מסעי גוליבר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף גוליבר)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עמוד השער והעמוד שמולו, במהדורה הראשונה של מסעי גוליבר משנת 1726. הספר יצא לאור בעילום שם ומיוחס בעמוד השער למחבר "למיואל גוליבר" ולא לסוויפט.

מסעי גוליבר מאת ג'ונתן סוויפט הוא אחד הספרים הסאטיריים המוכרים בעולם כולו. המהדורה הראשונה שלו יצאה לאור בשנת 1726 בשם: "מסעות אל כמה אומות נידחות בעולם" (Travels into Several Remote Nations of the World), והייתה לרב-מכר בן-לילה.

העלילה מספרת על מסעותיו של הגיבור, למיואל גוליבר, בארצות דמיוניות. בספר ארבעה חלקים - כל אחד מהם מתאר מסע אחר. החלק הראשון מספר על מסעו של גוליבר לארץ ליליפוט, שתושביה הם גמדים, החלק השני מתאר מסע לארץ ברובדינגנאג, שתושביה הם ענקים, בחלק השלישי נקלע גוליבר אל אי מעופף שנקרא "לפוטה", שתושביו הם מדענים, ובחלק הרביעי הוא מגיע לארץ הויהנהמס, שתושביה הם סוסים בעלי תבונה.

שני החלקים הראשונים עובדו גם לסיפור לילדים, דבר שהעלה את הפופולריות של הספר מחד, אך הקהה את העוקץ הסאטירי שלו מאידך. הספר המקורי כתוב למבוגרים והסיפורים עצמם משמשים את הסופר כדי לנגח את סדרי השלטון הלקויים, וכדי לחשוף את צביעותה של החברה. פגעי התקופה לבשו צורה של אגדה והביקורת הוסוותה בעלילה דמיונית. בנוסף נחשב הספר כפרודיה מוצלחת על ספרות המסעות שהייתה פופולרית מאוד בזמנו - תקופת התגליות באמריקה באפריקה ובאסיה, זמן קצר לפני גילוי אוסטרליה. סוויפט, שנרדף במהלך חייו על רקע פוליטי, חשש שיתנכלו לו, ובחר לפרסם את הספר בעילום שם. גם כך, שינה המוציא לאור כמה פרטים שנראו לו בעייתיים לפני שהוציא את הספר לאור.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריכת התרגום העברי השני של הספר

בחלקו הראשון של הספר נטרפת ספינתו של גוליבר בחופי ליליפוט, והוא נלכד על ידי האנשים הזעירים שבאי. הוא לומד שהממלכה, ליליפוט, נמצאת במצב מלחמה עם ממלכה שכנה בשם בלפוסקו, כשעילת הסכסוך הוא ויכוח מר בשאלה מאיזה צד יש לשבור או לחתוך את קליפתה של ביצה מבושלת: מן הצד החד או מן הצד הקהה‏[1]. הוא מתחבב על המלך המקומי וזוכה להערכה, בעיקר משום שהוא מצליח לחסל את הצי של הממלכה היריבה "בלפוסקו". אולם, גוליבר מסרב לשתף פעולה עם מלך ליליפוט כאשר זה האחרון מנסה לשעבד את בלפוסקו, ולכן הוא מוקע כבוגד והמלך זומם להוציאו להורג. בנוסף, הוא מכבה שרפה בארמון המלך על ידי הטלת מימיו עליו, ובכך פוגע בכבודם של הליליפוטים. לבסוף בורח גוליבר לבלפוסקו ומשם מפליג בחזרה לאנגליה. הפרשנות המקובלת היא שליליפוט ובלפוסקו משולות לאנגליה וצרפת. פרטים רבים בתיאור הקונפליקט מצביעים על כך. בין השאר, מפרידה בין ליליפוט ובלפוסקו תעלה (אותה חוצה גוליבר בשחייה בקלות) בדומה לתעלת למאנש המפרידה בין אנגליה וצרפת. הליליפוטים מדומים לבריטים של אותם ימים - אנשים קטנים, קטנוניים, כפויי טובה ובוגדניים, המנהלים מלחמות עקובות מדם על הבלים. היחסים בין ליליפוט לבלפוסקו הם משל ליחסי אנגליה וצרפת באותם ימים. סוויפט מאפשר לקורא לבחון ממעוף הציפור עד כמה קטנוניים הם מעשיהן של הבריות, בפרט בכל הקשור לפוליטיקה.

במסעו השני נקלע גוליבר לממלכת ברובדינגנאג, ארץ הענקים, שם כל יצור קטן מוכר הפך למפלצת של ממש, וכך גם כיעורם וחסרונותיהם גדלים והופכים לבולטים לעין. סוויפט מאפשר לקורא לבחון מבעד לזכוכית מגדלת כמה מליקויי הבריות במידה כפולה ומכופלת, ודרך עיניי גוליבר אפילו נקבוביות העור הזעירות בגוף האדם הופכות למראה דוחה כשהן מצויות בגודל מופלג אצל הענקים. גם סיפור זה עובד לילדים, אך נותר פחות ידוע מקודמו.

במסעו השלישי מגיע גוליבר למספר ארצות שונות, שהבולטת בהן היא "לפוטה", האי המעופף. לפוטה מאוכלסת במדענים שראשם בעננים, ומגרשים מתוכם מדענים שפיתחו דבר מה בעל שימוש מעשי. בחלק זה מבקר סוויפט את הרציונליזם של רנה דקארט, שביכר את עבודת התבונה על פני ניסויים אמפיריים. ארץ נוספת אליה מגיע גוליבר בפרק זה היא בלנינאובי, שם הוא פוגש מדענים אשר עוסקים כולם במחקרים אמפיריים חסרי תועלת, כגון הפקת אנרגיית השמש בחזרה ממלפפונים, או הפקת המזון המקורי מצואה אנושית. חלק זה הוא פרודיה על החברה המלכותית ועל ספרו של פרנסיס בייקון, "אטלנטיס החדשה", שכונן את האמפיריציזם האנגלי. סוויפט מיקם את הספר הזה כשלישי בסדרה, אף על-פי שכתב את הספר הרביעי לפניו.

במסע הרביעי נתקל גוליבר בחברה המתוקנת, המיוצגת דווקא על ידי סוסים. בארץ הסוסים הנבונים והמתורבתים, הם ה"הוינהונים", הוא פוגש גם את גזע האנשים המכונים "יאהו". אלה ידועים כבריות מתועבות, מזוהמות וחסרות חינוך. הסוסים מקבלים את גוליבר לתוכם בתחילה, אולם אט אט הם משתכנעים שגם הוא יאהו, למרות חינוכו ומלבושיו. בכך פוסל סוויפט את סיכוייו של המין האנושי להיחלץ מתהומות הברבריות שלו, ואפילו שהצליח לפתח לעצמו "תרבות" אינו שונה במהותו מהקוף. חלק זה הוא הפסימי ביותר שבכל חלקי המסע, וגוליבר חוזר ממנו מיזנטרופ, המלא תיעוב לשאר בני האדם ומעדיף את חברת הסוסים על החברה האנושית. גוליבר מגורש מארץ ה"הוינהונים" ומחפש אי בודד לחיות בו לבדו, אולם מלחים פורטוגלים מוצאים אותו ומחזירים אותו לאנגליה. קברניט הספינה הפורטוגלית מוצג כאדם טוב-לב המטפל בגוליבר במסירות למרות התנהגותו המוזרה והמיזנטרופית. כשהוא חוזר הביתה אשתו ובני ביתו מקבלים אותו באהבה, אך הוא אינו מצליח להבחין בטוב הלב ובאהבה שמורעפים עליו. בסופו של דבר הוא מתנחם בחברתם של שני סוסים שהוא קונה ומגדל, ומשוחח איתם בשפת ה"הוינהונים". הספר הרביעי מציג, אם כן, בצורה אירונית גם את המיזנטרופיה.

בספרו של סוויפט מצויות שתי עובדות מדהימות מתחום האסטרונומיה שנתגלו דורות רבים אחרי כן. למשל, האסטרונומים של לאפוטה גילו אצל הכוכב מאדים שתי הילות, כפי שגילו מדענים 156 שנים אחרי כן, כי למאדים שני ירחים. כמו כן הצליח לנבא באופן משונה את משך סיבובם של ירחים אלה. אחד מהם, פובוס, מקיף את מאדים בשליש הזמן שנמשך סיבובו של מאדים סביב צירו. על ידי כך נוצר הרושם כי הוא עולה במערב ושוקע במזרח. זהו הגוף היחיד הידוע עד כה שמקיף גוף אחר מהר יותר מאשר מסתובב הגוף האחר סביב צירו.

תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר תורגם לעברית פעמים רבות. רוב התרגומים אינם מלאים וחלקם מיועדים לילדים. שניים מהתרגומים הבולטים הם:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אנקדוטה מעניינת היא שאפיון המחלוקת שסוויפט השתמש בו - Big Endian מול Little Endian, אומץ על ידי עולם המיחשוב המודרני. ראו גם סדר בתים