גותיקה מנואלינית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הפנים המנואליני של מנזר ההיירונימיטים בליסבון, פורטוגל

גותיקה מנואלינית או גותיקה פורטוגזית מאוחרת היא סגנון קישוטי אדריכלי פורטוגזי מתחילת המאה ה-16 הידוע בהידור ובמורכבות של קישוטיו, ומשלב אלמנטיים ימיים וייצוג של תגליות ממסעותיהם של ואסקו דה גאמה ופדרו אלברש קברל. סגנון זה מסנתז אלמנטיים של אדריכלות גותית מאוחרת עם השפעות של Plateresque ספרדי, אלמנטיים איטלקיים ופלמים. סגנון זה מסמן את המעבר מגותיקה מאוחרת לאדריכלות הרנסאנס. בניית הכנסיות והמנזרים בסגנון זה מומנה בחלקה הגדול מרווחי הסחר בתבלינים עם אפריקה והודו.

הסגנון נקרא בשמו על ידי פרנסיסקו אדולפו דה וארנהאגן , ויקונט פורטו סגורו, בספרו מ-1842 ,"תמצית היסטורית ותיאורית של מנזר בלם, כולל פירושם של מונחים שונים, הקשורים בעיקר לאדריכלות גותית", בתיאור מנזר ההיירונימיטים בליסבון. הוא קרא בסגנון על שם מנואל הראשון, מלך פורטוגל, שמהלך שלטונו בשנים 1495-1521 התפתח הסגנון. הסגנון הושפע במידה רבה מההצלחה המדהימה של האימפריה הפורטוגזית ועידן התגליות בידי נווטים פורטוגזים, שנדדו עד לחופי אפריקה והודו ואף גילו את ברזיל. ניתן לראות זאת למשל בייבוא אלמנטים ממקדשים בהודו המזרחית.

גם אם הסגנון רווח רק במשך תקופה קצרה (1490-1520), הוא שיחק תפקיד חשוב בהיסטוריית האמנות הפורטוגזית. השפעת הסגנון חייה גם לאחר מותו של המלך. הפורטוגלים, שהעלו על נס את כוחם הימי, ביטאו זאת גם באדריכלות (כנסיות, מנזרים, ארמונות וטירות) ואמנויות אחרות כגון פיסול, ציור, צורפות, עבודות בחרסינה וריהוט.

אמנים חשובים בסגנון המנואליני:

הסגנון הקישוטי מאופיין בקישוטים וירטואוזים ומסובכים בשערים, חלונות, עמודים וארקדות. בסוף התקופה המנואלינית הסגנון נהפך לחיוני באופן מוגזם.

החוץ המנואליני של מנזר ההיירונימיטים, ליסבון.

מספר אלמנטים מופיעים באופן סדיר בעבודות האבן המסובכות:

  • אלמנטים שניתן למצוא על ספינות: הספירה הארמילרית, מכשיר ניווט והחותם האישי של מנואל הראשון, המהווה גם סמל ליקום), ספירות, עוגנים, שרשראות עוגן, חבלים וכבלים.
  • אלמנטים הקשורים לים כגון צדפות, פנינים ומיתרים של אצות.
  • מוטיבים בוטניים כגון ענפי דפנה, עלי אלון, בלוטים ואיצטרובלים, כמוסות פרג, קלחים וקוצים.
  • סמלים של הנצרות כגון צלב מסדר ישו הפורטוגלי (מסדר צבאי ששיחק תפקיד מרכזי במסעות הגילויים ועזר במימונים) המקשט גם את ספינות הצי הפורטוגזי.
  • אלמנטים מארצות שגולו על ידי הצי הפורטוגזי: כגון פיתוחי האבן ב-Claustro Real במנזר בתלחה, שהושפע מבניינים בהודו.
  • עמודים המגולפים כמו חבלים מלופפים (זה לא רעיון מקורי: עמודים כאלה ניתן למצוא גם בבזיליקת יוחנן הלטרני ברומא.
  • קשתות חצי-מעוגלות (במקום קשתות גותיות מחודדות) בדלתות וחלונות, שלעתים מורכבות מ-3 או יותר עקומות קמורות.
  • אומנות צרורות.
  • כותרות בנות 8 צדדים.
  • חוסר סימטריה.
  • צריחונים חרוטיים.
  • שינניות משופעות.
  • שערים מקושטים עם נישות וחופות.

עד מותו ב-1521, מימן המלך מנואל הראשון כ-62 מיזמי בנייה. לרוע המזל, מבנים רבים הבנויים בסגנון המנואליני נחרבו ברעידת האדמה בליסבון ב-1755 והצונאמי שבא אחריה. בליסבון נהרסו הארמון המלכותי של מנואל הראשון, ובית החולים של כל הקדושים, בנוסף למספר כנסיות. למרות זאת, מספר מבנים מנואלינים שרדו, ביניהם למנזר ההיירונימיטים (שתוכנן בעיקר בידי דיוגו בויטאק) ומגדל בלם (תוכנן בידי פרנסיסקו דה ארודה כמונומנט לתגליות). שניהם ממוקמים קרוב אחד לשני בשכונת בלם. שער כנסיית Nossa Senhora da Conceição Velha, בעיר התחתית בליסבון גם הוא שרד.

החלון של Convent of Christ ב-Tomar הוא דוגמה ידועה לסגנון המנואליני

מחוץ לליסבון, הכנסייה ובית מועצת הכנסייה במנזר הצלוב בטומאר (תוכננו בידי דיוגו דה ארודה) הם מונומנטים מנואלינים חשובים. בפרט, החלון הגדול של בית המועצה, עם הפיסול של הצמחים והחבלים המלופפים, הוא אחד ההישגים היוצאים מגדר הרגיל של הסגנון המנואליני.

מונומנטים מנואלינים חשובים אחר הם מסכי הארקדות בקלויסטר המלכותי (תוכננו בידי דיוגו בויטאק) והקפלות הלא-גמורות (תוכננו בידי מטאוס פרננדז) במנזר בתלחה והארמון המלכותי של סינטרה.

עוד מבנים מנואלינים חשובים הם כנסיית המנזר של ישו בשטובאל (אחת מהכנסיות המנואליניות הקדומות ביותר, שתוכננה גם היא בידי דיוגו בויטאק), מנזר סנטה קרוז בקוימברה, הכנסיות הראשיות בגולגה, וילה דה קונדה, מורה קמינחה, אוליבנצה וחלק מקתדרלת בראגה (הקפלה הראשית), וישאו (הקמרונות של הספינה הראשיצ) וקתדרלת גוורדה (השער הראשי, עמודים, קמרונות).

מבני ציבור בסגנון מנואליני קיימים ב:

הסגנון הרחב לאמנויות הקישוט והתפשט ברחבי האימפריה הפורטוגזית, לאיים האזורים, איי מדיירה, מובלעות בצפון אפריקה, ברזיל, גואה בהודו ואפילו מקאו בסין. השפעת הסגנון ניכרת גם בדרום ספרד, האיים הקנריים, צפון אפריקה והקולוניות הספרדיות של פרו ומקסיקו.

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]