גוראן ברגוביץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גוראן ברגוביץ'

גוראן ברגוביץ'סרבו-קרואטית: Goran Bregović; נולד ב-22 במרץ 1950) הוא מלחין ומוזיקאי מהידועים בחבל הבלקן. הוא ידוע בארצות הבלקן למעלה מ-20 שנה ובשנים האחרונות, בעקבות כתיבת פסקולים לסרטים מצליחים, התפרסם בכל העולם.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוראן ברגוביץ' נולד למשפחה בת שלושה ילדים בסרייבו (יוגוסלביה לשעבר, ובירת בוסניה הרצגובינה כיום), לאם סרבית ואב קרואטי, קצין בצבא יוגוסלביה. בילדותו התגרשו הוריו והוא נותר עם אמו.

תחילת דרכו המוזיקלית הייתה בבית ספר למוזיקה בסרייבו, שם למד עד כיתה ב' לנגן על כינור. ברגוביץ' הושעה מבית הספר בטענה שאינו מוכשר מספיק. אמו רשמה אותו לבית ספר טכני, שם ניגן בלהקתו "איזוהיפסה" על גיטרה בס. גם את בית הספר הטכני לא סיים, הפעם בגלל בעיות משמעת. הוא נרשם לבית ספר חדש, שגם בו ניגן על גיטרה בס בלהקת בית הספר - "בשטייה" (Beštije). בגיל 16 אמו עזבה את הבית והוא נאלץ לפרנס את עצמו על ידי מכירת עיתונים, עבודה באתרי בנייה ונגינת מוזיקה אתנית בפאב בעיר קוניק שבבוסניה.

קריירה מוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית דרכו ניגן ברגוביץ' ביחד עם זליקו בבק (Željko Bebek, זמר בוסני ממוצא קרואטי) מוזיקה אתנית ורוק כבד בהרכב "קודלסקי" בדוברובניק ומאוחר יותר גם בנאפולי שבאיטליה.

ברגוביץ' הקים את להקת הרוק הפופולרית "כפתור לבן" (Bijelo dugme) ביוגוסלביה בשנת 1974 והוביל אותה עד להתפרקותה ב-1989. הלהקה שילבה במוזיקה שיצרה את רוק הרועים, שהיה פופולרי מאוד ביוגוסלביה של שנות ה-70 וה-80. ייחודה של הלהקה היה בכך שהיא מורכבת מכל הקבוצות האתניות שהיו בבוסניה: מוסלמים, קרואטים וסרבים.

ב-1988 החל הקשר המקצועי שלו עם במאי הסרטים הבוסני אמיר קוסטוריצה, כאשר חיבר את פס-קול הסרט "שעת הצוענים" (בסרבית: Дом за вешање, באנגלית: Time of the Gypsies). את קוסטוריצה הכיר ברגוביץ' דרך המוזיקה, שכן גם הוא לקח חלק בסצנת הרוק היוגוסלבית כשניגן על גיטרה בס בלהקת פאנק מקומית. ב-1991 חיבר את הפסקול לסרטו של קוסטוריצה "חלום אריזונה" (באנגלית: Arizona Dream) וב-1995 את פסקול הסרט "אנדרגראונד" (בסרבית: Подземље). בפסקול הסרט "המלכה מרגו" (בצרפתית: La Reine Margot) משנת 1994 שיתף פעולה עם עופרה חזה.

עם פרוץ מלחמת בוסניה עזב ברגוביץ' את מולדתו ועבר לגור בפריז.

בשנים 2003-2008 הופיע ברגוביץ' בסדרת קונצרטים בשם "My Heart has become Tolerant", שהועלתה ברחבי אירופה. במופע שילב ברגוביץ' שלוש סולניות משלוש הדתות: אמינה - זמרת מוסלמית (צרפת); ואסקה יאנקובסקה - זמרת נוצרייה (מקדוניה) - המבצעת המקורית של השיר Ederlezi מתוך הסרט "שעת הצוענים"; ויעל בדש - זמרת יהודיה (ישראל), יחד עם "תזמורת החתונות והלוויות" שלו, הרכב נגנים ממרוקו והמקהלה האורתודוקסית של מוסקבה.

ברגוביץ' הופיע מספר פעמים בישראל בקונצרטים ובפסטיבלים, בהם פסטיבל הג'אז הבינלאומי אילת, פסטיבל "שומעים עולם" ומופע "כרמן עם סוף טוב" בהיכל התרבות בתל אביב.

חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1993 נישא לחברתו דז'אנה סודז'וקה בפריז, שושבינו היה הבמאי אמיר קוסטוריצה. מאז מתגוררת המשפחה בפריז, ברגוביץ' מתגורר חלק מן הזמן בביתו בבלגרד ויש לו עוד כמה בתים ברחבי העולם. לברגוביץ' ולרעייתו שלוש בנות. בנוסף יש לו עוד בת בוגרת מיחסים קודמים. אחיו מתגורר בניו יורק ואחותו בספליט שבקרואטיה.

סגנונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברגוביץ' משלב מוזיקה אתנית צוענית שמקורה בבלקן, ביחד עם מוזיקת רוק מודרנית. שורשיהם הסלאביים של יצירותיו מעניקות לצליליו קוסמופוליטיות ייחודית, הזוכה להערכה בעולם כולו. ברגוביץ' משלב סגנונות רבים ביצירותיו, בהם: מוזיקה אתנית מהבלקן, רגאיי, רוק לסוגיו, טנגו, פוליפוניה בולגרית אותנטית, תזמורות כלי הקשה ונקישה ומקהלות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]