גואידו מארצו
גואידו מֱאָרצוֹ (באיטלקית: Guido d'Arezzo 991 או 992 - אחרי 1033) היה תאורטיקאי מוזיקה מתקופת ימי הביניים. גואידו מארצו נחשב לממציא התיווי המוזיקלי המודרני, כתב התווים על גבי חמשה, שהחליף את רישומי הנוימות; הטקסט שלו, ה"מיקרולוגוס", היה החיבור הנפוץ ביותר בנושא מוזיקלי בימי הביניים אחרי כתביו של בואתיוס.
גואידו היה נזיר מן המסדר הבנדיקטיני מעיר המדינה האיטלקית ארצו. מחקר עדכני מתארך את ה"מיקרולוגוס" שלו לשנת 1025 או 1026; הואיל וגואידו קבע במכתב את גילו כשלושים ושבע כאשר כתב את המסה, משערים ששנת הולדתו הייתה בסביבות 991 או 992. ראשית הקריירה שלו הייתה במנזר פומפוזה על חוף הים האדריאטי, סמוך לפרארה. בתקופת חייו שם, עמד על הקושי שיש לזמרים לזכור מזמורים גרגוריאניים. הוא המציא שיטה לשינון מהיר של מזמורים ותוך זמן קצר עשה לו שם בצפון איטליה. בד בבד עם פרסומו, עורר את עוינותם של הנזירים האחרים במנזר, וזו הניעה אותו לעזוב את המקום ולעבור לארצו, עיד שלא היה בה מנזר, אך הייתה בו קבוצה גדולה של זמרי קתדרלה, ובישוף ארצו, טבאלד, הזמינו להדריכם.
בתקופת חייו בארצו, פיתח גואידו טכנולוגיות הוראה חדשות, כגון תיווי חמשה וסולפז', אביו-מולידו של סולם דו-רה-מי, שהברותיו לקוחות מן ההברות הראשונות של כל אחד מפסוקי המוזיקה הראשונים בבית הראשון של מזמור התפילה Ut queant laxis.[1] ייתכן שעבודתו זו התבסססה על עבודתו הקודמת בפומפוזה, אבל האנטיפונים שכתב שם אבדו. לגואידו מייחסים גם את המצאת "היד גואידונית",[2] [3] שיטת מנמוניקה נפוצה בשימוש, של מיפוי שמות התווים לפי חלקי היד האנושית. ה"מיקרולוגוס", שנכתב בקתדרלת ארצו והוקדש לטבאלד, מכיל את שיטת ההוראה של גואידו כפי שפותחה באותו זמן. תוך זמן קצר משכה השיטה את תשומת לבו של האפיפיור יוחנן ה-19, שהזמין את גואידו לרומא. קרוב לוודאי, שגואידו יצא לשם ב-1028, אך הוא חזר עד מהרה לארצו, מחמת בריאותו הרעועה. דבר אינו ידוע עליו לאחר זמן זה, פרט לכך שהאנטיפון האבוד שלו הושלם ככל הנראה בשנת 1030.
על שם גואידו מארצו קרוי "תיווי מוזיקה גואידו" (GUIDO music notation), פורמט לתצוגת מחשב של פרטיטורות.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ ג'יימס גולווי וויליאם מאן, "מוסיקה בכל הזמנים", עמ' 28-30
- ^ קלוד פלסיקה, "גואידו מארצו" בגרוב אונליין
- ^ אנדרו יוז ואדית גרזון-קיוי, "סולמיזציה" בגרוב אונליין.
