גדודי עז א-דין אל-קסאם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סמלו של ארגון עז א-דין אל-קסאם. בחלק העליון מצוטט קטע מפסוק 17 מסורת אל-אנפאל בקוראן: "לא אתם הרגתם אותם, כי אם אלוהים הרגם".‏[1]

גדודי עז א-דין אל-קסאם (ערבית: كتائب الشهيد عز الدين القسام) הוא ארגון טרור אסלאמי פלסטיני המשמש כזרוע הצבאית של חמאס. הארגון מפורסם בעיקר בגלל פיגועי ההתאבדות ורקטות הקסאם, שאנשיו יורים אל עבר יישובים ישראליים. על פי הערכות מודיעין, זרוע זו מונה אלפי מחבלים חמושים.

שם הארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

עז א-דין אל-קסאם

הארגון קרוי על שם השייח עז א-דין אל-קסאם אבי ההתנגדות הפלסטינית שנהרג באזור ג'נין ב־1935, בידי הבריטים.

שם הארגון מורכב ממספר מילים בערבית:

  • עז - פירושה תמיכה, דבקות, או גאווה.
  • א-דין - פירושה דת.
  • אל-קסאם - פירושה מחיצה או שבירה‏[2].

תאים חמושים של הארגון מכנים עצמם בשמות מחבלים, כגון, "סטודנטים של עיאש", "סטודנטים של המהנדס" או "חוליות יחיא עיאש", כדי לכבד את זכרו של המחבל יחיא עיאש ("המהנדס"), שחוסל בידי ישראל בשנת 1996.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1984 השיח' אחמד יאסין, הד"ר איבראהים מקאדמה, השיח' סלאח שחאדה ואחרים החלו להיערך להקמת ארגון חמוש להתנגדות למדינת ישראל. מאמציהם התרכזו בהשגת נשק לפעילויות הטרור בעתיד. בשל כך חברי הקבוצה נעצרו ואמצעי הלחימה הוחרמו. באותו הזמן הקבוצה עדיין לא נקראה "חמאס" או "גדודי עז א-דין אל-קסאם".

בשנת 1986 השיח' סלאח שחאדה הקים רשת של תאי טרור בשם "אל-פלסטיניין אל-מוג'אהדין" (הלוחמים הפלסטינים). הרשת התמקדה בפיגועים נגד מדינת ישראל ובטיפול במשתפי פעולה לראייתם מקרב המחנה הפלסטיני. הרשת המשיכה לעבוד עד 1989; פעולותיהם המפורסמות ביותר היו חטיפתם של שני חיילי צה"ל אילן סעדון ואבי סספורטס. חמאס, שהוקם באופן רשמי ב-14 בדצמבר 1987, יצר רשתות טרור דומות אחרות, כגון "גדודי עבדאללה עזאם" ו"מג'ד", אשר תפקידו היה איתור משת"פים.

באמצע שנת 1991 נודעו גדודי עז א-דין אל קסאם כזרוע הצבאית של חמאס.

בעקבות תוכנית ההתנתקות הכריז חמאס על הקמת "הצבא העממי" או ה"מוראביטון" ברצועת עזה. ה"מוראביטון" אמור לפעול בדומה למיליציות של חזבאללה ולמעשה להפוך את הרצועה לשטח הנמצא בפועל בשליטתה של חמאס. ה"מוראביטון" לא נועד רק נגד ישראל, אלא גם כדי להרתיע את הרשות הפלסטינית מלנקוט פעולות נגד חמאס.

במהלך שנת 2006, לאחר ניצחונה של חמאס בבחירות והקמת הממשלה בראשותו של אסמאעיל הניה, הכריזה התנועה על הקמת כוח מבצעי ברחבי רצועת עזה. הדבר גרר את עימות חמאס-פת"ח ברצועת עזה, וכך בהדרגתיות (ובכוח) נטל החמאס את האחריות הביטחונית בעזה מידי מנגנוני הביטחון הפלסטיניים הרשמיים, המזוהים עם תנועת פת"ח.

מבנה הארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי מרכז המידע למודיעין וטרור מונה חמאס כ-20,000 מחבלים חמושים נכון לשנת 2008‏‏‏[3]. כיום מונה הארגון כ-25,000 איש לפי הפירוט הבא:

  • גדודי עז א-דין אל-קסאם: 15,000.
  • הכוח המבצע: 6,000.
  • ה"מוראביטון": מספר אלפים.

גודל הארגון הוא כאוגדה ומתפקד בעיקר כאגד ארטילרי עם קו הגנה, בתוספת כוחות מיוחדים: חוליות טרור שתפקידן לחדור לשטח ישראל דרך מנהרות, הים וחצי האי סיני. מטה הארגון בחירום נמצא ככל הנראה במרתף בית החולים שיפא בעזה. בשגרה ביתם של מפקדי החטיבות מהווה חפ"ק מאולתר. מחסני הארגון נמצאים בבתי ספר ובמסגדים. הארגון מחולק לשש חטיבות גרעיניות בהתאם לעיירות המרכיבות את רצועת עזה: עזה, ח'אן יונס, ג'בליה, בית חאנון, בית לאהיה ורפיח. ראשי חטיבות אזוריות נוספות (דרום מרכז וצפון) אחראים על אספקה והדרכה ויכולים לצוות גדודים לפריסה באיזורם.

אמצעי לחימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברשות הארגון כמה עשרות אלפי רובי סער AK-47, מאות אלפי רימוני יד, כמה מאות משגרים ניידים ונייחים וכמה אלפי רקטות המאוחסנות בדירים תת-קרקעיים ברצועת עזה, לרוב מתחת לגני ילדים ובתי עלמין.

  • טילים נגד טנקים מסוג 9M133 קורנט: משמש את הארגון לירי על טנקים, נגמ"שי צה"ל, על ג'יפים ואף על חיילים רגליים.
  • RPG-7 מטול הנושא רימון/רקטה נגד טנקים - הנשק המועדף על ידי מיליציות המשתמשות בצלפים נגד חילות שריון.
  • מרגמה 82: כלי תקני מעודפי החזבאללה וצבא לוב המשמש לירי על ישובים עוטפי עזה.
  • מרגמה 120: מטול רקטות לשימוש על ידי מפעיל יחיד. משמש בעיקר לירי מחורבות שדה התעופה דהנייה על שם יאסר עראפת, לישובים על הגבול בין ישראל ומצריים
  • קסאם: רקטה פרימיטיבית מתוצרת עצמית המסוגלת להגיע לטווח של עד 18 ק"מ.
  • גראד ו"גראד משופר": רקטה תוצרת רוסיה המגיעה לטווח של עד 40 ק"מ.
  • S-55 רקטת סאג'יל לטווח 55 קילומטר המסוגלת להגיע עד נס ציונה.
  • M-75: רקטה ארוכת טווח מייצור עצמי המסוגלת להגיע לתל אביב. גירסה מקומית של פאג'ר 5 האיראני.
  • J-80: רקטה על שם אחמד ג'עברי המסוגלת להגיע עד רמת השרון.
  • R-160: רקטה ארוכת טווח בעלת ראש קרבי קטן על שם עבד אל-עזיז רנטיסי המסוגלת להגיע לחיפה.
  • M-302: חיקוי של רקטה סינית דומה המסוגלת להגיע עד כרמיאל.

מאז סגירת מנהרות ההברחה ממצרים בשנת 2013 ע"י עבד אל-פתאח א-סיסי מיוצרות הרקטות במפעלים תת קרקעיים ברצועת עזה.

מבצעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארגון גרם והשתתף במספר מבצעים מול ישראל:

פרויקט המנהור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנשק האסטרטגי החשוב ביותר של הגדודים הוא מנהרות הלחימה וההברחה‏[4] משלושה סוגים שונים:

  • מנהרות פיקוד ושליטה: משמשות את הארגון במעבר מבונקר תת-קרקעי אחד למשנהו, למארבים ומסירת הודעות.
  • מנהרות ההברחה: מנהרות שהיו מתחת לציר פילדלפי וכעת אטומות, ושימשו להעברת ציוד לחימה וציוד כללי ממצרים.
  • מנהרות התקיפה: מנהרות שתפקידן לשמש למעבר חוליות טרור לשטח ישראל למטרת ביצוע פיגועי ירי וחטיפות.

בסה"כ קיימות ברצועת עזה מעל 5000 מנהרות: 32 מנהרות תקיפה, 600 מנהרות הברחה וכ- 4500 מנהרות פיקוד ושליטה. במהלך מבצע צוק איתן נמתחה ביקורת על ההנהגה הישראלית על אי טיפול מונע במנהרות בעת הידיעה על קיומן.

שיתופי פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארגון נוהג לשתף פעולה עם עוד שמונה ארגונים דומים ברצועת עזה‏[5]. לעתים מתאם איתם את הירי לעבר ישראל ולעתים מקבל או כופה עליהם להשתתף בהפסקות אש

כמו כן משתף הארגון פעולה עם ארגונים אחים בטריטוריות אחרות: חיזבאללה בלבנון, גדודי חללי אל-אקצה ברשות הפלסטינית וארגון הסלפים בסיני.

פעילים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילים שנהרגו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]