גוסוקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אתרי גוסוקו ונחלות קשורות של ממלכת ריוקיו
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
KatsurenGusukuRuins.jpg
הריסות גוסוקו קאטסורן
מדינה Flag of Japan.svg  יפן
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2000, לפי קריטריונים 2, 3, 6
המאוזוליאום
מבט על טירת נאקיג'ין
הכניסה לטירת זאקימי
טירת נאקה
חזית טירת שורי
אחת הבמות בסייפה אוטאקי

גוסוקו (יפנית: グスク, ‏Gusuku) היא המילה האוקינאווית עבור טירה או מבצר. ביפנית רגילה הקנג'י מבוטאת "שירו" (shiro).

הקהילות החקלאיות (גוסוקו) בריוקיו החלו לשגשג בין המאה ה-10 למאה ה-12, ולהקיף את הכפרים שלהן בחומת אבן. קבוצות בשם אג'י החלו להתפתח החל מהמאה ה-12, והן הקיפו את יישוביהן במערכות הגנה יותר מתקדמות, והפכו אותם בסופו של דבר למבצרים ששימשו גם למגורים. קבוצות האג'י נאבקו ביניהן לאורך השנים, ובמאה ה-15 הן התמזגו לתוך שלוש הממלכות העיקריות ששלטו באוקינאווה באותה תקופה: הוקוזאן, צ'וזאן ונאנזאן. בתקופת סאנזאן התרחשו מספר שינויים בחברה ובכלכלה של ריוקיו. כמות התוצרת החקלאית גדלה כתוצאה משיפור בשיטות ובכלי העיבוד של התבואה, וריוקיו החלה לפתח את המסחר עם שושלת סונג הסינית, יפן היבשתית, חצי האי קוריאה, דרום-מזרח אסיה. רמת המסחר הגיעה לשיאה בין שלהי המאה ה-14 לאמצע המאה ה-16. בשנים שלאחר מכן האזור היה נתון לשלטונם של מספר גורמים, עד שלבסוף הסתפח ליפן המודרנית ב-1879.

מספר גוסוקואים ושרידים תרבותיים קשורים באיי ריוקיו הוכרזו על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית בשנת 2000. קבוצת הגוסוקואים מייצגת את התקופה שבין המאה ה-12 למאה ה-17 בהיסטוריה של ריוקיו. הריסות המבצרים הן עדות למבנה החברתי לאורך תקופה זו, ואילו האתרים המקודשים הם עדות לשרידתה של הדת המקומית גם בתקופה המודרנית בהיסטוריה של יפן.

האתרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאוזוליאום המלכותי טאמאודון[עריכת קוד מקור | עריכה]

טאמאודון (Tamaudun) הוא מאוזוליאום השוכן ברובע שורי שבנהה, שנבנה ב-1501 על ידי המלך שו שין משושלת שו השנייה עבור אצולת ריוקיו. המאוזוליאום שוכן במרחק קצר מטירת שורי.

האתר משתרע על פני שטח של 2,442 מ"ר, והוא מורכב משני מתחמים המוקפים בקיר אבן, כאשר שלושת החדרים של המאוזוליאום פונים לכיוון צפון ומאחוריהם (בכיוון דרום) נמצא צוק טבעי. החדר המזרחי שימש לקבורתם של מלכים ומלכות, החדר המערבי שימש לקבורתם של נסיכים ושאר בני משפחת המלוכה, והחדר המרכזי שימש לקיום מסורת הסנקוטסו הריוקיואנית; השרידים היו נשמרים בחדר זה לזמן קצר בלבד, ולאחר מכן העצמות היו נשטפות ונקברות. השישה (shisha, אריות אבן) השומרים על הקבר הם אחת הדוגמאות לפסלי אבן ריוקיואניים. במתחם החיצוני נמצאת אנדרטה שנבנתה כדי להנציח את בניית המאוזוליאום, ובה רשומים השמות של שו שין ושמונה אנשים נוספים שהיו מעורבים בבנייה. הסגנון האדריכלי הוא חיקוי למבנה המקובל של ארמון מלכותי באותה תקופה (מבנה אבן עם גג עץ).

בטאמאודון נקברו 18 מלכים, ביחד עם מלכותיהם וילדיהם. המלך הראשון שנקבר במקום היה שו אן, אביו של שו שין. ב-26 בספטמבר 1920 נקבר במאוזוליאום יורש העצר שו טן, בנו של מלך ריוקיו האחרון שו טאי, והוא היה האחרון שזכה לכך. המבנה ספג נזקים רבים בקרב אוקינאווה שהתרחש ב-1945, ולאחר מכן הוא נבזז ללא פגיעה בקברים או בשרידים עצמם. רוב המבנה שוקם בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה.

טירת נאקיג'ין[עריכת קוד מקור | עריכה]

טירת נאקיג'ין שוכנת במחוז אוקינאווה, והיא הרוסה באופן חלקי. בניית הטירה נמשכה בין שלהי המאה ה-13 לתחילת המאה ה-15. בחפירות ארכאולוגיות שנערכו באתר נחשפו כמויות גדולות של קרמיקה סינית, המעידות על מסחר מפותח באזור. המבצר כולל מספר חורשות אוטאקי‏[1] קדושות, המייצגות את תפקידו של גוסוקו זה כמרכז לפעילות דתית.

הטירה שוכנת על גבעה מבודדת, ומוגנת על ידי נהר, צוקים ועמק עמוק. חומת המגן של הטירה היא באורך של כ-1,500 מטרים, והיא נבנתה בהתאם לטופוגרפיה המקומית. החומה בנויה מגושים של אבן גיר, גובהה הוא בין שישה לעשרה מטרים, ועובי החלק העליון הוא כשלושה מטרים. שער הטירה הנוכחי (היירומון) שוחזר בשנת 1962, ויסודותיו מופרדים מהעדויות הארכאולוגיות התת-קרקעיות באמצעות שכבה של אדמה סטרילית.

בתוך הטירה היו ארבעה מתחמים סגורים:

  • המתחם הראשון שכן בחלק הגבוה ביותר של הגבעה וכלל היכל, מקדש וגוש אבן שעליו נרשמה ההיסטוריה של הוקוזאן.
  • בחזית הטירה היה מתחם שני שכלל שני היכלים נוספים ומאחוריהם אוצ'יבארו (מגורי הכהנות).
  • מתחת לקבוצת המתחמים הזאת נמצא השיגמאיוקאקו, שבו שכנו הקסרקטינים של חיל המצב.
  • המקדש התחתון (סויטסוגי-נו-אוטאקי) הוקדש לאלוהות המגנה של המקדש.

טירת זאקימי[עריכת קוד מקור | עריכה]

טירת זאקימי נבנתה בין 1416 ל-1422 בסמוך לכפר יומיטאן על ידי גוסמארו, שהיה מנהיג ריוקיואני ידוע, וניתן היה להשקיף ממנה על החלק הצפוני של אוקינאווה ועל טירת שורי. שרידיה כוללים קירות ויסודות בניין גדול ששוקמו בשנים שלאחר חורבנה. בטירה יש שתי חצרות פנימיות, ובכל אחת מהן ניצב שער קשתי בכניסה. שערים אלה הם בין הקדומים ביותר באיי ריוקיו שנבנו מלבנים. בטירה נמצא אזור קדוש המוקדש לאלילים המגנים עליה, והוא עדיין פעיל.

לפני ובמהלך מלחמת העולם השנייה הטירה שימשה כמחסן נשק, ולאחר המלחמה הכוחות המזוינים של ארצות הברית השתמשו בה כתחנת מכ"ם. חלק מהקירות נהרסו על מנת לאפשר את התקנת הציוד הקשור במכ"ם, אך בתקופה מאוחרת יותר הם שוחזרו.

טירת קאטסורן[עריכת קוד מקור | עריכה]

טירת קאטסורן נבנתה במהלך המאה ה-12 והמאה ה-13, ושימשה כמקום מגוריו של השליט אמאווארי. הטירה שוכנת בראש גבעה, והיא מורכבת מארבע חצרות המוקפות בקירות מאבן גיר אלמוגית. שני מצדדיה של הטירה מוקפים על ידי האוקיינוס השקט.

בטירה יש מספר אתרים מקודשים. אחד מהאתרים הוא עמוד אבן עגול השוכן במרכז החצר הראשונה, והוא עדיין בעל חשיבות רוחנית. בחצר השלישית יש במה לטקסי דת. על הבמה ניצבים עשרה מושבים המסודרים בצורת האות L. בחפירות הארכאולוגיות שנערכו בטירה נמצאו עדויות רבות למערכת מסחר מפותחת מתקופת סאנזאן, יסודות של מספר מבנים וכלי חרסינה ואריחים סיניים.

טירת נאקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טירת נאקה נבנתה בשלהי המאה ה-14 והורחבה במאה ה-15. המצביא הריוקיואני האגדי, גוסמארו, בנה את הטירה על מנת להתגונן מפני התקפותיו של לורד אמאווארי מטירת קאטסורן. הטירה מורכבת משש חצרות המסודרות בקו אחד על צוק תלול. קירות הטירה מורכבים מגושי אבן גיר אלמוגית, ופינותיה בנויות מאבנים גדולות ביחס לשאר אבני הטירה. גובהם של חלק מהקירות הוא מעל לעשרה מטרים. צורת החיבור בין גושי האבן בקירות השונים איננה אחידה, ועל סמך זאת נטען כי הטירה הורחבה יותר מפעם אחת. בחצר הדרומית יש מספר אתרים מקודשים.

טירת שורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

טירת שורי נבנתה במחצית השנייה של המאה ה-14, ובתחילה היא שימשה את מלכי צ'וזאן. לאחר איחוד הממלכות הטירה שימשה כארמון הראשי של ממלכת ריוקיו. הגבעה שעליה נבנתה הטירה חולשת על העיר נאהה ועל הנמל שלה. הטירה מחולקת לשתי חצרות. במהלך קרב אוקינאווה שנערך ב-1945 נהרס חלק גדול מהטירה, והשרידים שנותרו הם קירות ספורים בגובה עשרות סנטימטרים. הטירה שוחזרה ב-1992 על סמך תצלומים ותיעודים היסטוריים.

שניים מהאתרים הידועים בטירה הם שער האבן של מקדש סונוהייאן ושיקינה-אן.

סייפה אוטאקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סייפה אוטאקי הוא גבעה מכוסה בעצים שעליה פזורים מקדשים ואתרי תפילה. שו שין, המלך השלישי בשושלת שו, אירגן בתקופת שלטונו (1477 - 1526) את האמונה הריוקיואנית, שמנהיגתה הרוחנית הייתה אישה בשם קיקואה-אוגימי. סייפה אוטאקי, שהיה אתר טקסי חשוב, הפך לאחד מהאתרים הקדושים ביותר של הדת החדשה. באוטאקי יש מספר מקומות לתפילה, ושלושה מתוכם מחוברים באמצעות שבילי אבן.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Motoo, Hinago (1986). Japanese Castles. Tokyo: Kodansha, 200 pages. ISBN 0-87011-766-1. 

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אוטאקי הוא מונח באוקינאווית שמשמעותו היא מקום קדוש
Flag of Japan
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית ביפן

מונומנטים בודהיסטיים באזור הוריו-ג'יגוסוקוטירת הימג'יאנדרטת השלום בהירושימההמונומנטים ההיסטוריים של קיוטו העתיקההמונומנטים ההיסטוריים של נארה העתיקה • הכפרים ההיסטוריים של שירקאווה-גו וגוקאיאמהמקדש השינטו באיצוקושימהמכרה הכסף באיוואמי גינזאןהאתרים הקדושים ודרך העולים לרגל ברכס הרי קיאימקדשי ניקושירקאמי-סנצ'ישירטוקויקושימההירזומי - המקדשים, הגנים והאתרים הארכאולוגיים המייצגים את ארץ הבודהיזם הטהוראיי אוגסווארההר פוג'י, מקום קדוש ומקור השראה אמנותית * טחנת המשי בטומיוקה ואתרים קשורים