גדי בחלב אמו (מיצב)
"גדי בחלב אמו" היא מיצב וסדרת ציורים מאת הציירת הישראלית מיכל נאמן. המיצב, משנת 1974, כלל כתיבה של הטקסט "גדי בחלב אמו" על גבי קיר ב"גלריית הקיבוץ" בתל אביב. העבודות מתייחסת אל האיסור המקראי על אכילת בשר בחלב ואל יחסים בין בן לאמו. במהלך השנים יצרה נאמן מספר עבודות נוספות בעלות איקונוגרפיה דומה, אשר זכו לפרשנויות רבות.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
העבודה "גדי בחלב אמו" נוצרה עבור תערוכה קבוצתית שהוצגה בגלריה הקיבוץ ביולי 1974. בתערוכה, שנקראה "חמישה צעירים", השתתפו, לצד נאמן, גם תמר גטר, נחום טבת, דוד גינתון ואפרת נתן. נאמן ציירה את הטקסט על קיר הגלריה, בגודל של 205x150 ס"מ ובצבע ורוד.
הביטוי "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ", המצוטט בעבודה, מופיע שלוש פעמים בתורה (שמות, כ"ג, י"ט; שמות, ל"ד, כ"ו; דברים, י"ד, כ"א) והוא מתייחס אל האיסור על אכילת בשר בחלב. בעבודה נאמן ביטלה את לשון הציווי השלילי של הטקסט על ידי השמטת המילים "לֹא תְבַשֵּׁל".
בין שאר העבודות בתערוכה הציגה נאמן גם רישום על דף מחברת, אשר נתלה על הקיר בעזרת מסקינטייפ. ברישום "ארץ אוכלת יושביה / גדי בחלב אמו", שקיימים כמה העתקים שלו, יצרה נאמן הקבלה בין הביטוי המקראי "ארץ אוכלת יושביה"[1] (במדבר, י"ג, ל"ב) לבין "גדי בחלב אמו". שני המשפטים כתובים בעיפרון בשני קצוות הדף ומעליהם שרטטה האמנים מקטעים של קווים. בעוד המקטע שמעל "ארץ אוכלת יושביה" הוא סגור ותחום, הרי שמעל "גדי בחלב אימו" המקטע הוא פתוח.[2] ברישום נוסף מאותה תקופה - "גדי בחלב אמו / ארץ אוכלת יושביה" - חזרה נאמן על אותם אלמנטים, אולם כתבה את המשפטים על שני צדי נייר המחברת.[3] גרסה נוספת של עבודה עבודה זו הודפסה ב"חוברת", שיצאה בהוצאת גלריה גורדון במאי 1974.
בעת הצגתה זכתה העבודה לביקורות קשות. יהושע קנז, לדוגמה, עורך מוסף התרבות של עיתון "הארץ" באותה עת, הגדיר את העבודה כ"אחיזת עיניים".[4]
ביולי 1995 נערכה בגלריה הקיבוץ תערוכת שחזור של התצוגה המקורית תחת השם "יולי 74-יולי 95, שחזור, 'חמישה צעירים' בגלריה הקיבוץ".[5] התערוכה לוותה באוסף גלויות עליהן הודפסו מבחר עבודות מתוך התערוכה.
החל משנות התשעים של המאה ה-20 יצרה נאמן מספר ציורים המצטטים את הביטוי "גדי בחלב אמו" בין העבודות ציור השמן "גדי בחלב אמו" (1994), בו חילקה נאמן את הבד הקטן לשניים, תוך יצירת עימות בין דימוי מטושטש של פינגווין לבין צורה אובאלית, המאזכרת מעין ביצה או רחם מטאפורי.[6]
בציורים נוספים, המתוארכים לשנת 1997 ועשויים בעזרת צבעי שמן ומסקינטייפ, השתמשה נאמן בתרגום של הביטוי לאנגלית. הציור "גדי בחלב אמו" (1997), לדוגמה, נושא את הכתובת "its Mother's Milk" ("חלב אמו"). ציור זה, הנמצא באוסף מוזיאון חיפה לאמנות, עשוי כמעין רשת או גריד מורכב המערב בין צבע אדום ולבן, עירוב העשוי להתפרש גם כעירוב בין בשר לחלב.[7] ציור דומה - "גדי בחלב אמו (חצי חצי)" - אף הוא מאותה שנה, נושא את הכתובת "A Kid in its Mother's Milk".
בשנת 2010 הוצג הרישום "ארץ אוכלת יושביה / גדי בחלב אמו" במוזיאון פתח תקווה לאמנות במסגרת התערוכה "מנהיגים".[8]
פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בראיון משנת 1999 תיארה נאמן את הממד הארס פואטי בעבודה:
"זה היה גם בישול, שהיה בדיחה על ציור, במיוחד על אלה עם הכישרון הטבעי לבישול, כלומר לציור, הבשלנים הטבעיים, כשאני זאת שלא יודעת שום דבר על בישול, אבל יודעת לקחת את הפסוק מהתנ"ך. אני יודעת משהו על ההתפרקות של אדום ולבן וההתחברות לוורוד, בבישול. אני חוזרת אל הציור, אבל אני יודעת שהחתירה הזאת היא אף פעם לא מתוך טבעיות של הכישרון ושל אשיות יוצרת, אלא משהו שאת מגיעה אליו חבולה ופצועה, והציור עצמו חבול גם, ואת עובדת בשבילו. אני עבדתי בשביל הציור כמו שיעקב עבד בשביל רחל. לא רעיתי צאן, אבל בישלתי גדיים בחלב אמם".[9]
בשנת 1998 הציגה אלן גינתון פרשנות פוליטית לעבודה. כחלק מן התערוכה "העיניים של המדינה" במוזיאון תל אביב לאמנות. גינתון תיארה את הטקסטים שהופיעו ברישומים כ"דימויים מפלצתיים", תוך יצירת הקבלה בין הממד הציבורי והפוליטי לבין הממד הפרטי והאישי.[10] פרשנות דומה הופיעה גם בטקסט שפורסם באתר מט"ח, ומקשר בין דמות הגדי אל דמות השה המופיעה ב"עקדת יצחק":
האמנית מעבירה את הכשרות מהחוק המקראי הדתי אל המציאות הלאומית חילונית, ומציגה את הגדי כקורבן כאוב של ציניות וחוסר אנושיות. הגדי הוא השה לעולה, הוא עשוי להיות החייל ש"נאכל" - שהוקרב למולך המלחמות. נאמן מציגה כאן את עקדת החיילים ואולי אף את עקדת כלל האוכלוסייה ובכך היא חורגת מהסיפור המקראי וממשיכה את הקו הרעיוני של האמנות הישראלית. מבחינת הסגנון, השימוש בכתב ילדותי ובדפי מחברת מציג את התוכן כ"חומר לימוד" שנלמד מילדות ומוכתב מלמעלה. זוהי "תכנית הלימודים" של הממסד שהאמנית מבקרת את מסריה כ"מרגלת" החושפת מציאות לא כשרה.[11]
פרשנות שונה הציגה יערה שחורי במאמרה "שעת הזאבים של מיכל נאמן" (2010). בסקירת מוטיב התינוקות בעבודתה של נאמן, טענה שחורי כי העבודה "גדי בחלב אמו" עוסקת ביחס שבין הילד לאם ובהפרדה ביניהם:
... העבודה גדי בחלב אמו עוסקת בהפרדה, בהיותה מבוססת על האיסור התורני לבשל גדי בחלב, איסור שעל יסודו תוקנה ביהדות ההפרדה בין בשר וחלב. נאמן מסירה את מילת השלילה "לא" ובכך שבה והופכת את החלב למין מעטפת אימהית שיכולה להגן על הילוד (A Kid in its Mother's Milk) כי החלב שב להיות "The milk of human kindness", "חלב עדנת אנוש". הגדי הופך למשתתף נוסף בשרשרת של הילודים המצויים בסכנה.[12]
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
קטלוג התערוכה בגלריה הקיבוץ, 1995 -
ארץ אוכלת יושביה/גדי בחלב אמו, 1974
עיפרון על נייר
גובה 20 ס"מ, רוחב 31 ס"מ
אוסף האמנית -
גדי בחלב אמו (חצי-חצי), 1997
צבע שמן ומסקינג טייפ על בד
גובה 176 ס"מ, רוחב 145 ס"מ -
גדי בחלב אמו, 1997
צבע שמן ומסקינג טייפ על שני בדים
גובה 200 ס"מ, רוחב 70 ס"מ
אוסף מוזיאון חיפה לאמנות
6090-03 A,B
,_1997,_145x176_%D7%A1%22%D7%9E.jpg)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גדי בחלב אימו באתר מט"ח
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ראו: ארץ אוכלת יושביה באתר ויקימילון
- ^ "ארץ אוכלת יושביה / גדי בחלב אמו" (1974), עיפרון על נייר, 20x31 ס"מ, אוסף פרטי, תל אביב. ראו: נאמן, מיכל, חיוך, חתול, חיתוך, גלריה גורדון, תל אביב, 2010, עמ' 27.
- ^ גדי בחלב אמו / ארץ אוכלת יושביה" (1974), עט על שני צדי נייר, 31x20 ס"מ, אוסף האמנית. ראו: גינתון, אלן, העיניים של המדינה, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, 1998, עמ' 138.
- ^ ראו: אביב, נעמי, "מיכל נאמן, הראש הכפול", ליידי גלובס, עמ' 60.
- ^ ראו: יולי 74-יולי 95, שחזור, "חמישה צעירים" בגלריה הקיבוץ, אוסף גלויות בהוצאת טבעול והקיבוץ, גלריה לאמנות, תל אביב, 1995.
- ^ "גדי בחלב אמו" (1994), שמן על בד, 30x40 ס"מ, אוסף פרטי. ראו: נאמן, מיכל, חיוך, חתול, חיתוך, גלריה גורדון, תל אביב, 2010, עמ' 111.
- ^ "גדי בחלב אמו", 1997, שמן ומסקינג טייפ על בד, 2 חלקים, 6090-03 A,B. ראו: גדי בחלב אמו, אתר מוזיאון חיפה לאמנות
- ^ ראו: מנהיגים, אתר מוזיאון פתח תקווה לאמנות
- ^ ראו: קרפל, דליה, "מה אני אומרת על האינטלקטואליות שלי", הארץ, 12 בפברואר, 1999.
- ^ ראו: גינתון, אלן, "העיניים של המדינה", אמנות חזותית במדינה ללא גבולות, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, 1998, עמ' 45-46.
- ^ גדי בחלב אמו באתר מט"ח
- ^ ראו: נאמן, מיכל, חיוך, חתול, חיתוך, גלריה גורדון, תל אביב, 2010, עמ' 27.