גונדר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גונדר
ጎንደር
Gonder from the Goha hotel.jpgנוף כללי הצופה על פאסיל גמב
מדינה / טריטוריה Flag of the Amhara Region.svg אמהרה, Flag of Ethiopia.svg אתיופיה
מחוז צפון גונדר
שטח 40 קמ"ר
גובה 2,133 מטרים
תאריך ייסוד 1635
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ צפיפות

308,257‏  (נכון ל-2005)
7,700 נפש לקמ"ר (נכון ל-2005)
קואורדינטות 12°36′N 37°28′E
אזור זמן UTC +3
Ge'ez.svg
בערך זה מופיע גופן געז.

כדי שתוכלו לראות את הכתוב בערך זה בצורה תקינה, תצטרכו להתקין גופן געז במחשבכם. אם אינכם יודעים כיצד לעשות זאת, תוכלו לקבל עזרה כאן.

קהל הנאסף במרחצאות פאסילידס בעת חגיגות טמקת
תקרת העץ של כנסיית דברה ברהן סלאסי בה נראים מלאכים מכונפים ערוכים בשורות - אחד המראות המוכרים בגונדר ובאתיופיה כולה
טירת פאסילידס - הטירה העתיקה, הגדולה והמרשימה ביותר בפאסיל גמב, המתחם הקיסרי העתיק
העיר מטירת פאסילידב

גונדר (געז ጎንደር) היא עיר השוכנת במחוז צפון גונדר שבמדינת אמהרה בצפון אתיופיה. גונדר נמצאת כ-30 ק"מ צפונית לאגם טאנה על גדות נהר אנגאראב התחתון ודרומית-מערבית להרי סימן. העיר הייתה בעבר הבירה הקיסרית של האימפריה האתיופית ובירת מחוז בגמדר ההיסטורי, שנקראת לעתים קרובות "מחוז גונדר". כיום גונדר היא מרכז אזורי ועיר תיירותית שבמרכזה שוכן המתחם הקיסרי ההיסטורי, פאסיל גמב, המוכרז כאתר מורשת עולמית מאז 1979. גונדר היא גם מרכז דתי של הכנסייה האתיופית האורתודוקסית. בשנת 2005 התגוררו בגונדר כ-195,000 איש. גונדר מוכרת בישראל בשל כך שרוב היהודים שעלו לארץ מאתיופיה התגוררו בסביבתה של העיר, וכיום מעט מאוד יהודים עדיין מתגוררים בה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יסוד העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד המאה ה-16 לא ייסדו קיסרי השושלת הסולומונית בירה קבועה, אלא חיו חיי נוודות ונדדו ממקום למקום. כך, תוך דיכוי בלתי פוסק של מורדים, אכפו את שלטונם, גבו מיסים, קיימו משפט והקימו כנסיות, וסיפקו את מזון החיילים ישירות מהאזורים אליהם הגיעו. במחצית השנייה של המאה ה-16 החלו השליטים האתיופים להתמקד באזור אגם טאנה. בתחילה הקימו יישובי אוהלים שלעתים קרובות שבו וקמו באותו מקום, אך לא ייסדו יישוב קבע. עם יישובי אוהלים אלה נמנים אמפראז, איבה, גורגורה ודנקז. לאחר מכן החלו מקימים טירות במקומות אלה.

בגונדר שכן באותה עת כפר קטן וחסר ייחוד, והמבנה המשמעותי היחיד ששכן בו היה כנסייה קטנה שהקים הקיסר סוסניוס בתחילת המאה ה-17, ואשר הוקדשה לקדוש תקלה היימנות. העיר נוסדה על ידי הקיסר פאסילידס, זמן קצר לאחר מכן, בשנת 1635 או 1636, והתפתחה למרכז חקלאי ולעיירת שוק. לפי המסורת הוליך תאו את הקיסר פאסילידס לבריכה על-יד היישוב הארעי "אנגאראב", מקום בו ישב נזיר שאמר לקיסר ששם יקים את בירת ממלכתו. פאסילידס בנה את טירתו באותו האתר וייסד בכך את המתחם המלכותי פאסיל גמב, ששימש את קיסרי אתיופיה ב-220 השנים שלאחר מכן[1]. עוד הקים הקיסר בגונדר שבע כנסיות ואת מרחצאות פאסילידס. שתי הכנסיות הראשונות, "פיט מיכאל" ו"פיט אבו", נבנו על-מנת לסיים מגיפות. חמשת הקיסרים ששלטו אחריו בנו גם הם את ארמונותיהם בפאסיל גמב והוסיפו מבנים רבים במתחם ובעיר.

תור הזהב של גונדר[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתוצאה מהחלטת מועצת הכנסייה ב-1668, הפריד הקיסר יוהנס הראשון את תושבי העיר לפי השתייכותם הדתית. מהלך זה הביא תוך שנתיים להקמת הרובע המוסלמי בעיר שנקרא "יסלאמג" (בגעז "מקום האסלאם" או "ארץ האסלאם") או "אסלאם בית" ("בית האסלאם"). הרובע מוכר כיום בשם "אדיס אלאם" ("עולם חדש")[2].

במאה ה-17 הוערכה אוכלוסיית העיר בכ-60,000 תושבים והיא הייתה העיר השנייה בגודלה בעולם[3]. ב-1678 ביקר הבישוף הארמני הוואנאס בעיר וציין שהיא "גדולה פי שניים מאיסטנבול"[3]. רבים מהבנינים שנבנו בתקופה זו שרדו אף על פי שהמאה ה-18 הייתה תקופה של מהומות בעיר. בתקופת מלכותו של הקיסר ייאסו הגדול, צברה גונדר כוח בתוך האימפריה האתיופית, וכאשר הקיסר קרא לתושבים להצטרף למערכה כנגד ממלכת דמות בדרום גוג'ם, תושביה סירבו והוא נטש את תוכניתו[4].

מאז סוף השושלת הגונדרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר שימשה כבירת אתיופיה עד שהקיסר תוודרוס השני העביר את הבירה הקיסרית לעיר דברה תבור בה הוכתר ב-1855. ב-1864 וב-1866 בזז תוודרוס השני את כנסיות גונדר באופן שיטתי, ורוקן אותן מאוצרותיהן וספריהן. לבסוף הוא גרש את תושבי העיר והעלה אותה באש. הקיסר הבא תקלה גיורגיס השני, אשר מלך משך ארבע שנים, בין 1868-1872, תיקן מעט מהנזקים שגרם קודמו, וסיפק משאבים לשיפוץ ההרס[5], אך העיר הותקפה שוב ב-1888, הפעם על ידי צבא המהדייה, והמעט שנותר ממנה, בייחוד הכנסיות (42 מתוך 44)‏[6], חרב. אולם מבני האבן העיקריים בפאסיל גמב שרדו גם הפעם.

לאחר כיבוש אתיופיה בידי איטליה ב-1936, המשיכה גונדר להתפתח תחת שלטונה[7]. בזמן מלחמת העולם השנייה, נותרה בגונדר העמדה האחרונה של הכוחות האיטלקיים, ובנובמבר 1941 הופצצה והוכנעה על ידי הצבא הבריטי, ששה חודשים לאחר שאדיס אבבה נכבשה. אזור גונדר היה אחד ממרכזי הגרילה האיטלקית כנגד הכוחות הבריטיים עד קיץ 1943[8].

בתקופת מלחמת האזרחים האתיופית, הצליחו כוחות האיחוד הדמוקרטי האתיופי להשתלט על חלקים גדולים מבגמדר, ובמהלך 1977 פעלו במרחק נגיעה מגונדר, נכונים לכבוש את העיר[9]. כחלק ממבצע תוודרוס לקראת סוף מלחמת האזרחים, נכבשה גונדר על ידי החזית העממית לשחרור טיגראי במרץ 1991[10].

העיר כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן מסורתי נחלקת העיר למספר שכונות או רבעים: "אדיס אלאם" בו מתגוררים רוב התושבים המוסלמים, "קאילה מאדה" בה חיו יהודי אתיופיה, "אבאן בית" מעונו של האבאנה, ראש הכנסייה האורתודוקסית האתיופית ו"קאגן בית", אזורם של האצילים[11]. גונדר היא המרכז ללימודים כנסייתים של הכנסייה האורתודוקסית האתיופית, וידועה בריכוז של 44 כנסייות. במרכז העיר גונדר ניכרת השפעתה של תקופת הכיבוש האיטלקי שהחלה באמצע שנות ה-30 של המאה ה-20. מאפייניו העיקרים הם הכיכר המרכזית שסביבה חנויות, בית הקולנוע ובנינים ציבוריים אחרים בסגנון איטלקי מודרני. בעיר שוכנים אוניברסיטה ושדה תעופה קטן הנמצא מדרום לה.

אתרי העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפאסיל גמב ניצבים ארמונותיהם של הקיסרים פאסילדס, ייאסו הראשון ומאנטאוואב, היכל דווית, אורווות, שני מבנים המיוחסים ליוהנס הראשון ומספר כנסייות. כקילומטר וחצי צפונית-מערבית לפאסיל גמב שוכנים מרחצאות פאסילידס שבנייתם מיוחסת לו, והלאה מהם נמצא קומפלקס קוסקאם שנבנה על ידי הקיסרית מאנטאוואב. שלושת האתרים האלה מוכרזים מאז 1979 כאתר מורשת עולמית. בנוסף שוכנים בגונדר ראס גמב, ארמונו של ראס מיכאל סהול מהמאה ה-18, וכנסיית דברה ברהן סלאסי.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "Ethiopia, the unknown land", Stuart Munro-Hay, I.B.Tauris publishers, (2008), ISBN 9781860647444

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Richard K.P. Pankhurst, History of Ethiopian Towns: From the Middle Ages to the Early Nineteenth Century (Wiesbaden: Franz Steiner Verlag, 1982), vol. 1 p. 117. ISBN 3515039635
  2. ^ Solomon Getamun, History of the City of Gondar (Africa World Press, 2005), p. 16. ISBN 1569021953
  3. ^ 3.0 3.1 Pankhurst, History of Ethiopian Towns, vol. 1 p. 128.
  4. ^ Getamun, City of Gondar, p. 5
  5. ^ Reunification of Ethiopia: 1855-1974
  6. ^ Restored–Solomonic Dynasty of Lake Tana and Gondar: 1543-1769
  7. ^ Getamun, City of Gondar, p. 27-28.
  8. ^ Getamun, City of Gondar, p. 60-55.
  9. ^ Marina and David Ottaway, Ethiopia: Empire in Revolution (New York: Africana, 1978), p. 171
  10. ^ Paul B. Henze, Layers of Time: A History of Ethiopia (New York: Palgrave, 2000), p. 322. ISBN 0312227191
  11. ^ סולומון גאטמון מתאר את הרבעים השונים בספרו העיר גונדר, עמוד 16.