גולו מאן

גולו מאן
Angelus Gottfried Thomas Mann
	גולו מאן בשנת 1978
לידה	27 במרץ 1909; מינכן, הקיסרות הגרמנית
פטירה	7 באפריל 1994 (בגיל 85); לברקוזן, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
שם לידה	Angelus Gottfried Thomas Mann
מדינה	גרמניה, שווייץ
מקום קבורה	Kilchberg cemetery
מקום לימודים	אוניברסיטת היידלברג, Schule Schloss Salem, Wilhelmsgymnasium
שפות היצירה	גרמנית
יצירות בולטות	Wallenstein: His Life Narrated
צאצאים	Hans Beck-Mann
פרסים והוקרה	מלגת גוגנהיים (1951); מעשן המקטרת של השנה (1979); Bodensee-Literaturpreis (1987); פרס שילר של מנהיים (1964); פרס ארנסט רוברט קורטיוס (1984); פרס גרימה (1966); פרס גוטפריד קלר (1969); מדליית לודוויג תומה (1967); Kulturpreis der deutschen Freimaurer (1972); פרס פונטאנה (1962); אות המסדר מקסימיליאן של בוואריה למדעים ואמנויות (1981); פרס ביכנר (1968); פרס לזכר שילר (1977); טבעת לסינג (1972); פרס הנס מרטין שלאייר (1988); פרס גתה (1985); צלב המפקד של מסדר המצוינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה; אבירות במסדר ההצטיינות הלאומי; דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת באת'; אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה; Schweizerische Schillerstiftung ;

גולו מאן (בגרמנית: Golo Mann;‏ 27 במרץ 1909 – 7 באפריל 1994, נולד בשם אנגלוס גוטפריד גולו מאן), היה היסטוריון, מסאי (כותב מסות) וסופר גרמני-אמריקאי, ממוצא יהודי, אשר פעל והשפיע במחצית השנייה של המאה ה-20. חתן פרס גתה לשנת 1985.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גולו מאן היה בנם השלישי של הסופר זוכה פרס נובל לספרות תומאס מאן ושל קטיה מאן, יהודייה שהתנצרה, אחיינו של היינריך מאן ואחיהם של קלאוס מאן ואריקה מאן. בין ספריו החשובים נמנים הביוגרפיה עצומת הממדים אודות חיי אלברכט פון ולנשטיין וכן הספר "ההיסטוריה הגרמנית במאה ה-19 וה-20" שזכה לתפוצה חסרת תקדים באירופה.

לגולו מאן היה הסבר אלטרנטיבי לתיאוריה של חנה ארדנט אודות "הבנאליות של הרוע".^[1] מאמרו "אייכמן המעוות" (Der verdrehte Eichmann) שהתפרסם בעיתון "די צייט" ב-1964 מקדיש חלק נכבד לתגובתה של ארנדט לניתוח ההתנגדות הגרמנית לנאציזם. מאן כתב "התיאורים שלך של ההתנגדות הגרמנית מכילים את ההשמצות המקוממות ביותר שהופצו אי פעם על תנועה זו. זוהי אי-אמת שגרדלר, מולטקה, לבר ואחרים מיהרו להציל את המדינה הגרמנית רק לנוכח התבוסה הצפויה ולא פעלו מסיבות מוסריות." ^[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא גולו מאן בוויקישיתוף

רות אלמוג, המלה הראשונה שאמר הייתה "אדיפוס", באתר הארץ, 1 במאי 2009
עמית קרביץ, ההיסטוריון שנלחם בתחכום היתר של חנה ארנדט, באתר הארץ, 5 באפריל 2014
גונטר גאוס, ראיון עם גולו מאן. (גרמנית עם כתוביות לאנגלית)
Prüfung einer Freundschaft בעיתון הפרנקפוטר אלגמיינה. 5 בדצמבר 2006.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Golo Mann, Der verdrehte Eichmann, Die Zeit, ‏24 בינואר 1964
^ Anna Corsten, Ausstellungsrezension "Hannah Arendt und das 20. Jahrhundert" בעקבות תערוכה על חנה ארנדט במוזיאון ההיסטוריה הגרמנית בברלין, באתר Gedenkstaettenforum, ‏11.05.2020-18.10.2020

ערך זה הוא קצרמר בנושא סופרים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

[1] Golo Mann, Der verdrehte Eichmann, Die Zeit, ‏24 בינואר 1964

[2] Anna Corsten, Ausstellungsrezension "Hannah Arendt und das 20. Jahrhundert" בעקבות תערוכה על חנה ארנדט במוזיאון ההיסטוריה הגרמנית בברלין, באתר Gedenkstaettenforum, ‏11.05.2020-18.10.2020

[1]

[2]