גחן מצוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgגחן מצוי
Genetta genetta felina (Wroclaw zoo).JPG
מצב שימור

מצב שימור: ללא חשש (LC)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: טורפים
משפחה: גחניים
סוג: גחן
מין: גחן מצוי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Genetta genetta
‏(ליניאוס)
תחום תפוצה
Common Genet area.png

הגחן המצוי או גחן מנוקד הינו יונק טורף בעל תפוצה נרחבת באפריקה, באסיה ובאירופה. המין היה מצוי בעבר בישראל, אך נכחד ממנה. להבדיל משאר הגחניים, הוא חובב אזורים יבשים וכן אזורים מיוערים בהיותו טפסן מצוין.

תיאור מראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה גופו ארוך ורזה, גמיש ביותר וגפיו קצרות. אורך הגוף והראש (ללא הזנב) 60-49, אורך הזנב 54-42 ס"מ, משקלו 3-1 ק"ג.

לגחן פרווה רכה, צהבהבה-אפורה בגווניה, כתמים שחורים פזורים על גבה ופסי שחור-לבן מעטרים את זנבה. הראש מפוספס, החוטם שחור ומסביב לעיניים ולפה כתמים לבנים. לגחנים באזורים הצחיחים, פרווה בהירה יותר ודוגמאות דהויות יותר מהגחנים באזורים רוויי המיים.

לגחן בלוטות ריח מפותחות ביותר באזור פי הטבעת, המשמשות לסימון טריטוריה. לנקבות 4 פטמות ולזכר איבר מין מפותח. בכפות הרגליים יש 5 אצבעות גלויות בעלות כריות שעירות. הטפרים נראים לעין אך ניתנים להסתרה חלקית (בניגוד לחתוליים שטפריהם מוסתרים לגמרי) העיניים עגולות וגדולות, האוזניים ארוכות ומשולשות. לגחן 40 שיניים.

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגחן ניזון גם מחומר צמחי בנוסף להיותו אוכל בשר מובהק. עיקר תזונתו מורכבת מפירות, מכרסמים קטנים, עופות, זוחלים וחסרי חוליות שונים.

רבייה וגידול צאצאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגחן מסוגל להתרבות במהלך כל השנה, אך הנקבה מיוחמת על פי רוב במהלך עונת הגשמים או בתקופה בה קיים מחסור במזון. ההזדווגות נמשכת כ-5 דקות ובאה אחרי חיזור שנמשך כשעה. בזמן ההזדווגות ישמיעו הזכר והנקבה יללות. ההיריון נמשך 11 שבועות בקירוב, ובסופו נולדים 3-1 גורים עיוורים וחסרי ישע. הם נגמלים מהיניקה בגיל 8 שבועות, על אף שאוכלים מזון מוצק בכמות קטנה עוד לפני כן. מגיעים לבגרות מינית בהגיעם לשנתיים. תוחלת החיים היא 13 שנים בקירוב.

התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגחן יונק החי ביחידות ופעיל בשעות הלילה. נצפה לעתים בשעות הדמדומים ולעתים רחוקות ביותר יצפה בשעות היום. הגחן סומך על הסוואתו המצוינת, המדמה אור וצל, בשחרו לטרף. בדומה לחתולים, הוא מכניע את טרפו בנשיכה מהירה וקטלנית בצוואר. הטריטוריה של הגחן חופפת לעתים עם טריטוריות של גחנים ממין שונה (זכר עם נקבה), אך לא עם גחן מאותו מין (זכר עם זכר). הגחן משמיע קולות המזכירים חתולים כגרגורים ויללות. בשעת פחד הוא סומר את שערות גבו וכן מפריש חומר מושקי מבלוטות הריח שבאחוריו.

אקולוגיה של המין[עריכת קוד מקור | עריכה]

לגחן אויבים טבעיים, הוא נצוד על ידי ינשופיים, פנתרים ונחשים גדולים. הגחן לא נמצא בסכנת הכחדה גלובלית, אולם תת-מין של גחן - Genetta genetta isabelae מוגדר כפגיע על ידי IUCN. הגחן סולד מהאדם וחי בשוליי הסביבה האנושית. תרומתו לכלכלה, בטרפו מכרסמים שונים המזיקים לחקלאות ומעבירים מחלות. לעתים רחוקות מאוד פוגע המין במשק האדם, בתקפו חיות ועופות בית.

תפוצת תתי המין[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתוצאה מהיעדר ממצאים רלוונטיים לגבי מספר תתי-מין, תקפותם או נכונותם היא בספק. למשל, תת-המין terraesanctae שאנדמי לישראל, נצפה ותועד לאחרונה רק בשנת 1930 במושבה אילניה (סג'רה) ובמורדות הכרמל, על ידי הזואולוג העברי ישראל אהרוני. לפני כן תועד בשנת 1884 על ידי הנרי בייקר טריסטראם, שצפה ב-6 גחנים בנחל שיאון שבחרמון. תת-המין נחשב שעודנו קיים באזור, על אף שלא נצפה שנים רבות.

תתי-מין נוספים:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]