גופאלאסמודרם ראמצ'נדרן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גופאלאסמודרם ראמצ'נדרן
Gopalasamudram Narayana Iyer Ramachandran
1922 –‏ 2001 (בגיל 79)
גופאלאסמודרם ראמצ'נדרן.jpg
תרומות עיקריות
פיתוח דיאגרמת ראמהצ'אנדרן

גופאלאסמודרם נריאן לייר ראמצ'נדרן (8 באוקטובר 1922 - 7 באפריל 2001) היה בין המדענים ההודים החשובים של המאה ה-20, אשר תרם רבות בתחומי הביולוגיה והפיזיקה. בתחום הביולוגיה המבנית והביוכימיה נודע בעיקר בזכות דיאגרמת ראמצ'נדרן.

נקודות ציון עיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראמצ'נדרן נולד בעיר ארנקולום (קוצ'ין) אשר נמצאת בדרום הודו. בשנת 1942 הצטרף למחלקת הפיתוח של הנדסת החשמל במכון למדעים של הודו, אך בעקבות התעניינותו בפיזיקה עבר למחלקה לפיזיקה והשלים כתיבת עבודות מאסטר ודוקטורט תחת פיקוחו של חתן פרס נובל צ'נדרסקהרה ראמן.

בשנת 1947 חקר בעיקר את התכונות הפיזיקליות והאופטיות של גבישים. במהלך מחקרו השתמש בקרני רנטגן על מנת למצוא את טופוגרפית הגביש, דבר אשר תרם רבות למחקר בתחום התפתחות הגבישים. באוניברסיטת קיימברידג' חקר את השימושים של שימוש בפיזור קרני רנטגן והשלים דוקטורט בשנת 1949. לאחר קבלת התואר, חזר למכון למדעים של הודו ועבד כעוזר פרופסור לפיזיקה. בשנת 1952 עבר לאוניברסיטת מדראס כפרופסור וראש המחלקה לפיזיקה והמשיך את עבודתו בתחום פיזיקת גבישים.

בשנת 1954, קבע ביחד עם הקריסטלוגרף גופינאט קארט את המבנה הלולייני המשולש של הקולגן. בשנת 1970 ייסד את היחידה לביופיזיקה מולקולרית במכון למדעים של הודו, לימים הפכה למרכז ללימודים מתקדמים לביופיזיקה וקריסטלוגרפיה.

ראמצ'נדרן וא. לקשמינריאנה פיתחו אלגוריתם לתיקון העווית הנגרמת בטומוגרפיה באמצעות קרני רנטגן ששיפר את איכות התוצאות לאין שעור. בעקבות התיקון החל ייצור המוני של סורקים בקרני רנטגן, אשר מסוגלים ליצור תמונות טומוגרפיות ברזולוציה גבוהה.

בשנת 1999 האגודה הבינלאומית לקריסטלוגרפיה נתנה לראמצ'נדרן את פרס הוולד על "תרומתו היוצאת דופן לתחום הקריסטלוגרפיה". בשנותיו האחרונות לקה ראמצ'נדרן בשבץ ובמחלת פרקינסון, ונפטר בשנת 2001, והוא בן 78.

פיתוח דיאגרמת ראמצ'נדרן[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיאגרמת ראמצ'נדרן

בניסיון לקבוע את האפשרויות השונות בקיפול השרשרת הפוליפפטידית, פיתח ראמצ'נדרן אלגוריתם מתמטי שעומד בבסיס דיאגרמת ראמהצ'אנדרן (מכונה גם מפת רמצ'אנדרן). דיאגרמה זו ממפה את הזוויות בין הקשרים הכימיים לאורך שרשרת חומצות האמינו המרכיבות חלבון נתון. בהפשטה, הדיאגרמה מתבססת על שתי הנחות יסוד:

  1. כל אטום בשרשרת הפוליפפטידית מיוצג ככדור קשיח.
  2. אסורות קונפורמציות בהן המרחק בין שני אטומים קטן מסכום הרדיוסים בשל הפרעה מרחבית (הפרעה סטרית).

דיאגרמה זו פורסמה בשנת 1963 בירחון לביולוגיה מולקולרית והפכה לכלי חיוני בקביעת המבנה המרחבי של החלבון. כיום משמשת הדיאגרמה בעיקר לאימות וחשיפת שגיאות במבנים מוצעים של חלבונים.