גדעון מר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גדעון מר עם הסייעת שלו, 1955
"בית מר" בראש פינה - ביתו של גדעון מר, ששוחזר ושומר ומשמש כיום כמוזיאון על אודותיו

פרופ' גדעון ג' מֵר (Gideon G. Mer;‏ 189422 במרץ 1961) היה רופא וחוקר ישראלי בעל שם עולמי שחקר את מחלת המלריה בארץ ישראל. פרופסור לאפידמיולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גדעון גירוֹנִימוּס מר נולד בעיירה פּוֹסְבוֹל (פּאָסוואָל)‏[1] שבקרבת פוניבז' שבליטא (אז בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית). אביו היה רופא ועסקן ציבור, ואמו רופאת שיניים ועסקנית בתחום הבריאות.‏[2] לאחר סיום לימודיו בגימנסיה רוסית, החל ב-1912 ללמוד רפואה באוניברסיטת היידלברג, וכעבור שנתיים, ב-1914, הפסיק את לימודיו ועלה לארץ ישראל. כאן עבד כפועל במושבות, אך עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גורש על ידי השלטונות העות'מאניים למצרים בהיותו נתין מדינה עוינת. מר הצטרף ל"גדוד נהגי הפרדות" והיה במשך זמן-מה שלישו של יוסף טרומפלדור. יחד עם הגדוד לחם במערכת גליפולי ונפצע. עם תום המלחמה שב לארץ ישראל ותקופה מסוימת היה חבר בגדוד העבודה בקיבוץ תל יוסף.

מר השלים את לימודי הרפואה בצרפת וחזר לארץ ישראל. בשנת 1927 נשלח על ידי הבריטים וועד הצירים לראש פינה כ"מפקח ראשי למכון לחקר המלריה". מחלה שפגעה קשות בניסיונות ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. מר הקים את מעבדתו בבית ששימש בזמנו את פקידי הברון רוטשילד ("בית הפקידות השני"), שניתן לו מחברת פיק"א. בבית זה גר עם אשתו זינה (לבית רבינוביץ') ושתי בנותיהם. במחקרו חקר את מנגנון העברת המחלה של "הקדחת הרביעונית", המתבטאת במחזורי קדחת בני ארבעה ימים (לעומת מחזורים של שלושה ימים בהתבטאות אחרת של המחלה), את האקולוגיה של יתוש האנופלס ושיטות לבקרת תפוצת המחלה. גדעון מר שיתף פעולה עם רופאים נוספים, בהם ד"ר הלל יפה וד"ר חיים שיבא, במאמצים להדברת המלריה בארץ ישראל על ידי נקיטה בצעדים של רפואה מונעת והדברת היתושים.

עם הקמתה של האוניברסיטה העברית בירושלים הצטרף מר למחלקה לרפואה מונעת. במאמר שפרסם בשנת 1932, "קביעת גיל האנופלס לפי ההבדלים במידת צינור הביציות",‏[3] תיאר שיטה להגדרת קבוצות גיל באוכלוסיית נקבות האנופלס. אבחון גיל הנקבה חשוב לקביעת רמת הסיכון האפידמיולוגי מאוכלסיית חרקים על ידי בחינת מספר קטן של פרטים, ולהערכת יעילות השיטות למלחמה בהם. מאמר זה נחשב בעל חשיבות גדולה וצוטט רבות במחקרים עשרות שנים לאחר מכן. ב-1936 התמנה לפרופסור באוניברסיטה העברית.

במאורעות תרפ"ט שימש מר כמפקד "ההגנה" בראש פינה, ולאחר מכן שימש בתפקיד דומה במאורעות תרצ"ו כשהוא מחזיק בביתו ובגינתו סליק לנשק.

במלחמת העולם השנייה התנדב לצבא הבריטי כיועץ לעניין המלריה למפקדת המזרח התיכון. בשנים 19411942 הקים מעבדות מחקר באיראן ובעיראק. בהמשך המלחמה (1943) נשלח לבורמה כדי לעזור בהדברת המלריה על ידי ריסוס ב-DDT, שפותח באותה תקופה. השתחרר בדרגת ליוטנט קולונל (סגן-אלוף) וקיבל תואר קצין מסדר האימפריה הבריטית (OBE). בכך היה לבעל הדרגה הגבוהה ביותר מבין מתנדבי היישוב.

מאוחר יותר הביא לארץ את ה-DDT כדי למגר את יתושי האנופלס באגם החולה לפני ייבושו. בהמשך חקר גם את הבקרה על תפוצתם של חרקים אחרים, כגון זבוב הסוס.

במלחמת העצמאות היה רופא בצה"ל בדרגת סגן-אלוף. בתפקידו הקים את השירות הרפואי של חטיבת עודד, אשר פעלה במשך רוב המלחמה סמוך לאזור מגוריו. לאחר קום המדינה, בעשור האחרון לחייו, שימש כיועץ לענייני מלריה למשרד הבריאות וכמנכ"ל בפועל בשנים 19561957.

גדעון מר נחשב מומחה עולמי בתחומו. בשנת 1956 הוא מונה לחבר בוועדת מומחים לקוטלי חרקים של ארגון הבריאות העולמי.‏[4] במסמך של ארגון הבריאות העולמי משנת 1961 נאמר בין השאר: "הצלחת השליטה על המלריה בישראל וההתקדמות הבולטת הנוכחית במסע לביעור המלריה באותה ארץ, היא הודות ליוזמתו, ניסיונו, האנרגיה וההתלהבות של ד"ר מר שהועברו לאלה ששפר מזלם לעבוד עם האיש החכם, הנדיב והצנוע הזה."

בשנת 1951 יזם ביחד עם רופאים אחרים, בהם חנה סנה, אשתו של משה סנה, כינוס רופאים מטעם הוועד למען השלום לדיון בתוצאות מלחמה אפשרית בעולם נוכח התפתחות הנשק להשמדה המונית.‏[5]

ביתו ומעבדתו בראש פינה שוחזרו, המקום קרוי "בית מר", ומוצגת בו תערוכה על אודותיו.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גדעון ג' מר: האיש ופעלו: במלאת שנה לפטירתו / השתתפו בעריכה: לוי דרור, מריסה בת מרים, שלמה בן אפרים, נתן גולדבלום,‫ ירושלים: משרד הבריאות, תשכ"ב-1962.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בכתיב יידי: פּאָסװאָל; ברוסית: Посволь; בפולנית: Poswol; בליטאית: Pasvalys.
  2. ^ על אמו ראו: חנה מר ע"ה, הצופה, 2 בספטמבר 1945.
  3. ^ "The determination of the age of the "Anopheles by differences in the size of the common oviduct
  4. ^ מדענים ישראליים לועדות בינלאומיות, דבר, 3 ביולי 1956
  5. ^ כינוס רופאים מטעם הועד למען השלום, דבר, 9 באוגוסט 1951


מנכ"לי משרד הבריאות

אברהם קצנלסון | יוסף מאיר | חיים שיבא | שמעון בטיש | גדעון מר | שאול זימן | רפאל גז'בין | ברוך פדה | יעקב מנצ'ל | מרדכי שני | ברוך מודן | דן מיכאלי | תיאו דב גולן | יורם לס | משה משיח | מרדכי שני | מאיר אורן | גבי ברבש | יהושע שמר | בעז לב | אבי ישראלי | איתן חי-עם | רוני גמזו | ארנון אפק