גורילה מערבית
 גורילה מערבית
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | פרימטים |
| תת־סדרה: | בעלי אף יבש |
| משפחה: | הומינידיים |
| שבט: | גורילניים |
| סוג: | גורילה |
| מין: | גורילה מערבית |
| תת-מינים | |
| שם מדעי | |
 Gorilla GorillaSavage, 1847 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
_and_human.svg)
גורילה מערבית (שם מדעי: Gorilla gorilla) הוא קוף אדם והמין בעל האוכלוסייה הגדולה ביותר בסוג גורילה.
במין שני תת-מינים:
- גורילת השפלה המערבית אליו משתייכים מרבית הפרטים במין.
- גורילת גדת הנהר הנדירה.
תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
יחסית לקרובתה, הגורילה מזרחית, הגורילה המערבית נמוכה יותר, שוקלת פחות, קטנה יותר. פרוותה בהירה יותר וצבעיה נעים בין אפור לחום ומצח צהבהב. קצה האף בולט מעט יותר, יחסית לגורילה המזרחית.
גובה הזכר הוא כ-160 עד 170 ס"מ ומשקלו כ-140 ק"ג. הנקבה, קטנה בהרבה, וגובהה נע בין 120 ל-140 ס"מ, ומשקלה בין 60 ל-80 ק"ג. משקל הגורילה הכבדה ביותר שנמדדה עד כה הוא 200 ק"ג ו-98 ק"ג בהתאמה למינים.
גורילת גדת הנהר, גבוהה יותר בכ-10 עד 15 ס"מ, וכבדה יותר בכ-20 עד 35 ק"ג. אך עדיין היא קטנה יותר מגורילת הרים, שנחשבת לגדולה ביותר בתת-המין ולפרימטים הגדול ביותר החי כיום.
התנהגות וסביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגורילה המערבית חיה בקבוצות המשתנות בגודלן בין שני פרטים לכ-20 פרטים, המורכבות מזכר שליט, כמה נקבות וצאצאיהם. הזכרים צעירים בדרך כלל עוזבים את הקבוצה כשהם מגיעים לבגרות. והנקבות עוברות לקבוצה אחרת בהגיען לבגרות מינית, בגילאים 8 עד 9 שנים. הנקבות מטפלות בגור הצעיר במשך שלוש עד ארבע השנים הראשונות לחייו. בפרק זמן זה, הגורילה איננה נכנסת להריון נוסף, כך שהמרווח בין הלידות הוא ארוך. דבר זה מסביר באופן חלקי את שיעור גידול האוכלוסייה האיטי, מה שהופך את הגורילה לכה פגיעה מפני ציד בלתי חוקי.
אורך החיים של הגורילות בטבע הוא כ-40 שנים.
שטח המחיה של קבוצה גדולה יכול להתפרס עד לכ-30 קמ"ר, אם כי לא כל השטח נמצא בשימוש בכל עת. הגורילה המערבית ידועה בכך שהיא עושה שימוש בכלים גם בטבע.
מזון הגורילה המערבית מתבסס על סיבים כגון עלים, גבעולים, פרות, פרחים, קליפות עצים, חסרי חוליות ואדמה. כאשר התדירות של כל אחד מאלה שנצרכים תלוי בקבוצה הספציפית ובעונה. יתר על כן, קבוצות שונות של גורילות אוכלות סוגים שונים של צמחים וחסרי חוליות שונים, מה שמרמז שיש להם מסורת של אוכל. פירות מהווים את מרבית המזון של גורילות כשהן בשפע, דבר שמשמפיע על אופן והיקף חיפוש המזון.
בעונה היבשה מינואר עד מרץ, כאשר פרות בשרניים הם מעטים ונדירים, הצמחייה הסיבית יותר הופכת למרכיב מרכזי בתפריט הגורילות. חסרי החוליות שנאכלים על ידי הגורילות, כגון טרמיטים ונמלים מתרבים אף הם. זחלים ופגיות גם נצרכים לעיתים נדירות.
כמה מחקרים אתנוגרפיים ותרופתיים מציעים ערך רפואי אפשרי במזונות מסוימים הנצרכים על ידי הגורילה המערבית. הפרות והזרעים של מיני קולה הנצרכים, למרות תכולת החלבון הנמוכה, מוסברים בהשפעה המעוררת של הקפאין שיש בהם. גורילות מערביות בגבון נצפו כשהם צורכים פירות, גבעולים, ושורשי איבוגה, אשר, בשל האיבוגאין שבו הוא פועל על מערכת העצבים המרכזית, ומייצר אפקטי הזיה. יש לו גם השפעות דומות לקפאין. יש גם עדויות לערך מרפא לתרמילי הזרעים של Aframomum melegueta הנאכלים על ידי גורילות השפלה, אשר נראה לי שיש תועלת לבריאות לב וכלי דם גורילות שפלה, והם חלק ידוע מהדיאטות הטבעיות לאוכלוסיות ברות רבות.
מחקר שפורסם בשנת 2007 ב-American Journal of Primatology טוען כי מין זה נצפה כשהוא נלחם כנגד איומים אפשריים מבני האדם. הם "מצאו מספר מקרים של יידוי מקלות וגושים של דשא על ידי גורילות". תצפית זו היא די חריגה, מפני שגורילות בדרך כלל נוטות לברוח ורק לעיתים נדירות לתקוף כאשר הם נתקלים בבני אדם.
מצב שימור[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארגון IUCN בשנת 2007 דירג את הגורילה המערבית במצב השימור "סכנת הכחדה חמורה", הדירוג החמור ביותר. אחת הסיבות העיקריות היא פגיעתו החמורה של וירוס האבולה, שהשמיד כ-45 אחוז מכלל האוכלוסייה במהלך העשור הראשון של המאה ה-21. בנוסף, ציד בלתי חוקי, הרס בתי הגידול ומלחמות אזרחים במדינות הגידול הטבעיות של הגורילה תרמו אף הן לצמצום הדרסטי במספר הפרטים[2].
אולם במהלך שנת 2006 התגלה בשמורת הטבע אגם טלה (Tele) מספר גדול מאוד של גורילות מערביות, מתת המין גורילה השפלה המערבית. הערכת מספר הפרטים בשמורה נע בין 100,000 פרטים ל-150,000 פרטים ואף יותר[3]. עם זאת, סטטוס סיכון המין נשאר בתוקפו גם לאחר התגלית עקב הסכנה המיידית לשימורם.
מספר פרטי תת-המין גורילת גדת הנהר נשאר בהערכה הקודמת, של מאות בודדות. מאמצים רבים נעשים כדי לשמר את תת-המין, אם כי מידע רב אודותם עדיין לא נאסף.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גורילה מערבית, באתר ITIS (באנגלית)
- גורילה מערבית, באתר NCBI (באנגלית)
- גורילה מערבית, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- גורילה מערבית, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- גורילה מערבית, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
