. מחקרים אנתרופולוגיים מצאו כי לגבריות עצמה יש סטטוס חברתי בדיוק כמו לעושר, לגזע ולמעמד חברתי. יתרה מכך, בתרבויות רבות, הצגת תכונות אופי שאינן "מתאימות" למגדר אליו משתייך האדם עלולה ליצור בעיה חברתית עבור היחיד. בקרב גברים, חלק מההתנהגויות יכולות להיחשב כסימן להומוסקסואליות.

אף שבמגוון התרבויות ניתן לראות את הגבריות בצורה שונה, ישנם גם אספקטים משותפים רבים בין תרבויות שונות. במקרים מסוימים משתמשים בביטוי "גבריות הגמונית" על מנת להבחין בין הצורה הנפוצה של גבריות לבין האחרות.

גבריות אינה רק זהות אישית אלא מעוגנת ביחסים חברתיים מאורגנים, דוגמה כלכלת המשפחה. במדינה מודרנית מקבל נרטיב מחודש סביב חלוקת התפקידים בין גברים לנשים,הגבר נתפס כאחראי על הביטחון. הצבא הוא אחד מהאתרים התרבותיים המרכזיים שבו מעוצבת הגבריות ההגמונית.

בעידן התנועה הפמיניסטית השינוי העיקרי טמון ככל הנראה בכך שהשליטה הגברית אינה כופה עוד את עצמה באופן ודאי כדבר המובן מאליו, או לפחות באזורים מסוימים של המרחב החברתי התנועה הפמיניסטית הצליחה לנתק את מעגל ההתחזקות הכללי. אחד השינויים החשובים: הרחבת גישתן של הנשים ללימודים וכתוצאה מכך לעצמאות כלכלית.

נרכשת או מולדת?[עריכת קוד מקור | עריכה]

השאלה בדבר המשקל של הגנטיקה ושל תהליכי החיברות בהתפתחות הגבריות מוסיפה להיות נתונה במחלוקת. בעוד שתנאים חברתיים ממלאים תפקיד ממשי בהתפתחות הגבריות, ניתן להבחין גם שהיבטים מסוימים בזהות הגברית קיימים בקרב גברים רבים בתרבויות השונות, ומכאן שגם לגנטיקה תפקיד בכך. עם זאת, במחקרים שהתבצעו החל מסוף המאה ה-19 ועד סוף המאה ה-20 נמצא פעם אחר פעם כי כמעט שאין הבדלים פסיכולוגיים בין נשים וגברים.[דרוש מקור] גם ההבדלים שנמצאו היו מזעריים במיוחד ביחס לאמונה הרווחת כי קיימים הבדלי ענק בין המינים.

לפי החוקרת קונל וגישתה הביקורתית הגבריות מעוצבת לא על ידי גנטיקה והורמונים אלה על ידי תהליכים המתרחשים של אותו גבר עם העולם בכלל ועם גברים אחרים בפרט. גבריות מעוצבת על ידי אינטראקציה של הגברים בינם לבין עצם - זה תהליך נרכש על ידי הפרקטיקות היום יומיות בחייו של גבר.

תכונות אופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסוציולוגית ג'נט זלצמן (Janet Saltzman Chafetz 1974, 35-36) מתארת שבע תכונות של גבריות, המהוות את הקודים הבסיסים של הגבריות המאצ'ואיסטית ההגמונית, ומשותפות לכל החברות המערביות. אלה תכונותיו של "הגבר הקלאסי":

  1. פיזי - אתלטי, חזק, אמיץ, לא מודאג מהמראה שלו או מהזדקנות.
  2. תפקודי - מגן על המשפחה מאיום פיזי, מפרנס ומספק את צרכיה.
  3. מיני - מיניות אגרסיבית, מנוסה, בעל ביטחון.
  4. רגש - לא רגשני, מאופק, לעולם אינו בוכה או מראה חולשה.
  5. אינטלקטואל- הגיוני, מלומד, רציונלי, דעתן, מעשי.
  6. בין אישי - מנהיג, דומיננטי, עצמאי, אינדיבידואליסט.
  7. תכונות נוספות: מצליחן, שאפתן, אגרסיבי, תחרותי, גאוותן, אגוצנטרי, הרפתקני.

הגבריות החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעידן החדש התפתח מודל חדש של גבריות, המכונה "הגבריות החדשה". זוהי גבריות בלתי-אלימה המבוססת על שוויון בין נשים וגברים ועל האמונה כי גבריות ונשיות אינם שני הפכים המוציאים זה את זה, אלא שתי פנים של אדם שלם. כמו כן הגבריות החדשה שוללת את הדיכוי הרגשי של בנים וגברים, ומאמינה ביכולתם להתמודד עם מצוקה נפשית באופן ישיר ואמיץ.

חן נרדי, מחבר הספר "גבריות בשינוי"‏[1] מגדיר את הגבריות החדשה בשם "ניומניזם" – מושג המורכב משלוש מילים: "גבר", "חדש" ו"הומניזם" – שמשמעו העמדת כבודו של האדם במרכז וטיפוח הרוח האנושית כאידאל. המושג "ניומניזם" מבטא את הרצון לשפר את איכות החיים של הגבר באמצעות מעבר ממושגים של גבריות סטריאוטיפית – מודל המקדש שליטה כוחנית והשגת עליונות בכל מחיר – למודל חדש של גבריות המבוסס על גישה הומניסטית של הגבר כלפי עצמו וכלפי סביבתו. מעבר למודל זה כולל מספר מרכיבים: בראש ובראשונה ויתור על תפיסת העליוניות והחתירה להשיג שליטה מרבית על עצמו ועל סביבתו. כמו כן, יש צורך באיזון בין מרכיב העבודה ומרכיב המשפחה – שהשגתו מבוססת על מעורבות גבוהה יותר של הגבר בגידול וחינוך הילדים וטיפוח הבית. מרכיב נוסף הוא פיתוח מודעותו האישית של הגבר לצרכיו, לרגשותיו ולמחסומים המקשים עליו את השינוי, ומכאן שהגבר צריך להיות מודע לתהליכים החברתיים והפסיכולוגיים שמעצבים את זהותו הגברית.

בספרם של רוברט מור ודאגלס ג'ילט‏[2] מציגים השניים את הארכיטיפים של הגבריות הבוגרת ומחלקים לאותם לארבעה:

המלך – 'ארכיטיפ מרכזי' הנוטל חלק במעבר מילדות לבגרות, מתאפיין באיכויות של סדר, מופת מושכל והגיוני של אינטגרציה ויושרה שהבשילו בנפש הגברית וביכולת לייצב רגשות שהשתבשו וכאלה שיצאו מכלל שליטה, מביא עמו תחושת אחריות על אישית.
הלוחם – אינסטינקט הוא המרכיב את ארכיטיפ הלוחם - הוא נושא אופי מחתרתי ונחשף שוב ושוב ברגעים של התפרצויות אלימות רגשית ופיזית, תוקפנות זו היא עמדה כלפי החיים המעוררת וטוענת את הגבר באנרגיות ובמוטיבציה, דוחפת את הגבר ליטול יוזמה ולא להיות נסוג או 'תקוע' כלפי החיים ומוראותיהם.
המכשף – ארכיטיפ אוניברסלי המופיע גם בפסיכולוגיה הגברית לאורך ההיסטוריה וניתן להתחבר אליו גם אצל הגבר המודרני בעבודתו ובחייו האישיים- ארכיטיפ זה מציין מודעות והתבוננות פנימית ועם זאת את הידע של כל מה שאינו ברור או מקובל באופן מיידי. המכשף מגלם את ארכיטיפ החשיבה וההתבוננות העמוקה ומכאן שמכיל גם את המופנמות והיכולת להתנתק מסערות פנימיות.
המאהב - ארכיטיפ של יצר המשחק, של הגופניות הבריאה של הוויה בעולם של עונג חושני בלא רגשות אשם שמרכיביו העיקריים הם, אמפטיה, חיוניות, חיוּת ותשוקה. זו האנרגיה הזורמת בתשוקותיהם של הגברים למין, למזון, לרווחה, להתרבות, להתמודדות עם קשיי החיים ולחיפוש אחר משמעות לחיים. המניע של המאהב בא לספק תשוקות אלה.
ארכיטיפ המאהב הוא ראשון במעלה בנפש האדם כי בו טמונה האנרגיה הטוענת את הרגישות לסביבה שמחוץ לעולמו האישי של הגבר.

הגברים כקבוצה וכיחידים סובלים לא מעט מהשלכות העידן המודרני המאוחר. בעידן החדש התפתח מודל חדש של גבריות המכונה "הגבריות החדשה". הגבר החדש מאוד מודע לעצמו, אין לו צורך בסממני גבריות חיצוניים כדוגמת השפם אשר הייתה נפוצה במיוחד בצרפת בתחילת המאה ה-19. הגבר החדש מטפח את עצמו ומקפיד על אסתטיקה ולבוש אשר שידרו בעבר נשיות וחולשה גברית. כיום יותר ויותר גברים הולכים בקביעות לקוסמטיקאית לצרכים שונים כגון הסרת שיער וטיפוח הגוף והפנים. הגבר החדש אף מתחבר לצד הרגיש שלו. כיום גבר יכול להרשות לעצמו לבכות, דבר אשר לא היה מקובל בעבר ונחשב לנשי וחלש. עוד סממן של הגבר החדש הינו חלוקה בעבודות הבית. בעבר עבודות הבית כדוגמת ניקיון, כביסה ובישול, נחשבו לעבודות נשיות. כיום יותר ויותר גברים תורמים את חלקם בבית. ניתן לראות זאת בבירור בתחום הקולינרי; אם בעבר בישול ואפייה נחשבו לתחומים נשיים, הרי כיום רוב השפים הינם גברים. כל המאפיינים הללו מתחברים יחדיו לגבר החדש אשר נקרא בימינו מטרוסקסואל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חן נרדי ורבקה נרדי, גברים בשינוי : בדרך לגבריות אחרת. מודן, 1992.
  • ריווין קונל, גברויות (מאנגלית: עודד וולקשטיין), פרדס, 2009.
  • דני קפלן, דויד, יהונתן וחיילים אחרים, הקיבוץ המאוחד, 1999.
  • רועי סמנה, קאובוי של שושנים: גבריות במאה ה-21, פסיכולוגיה עברית, 2012.
  • Danny Kaplan, Folk models of dyadic male bonding in Israeli culture. Sociological Quarterly 48 (1), 2007, 47-72.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חן נרדי, רבקה נרדי, גברים בשינוי - בדרך לגבריות אחרת, הוצאת מודן, 1992
  2. ^ רוברט מור ודאגלס ג'ילט, מלך, לוחם, מכשף, מאהב, תרגום מאנגלית: דן שביט, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1990