גוגואים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אוסף של גוגואים

גוֹגוֹאִים (גם אג'ואים (בירושלים), עג'מים (ברחובות), עג'וקים) הם גלעיני פרי המשמש. משמעות המילה עַ'ג'וּ בערבית היא גלעין. הגוגואים קשיחים ועמידים, ניתן להפרידם מן הפרי בקלות ללא שיירי ציפה שתרקיב על פניהם, ולכן הם מתאימים למשחקים.

עונת המשמש מתחילה זמן קצר בלבד לפני תחילת החופש הגדול. מכיוון שהמשחק בגוגואים מתרחש כיום בעיקר בחצר בית הספר היסודי, תקופת המשחק בגוגואים קצרה ביחס לעונת המשמשים.

צורות משחק בגוגואים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למשחק בגוגואים גרסאות שונות, שהמשותף לכולן הוא ערך הגוגו. מטרת השחקנים בכל משחקי הגוגואים הנה לצבור גוגואים. עקרונות המשחק בגוגואים דומים לעקרונות המשחק בגולות, אלא שהגולות עולות כסף בעוד הגוגואים הינם הפסולת, ולצורך העניין תוצר הלוואי של המישמש, לכן הגוגואים הם משחק נפוץ בחברות עניות יותר.

משחקים בלתי סימטריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחקי גוגואים בשנות השמונים והתשעים של המאה העשרים התבססו על חיקוי משחקי קליעה: ילדים בעלי יוזמה מכינים קופסת קרטון ובה חורים בגדלים שונים. ליד החורים רשומים מספרים, אשר משמעותם מספר הגוגואים שיקבל הילד אשר יקלע גוגו לאותו חור, כאשר הוא עומד מאחורי קו במרחק מסוים מן הקופסה. לעתים, כמו במשחקי המבוגרים, חור בגודל בלתי סביר (למשל כזה שיש צורך במאמץ פיזי כדי להעביר בו גוגו) יקבל ערך בלתי סביר (למשל 100). בשנות החמישים עד שנות השבעים של המאה העשרים משחק הקליעה התנהל באופן שונה: במקום לקופסת קרטון מסומנת, הכינו הילדים בעלי היוזמה גומה בקרקע אליה היה צריך לקלוע.

משחק נוסף משוחק על משבצות הרצפה, של בית הספר לרוב, כאשר ילד אחד צריך לזרוק את הגוגו מספר משבצות קדימה. אם הגיע למשבצת האחרונה, משבצת מטרה שנקבעה מראש - יקבל הילד כמות גוגואים, בהתאם למרחק הזריקה. מקובל לתת כמות גוגואים כמספר המשבצות שמהם נזרק הגוגו (הקושי נובע מכך שזריקה חזקה מידי תוביל לחזרה של הגוגו לכיוון הזורק).

זוג או פרד (פרט) - ילד אחד מחביא גוגואים בידו, או בקופסה סגורה, והילד השני מנחש האם מספר הגוגואים בידו הוא זוגי או לא זוגי. המילה זוג מציינת מספר זוגי, והמילה פרט מספר אי זוגי.(מקובל לסדר את הגוגואים בזוגות על מנת לדעת האם המספר זוגי או לא).

משחקים סימטריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשחקים הסימטריים אין צורך בהון התחלתי גדול של גוגואים. הם אופייניים יותר לשנות החמישים עד השבעים.

  • מכינים ארבעון של גוגואים (משולש גוגואים על הקרקע, ועליו מוצב גוגו נוסף). להקמת הארבעון תורמים גוגואים כל משתתפי המשחק. לאחר מכן מנסים המשתתפים, כל אחד בתורו, להפיל את המבנה. השחקן שהפיל את המבנה זוכה בכל הגוגואים אשר הוטלו עד כה, כולל המבנה.
  • מי קרוב לקיר - כמו בגולות. המשתתף שהטיל את הגוגו שלו קרוב ביותר לקיר, זוכה בגוגואים של כל המשתתפים.
  • מי רחוק לקיר - קובעים מספר מסוים של משבצות, כל אחד צריך להעיף את הגוגו שלו, שיפגע בקיר ויחזור כמה שיותר רחוק.
  • ארבע בריבוע - מסדרים ארבעה גוגואים בריבוע, ומי שקולע לתוכו מקבל את הגוגו שזרק פלוס ארבעת הגוגואים. את הגוגואים שלא נכנסו מקבל זה שסידר את הריבוע ותרם את ארבעת הגוגואים.
  • צליפות - כל שחקן בתורו מגלגל גוגו לעבר קיר מרוחק, מי שמצליח לפגוע בגוגו שכבר נמצא ב"מגרש" זוכה בכל הגוגואים שנזרקו.
  • צליפות מלך - לוקחים גוגו אחד וצובעים אותו (מקובל לצבוע בטיפקס). משלב זה הכללים הם כמו במשחק צליפות רגיל, אלא שחייבים לפגוע במלך. פגיעה בגוגו אחר לא תועיל.
  • פישולים - קובעים משבצת שצמודה לקיר. כל משתתף בתורו זורק גוגו, הגוגו חייב לפגוע בקיר מבלי לפגוע בגוגו אחר. כאשר אחד המשתתפים פוגע בגוגו אחר, זוכה יריבו בכל הגוגואים. משתתף שזרק גוגו והוא פגע בקיר מחוץ למשבצת צריך לזרוק עוד גוגו.

משחקי בור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לשחק משחקים אלו באמצעות בור או בעזרת כוס.

הראשון שקלע לבור אוסף את כל הגוגואים שזרקו אלו שלא קלעו, או שכל מי שקלעו לבור מתחלקים בגוגואים של אלו שלא קלעו.

גרסאות אחרות:

  • יש להטיל לבור מספר זוגי של גוגואים בו זמנית (שניים או ארבעה). מנצח, וזוכה בכל הגוגואים שבבור, מי שהצליח להשאיר מחוץ לבור מספר אי זוגי של גוגואים. לא הצליח המשתתף לעשות כן, ישארו הגוגואים שזרק בתוך הבור והתור עובר למשתתף הבא. משחק זה נקרא בור עברי.
  • יש להטיל לבור מספר זוגי של גוגואים בו זמנית (שניים או ארבעה) ולהשאיר מחוץ לבור מספר אי זוגי של גוגואים. לא הצליח המשתתף לעשות כן, ישארו הגוגואים שזרק בתוך הבור והתור עובר למשתתף הבא. הצליח, הוא לוקח גוגו אחד מהבור, ומכה בחוזקה בגוגואים שבבור. המטרה היא להוציא מספר זוגי כלשהו של גוגואים מן הבור. לא הצליח המשתתף לעשות כן, ישאר הגוגו שזרק בתוך הבור והתור עובר למשתתף הבא. אם הצליח, זוכה המשתתף בכל הגוגואים שבבור. משחק זה נקרא בור אנגלי ויש הגורסים בור ערבי.

הענקת גוגואים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכיוון שעונתם של הגוגואים קצרה, ומעטים הילדים השומרים גוגואים עד לשנה הבאה, הרי שערכם של הגוגואים נופל באופן חד לקראת סוף תקופת הלימודים. ילדים בוגרים יותר עשויים לזרוק גוגואים לחלל האוויר במטרה לתיתם למי שיתפוס. זאת מכיוון שהערך שהבוגרים (או בעלי היוזמה, אשר צברו מספר רב של גוגואים במהלך העונה) מעניקים לגוגואים הוא נמוך, ביודעם שסוף העונה מתקרב.

חלוקת הגוגואים והצפייה ביתר הילדים הנאבקים כדי להשיג את שהמחלק בז לו מעניקה תחושת כוח ומעמד חברתי למחלק הגוגואים.

לפני זריקת הגוגואים לאוויר מתריע הזורק על כוונתו באמצעות מילה ייעודית. המילה הנפוצה לשם כך בישראל היא "שאשא". הקמצנים שבחבורה יבצעו "שאשא בגוגו" וינסו להשיג את אותו אפקט, כך שיעלה להם בפחות גוגואים.

מילת הזריקה תלויה במיקום הגאוגרפי. בקריית ים המילה היא "לוריא" וברחובות "אוֹרִיָה" או "הוריה". בירושלים, במודיעין ופתח תקווה "קוּלוּלוּש", בתל אביב "גוּלוּלוּש" (ביד אליהו קוּלוּלוּלוּ)", ובראשון לציון, הרצליה וטבריה "קוּלוּלוּשָא". בבני ברק המילה היא "חַסַנָה", מן המלה הערבית שמשמעה "חיסול", אך נפוץ גם השימוש במילה "הפקר" (במלעיל). בחדרה נפוצה המילה "פוללה". בבנימינה צועקים את המילה "גוֹרילה". בקריית אונו נהוג להכריז "פוֹלוֹ" או "יאללה פוֹלוֹ!", ואילו בבת-ים וחולון נהוג פשוט לצעוק "גשם של גוגואים!".

במקומות אחרים המילה היא "עופיעופי" או "עופי".

אותם שמות משמשים כיום גם לציון של זריקת קלפי משחק באוויר.

שימושים נוספים בגוגואים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליבת הגוגו היא חרצן רך. ניתן להכין מליבתם של גוגואים טריים משקה מר הדומה למשקה הרוזטה, המופק משקדים מרים. בעבר היה נפוץ גם זן המשמש הכפרי, משמש בלדי הגרעינים שלו לא היו מרים ואפשר היה לפצח את הגוגואים ולאכול אותם כמו שקדים.

ניתן, על ידי שפשוף עקשני באבן או מדרכה, לשחוק את צידו החלק של גוגו וליצור בו נקב ליצירת משרוקית. הליבה נעה בתוך הגוגו עם תנועות האוויר, ומעניקה סלסולים לצליל הנוצר. ניתן גם להוציא את הליבה ולחורר חור נוסף בגוגו כדי להכין ממנו משרוקית.

ניתן לחורר שני חורים בכמה גוגואים, ולהכין מהם שרשרת.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגוגואים מוזכרים בשירו של עוזי חיטמן, ארץ הצבר‏[1], המונה את הגוגואים בין משחקי ילדותו:

"גוגואים ודודס,
יו-יו מחבואים
היינו ילדודס
ולא סתם ילדים"

בשירו של ברי סחרוף "כמה יוסי" העוסק בחוויית הילדות בשכונת רמת יוסף בבת ים, מוזכר הביטוי "גשם של גוגואים", ולאחר מכן באותו הקשר "בור ערבי ובור יהודי". בהופעותיו של סחרוף התפתח נוהג ספונטני בעת אמירת המילים "גשם של גוגואים" - כאשר הקהל כולו נעמד על רגליו ומחקה תנועות תפיסה של גוגואים בחלל האויר.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]