גטבורג (כדורגל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גטבורג
IFK Göteborg.png
מידע כללי
כינוי הכחולים-לבנים
תאריך ייסוד 1904
אצטדיון גמלה אולבי,
גטבורג
(תכולה: 18,800)
נשיא ברטיל ריגנאס
יו"ר סטיג לונדסטרום
מאמן מייקל סטאהרה
ליגה אלסוונסקאן
תארים
מספר אליפויות 18
מספר גביעים 6
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
שחקני IFK גטבורג בשנת 1905

IFK גטבורגשבדית: IFK Göteborg) הוא מועדון כדורגל שבדי מקצועני מהעיר גטבורג. גטבורג, שנוסד ב-4 באוקטובר 1904, הוא מועדון הכדורגל המצליח ביותר בהיסטוריה של הכדורגל השבדי. המועדון זכה ב-18 תוארי אליפות שבדיה, בשישה תוארי הגביע השבדי, ובשני גביעי אופ"א.

ביחד עם מאלמה וסולנה, קבוצת גטבורג נחשבת לאחד מ"שלוש הגדולות" בכדורגל השבדי, עם 43 אליפויות בהן זכו שלוש הקבוצות ביחד. עם זאת, גטבורג היא הקבוצה המצליחה מכולן ואף אחת מהקבוצות המצליחות בסקנדינביה כולה. היא הקבוצה הסקנדינבית היחידה שזכתה בטורניר אירופי, לאחר שזכתה בגביע אופ"א בשנים 1982 ו-1987. הקבוצה משחקת בליגת העל השבדית, בה היא מוקמה לאורך רוב ההיסטוריה שלה, ברציפות מאז 1977, ומשום כך היא מחזיקה בשיא של התקופה הרצופה הארוכה ביותר בליגה זו - התקופה השנייה באורכה היא של הלסינגבורג ושל האלמסטאד, מאז 1993.

גטבורג הוא אחד ממועדוני הכדורגל הפופולריים בשבדיה, עם אוהדים בכל רחבי המדינה. מאז שנת 2009, הקבוצה עורכת את משחקי הבית שלה באצטדיון גמלה אולבי החדש.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועדון IFK גטבורג נוסד ב-4 באוקטובר 1904, והיה לחבר ה-39 באגודת IFK‏‏[1]. קבוצת כדורגל נוצרה במפגש הראשון של המועדון החדש. משחק הכדורגל הראשון של הקבוצה נערך נגד מועדון אחר מהאזור המקומי, IK ויקינג, והסתיים בניצחון 1-4 לגטבורג‏[2]. הקמתו של IFK גטבורג הייתה חשובה עבור פיתוח הכדורגל בעיר, כשעד לאותו זמן, אורגריטה IS, שהיה המועדון הגדול ביותר בגטבורג, היה הדומיננטי, וגטבורג הביאה את התחרותיות למשחק‏[3].

גטבורג הפכה לקבוצה השבדית הראשונה מזה ארבע שנים שמצליחה לנצח את אורגריטה, בשנת 1907‏‏[4]. היא זכתה באליפות שבדיה הראשונה בתולדותיה כעבור שנה, ב-1908, ושלושה משחקני הקבוצה נבחרו להשתתף במשחק הראשון של הנבחרת הלאומית של שבדיה אי פעם. באותה שנה שיחקה גטבורג לראשונה נגד קבוצות מחוץ לשבדיה, כשפגשה את הקבוצות הדניות אוסטרברו BK ובולדקלובן אף 1893‏‏[4].

בשנת 1910, שיחקה הקבוצה לראשונה עם חולצות כחולות שעליהן פסים לבנים‏[5]. שנתיים מאוחר יותר הוגדרה קבוצת גטבורג על ידי העיתונים בסטוקהולם כ"מועדון הכדורגל השבדי הטוב ביותר אי פעם", לאחר שניצחה את הנבחרת האולימפית של שבדיה‏[6]. בין השנים 1913-1917 זכתה הקבוצה חמש פעמים ברציפות באליפות הסוונסקה סריין, שהייתה הליגה הבכירה בשבדיה באותו זמן, אך לא היוותה את התחרות של אליפות שבדיה. בשנותיה הראשונות לא היה לגטבורג מאמן, והיא שיחקה את משחקה הרשמי הראשון בתולדותיה במהלך שנת 1921, לאחר שההונגרי אלכסנדר ברודי נשכר לאימון‏[7]. ברודי מונה למאמן הקבוע של גטבורג שנתיים מאוחר יותר. בשנת 1924 נכנסה לפעולה ליגת העל השבדית (ה"אלסוונסקן") שהייתה הליגה הלאומית הרשמית הראשונה בשבדיה. באותה שנה בחל לשחק בגטבורג השחקן האגדי פיליפ יוהנסון. הקבוצה סיימה שנייה בעונת הבכורה של הליגה החדשה, ויוהנסון, שכונה "פיליפ השחור" (Svarte-Filip), כבש 39 שערים ב-22 משחקים וסיים כמלך השערים של הליגה.

גטבורג זכתה באליפות האלסוונסקן הראשונה שלה בעונת 1934/1935, לאחר שבכל עשר העונות הקודמות סיימה הקבוצה בין ארבעת המקומות הראשונים בליגה. הכדורגל השבדי נשלט בידי קבוצות מגטבורג, ובהן IFK, באותם ימים, אך IFK גטבורג ירדה במפתיע לליגת המשנה השבדית בעונת 1937/1938. היא חזרה לליגה הבכירה בעונה שלאחר מכן, וסיימה במקום השני, כאשר הליגה המשיכה לפעול למרות פריצתה של מלחמת העולם השנייה. גטבורג זכתה באליפות נוספת בעונת 1941/1942, כשהעמידה קבוצה חזקה במיוחד שבראשה עמד גונאר גרן. גרן היה מלך השערים של הליגה השבדית בעונת 1946/1947, קיבל את פרס הגולדבולן לשחקן המצטיין של העונה, ובנוסף זכה במדליית זהב עם נבחרת שבדיה באולימפיאדת לונדון 1948. לאחר שגרן עזב את הקבוצה ב-1949, גטבורג ירדה שוב מהליגה הבכירה בעונה שלאחר מכן, אך חזרה אליה מיד כעבור שנה. גטבורג השתתפה לראשונה בטורניר כלל-אירופי, בגביע אירופה למחזיקות גביע, בשנת 1958, אך הודחה בסיבוב השני על ידי SC ויסמוט. ב-1959, נרשם שיא הצופים למשחק של גטבורג, במשחק נגד אורגריטה IS באצטדיון ניה אולבי[8].

לאחר עשור מאכזב שבו לא זכתה הקבוצה בתארים, לקח על עצמו שחקן העבר ברטיל "בבן" יוהנסון את תפקיד המאמן של הקבוצה, והוליך אותה לאליפות מפתיעה בשנת 1969. העונה שלאחר מכן הייתה אחת מהגרועות בתולדות המועדון. גטבורג ירדה לליגת המשנה, ובניגוד לפעמים הקודמות בהן ירדה, לא הצליחה לחזור באופן מיידי לליגה הבכירה. לאחר שנים ארוכות בהן שהה המועדון בליגת המשנה, חברי ההנהלה של המועדון החלו לעבוד במרץ על מנת להשיבו לימיו הגדולים, והקבוצה הצליחה להעפיל בחזרה לליגה הבכירה בשנת 1976‏‏[9]. בשנת 1979 מונה סוון-יוראן אריקסון למאמן הקבוצה. אריקסון הנהיג מערך של 4-4-2 עם שיטה של "לחץ ותמוך" - שכונה "המודל השבדי-אנגלי"‏[10] - והצעיד את הקבוצה להצלחות, כשכבר בעונתו הראשונה כמאמנה היא סיימה במקום השני בליגה, וזכתה לראשונה בתולדותיה בגביע השבדי לאחר ניצחון בגמר הגביע על קבוצת אוטבידברג.

שחקני גטבורג והאוהדים חוגגים שער במשחק נגד ארברו אס-קו בשנת 2004

אריקסון חיזק את הקבוצה במספר שחקנים חשובים, כדוגמת תומאס ורנרסון וסטיג פרדריקסון, וגטבורג סיימה במקום השני בליגה השבדית ב-1981 והעפילה לרבע גמר גביע אופ"א לעונת 1981/1982. עונת 1982 הייתה קשה עבור המועדון, כשכל חברי ההנהלה הוחלפו והמועדון נזקק לכספים מאיגוד האוהדים הרשמי על מנת לנסוע לוולנסיה למשחק ברבע גמר גביע אופ"א‏[11]. לאחר שהתאוששה מהבעיות, החלה גטבורג לזכות בתארים רבים, ובהם אליפות שבדיה, הגביע השבדי ואף גביע אופ"א, לאחר ניצחון 0-4 בגמר על המבורג בסיכום שני המשחקים. במהלך 15 השנים הבאות היה IFK גטבורג המועדון הבכיר בכדורגל השבדי, כשהשלים עשר זכיות באליפות שבדיה, שלוש זכיות בגביע הלאומי ושתי זכיות בגביע אופ"א.

גטבורג העמידה קבוצה חזקה מאוד במשך שנים רבות, והמשיכה לשתי זכיות רצופות באליפות הליגה בשנים 1983 ו-1984, ובגביע השבדי שהשלים דאבל ב-1983. ב-1986, הקבוצה העפילה עד לחצי גמר גביע אירופה לאלופות, טורניר המועדונים האירופי הבכיר, אך הפסידה לברצלונה לאחר דו-קרב בעיטות עונשין. קבוצה עם שחקנים מוכשרים חדשים זכתה בדאבל של אליפות שבדיה וגביע אופ"א בשנת 1987, לאחר ניצחון על דאנדי יונייטד בגמר הטורניר האירופי. מאמן הנערים עד לאותו זמן, רוג'ר גוסטפסון, לקח את אימון הקבוצה מידי גונדר בנגטסון בשנת 1990. תקופתו של גוסטפסון בגטבורג הייתה מוצלחת מאוד לקבוצה, שזכתה בחמש אליפויות שבדיה בשש שנים, בשנים 1990-1996.

בשנת 1993, לאחר שזכתה באליפות שבדיה, הצליחה גטבורג להעפיל לשלב הבתים של ליגת האלופות (הפורמט החדש של גביע אירופה לאלופות). בשלב הבתים היא פגשה את ברצלונה, מנצ'סטר יונייטד וגלאטסראיי. הציפיות הרווחות מגטבורג היו שהיא תודח כבר בשלב הבתים‏[12], אך היא זכתה במפתיע במקום הראשון בבית והעפילה לשלבי הנוק-אאוט. היא הודחה בשלב רבע הגמר של הטורניר, לאחר הפסד לבאיירן מינכן בשל הפרש שערי חוץ.

שנות ה-90 המאוחרות היו מאכזבות עבור IFK גטבורג, בניגוד למחצית הראשונה של העשור. הקבוצה השיגה רק מקום שני בליגה ב-1997 ומקום שמיני ב-1998, לאחר שרכשה מספר שחקנים יקרים חשובים שלא הצליחו להוביל את הקבוצה להישגים משמעותיים‏[13]. במשך שתי עונות ברציפות החליף המועדון את מאמנו באמצע העונה - בשנים 1998 ו-1999 - לאחר שקודם לכן מעולם לא פיטר מאמן באמצע עונה‏[13]. העשור הראשון של המאה ה-21 היה מוצלח יותר עבור גטבורג. היא הדרדרה למשחקי הפלייאוף נגד הירידה בשנת 2002, אך נאבקה על הזכייה באליפות הליגה בשנים 2001, 2004 ו-2005. בשנת 2007 זכתה הקבוצה באליפות שבדיה הראשונה שלה מזה 11 שנים, וכעבור שנה זכתה בגביע השבדי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Jönsson, p. 9
  2. ^ Jönsson, p. 10
  3. ^ Jönsson, pp. 11–13
  4. ^ 4.0 4.1 Jönsson, p. 13
  5. ^ Jönsson, p. 19
  6. ^ Jönsson, p. 20
  7. ^ Jönsson, p. 25
  8. ^ Högsta och lägsta publiksiffror i Allsvenskan
  9. ^ Jönsson, p. 99
  10. ^ Bakgrundsfakta till Token från Torsby
  11. ^ Jönsson, p.p 110–111
  12. ^ Nittiotalet är över - men minnena består
  13. ^ 13.0 13.1 IFK Göteborg: 1996-00