גוסט דוג: דרכו של סמוראי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גוסט דוג : דרכו של סמוראי
Ghostdog5.jpg
שם במקור: Ghost Dog : The Way of the Samurai
בימוי: ג'ים ג'רמוש
הפקה: ג'ים ג'רמוש
תסריט: ג'ים ג'רמוש
שחקנים ראשיים: פורסט ויטאקר
מוזיקה: ריזה
צילום: רובי מולר
חברת הפצה: ערוץ 4 (בריטניה)
הקרנת בכורה: 18 במאי 1999
משך הקרנה: 116 דקות
שפת הסרט: אנגלית
צרפתית
תקציב: 2,000,000 דולר[1][2]
הכנסות: 9,380,473‏[1]
דף הסרט ב-IMDb

"גוסט דוג: דרכו של סמוראי" הוא סרט קולנוע בסגנון דרמת פשע משנת 1999 בכתיבתו ובימויו של ג'ים ג'רמוש.

הסרט מתרחש בעיר בדיונית בארצות הברית בסוף שנות ה-90. פורסט ויטאקר מגלם את הדמות הראשית: "גוסט דוג": רוצח שכיר מטעם המאפיה החי את חייו בבדידות ועל-פי קוד התנהגות הסמוראים, אשר מובלט בסרט על פי ספרו של יאממוטו צונטומו, הגאקורה ("ספר הסמוראי").

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוסט דוג מצטייר כטיפוס "זאב בודד" מסתורי. הוא מתגורר בגפו על גג בניין בשכונה ישנה, מוקף בלהקות יונים אשר הוא דואג להן מדי יום ביומו. גוסט דוג מושפע במיוחד מתרבות הסמוראי ומציג עצמו כ"נושא הכלים" או "סמוראי משרת" של לואי, מאפיונר מקומי אשר הציל את חייו בילדותו.

לואי, אשר מאז ומתמיד השתמש בכישוריו של גוסט דוג לטובתו, מורה עליו לרצוח אדם השוכב עם בתו של בוס המאפיה, וארגו. המקרה מסתבך וחבריו למאפיה מחליטים לחסל את גוסט דוג, כדי לטשטש מעורבות שלהם באירוע. כשלואי מתאר אותו בפניהם הוא מציג אותו כ"בחור שחור וגדול, רוצח שכיר מושלם". לתמיהתם הוא טוען שאינו יודע איפה הוא מתגורר, שכן הוא יוצר עמו קשר אך ורק דרך יוני דואר.

ארגון הפשע המוצג בסרט הוא ארגון מתפורר ומזדקן שמאבד רלוונטיות בסביבה לטובת כנופיות מקומיות וצעירות. הם משקיעים מאמצים רבים בלמצוא את גוסט דוג אך נכשלים פעם אחר פעם.

במהלך הסרט אנו נחשפים לשתי דמויות נוספות אשר גוסט דוג יוצר עימן קשר - ריימונד, מוכר גלידה שכונתית אשר מדבר צרפתית בלבד. למרות שגוסט דוג דובר אנגלית בלבד, יש ביניהם הבנה מסוימת והם מתייחסים אחד לשני כחברם הטוב ביותר. השיחות בין ריימונד וגוסט דוג לאורך הסרט חוזרות פעמים רבות על אותה תבנית מוכרת - אחד מהם אומר משהו לשני, שבטבעיות לא מבין אותו ובעצם חוזר על אותן מילים בדיוק, רק בשפה האחרת. באחת הפעמים שגוסט דוג יושב בפארק בסביבתו של ריימונד, הוא פוגש ילדה קטנה בשם פארלין. למרות הריחוק בהתחלה, גוסט דוג ופארלין אט אט מתחברים ואף מחליפים חוויות על ספרים שונים, ביניהם "הרוח בערבי הנחל" ו"פרנקנשטיין". נוצר ביניהם קשר מיוחד ופארלין אף מחשיבה אותו לחבר.

גוסט דוג, שמרגיש את רדיפתה של המאפיה אחריו ובעיקר בגלל הלחץ המופעל על אדונו, מחליט לעשות מעשה ולחסל את הארגון לבדו. חציו השני של הסרט כולל עימותים רבים בין הגיבור לבין המאפיונרים, כולל העימות הבלתי נמנע עם לואי לקראת סוף הסרט והלבט העיקרי שעומד בבסיסו - מהו הקוד שעל פיו עליו לפעול.

בסוף הסרט גוסט דוג מעניק לפארלין את "ספר הסמוראי", והסצנה האחרונה מציגה אותה מצטטת מהספר, רמז לכך שייתכן ופארלין תאמץ את הדרך שגוסט דוג הציג לה, דרך הסמוראי.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מדבר על שילוב תרבויות. תרבות הסמוראי – קוד הסמוראים העתיק אל מול תרבות העולם החדש, בפרט עולמה של המאפיה. גוסט דוג מתחבט בשאלה לאיזה צד להיות נאמן. האם עליו ליטול את חייו כי זו ההוראה מאדונו? או האם ערך החיים מקודש מכל ערך אחר, כולל הכבוד? ומה על נקמתו באלו אשר רודפים אחריו? שאלות אלו הינן הבסיס ללבטיו המוסריים של גוסט דוג.

כמו כן, ישנן דמויות רבות לאורך הסרט המבליטות את שילוב התרבויות בעולמו של גוסט דוג - ציידי דובים אשר הוא פוגש מחוץ לעיר, חבורות גנגסטרים אשר הוא פוגש בפארק וכמובן חבריו, ריימונד ופארלין, אשר הוא חושף בפניהם תובנות שונות בנוגע לחייו.

גוסט דוג מביע מחווה לדרך הסמוראי בסצינות רבות בסרט - אימוניו עם הקטאנה (חרב הסמוראים), ציטוטים אשר הוא קורא ואף הדרך בה הוא הורג את אויביו. כינויו, Ghost Dog, הוא רמיזה גם לתרבות הגנגסטרים והראפ (לדוגמה: סנופ דוג ונייט דוג) וגם רמז לדמותו, "רוח רפאים" מסתורית לכל הסובבים אותו.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט התקבל בביקורות מעורבות, אם כי לרוב חיוביות. מתואר כ"שילוב חדשני של חיי הסמוראי והגנגסטרים".

הסרט היה מועמד למספר פרסים אך לא זכה באף אחד מהם. בין היתר היה מועמד לפרס "דקל הזהב" בפסטיבל קאן 1999.

השחקן פורסט וויטאקר שיחק במספר סרטים בולטים עד להופעתו בסרט, ביניהם "בירד", "משחק הדמעות" ו"פלאטון". הוא זכה בשנת 2007 באוסקר לשחקן הטוב ביותר על משחקו כאידי אמין בסרט "המלך האחרון של סקוטלנד".

הפסקול[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסקול הסרט הולחן על ידי RZA, ראפר ומנהיג ה-וו טאנג קלאן. מדובר בהפקה ראשונה שלו של פסקול, ואחריה המשיך להלחין לסרטים כמו קיל ביל ובלייד.

הפסקול, בדומה לסרט, משלב מוטיבים מהמזרח ומתרבות הגנגסטה-ראפ. הפסקול יצא בשתי מהדורות שונות - אחת ביפן ואחת בארצות הברית. למעשה, חלק מהשירים אשר מופיעים בפסקול, כלל לא הופיעו בסרט.

חלק מחברי ה-וו טאנג קלאן מופיעים בסרט, כחבורת הגנגסטרים אשר חולפת על פני גוסט דוג בפארק.

RZA עצמו מופיע אף הוא למספר שניות בסרט, כסוג של "סמוראי-רחוב". הוא ניגש לגוסט דוג והשניים מברכים אחד את השני לשלום.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 הוצאות והכנסות הסרט גוסט דוג : דרכו של סמוראי באתר Box Office Mojo
  2. ^ נתונים על תקציב הסרט אינם ברורים. באתר ויקיפדיה האנגלית יש טענה שעלות ההפקה הייתה 2 מיליון דולר. אולם אין בנמצא אתר אחר שיכול לאשש טענה זו. באתר מוג'ו, נטען שהתקציב אינו ידוע.