גושן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אֶרֶץ גֹּשֶׁן היא אזור במצרים העתיקה המוזכר במקרא כמקום מושבם של בני ישראל מירידתם למצרים בימי יעקב ועד יציאת מצרים. על פי הצעתו של יוסף לאחיו, בקשו בני יעקב מפרעה לגור בארץ גושן בשל היותם רועי צאן והיות ארץ גושן מקום מרעה[1].

מיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הכתובים נראה שבני ישראל התגוררו בקרבת המצרים ולכן ארץ גושן הייתה קרובה למרכזי הערים, שכן בת פרעה יצאה ליאור ושם מצאה את משה, מה שיכול להעיד על כך שביתו של משה נמצא בסמוך לבית פרעה. גם העובדה שנשות בני ישראל שאלו משכנותיהן כלי כסף וזהב ביציאת מצרים, מלמדת שהם דרו בקרבת מגורי המצרים.

מזרח הדלתה של הנילוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנשה הראל מקבל את דעתו של החוקר ברטלט‏‏‏[2] שארץ גושן חייבת להיות בקרבת מקום מושבו של יוסף,‏[3] דהיינו בצען, בירת החיקסוס על הדרך לארץ כנען, בחבל פורה מאד ובמרחק קצר מהמדבר המזרחי. לדעת רוב החוקרים הארכאולוגים, הייתה הבירה רעמסס בצפון-מזרח הדלתה של הנילוס, וארץ גושן צריכה להיות קרובה אליה. לפיכך יכול מקום ארץ גושן להיות בקצה אחת הדרכים הבאות: "דרך ארץ פלשתים", "דרך שור" או "דרך המדבר ים סוף", דהיינו בצפון-מזרח הדלתה במזרחה, או בדרום-מזרחה.

הראל קושר גם את מיקום ארץ גושן עם נקודת יציאת מצרים ומסכם: "אם נקבל את דעת הארכאולוגים שגילו תילים וחורבות עתיקות בואדי תומילאת ונסכים אף עם דעת החוקר טרומבול‏[4], המציין שמפרשי המקרא, המונומנטים המצריים והוכחות היסטוריות מעידים, שמקום ארץ גושן הוא בואדי תומילאת ונאשר גם את מסקנותינו בעניין מקום ארץ גושן, הרי מן הדין להגיע להכרעה שים-סוף צריך להיות לא רחוק מארץ גושן, משמע שים סוף צריך להיות, בקצה המזרחי שלואדי תומילאת, דהיינו בתחום מדבר שור ו"דרך שור".

עמק פיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאת המדבר פאיום

זאב ח' ארליך (ז'אבו) ‏‏‏[5] מציג בשם בעל ההצעה ר' דניאל משה לוי (גולדמן), המובאת בספרו "מקרא וארכאולוגיה", הצעה אלטרנטיבית. לדעתו ארץ גושן היא עמק פיום (מחוז אל-פיום של היום) אשר בלב המדבר שממערב לנילוס, כ-100 ק"מ מדרום לקהיר. שקע זה מפורסם באדמתו הפוריה, בכרמיו ובפרדסיו, ובעיקר בצמחי הבושם השונים הגדלים בו, "מיטב הארץ". אל שקע זה, המצוי כאמור בלב המדבר, מגיעה תעלת-מים היוצאת מאפיק הנילוס ומספקת את מימיו, הנאגמים באגם גדול. התעלה נקראת בשם: "בחר יוסף", כלומר, 'ים-יוסף' או 'נהר יוסף'.

הוא מביא לכך נימוקים אחדים:

  • כתוב כי יוסף עולה לארץ גושן ועולה למקום מושב פרעה - לארץ גושן המקורית אין לעלות ואין לרדת.
  • המחוז מכונה TA-SHE והוא לא כלול ב-42 המחוזות הקדומים של מצרים.
  • בשקע מצאו אלפי קברים של עם שהיה שונה "בתכלית השינוי מן המצרים". הוא חי בנפרד, שמר על מנהגיו ונעלם.

מקור קדום לכך הוא תרגומו של רבי סעדיה גאון , שתרגם את פיתום שנבנתה על ידי בני ישראל כ"אלפיום"‏[6]

פפירוס איפוור[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פפירוס איפוור

ישנה השערה כי האירועים המתוארים בפפירוס איפוור הם למעשה תיאור של יציאת מצרים,‏[7] מכיוון שב'פפירוס איפוור' מסופר על מרדף אחרי עניים באזור שבו אירע שיטפון והסתיים באסון. המשפט הפותח סיפור זה הוא: 'פקודה... אנשים נעדרים... המערב התרוקן..." בהנחה שמדובר ביציאת בני-ישראל ממצרים, המשמעות היא שארץ גושן שכנה באזור המערב. החוקר דניאל משה לוי מסיק מכך שעמק פאיום מתאים יותר כמיקום אפשרי לארץ גושן מאשר ההשערה המסורתית, שהיא צפון מזרח עמק הנילוס.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ארליך זאב ח., 'גושן במצרים ובארץ ישראל', מקור ראשון, עש"ק ויגש תשס"ז.
  • לוי (גולדמן) דניאל משה ויוסף רוטשטיין, 'היכן ארץ גושן?', מקרא וארכאולוגיה – השוואת תגליות המחקר לנאמר בתנ"ך, ירושלים תשס"ח, 21-19.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ למרות זאת, מנשה הראל מסביר כי לדעתו בני ישראל לא היו רק רועי צאן ועובדי אדמה אלא גם בעלי מקצוע עירוניים: בנאים שהרי הם בנו לפרעה את פיתום ואת רעמסס כערי מסכנות. ובנוסף לכך הכירו גם את עבודות המתכת, האריג והעץ - כנדרש לבניית המשכן.
  2. ^ ‏ 84]11~1 ם . 8 ., From Egypt ,0 Palestine through the Wilderness and the South .Coantry, New 0צ ]1 129 .ק , 18‏
  3. ^ בראשית מ"ה, י
  4. ^ ‏Trumbull 8 Clay, Kadesh Barnea‏‏, New-York 1884, 382‏
  5. ^ ‏במדורו "ארץ מקרא" בשבועון "מקור ראשון" במאמר ארץ גושן בעמק פאיום
  6. ^ שמות פרק א פסוק יא - רבי סעדיה גאון נקרא אלפיומי והוא יליד המחוז הזה
  7. ^ ‏‏‏‏למרות שלפי הדעה המקובלת, הפפירוס נכתב 540 שנה לפני יציאת מצרים‏, אך הועלו אפשרויות שונות המגשרות על פער זה.‏