גוסטב מארק גילברט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גוסטב גילברט מעיד במשפט אייכמן, 1961

גוסטב מארק גילברטאנגלית: Gustave Mark Gilbert19116 בפברואר 1977) היה פסיכולוג אמריקאי ממוצא יהודי שהתפרסם בחיבוריו על ראשי המשטר הנאצי שנכתבו על סמך תצפיות ושיחות שניהל עם הנאשמים במשפטי נירנברג.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גילברט נולד במדינת ניו יורק ב-1911 למשפחת מהגרים יהודית מאוסטריה. בשנת 1939 קיבל תואר דוקטור בפסיכולוגיה מאוניברסיטת קולומביה, ובנוסף, הוסמך על ידי הוועד האמריקני לבוחנים ופסיכולוגים מקצועיים.

במהלך מלחמת העולם השנייה שירת כפסיכולוג צבאי בדרגת לוטננט, ולאחר מכן נשלח מעבר לים כקצין מודיעין, בשל ידיעתו את השפה הגרמנית.

ב-1945 נקרא לשמש כפסיכולוג עבור בכירי הממשל הנאצי שהואשמו בפשעי מלחמה ועמדו למשפט של בית הדין הבינלאומי בנירנברג. תפקידו היה לפקח על מצבם הנפשי של הנידונים, לעמוד על מצב רוח ולהבטיח ניהול תקין של המשפט. מלבד בדיקות פסיכולוגיות שנדרשו כדי לוודא את כשירותם לעמוד למשפט, ניהל גילברט שיחות ארוכות עם הבכירים הנאצים במהלך המשפט. שיחות אלו התקיימו על בסיס יום-יומי, בעת ההפסקות בדיונים, במפגשים ליליים ארוכים בתאי הנידונים וכן בסופי שבוע ובפגרות. את השיחות הללו תיעד ביומנו האישי, שכלל גם מובאות מדברי הנאשמים. תיעוד זה נעשה לאחר קיום השיחות אך לא במהלכן. בין השאר ניסה גילברט לעמוד על מניעיהם הנפשיים של הנאצים ועל יחסם לפשעים ולעדויות הקשות שנחשפו במהלך המשפט. תחילה הסתיר גילברט את זהותו היהודית מהבכירים הנאצים, אך בהמשך חשף אותה בפניהם. לדבריו, לא הייתה לכך כמעט השפעה על היחסים ביניהם והם המשיכו לשתף עמו פעולה.

פרסום ראשון של חלק מהיומן נעשה ב-1947, תחת השם "יומן נירנברג". הספר תורגם לעברית ויצא לאור בישראל בשנת 1961. באותה שנה העיד גילברט במשפט אייכמן שנערך בישראל.‏[1] ב-1950 פרסם את הספר "הפסיכולוגיה של הדיקטטורה". בספר זה עשה גילברט ניסיון לצייר פרופיל פסיכולוגי של אדולף היטלר, בהתבסס על תצפיותיו ושיחותיו עם ראשי ממשלו של היטלר שישבו בכלא בנירנברג. ספר נוסף של גילברט על הרמן גרינג יצא לאור ב-1948.

לאחר מלחמת העולם השנייה טיפל גילברט באנשי צבא שסבלו מבעיות נפשיות בעקבות המלחמה ושימש כפרופסור לפסיכולוגיה בכמה אוניברסיטאות בארצות הברית. הוא נפטר ב-6 בפברואר 1977.

דמותו של גילברט זכתה לייצוג בסרטים ובסדרות טלוויזיה שעסקו במשפטי נירנברג.‏[2]

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • (1947). The Nuremberg Diary. Farrar, Straus and Company: New York.
  • (1948). Hermann Göring: Amiable Psychopath. Journal of Abnormal and Social Psychology, 43, 211-229.
  • (1950). The Psychology of Dictatorship; Based on an examination of the leaders of Nazi Germany. New York: The Ronald Press Company.
  • (1951). Stereotype persistence and change among college students. Journal of Abnormal and Social Psychology, 46, 245-254.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עדות גוסטב גילברט (א)
    משפט אייכמן - ישיבה 55, סרטון באתר YouTube סרטונים
  2. ^ גוסטב גילברט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)