גזר (קיבוץ)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גזר
כיתוב תמונה
מחוז המרכז
מועצה אזורית גזר
גובה ממוצע ‎124‏ מטר
תאריך ייסוד 1945
תנועה מיישבת התנועה הקיבוצית
סוג יישוב קיבוץ
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2012:
  - אוכלוסייה 263 תושבים
מיקום גזר
גזר
גזר
קבר האחים בגזר (צילום מ-1948)
קבר אחים לחללי קרב גזר, בבית העלמין בקיבוץ גזר
הכתובת בקבר האחים לחללי קרב גזר
סלע הנצחה לחללי קרב גזר, בבית העלמין בקיבוץ גזר

גזר הוא קיבוץ באזור השפלה כ-7 קילומטרים דרומית מזרחית לרמלה בסמוך לכביש 424 מלטרון לרמלה, שייך למועצה אזורית גזר. הקיבוץ נקרא על שם העיר הכנענית העתיקה גזר שהתל שלה נמצא 2 קילומטרים דרומית לקיבוץ.

היישוב הוקם בשנת 1945 על ידי עולים מאירופה.

אנשי הקיבוץ המקורי עזבו את הקיבוץ ב־1961 ואז החליף הקיבוץ גרעינים מספר פעמים עד שבשנת 1974 התיישבו במקום עולים מארצות הברית.

ענפי הקיבוץ: בניין, השכרת דירות, חינוך, כלבו, נוי, רפת, אולם אירועים בשם "כתום".

אזורי שעשועים: מגרש בייסבול, בריכה, גן שעשועים, מגרש כדורסל ופארק תנ"כי "פינת שורשים".

הקמת קבוצת הדסה-גזר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו המקורי של הקיבוץ ביום הקמתו היה "קבוצת הדסה-גזר". הקבוצה הורכבה מגרעין שמקורו ממספר קבוצות שעברו הכשרה בחדרה ובקיבוצים אחרים. הקבוצה עלתה לקרקע ב-13 במרץ 1945.

הקרב על גזר במלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת העצמאות, ביוני 1948 תקף הלגיון הירדני את גזר במפתיע, כדי לפעול נגד "דרך בורמה", שעמדה להבטיח את הדרך לירושלים הנצורה. בבוקר ה-10 ביוני יצא מרמלה לכפר הערבי אל-בריה‏‏‏[1] כקילומטר צפונית לגזר, צוות קרב ובו שריוניות ובצהריים תקף את גזר. על הקיבוץ הגנו 68 חברים וחיילים (לרבות 13 נשים) מצוידים בנשק קל בלבד. מצב המגינים היה קשה וכבר בתחילת הקרב ביקשו תגבורת. גזר שכנה במרחב חטיבת גבעתי, שכוחותיה רותקו לגזרה המצרית. כוחות חזית ירושלים, שחנו בסמוך, לא הופעלו והקיבוץ נפל כשרוב מגיניו נהרגו או נשבו. המעטים אשר הצליחו לחמוק ברחו לנען ולחולדה. כוח הלגיון עזב את גזר והשאירה למתנדבים מקומיים שנפנו לשוד וביזה. עם ערב ערכה יחידה מגדוד 1 של חטיבת יפתח התקפת נגד מאל קובאב, שחררה את גזר כמעט ללא קרב וכבשה את אל בריה.

בקרב נהרגו 29 מגינים, 20 חברי הקיבוץ ו-9 חיילים מתוכם אחד אלמוני. נפלו בשבי 14 נשים, 15 גברים ו-5 פצועים (המקור: חקירת נפתלי זינפלד, ב-25 ביוני 1948, ארכיון צה"ל). המשק נחרב.

הנופלים קבורים בקבר אחים בבית העלמין בקיבוץ גזר. ליד הקבר נמצא סלע ועליו הכתובת: "לוחמי גזר, דבקים אל אדמתם נלחמו עד הסוף, ג' בסיוון תש"ח".

האבידות הרבות שנגרמו לקבוצת גזר והעובדה ששום כוח צבאי שהיה באזור לא חש לעזרתה עוררו בקרב החברים שנותרו בחיים טענות כבדות. הרמטכ"ל רב-אלוף יעקב דורי מינה ועדת חקירה צבאית לפרשת נפילתה של גזר. הוועדה מצאה פגמים בתוכנית ההגנה של גזר. בעקבות מסקנות הוועדה שלח הרמטכ"ל מכתב למזכירות גזר ובו העלה על נס את עמידת הגבורה של אנשי גזר וכי בנסיבות ששררו אז באזור לא ניתן היה להחיש אליה עזרה בזמן.

לקחי קרב גזר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיבה העיקרית לנפילת גזר היא שלא הוחשו אליה כוחות התגבורת שהובטחו לפני ובעת ההתקפה. יחד עם זאת אותרו עוד מספר ליקויים בהגנת גזר (המקור: לקחי הגנת גזר, אגף מבצעים, מאי 1949, ארכיון צה"ל):

  • הנשק המקומי: לא היה בנמצא אף לא נשק נ"ט (פיאט) אחד תקין. גזר הותקפה על ידי 9 משוריינים. כמו כן כלי הנשק בגזר היו מסוגים שונים, כך שלא היה ניתן להחליף חלקים בין כלי הנשק שנפגעו ואף התחמושת הייתה שונה.
  • העמדות: העמדות בגזר היו מוגבהות, דבר שהתברר כשגיאה קשה. תותחי האויב פיצחו את העמדות והן גרמו לאבידות בקרב המגינים.
  • לא היה קשר לשכנים בנען, אל קובב ובחולדה.
  • עזיבת העמדות שנהרסו פגעה בתוכנית האש.
  • מחסור במגינים: 50 מגינים להיקף גדר של 1600 מטר.

כאמור, למרות כל אלו הסיבה העיקרית לנפילת גזר הייתה הפקרתה. היטיב לתאר זאת בן-גוריון בדבריו במועצת מפא"י: "... אמרתי שגזר וכל נקודה אחרת בארץ, תוגן לא רק על ידי חבריה - אלא על ידי הצבא. זו לא הייתה הבטחה פרטית, על כך נבנתה שיטת התגוננותנו. ושיטה זו לא הכזיבה בדר"כ. הצבא הגן. לצערי ולתמהוני הכזיבה השיטה בגזר ... ואולי לא הייתה אף נקודה אחת, שביום שלפני ההפוגה וביום ההפוגה היו יכולות להיות מוגנות על ידי הצבא כאשר הייתה גזר ... היו עד עכשו מקרים טרגיים יותר מאשר בגזר, אבל בכל ששת החדשים לא היה מקרה מר ומתמיה כבמקרה זה."

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חטיבת גבעתי מול הפולש המצרי: הוצאת "מערכות",1963 , (הקרב על גזר).
  • יומה של גזר: בהוצאת "אגודה להנצחת זכרם של מגיני גזר", מהדורה שנייה, 1988.

תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עד למלחמת העצמאות היה במקום הכפר הערבי ‏אל-בריה, Al-Barriyya, البرّيّة, שהיה ממוקם בנ"צ ‏1423.1440 (רשת ישנה) ותואם היום את המיקום של מרכז היישוב בית חשמונאי

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


קואורדינטות: 31°52′31.07″N 34°55′17.03″E / 31.8752972°N 34.9213972°E / 31.8752972; 34.9213972