גדעון ביגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גדעון ביגר
נולד ב-1945
Gideon Biger.jpg
תרומות עיקריות
גאוגרפיה של ישראל, חקר גבולות

גדעון בִּיגֶר (Biger; נולד ב-30 באפריל 1945) הוא פרופסור מן המניין לגאוגרפיה היסטורית ומדינית בחוג לגאוגרפיה וסביבת האדם באוניברסיטת תל אביב.

תוכן עניינים

[עריכה] חייו ופועלו

גדעון ביגר נולד וגדל בירושלים, הוא דור שמיני בעיר מצד אביו. סבו עבר טרגדיה במלחמת העולם הראשונה: אשתו נהרגה ושנים מבניו נפטרו ממחלות. לאחר המלחמה, ב-1922/3, היה סבו ממייסדי בת ים (שנקראה אז "בית וגן") וחי בה חמישים שנה. אביו שהתחנך בירושלים למד רפואה באיטליה ושירת כרופא בצה"ל מיום הקמתו ועד לפטירתו בשנת 1973.

את לימודיו עשה גדעון ביגר באוניברסיטה העברית בירושלים, בה השלים תואר ראשון בגאוגרפיה והיסטוריה ב-1971, תואר שני בגאוגרפיה ב-1974, ודוקטורט, אותו קיבל ב-1980. נושא הדוקטורט היה "בחינה גאוגרפית של השפעות השלטון בארץ ישראל 1929-1917", שאחר-כך יצא בתור ספר שנקרא בעברית מושבת כתר או בית לאומי: השפעת השלטון הבריטי על ארץ-ישראל, 1930-1917 ובאנגלית An Empire in the The Holy Land – Historical Geography of the British Administration in Palestine, 1929-1917. הספר סוקר ומנתח את הפעילות המרחבית של שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל, בניית כבישים ומסילות ברזל, ייעור, ייבוש ביצות, בניית מערכות חינוך ובריאות, קביעת גבולות הארץ ועוד. מנחהו לדוקטורט היה פרופסור יהושע בן אריה, מייסד אסכולת הגאוגרפיה ההיסטורית במחקר המדעי הישראלי.

בתום לימודיו בשנת 1980 עבר גדעון ביגר ללמד באוניברסיטת תל אביב. ביגר שימש בעבר יושב ראש העמותה הישראלית להיסטוריה צבאית, וכיהן פעמיים כראש החוג לגאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב. בנוסף, הוא לימד גאוגרפיה במכללת בית ברל ומרצה מזה שנים רבות במכון אבשלום. בשנת 2008, במסגרת שנת השבתון שלו, לימד גאוגרפיה בבית הספר התיכון על שם ליהמן בדימונה.

מחקריו בנושא גבולות הביאו אותו לפעילות במסגרות מדיניות. הוא היה המומחה לגבולות במשלחת הישראלית לשיחות השלום עם סוריה בועידת שפרדסטאון שבארצות הברית, בין דצמבר 1999 לינואר 2000. לאחר מכן היה מעורב במסגרת השיחות עם הפלסטינים בקמפ דייויד ובטאבה. פרסם מאמרים פובליציסטיים רבים בעיתונות בנושא גבולות הארץ ובנושאים אחרים.

[עריכה] מחקריו

לאחר סיום הדוקטורט המשיך ביגר את מחקריו בגאוגרפיה היסטורית, תחום שבו עסק בחקר תהליכים של שינוי הנוף במאה השנים האחרונות, ובעיקר בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי.

[עריכה] שכונות גנים

גדעון ביגר הכניס את המושג שכונות גנים לספרות המדעית הישראלית. מאמרו הראשון,‏[1] עסק בחמש שכונות הגנים הראשונות בירושלים: בית הכרם, רחביה, בית וגן, קריית משה ותלפיות. בריכוז של זמן ומקום הייתה זו תופעה מיוחדת, היום שכונות 'בנה ביתך' בנויות בצורה זו.

[עריכה] חקר הגבולות

[עריכה] גבולות בארץ ובעולם

מתוך מחקריו בגאוגרפיה היסטורית הגיע גדעון ביגר לנושא שהפך בו למוכר בעולם והוא גבולות בינלאומיים. בשנת 1995 היה העורך הראשי וכתב שמונים אחוזים של The Encyclopedia of International Boundaries, המביא מפות תצלומים והסברים על ההיסטוריה, הגאוגרפיה, והבעיות של כל גבול יבשתי בין המדינות השונות ברחבי העולם. אנציקלופדיה זו היא יחידה במינה בכל העולם המדעי.

[עריכה] ארץ רבת גבולות: מאה השנים הראשונות של תיחום גבולותיה של ארץ-ישראל 1840 - 1947

גדעון ביגר כתב ספר שעוסק בתהליך קביעת גבולות הארץ בעת החדשה. בגרסתו העברית נקרא הספר 'ארץ רבת גבולות' שיצאה לאור בשנת 2001 ובגרסתו האנגלית - The Boundaries of Modern Palestine 1840 - 1947 שראה אור בשנת 2004. הספר עוסק במאה השנים הראשונות מ-1840 - 1947 לקביעת גבולות ארץ ישראל עם שכנותיה עד להיוולדות המדינה. התאריך 1840 נקבע כהתחלה מכיוון שאז נקבעה המפה הראשונה בהסכם בין שליטה של מצרים בראשותו של מוחמד עלי לבין השלטון העות'מאני. באותו זמן כבש מוחמד עלי את ארץ ישראל וסוריה. אחרי כן כפו עליו העות'מאנים, בעזרת מעצמות אירופה, לשוב למצרים. צאצאיו שלטו אחריו במצרים כמה דורות והאחרון שבהם היה פארוק שלחם במדינת ישראל במלחמת העצמאות.

המפה הראשונה מ-1841 הלכה לאיבוד מסיבות פוליטיות, הבריטים מצאו עותק ממנה בשנות ה-20 של המאה ה-20 באיסטנבול והעלימו אותה כי היא לא הייתה נוחה להם. ב-1933/4 מצאו הבריטים עותק נוסף של המפה, שהיה העותק האותנטי, כשדנו עם האיטלקים על מיקום קו הגבול בין מצרים ללוב (שהייתה בשליטה איטלקית). אנשי משרד החוץ בלונדון נוכחו לדעת כי המפה אינה מתאימה להם וטמנו אותה בארכיון הציבורי הבריטי. המפה נשכחה למשך ארבעים שנה. ביגר גילה מחדש את העותק המקורי של המפה שניתנה למוחמד עלי ופרסם זאת בכתבי עת בארץ [2] ובעולם. זוהי נקודת ההתחלה של הספר.

הספר עוסק בכל שלב של המעורבות של כוחות שאינם ארץ ישראלים ביצירת גבולות הארץ. ביגר קובע במחקרו כי אחד מהדברים המאפיינים את ארץ ישראל הוא שהגבולות שאנו חיים בהם כיום נוצרו בידי בריטים, עות'מאנים, צרפתים, האו"ם וכדומה. גם כשהללו הלכו אנו עדיין חיים בתוך הגבולות האלה. למשל, הגבול עם מצרים נקבע ב-1906 ולאחר הסכם השלום עם מצרים ב-1979 נקבע הגבול בקו שקצין בריטי וקצין עות'מאני קבעו ביניהם ב-1906. קו הגבול בין ישראל ללבנון סומן בהסכם שהוכן בין סגן אלוף בריטי לסגן אלוף צרפתי ב-1921 וסוכם בהסכם משנת 1923. ישראל נכנסה פעמים אחדות ללבנון ותמיד כשנסוגה, היא נסוגה לאותו קו הגבול שנקבע ב-1923.

[עריכה] תל אביב

[עריכה] ההיסטוריה של תל אביב

סדרה בת ארבעה כרכים, מהם יצאו לאור שלושה בהוצאת אוניברסיטת תל אביב ב-2001, 2004 ו-2007, אותם ערך גדעון ביגר יחד עם יעקב שביט. כל כרך הוקדש לתקופה אחרת בתולדות העיר. זוהי היסטוריה כוללנית של תל אביב, הסוקרת תחומים שונים: היסטוריה פוליטית, היסטוריה עירונית, המרחב הפיזי והבנייה, כלכלה, חברה, בריאות, חינוך, בתי קפה. זהו סוג כתיבה היסטורית שמיעטו לעשותו בישראל ומכונה "היסטוריה כוללנית". ביגר ושביט ריכזו כותבים מתחומים שונים. גאוגרפים, היסטוריונים, כלכלנים שעסקו כל אחד בתחום התמחותו. כעת הם שוקדים על כתיבתו של הכרך הרביעי.

[עריכה] מי ומה בתל אביב-יפו – אנציקלופדיה של תל אביב

ביגר היה העורך המדעי של מפעל מדעי זה שהיה אמור לצאת בעשרה כרכים בהם יסקרו מכלול ההיבטים של תל אביב. לבסוף יצא רק כרך אחד בשנת 1981, על החינוך התרבות והספורט בתל אביב.

[עריכה] המנדט הבריטי בישראל

במחקריו של ביגר על הבריטים בארץ ישראל היה בין הראשונים שהציגו את הבריטים לא כעוינים לתנועה הציונית, אלא הדגיש את תרומתם מנקודת ראות גאוגרפית בבניית מוסדות, כבישים וכדומה. כך בספר מושבת כתר או בית לאומי וכך במאמר. [3] ביגר חקר ומצא שמיתוס סיפורי חומה ומגדל כאילו היישובים הוקמו בן לילה בלי ידיעת הבריטים הוא מופרך, לפי ממצאיו הקמת היישובים תואמו חודשים מראש בשיתוף פעולה עם הבריטים להקמת היישובים, שהוקמו ביום ולא בלילה, זאת על מנת להיות מוכנים אם הערבים תוקפים.

[עריכה] השימוש בעצים לבנייה בארץ ישראל

גדעון ביגר עבד יחד עם הבוטנאית דוקטור נילי ליפשיץ מאוניברסיטת תל אביב והם חקרו את השימוש בעצים לבנייה בארץ ישראל, בעת העתיקה ובעת החדשה ופרסמו בנושא למעלה משלושים מאמרים מדעיים. עוד עסקו בתולדות הייעור בארץ ישראל. מחקרים אלה הביאו בין השאר לפרסום שני ספרים:

[עריכה] "כי האדם עץ השדה": עצי ארץ-ישראל: מאפייניהם, תולדותיהם ושימושם

הספר ראה אור ב-1998. הספר סוקר את העצים המקומיים שצמחו וגדלו בארץ ישראל. על כל עץ ניתן מידע שעוסק הן בתכונותיו הבוטניות, הן בעברו ההיסטורי בשימוש האדם, הן במקומו בפולקלור ומכיל תמונות היסטוריות ומההווה. הספר מביא את ממצאיו של מחקר שערכו השניים, על תולדות הבנייה בארץ ישראל בעת החדשה. בשנת 1866 - 1867 הגיעה לכאן קבוצה של אמריקאים, הם התיישבו ביפו, הביאו אתם הנה בתי עץ מפורקים ובנו את הבתים. לאחר שנה בארץ הם עזבו אותה ואת מקומם תפשו הטמפלרים. הבתים עומדים על מכונם עד עצם היום הזה, באחד מהם שכנה "מסעדת קרן". ליפשיץ גילתה בבדיקת מעבדה שהעצים הללו מקורם מארצות הברית [4]. במחקר על מושבות הגליל: מטולה, יסוד המעלה, ראש פינה התברר שבתיהן הישנים נבנו בארזי הלבנון, שבהם השתמשו גם לבנות את בית המקדש [5].

[עריכה] נלבישך שלמת ירק: הייעור בארץ-ישראל: מאה שנים ראשונות, 1850 - 1950

הספר ראה אור בשנת 2000, בהוצאת הקרן הקיימת לישראל. הופיע בשנת 2003 גם באנגלית תחת השם Green Dress for a Country. שם הספר הוא פרפראזה על הביטוי "נלבישך שלמת בטון ומלט". הספר עוסק בתולדות הייעור בארץ ישראל עד להקמת מדינת ישראל. חידושו הגדול של הספר הוא בהארת תרומת השלטון הבריטי לנטיעות העצים בארץ. למרות האתוס הציוני שהעלה על נס את תרומתה של הקרן הקיימת לייעור, הרי שעל כל עץ שנטעה הקרן, נטעו הבריטים כמות עצים גדולה פי שישה ועל פני שטח גדול פי עשרה. הבריטים היו בין הנוטעים הראשיים בתולדות הארץ והראשונים שעסקו גם בשימור יערות ועצים. בספר ישנו תיאור מפורט של הנטיעות בארץ ומובאות בו מפות מקוריות של הקרן הקיימת. לממשלת המנדט היה משרד ממשלתי מיוחד לנושא הייעור, הוא צורף בתחילה למשרד החקלאות ובשנות השלושים נהפך למשרד ממשלתי נפרד. שמירת היערות החלה בתקופה המנדט, כולל השמורה הגדולה של הר מירון, הר הכרמל. הבריטים עשו עבודה מדעית רבה ונטעו עצים בכל סוגי השטחים: בחולות, בהרים, במדבר. ארץ ישראל של התקופה הייתה ככל הנראה המעבדה הכי גדולה בניסיונות נטיעת עצים: הביאו זנים מאוסטרליה, הודו, יוון, קפריסין, צרפת. התכתבו עם רוסיה לצורך הבאת עצים. הבריטים נטעו לצורכי ייפויה של הארץ וגם לשימוש בעצים לבנייה. הבריטים החילו בבואם לארץ חוק הקיים עד לימינו אלה, לפיו אסור לכרות עץ אם הרוצה לכרות לא קיבל אישור מגורם ממשלתי רשמי, גם אם הדבר נעשה בחצרו הפרטית. הארץ מולאה בתקופת המנדט באורנים על ידי הבריטים והקרן הקיימת (בכך החלו במידה מועטה הטמפלרים), אורן קפריסאי, רוב סוגי האורנים לא נקלטו, אולם אורן הצנובר כן נקלט. כן נטעו ג'קרנדות, שיטה הכחלחלה ועוד. הבריטים הביאו לארץ עשרות מתוך 604 סוגי האקליפטוס וניסו לנטעם. הם הביאו ברושים. הבריטים הביאו צמחים לייצוב החולות אותם נטעו. הבריטים הגיעו למסקנה שמרבית העצים שניטעו לא התאימו לארץ, אולם הם הורישו את הידע של מה מותר ומה אסור.

בראש מחלקת הייעור של הקרן הקיימת ואחר כך מדינת ישראל שקמה עמד יוסף וייץ, ששטם את האנגלים. כמעט שלא נוצר שיתוף פעולה בין שני הגורמים שעסקו בייעור בארץ, הקרן הקיימת עבדה לבד והבריטים עבדו לבד. סגן מנהל המחלקה שהיה מנהל המחלקה בפועל היה עמיהוד גור והייתה שנאה בינו לבין וייץ. לאחר הקמת המדינה דאג וייץ לכך שהקרן הקיימת תשלוט על כל מחלקת הייעור ופיטר את עמיהוד גור מעבודתו בתואנה שהוא שיתף פעולה עם הבריטים. וייץ כתב ספר בשם "היער והייעור בארץ". הוא תיאר את תהליך הייעור כצמיחת עץ ששורשיו גדלו בתקופה העות'מאנית, והענפים בתקופת המנדט.

הקרן הקיימת, יחד עם פיק"א והממשל הבריטי, ייערו את הארץ והפכו את ישראל לירוקה יותר משהייתה כשקמה המדינה ב-1947-8. הבריטים נטעו את יער שער הגיא, והתנועה הציונית את יער בלפור, יער עין החורש ועוד. חלק גדול ממה שנטעו הבריטים לא נותר כיום בתחומי מדינת ישראל, כי נטעו בהרים: באו קוף שעל יד חברון, יער אום צפא ליד רמאללה, באזור ג'נין, שכם, ומעלה אדומים.

[עריכה] מפעלו העכשווי

כיום עוסק ביגר בין השאר בפרויקט בהשתתפות חוקרים ישראלים ופלסטינים, שמטרתם להוציא אטלס של מלחמת העצמאות ושיכלול גם את הכפרים שנהרסו ב-1948. גדעון ביגר נותן את התשומה הגאוגרפית לפרויקט שבשלב זה הוקפא. כל מפה תלווה בטקסט ארוך.

באחרונה עוסק במחקר תופעות ייחודיות בגבולות מדינת ישראל ובהם האזורים המפורזים מול סוריה ושטח ההפקר בלטרון.

[עריכה] ספרים שכתב

  • An Empire in the Holy Land, New York, 1994.
  • The Boundaries of Modern Palestine, London, 2004.

[עריכה] ספרים שערך

  • מי ומה בתל אביב, תל אביב, 1981.
  • ההיסטוריה של תל אביב (יחד עם יעקב שביט), הוצאת רמות, כרך א – משכונות לעיר, 2001, כרך ב – מעיר מדינה לעיר במדינה, 2007, כרך ד – עיר מטרופולין, 2004.
  • Ideology and Landscape in Historical Perspective,(With Allen Baker), Cambridge University Press, 1992
  • Encyclopedia of International Boundaries, New York, 1995.

[עריכה] מאמרים נבחרים בעברית

[עריכה] קישורים חיצוניים

[עריכה] הערות שוליים

  1. ^ שכונות הגנים בירושלים – יסודם והתפתחותם בראשית תקופת השלטון הבריטי, קתדרה 6, תשל"ח עמ' 132-108 קובץ PDF
  2. ^ ספר סיני בעריכת אבי דגני) ובעולם (Middle Eastern Studies, vol. 14 , no. 3 , pp. 323-325, 1978.
  3. ^ "תרומת השלטון הבריטי להתפתחותה של ירושלים בראשית שלטונו בארץ", מחקרים בגאוגרפיה של ארץ ישראל, חוברת ט' תשל"ו, עמ' 200-175.
  4. ^ נילי ליפשיץ, שמחה לב ידון וגדעון ביגר, "מקור העץ וגיל העצים במושבה האמריקנית ביפו", קתדרה, 47, תשמ"ח, עמ' 78-70
  5. ^ "השימוש בעץ בבניית בתי העלייה הראשונה בארץ ישראל", אופקים בגאוגרפיה, 34-33, תשנ"ב, עמ' 58-43
מקור: http://he.wikipedia.org/w/index.php?title=גדעון_ביגר&oldid=12106911
כלים אישיים

גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
קהילה
תיבת כלים
הדפסה/יצוא