גוויל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

גוויל הינו העור השלם של הבהמה לאחר העיבוד. על הגוויל מותר לכתוב ספרי תורה ומזוזות, ובתנאי שיכתבו על הצד החיצוני שלו, היינו על הצד שעליו היה השיער של הבהמה.

עור הבהמה, על כל שכבותיו, נקרא כאמור "גוויל". בעור ישנן שתי שכבות: החיצונית נקראת קלף, והפנימית נקראת דוכסוסטוס. הקלף כשר לכתיבת כל כתבי הקודש: תורה, תפילין ומזוזות, ובתנאי שיכתבו על צידו הפנימי. הדוכסוסטוס, לעומת זאת, כשר לכתיבת מזוזות בלבד, ואותן יש לכתוב על צידו החיצוני בלבד.

אם שינה הסופר, כלומר כתב תפילין על גוויל, או ספר תורה על דוכסוסטוס, או שכתב על הקלף בצידו החיצוני -הדבר פסול. הלכות אלו הן מההלכות שנאמרו למשה בסיני על פי המסורת היהודית (רמב"ם הלכות סת"ם א, ח-ט).

כתיבת ספר תורה על גוויל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור לעיל מותר לכתוב ספרי תורה ומזוזות על גוויל, אך מותר לכתבם גם קלף. מנהג התימנים להקפיד שספר התורה יהיה כתוב דווקא על גוויל מכיוון שהרמב"ם פסק שקלף זה רק בדיעבד. השולחן ערוך (יו"ד קעא ג) מביא את לשון הרמב"ם ויש המפרשים (הגר"א שם ס"ק ט) שסובר כרמב"ם שכתיבה על קלף היא רק בדיעבד.

האשכנזים נוהגים כדברי הרמ"א (שם) שעדיף לכתוב על קלף. טעמו: הקלף יותר יפה ויותר קל. (ש"ך שם ס"ק ט בשם מהרי"ח)

ספר תורה הכתוב על גוויל כבד יותר מספר תורה רגיל, וזאת לוקחים בחשבון בעת הגבהה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Talmud-Berachoth.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא הלכה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.