גדעון דגן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גדעון דגן, 2007

גדעון דגן (נולד ב-24 בדצמבר 1932) הוא פרופסור אמריטוס בבית הספר להנדסה מכנית, הפקולטה להנדסה באוניברסיטת תל אביב, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, חתן פרס רוטשילד (2006) וחתן פרס ישראל בתחום חקר מדעי כדור הארץ וחקר האטמוספירה לשנת תשע"ג.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו של גדעון דגן, דוד דרימר, נולד ב-1898 וגדל בצ'רנוביץ בירת בוקובינה, שהשתייכה לאימפריה האוסטרו-הונגרית. הוא למד הנדסה אזרחית באוניברסיטה הטכנית של וינה, וכששב לצ'רנוביץ בתום מלחמת העולם הראשונה היא סופחה לרומניה. אביו עבד כמהנדס בחברת הרכבות הלאומית של רומניה עד ליציאתו לגמלאות.

אחרי שנישא לז'נת שכטר, עבר אביו לגור בעירה, גאלאץ ברומניה, שם נולד גדעון. במלחמת העולם השנייה הייתה רומניה בת ברית של גרמניה והאוכלוסייה היהודית הייתה נתונה לרדיפות אבל ניצלה ממחנות ההשמדה. לאחר המלחמה היה פעיל בתנועת נוער ציונית ותכנן לעלות לישראל. עם עליית השלטון הקומוניסטי הפעילות הציונית והעלייה נאסרו ובקשות משפחתו להגר לישראל נדחו. היות שהתעניין במתמטיקה כבר בתיכון פנה ללימודי הנדסה, ומכיוון שהבין שנושא משאבי המים הוא בעל חשיבות עליונה במדינת ישראל, החל ב-1951 ללמוד בפקולטה להנדסת מים בבוקרשט. ב-1952 החל ללמוד במקביל לתואר במתמטיקה שימושית באוניברסיטת בוקרשט. ב-1956 קיבל דגן תואר בהנדסת מים ובמתמטיקה שימושית והחל לעבוד במכון למחקר המים בבוקרשט. בשלוש השנים הבאות פרסם מספר מאמרים בכתבי-עת טכניים מקומיים.

ב-1959 נעצר דגן בידי הסקוריטטה בהאשמה של פעילות פוליטית חתרנית ציונית וישב שמונה חודשים בכלא (הוא נמנה בין אסירי ציון). ב-1962 קיבל אשרה לעזוב את רומניה.

עם עלייתו לישראל עִברת את שמו (גוידו דרימר) לגדעון דגן. באותה עת התחיל לעבוד בטכניון כמהנדס מחקר בפרויקט על מי תהום, תחום שנהפך לשדה מחקרו העיקרי בהמשך.

ב-1962 נישא אורה לבית סנה. באותו זמן הוצע לו להפוך את המחקר לעבודת דוקטורט בהנחייתו של פרופ' יעקב בר, וב-1965 קיבל את התואר דוקטור במדעים מטעם הטכניון ובהמשך הוצעה לו משרה עם מסלול קביעות בפקולטה להנדסה אזרחית בטכניון. באותה שנה נולדו בנותיו סיגל ונוגה, וב-1971 נולדה בתו עדי. בעקבות פעילותו המחקרית הענפה התמנה דגן ב-1974 לפרופסור מן המניין. ב-1976 עבר דגן לפקולטה להנדסה שזה עתה נוסדה באוניברסיטת תל אביב, בה הוא לימד קורסים שונים בתורת הזרימה, בסביבה ובהידרולוגיה.

הוא שהה בשבתון הראשון שלו ב-1967 בחברת המחקר הידרונאוטיקס (Hydronautics) בארצות הברית. הוא שהה כפרופסור אורח באוניברסיטת איווה (1975-1974), באוניברסיטת דלפט, הולנד (1975), באוניברסיטת פרינסטון (1975, 1979), באוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה (1986), כעמית מילר של אוניברסיטת ברקלי (1991), באוניברסיטת פייר ומארי קירי בפריז (1991), ובאימפריאל קולג' בלונדון (1995). בשנים 1994 - 2003 היה מופקד הקתדרה על שם מנואל קלצ'קי להידרולוגיה של מי תהום בפקולטה להנדסה באוניברסיטת תל אביב.

תלמידים של דגן הפכו לחוקרים ידועים, בהם: פרופ' יורם רובין מאוניברסיטת ברקלי, פרופ' מיכאל שטיאסני מהטכניון, פרופ' יחזקאל מועלם מהפקולטה לחקלאות ברחובות.

נושאי מחקריו של דגן[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגן ערך מחקרים בנושאים מגוונים של הידרולוגיה, מכניקה יישומית והידרודינמיקה ימית. תחומו העיקרי הוא הידרולוגיה תת-קרקעית (או הידרולוגיה של מי-תהום) בה פיתח מודלים כמותיים, עיוניים ויישומיים, של תנועת המים ותהליכי זיהום בקרקע ובמי-התהום. מודלים אלו משמשים כבסיס להבנה ולחיזוי של תהליכים המתרחשים בשכבת הקרקע העליונה (השקיה וניקוז) ובאקוויפרים (ניצול מי תהום, שינוי איכות עקב זיהום והמלחה).

אחד מהישגיו הבולטים הוא הימנותו, החל מאמצע שנות השבעים, בין המייסדים של גישה חדשה הקרויה הידרולוגיה סטוכסטית. עד אז התייחסו לאקוויפרים ולקרקע כתווך הומוגני מבחינת התכונות שלו וסברו שהן אחידות במרחב או משתנות בצורה מסודרת. תצפיות שיטתיות או אפילו הסתכלות במחשופים מראות שבטבע הקרקע אינה הומוגנית וכי יש בה שכבות שונות. להטרוגניות של התכונות, ובעיקר לפרמיאביליות (חדירות), יש השפעה נכרת על זרימת המים ופיזור המזהמים. כיוון שהפריסה המרחבית של התכונות איננה מסודרת והמדידות בעזרת דגימות הן מצומצמות, קיימת אי-ודאות לגבי המבנה של התצורות התת-קרקעיות. ההידרולוגיה הסטוכסטית מאפשרת לכמת אי-ודאות זו בעזרת מודלים מתמטיים ולבחון את השלכותיה על חיזוי תהליכים הידרולוגיים שונים.

תפישה זו קיבלה תהודה גדולה מכיוון שיש לה השפעה על מודלים של זיהום מי תהום, נושא בעל עניין רב בגלל הפגיעה באיכות מי שתייה באזורים שונים בעולם, תופעה שהתבגרה בעשרות השנים האחרונות. בגלל העניין בתחום הזה, נכנסו אליו חוקרים רבים ונוצרה קהילה מדעית פעילה ותוססת.

פרסומים מדעיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגן פרסם מעל 230 מאמרים בכתבי עת מדעיים בינלאומיים מובילים. [1]

האתר של Institute for Scientific Information - ISI, מצביע על המספר הרב, מעל 4600, של מאמרים שמצטטים את עבודותיו של דגן. מספר הציטוטים נחשב למדד של האימפקט המדעי של מחבר. ספרו [2] (שצוטט מעל 2700 פעם) משמש כספר לימוד לתלמידים לתארים מתקדמים.

ISI מונה ב-2002 את דגן בין כ-250 המדענים הכי מצוטטים בעולם בתחומים של הנדסה וסביבה-אקולוגיה. [3] הוא נכלל בין 50 המדענים הישראלים המצוטטים ביותר בכל תחומי המדע.

פעילות מקצועית ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגן כיהן כעורך משנה של כתבי עת בינלאומיים מובילים כגון: Water Resources Research, Vadose Zone Journal, Journal of Contaminant Hydrology Stochastic Hydrology and Hydraulics, Journal of Hydrology, Journal of Hydraulic Research, Multiscale Modeling and Simulation.

הוא נתן הרצאות מרכזיות בעשרות כנסים בינלאומיים והיה המארגן של סימפוזיון של אונסקו בפריז ב-1996 וסדנה מתקדמת באסקונה בשווייץ ב-2010.

דגן כיהן כיו"ר וועדות מקצועיות שונות של משרד המדע ונציבות המים.

ב-1999 הוא יזם ומשמש מאז כמנהל מדעי של תחרות פרס המים של סטוקהולם לנוער, בחסות הפקולטה להנדסה. תלמידים מעשרות בתי ספר מגישים כל שנה עבודות מחקר בנושא המים והזוכים נשלחים לייצג את ישראל בתחרות העולמית. [4]

מדגם של מאמרים מייצגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכניקת זורמים ותורת הגלים

  • Dagan G. and M.P. Tulin, Two-dimensional gravity free-surface flow past blunt bodies, Journ. Fluid Mech., 51(3), 529-543, 1972.
  • Dagan G., Taylor instability of free-surface nonuniform flows, Journ. Fluid Mech., 67, 113-124, 1975.
  • Dagan G., Waves and wave resistance of thin bodies moving at low speed: the free-surface nonlinear effect, Journ. Fluid Mech., 69, 405-417, 1975.

מכניקה יישומית

  • . Fiori, I. Jankovic and Dagan G., Effective conductivity of heterogeneous multiphase media with circular inclusions, Phys. Rev. Let., Art. No. 224502, doi: 0.1103, 94(22), June 10, 2005.

הידרולוגיה של מי תהום

  • Dagan G., A method of determining the permeability and effective porosity of unconfined anisotropic aquifers, Water Resour. Res., 3 (4), 1059-1071, 1967.
  • Dagan G. and E. Bresler, Unsaturated flow in spatially variable fields 1.Derivation of models of infiltration and redistribution, Water Resour. Res., 19(2), 413-420, 1983.
  • Paster A. and Dagan G., Mixing at the interface between two fluids in porous media: a boundary layer solution, J. Fluid Mech. 584, 455-472, 2007.

הידרולוגיה סטוכאסטית

  • Dagan G. and E. Bresler, Solute dispersion in unsaturated heterogeneous soil at field scale I: Theory, Soil Science Soc. Am. Journ., 43(3), 461-467, 1979.
  • Dagan G., Solute transport in heterogeneous porous formations, Journ. Fluid. Mech., 145, 151-177, 1984.
  • Dagan G., Statistical theory of groundwater flow and transport: pore to laboratory, laboratory to formation and formation to regional scale, Water Resour. Res., Special Anniversary Edition, 22(9), 120S-135S, 1986.
  • Dagan G. and V. Cvetkovic, Reactive transport and immiscible flow in geological media. I. General theory, Proc. Roy. Soc. London, Series A, 452 (1945), 285-301, 1996.
  • Dagan G., Solute plumes mean velocity in aquifer transport: impact of injection and detection modes, Water Resour. Res., 106, 6-10, 2017

פרסים ותוארי כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

גדעון דגן מקבל את פרס המים של סטוקהולם מידי מלך שוודיה, 1998

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גדעון דגן בוויקישיתוף

רשימה אוטוביוגרפית:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]