גדודי חללי אל-אקצה
גדודי חללי אל-אקצה (ערבית: كتائب شهداء الأقصى, תעתיק מדויק: כתאא'ב שהדאא' אלאקצא) הוא שם כולל למספר התארגנויות טרור שונות שהוקמו בתחילת האינתיפאדה השנייה וביצעו פיגועי התאבדות וירי כנגד ישראל. גדודי חללי אל-אקצה, שבעת הקמתם היו ארגון מסודר המקבל מימון והוראות מההנהגה המרכזית של פת"ח, התפוררו במהלך האינתיפאדה למספר רב של תאים מבודדים, שחלקם פועלים בהתאם להנחיות בכירי פת"ח, חלקם באופן עצמאי, וחלקם בצמוד להנחיות ומימון של חזבאללה.[דרוש מקור]
תוכן עניינים |
היסטוריה [עריכה]
תחילת הפעילות [עריכה]
גדודי חללי אל-אקצה החלו את פעולתם באוקטובר 2000, בימיה הראשונים של האינתיפאדה השנייה. בשלב הראשון, הוגבלו הפיגועים לירי בכוחות צה"ל ואזרחים ישראלים בתחומי יהודה שומרון ועזה. בשנת 2001 הגדודים היו גורם הטרור המוביל בשטחים וב-2002 כבר החלו בפיגועים המוניים בתוך תחומי הקו הירוק.[1].
למרות הרושם הראשוני של תנועת מחאה עממית, העמדה הרשמית של גורמי הביטחון הייתה ונשארה ש"גדודי חללי אל-אקצה" היה שם כיסוי לחוליות טרור של הפת"ח. הנחה זו קיבלה ביסוס עם חשיפתם של מסמכים במוקטעה במהלך מבצע חומת מגן. ממסמכים אלה עולה כי הארגון זכה למימון ולאספקה של אמל"ח ממנגנוני הביטחון הפלסטיניים. [2]. יותר מכך, בחלק מהפעולות של הארגון השתתפו אנשי כוח 17 - המשמר הנשיאותי של הרשות הפלסטינית. במשפט שהתנהל נגדו, טען מרואן ברגותי, בעבר מנהיגם של הגדודים בגדה המערבית, כי הקמתם של הגדודים הייתה הכרחית עבור פת"ח, שכן אחרת היה הארגון היה מאבד מכוחו ברחוב הפלסטיני מול החמאס[1].
לאחר חיסול ראאד כרמי [עריכה]
ב-16 בדצמבר 2001 נענה יו"ר הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת ללחצים מצד ארצות הברית וקרא בנאומו להפסקת אש. לאחר כתקופה בת כחודש שבה רמת האלימות הייתה נמוכה יותר ומעורבות גדודי חללי אל-אקצה בטרור פחתה, חוסל ב-14 בינואר 2002 בכיר הגדודים בטול-כרם, ראאד כרמי. החיסול הוביל להסלמה בפעילות הגדודים שחידשו את פעילותם ואף עברו לבצע פיגועי ירי והתאבדות גם בשטח ישראל. תקופה זו, בין ינואר 2002 למרץ 2002, נחשבת לתקופת השיא בפעילותם של הגדודים. גורמי במערכת הביטחון בישראל מצביעים על תקופה זו גם בתור התקופה בה בכירי פת"ח והרשות איבדו בהדרגה את השליטה על הגדודים, ואלו החלו לבצע טרור באופן עצמאי, ללא המתנה להנחיות מצד הבכירים. פעיל בכיר בגדודי חללי אל-אקצה היה נאסר עוויס, מפקד גדודי אל-אקצא באזור שכם וצפון השומרון.
לאחר מבצע חומת מגן [עריכה]
ב-29 במרץ, לאחר חודש טרור עקוב מדם בו נרצחו 135 ישראלים, יצא צה"ל למבצע חומת מגן בשטחי יהודה ושומרון. בעקבות מבצע חומת מגן התפוררה ההנהגה הראשית של הארגון והוא התפורר לתאים שונים שהקשר העיקרי ביניהם הוא השימוש בשם גדודי חללי אל-אקצה לנטילת אחריות. החל משלב זה ניתן לחלק את התאים השונים בארגון לשלוש קבוצות:
- תאים עצמאיים - מדובר בתאי טרור שמופעלים על ידי מנהיגים מקומיים, בעיקר במחוזות בגדה המערבית. מנהיגים אלה, שחלקם נמנים עם שורות פת"ח, ניצלו את הוואקום בהנהגת הארגון שנוצר לאחר מבצע חומת מגן והפכו למפקדיו באזורים מסוימים. כך, למשל, הפך זכריה זביידי למפקד גדודי חללי אל-אקצה בג'נין.
- תאים שמקבלים הנחיות מחזבאללה - לאחר שהרשות הפסיקה לממן את גדודי חללי אל-אקצה, רבים מתאי הארגון חיפשו מימון מבחוץ, אותה מצאו בארגון חזבאללה. כיום הקשר בין תאים אלה לשאר פת"ח הינו חלקי ביותר.
- תאים הנשמעים לבכירי פת"ח - ברצועת עזה שמרו חלק מהגדודים על זיקה ל-פת"ח, והמשיכו לקבל הנחיות מפוליטיקאים מ-פת"ח, כגון אחמד חלס, מוחמד דחלאן וסמיר משהראוי. מנגד, הפיצול הפנימי בין בכירי פת"ח הוביל להשתתפות רחבה של הגדודים במאבקים הפנימיים בתנועה.
הקמת ממשלת חמאס [עריכה]
ב-25 בינואר 2006 ניצחה תנועת חמאס בבחירות למועצה המחוקקת, הפרלמנט הפלסטיני. ניצחון זה, והקמת הממשלה הפלסטינית על טהרת אנשי התנועה בעקבותיו, הוביל לעימות ישיר בין חלק מהקבוצות שבגדודי חללי אל-אקצה לבין אנשי חמאס. במהלך 2006 גבר המתח שבין אנשי חמאס ו-פת"ח, והדבר הוביל להדרדרויות חוזרות ונשנות לעימותים אלימים בין התנועות, בהם גדודי חללי אל-אקצה התייצבו לצד פת"ח.
קישורים חיצוניים [עריכה]
- על הקשר בין החזבאללה והגדודים באתר המרכז למורשת המודיעין
- כך פורקה הזרוע הצבאית של פתח, מאת אופק עיני, וואלה!
