גז טבעי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

להבה של גז טבעי במבער לבישול

גז טבעי הוא תערובת של גזים שהמרכיב העיקרי בה הוא מתאן. גז טבעי הוא גז חסר צבע וחסר ריח, אך כאשר הוא משווק לשימוש מסחרי מוסף לו גז בעל ריח חריף, כדי שתתאפשר הבחנה מהירה בדליפה של הגז.

תוכן עניינים

1 גז טבעי כמקור אנרגיה
2 גז טבעי בישראל
3 ראו גם
4 קישורים חיצוניים

[עריכה] גז טבעי כמקור אנרגיה

גז טבעי הוא אחד ממקורות האנרגיה החשובים ביותר. תחנות כוח לייצור חשמל, מפעלי תעשייה ואוטובוסים עושים בו שימוש לצורך פעולתם.

בעיה עיקרית בניצולו של גז טבעי כדלק היא הובלתו משדות הגז אל הצרכנים. הדרך המקובלת היא באמצעות צינור גז, שיש בו תועלת כאשר הצרכנים נמצאים במרחק של מאות קילומטרים משדה הגז. הובלה של גז טבעי בצורה נוזלית, באמצעות מיכליות, אפשרית אף היא, אך נחשבת לבעייתית מבחינת בטיחות וכדאיות כלכלית. גז טבעי המופק בשדות הנפט בערב הסעודית, אגב הפקתו של הנפט, אינו משווק בשל חוסר כדאיות כלכלית, והוא נשרף בעת הפקתו. במדינות רבות נאסרה פעולה בזבזנית ומזהמת זו, ונדרשת החזרתו של הגז הטבעי לבטן האדמה.

[עריכה] גז טבעי בישראל

בקידוח מול חופי אשקלון שערכה חברת ים תטיס התגלה גז טבעי בכמות מסחרית, והחל מתחילת שנת 2004 הוא משמש את חברת החשמל להפעלת אחדות מתחנות הכוח שלה, במקום המזוט ששימש אותן קודם לכן. שינוי זה יקטין את חלקן של תחנות הכוח בזיהום האוויר. באפריל 2004 הסתיימה הסבת כל ארבע יחידות הייצור בתחנת הכוח "אשכול" שבאשדוד להפעלה באמצעות גז טבעי.

לא ברור האם הגז הטבעי שנמצא עד כה בחופי ישראל עונה על כל צורכי חברת החשמל. לאחר משא ומתן ממושך עם מצרים שנערך כחמש שנים ב־21 ביולי 2005 נחתם ההסכם לרכישת גז טבעי ממצרים בכ־4‬ מיליארד דולר בכמות של 7 מיליארד מ"ק בשנה. לפי הסכם זה, מסופק גז טבעי החל מראשית שנת 2008 באמצעות הצינור התת ימי מאל עריש לאשקלון למשך 15 השנים הבאות, כאשר ישנה אופציה להרחבת העסקה עד ל-20 השנים הבאות [1]. ישראל ומצרים חתמו גם על הסכם הנותן עירבון לכל עסקת הגז.