גואנגג'ואו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גואנגג'ואו
广州
Pearl River in Guangzhou.JPG
נהר הפנינה בלילה
מדינה / טריטוריה Flag of the People's Republic of China.svg  סין
מחוז גואנגדונג
ראש העיר ג'אנג גואנגנינג
שטח 7,434.4 קמ"ר
גובה 11 מטרים
תאריך ייסוד 1918
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ במטרופולין
 ‑ צפיפות

7,607,200‏  (נכון ל-2006)
9,754,600‏  (נכון ל-2006)
1,023 נפש לקמ"ר (נכון ל-2006)
קואורדינטות 23°07′39″N 113°14′50″E
אזור זמן UTC +8
אתר העיר בסינית

אתר העיר באנגלית

מגדל קנטון בזמן המשחקים האסייתים ב-2010

גואנגג'ואוסינית: 广州, בפין-יין: Guǎngzhōu ) היא עיר בדרום סין העממית ובירת מחוז גואנגדונג. הייתה ידועה במערב בשם קנטון, שם שמבוסס על תרגום לצרפתית של משמעות השם בקנטונזית. גואנגג'ואו היא עיר נמל השוכנת לחוף נהר הפנינה וים סין הדרומי. אוכלוסיית העיר בשנות ה-2000 היא כ-6,560,500 נפש (כולל פרברים: 12,600,000 נפש), והיא העיר המאוכלסת ביותר במחוז, והשלישית בסין כולה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה קדומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש המעריכים שהעיר הראשונה שנוסדה במקום המכונה כיום גואנגג'ואו, נקראה בשם פָאניוּ‏ ונוסדה בשנת 214 לפנה"ס. העיר הייתה מיושבת ברציפות מאז אותם ימים. פאניו התרחבה כאשר הפכה לעיר הבירה של מלכות נַ‏אניוּ‏וַ‏‏ה (Nanyue) בשנת 206 לפנה"ס.

ממצאים ארכאולוגים שנמצאו לאחרונה בארמון העיר, מצביעים על כך שהעיר הייתה בקשר מסחרי עם זרים, דרך הים. המסחר המשיך לכל אורך השושלות, והעיר הוכרה (עד ימינו) כעיר נמל בינלאומית.

שושלת האן סיפחה לעצמה את נאניווה בשנת 111 לפנה"ס, ובכך הפכה פאניו לעיר המחוז,וכך עד להווה. בשנת 226, הפכה פאניו למושבה של נציבות גואנג, ומכאן מקור השם גואנגג'ואו. למרות שהשם התייחס לכלל המחוז, התרגלו המקומיים לקרוא לעיר גואנגג'ואו, ולאזור הסובב אותה פאניו (לפחות עד תקופת שושלת צ'ינג).

פירטים ערבים ופרסים שדדו את גואנגג'ואו (שנודעה בפיהם כסין-קלן) בשנת 758 [1]. במהלך שלטון שושלת סונג המערבית, ביקר במקדש באוג'ואנגיאן שבגואנגג'ואו משורר ידוע בשם סוּ‏ שְה, וכתב בה את שירו "לִיוּ‏ רוֹ‏נְג" ("ששת עצי באניאן"), בהשראת ששת העצים שראה שם. מאז קרוי המקדש "ששת עצי באניאן".

הפורטוגזים היו הראשונים מבין אומות אירופה, אשר עגנו בגואנגג'ואו, ובשנת 1511 יצרו מונופול על ייצוא סחורות מנמל זה. אחר זמן גורשו ממושבותיהם בגואנגג'ואו, אך ניהלו את המסחר לעיר ממקאו ששימשה להם כמושבת מסחר. הם המשיכו לשלוט במסחר לעיר זאת, עד הגעת ההולנדים במאה ה-17.

שליטה זרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהכניסה סין את טיוואן תחת חסותה בשנת 1683, ממשלת צ'ינג שאפה לפתח את המסחר הבינלאומי. עד מהרה החלו מדינות רבות לפרוק מטעניהן בנמל העיר. הפורטוגזים ממקאו, הספרדים ממנילה (פיליפינים), הארמנים והמוסלמים מהודו סחרו באזור כבר בשנת 1690, כאשר חברות צרפתיות ואנגליות שפעלו בדרום הודו, עגנו לעתים קרובות באזור. מהר מאוד הלכו חברות אחרות בעקבותיהם.

באמצע המאה ה-18 כבר נודע המסחר בנמל גואנג'ואו כאחד הגדולים בעולם, עד להתפרצותה של מלחמת האופיום הראשונה בשנת 1839, ופתיחתם של נמלים רבים נוספים לחוף סין ב-1842. פריבילגיה זמנית זו הפכה את גואנגג'ואו לעיר המדורגת שלישית ברמת הצלחה בעולם[2].

גואנגג'ואו נקבעה כאחת מחמש ערי האמנה, אשר במהלך חוזה נאנקינג שנחתם בסופה של מלחמת האופיום ב-1842, נכפו על ידי המלחמה לסחור במסחר זר. יחד איתה נכפו גם הערים פוג'ואו, שיאמן, נינגבו ושנגחאי.

בשנת 1918 הפך "גואנגג'ואו" לשמה הרשמי של העיר, כאשר נוסדה בו הקונסוליה העירונית ופאניו הפך לשמו של פלך דרומית לעיר. בשנת 1930 ובשנת 1953 הפכה גואנגג'ואו רגעית לרשות מקומית, אולם מעמד זה בוטל עוד באותה שנה.

בין השנים 1938 ל-1945 שלטו בגואנג'ואו פלוגות יפניות.

ב-14 באוקטובר 1949 נכנסו כוחות קומוניסטים לעיר. פרויקטים לפיתוח עירוני שיפרו את רמת חייהם של תושבים רבים לאחר הסבל שעברו כתוצאה מהכיבוש הזר, והוקמו מגורים חדשים על גדות נהר הפנינה לפליטים שחזרו. רפורמות שהונהגו על ידי דנג שיאופינג שנכנסו לתוקפם בשנות ה-70 המאוחרות, הביאו את העיר להתפתחות כלכלית יפה, בין השאר בשל קרבתה הגאוגרפית להונג קונג, והעובדה שהיא שוכנת על גדות נהר הפנינה.

יהודים בגואנגג'ואו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממקורות עקיפים ידוע כי היו יהודים בעיר זו בימים קדומים. דבר זה נודע מסיפורו של "אבו זאיד מסירף על מנהיג המרד הואנג-צ'או, אשר בעקבות כיבוש קנטון בשנת 878 לספירה, כיבוש שהיה מלווה בטבח ושוד וביזה, הוציא שם להורג את האוכלוסייה שאינה סינית: כמאה ועשרים אלף מוסלמים, יהודים, נוצרים ומזדאים". [3]

כיום יש בעיר קהילה שמתנהלת על ידי שליח חב"ד הרב אליהו רוזנברג. לקהילה בית ספר, בית כנסת מפואר בו מתקיימים תפילות ושיעורי תורה מדי יום, מקוואות לגברים ונשים, מחלקת נישואין, מחלקת כשרות ושחיטה מקומית המספקת אוכל כשר לקהילות אחרות בסין.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלקה הארי של הכלכלה בגואנגג'ואו מתבסס על ייצור מאסיבי במפעלים של סחורה מגוונת. בפאתי העיר בפרט ובמחוז גואנגדונג בכלל ישנם מפעלים רבים, הגוררים תעשייה ענפה של ייצוא מוצרים רבים לעולם המערבי. כפועל יוצא ניתן למצוא בעיר זרים רבים אשר מתגוררים בעיר לתקופות קצרות וארוכות על מנת למנף ייצוא המוני (כגון: נעליים, מתכות,בגדים, קוסמטיקה וכו') של סחורות אל המערב.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גואנגג'ואו היא עיר הבירה של מחוז גואנגדונג, ומרכזו התרבותי הכלכלי והפוליטי. היא נמצאת בדרום המחוז, על גדותיו הצפוניים של נהר הפנינה. עובדת היותה שוכנת לחוף ים סין הדרומי, מקרבת אותה אל הונג קונג ומקאו, והופכת אותה לשער סין לעולם כולו. מבחינה גאוגרפית גואנגג'ואו ממוקמת בין ה-112 מ' ל-22 צ'.

שטחה הכולל של גואנגג'ואו הוא 7,434.4 קמ"ר, אוכלוסיית העיר מונה 3.1 מיליון תושבים והיא המטרופולין השני בגודלו בעולם בעל 24 מיליון תושבים, באזור כולו מתגוררים כ-40 מיליון תושבים

טופוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פני הארץ באזור הצפון מזרחי גבוהים, ובאזור הדרומי נמוכים. האזור הצפון מזרחי הוא בעיקרו אזור הררי הכולל מקורות מים. אזור הדרום הוא אדמת סחף - בו שוכן נהר הפנינה.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגואנגג'ואו שולט האקלים הסובטרופי מלווה במונסונים. גואנגג'ואו נהנית ממשקעים ונוף ירוק במשך כל ארבע עונות השנה. הטמפרטורה הממוצעת היא 22.8 מעלות צלזיוס, והלחות הממוצעת היא 68 אחוזים. רמת המשקעים השנתית היא 1,600 מ"מ.

אזורי מנהל[עריכת קוד מקור | עריכה]

גואנגג'ואו מחולקת לעשרה אזורי מנהל. לוֹאוּגַאנְג Luogang, נַאנְשַׁה Nansha, יְוֵ'אשְׂיוֹ Yuexiu, הַאיג'וּ Haizhu, לִיוַואן Liwan, טְייֵנהֶה Tianhe, בָּאייוּ'ן Baiyun, חוָאנְגפּוּ Huangpu, חְווָדוּ Huadu, פָּאניוּ' Panyu ונָאנשָׁה Nansha. ושתי נפות עירוניות צונְגחְווָה Conghua ודְזֶנְגצֶ'נְג Zengcheng [4].

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר קיים נמל התעופה הבינלאומי באיון ,ובנוסף קיימת בעיר רכבת תחתית. בנוסף בתחנת הרכבת המרכזית במזרח העיר, ישנן רכבות היוצאות למחוזות: הונג קונג ומקאו, משך הנסיעה ליעדים אלו כשעתיים. ב-26 בדצמבר 2012 נחנך קו רכבת חדש בין בייג'ינג לגואנגג'ואו. נכון למועד חנוכתו, זהו קו הרכבת המהירה הארוך בעולם. הקו קיצר בצורה משמעותית את זמן הנסיעה בין הערים, המרוחקות זו מזו כ-2,300 ק"מ, מ-20 שעות נסיעה ל-8 שעות בלבד‏[5].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עיינו בוויקיפדיה האנגלית למקור
  2. ^ Top 10 Cities of the Year 1800
  3. ^ רפאל יהודה צבי ורבלובסקי, "על יהודי קאיפנג, מוצאם ונוסח תפילתם", פעמים 78 (תשנט) עמ' 48.
  4. ^ כל המידע לגבי גאוגרפיה, הוא מהאתר הזה (ועיינו בדף השיחה)http://english.gz.gov.cn/vfs/subsite/QFZZQNCH-UEYR-RYE4-CQEP-PO0PXEO7LORY/content/content.jsp?contentId=262734&catId=3417
  5. ^ רויטרס, צפו: הרכבת המהירה הארוכה בעולם נחנכה בסין, באתר ynet‏, 26.12.12

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]