גטבורג (כדורגל)
 | |||
| מידע כללי | |||
|---|---|---|---|
| כינוי | הכחולים-לבנים | ||
| תאריך ייסוד | 1904 | ||
| אצטדיון |
גמלה אולבי, גטבורג (תכולה: 18,800) | ||
| נשיא | ברטיל ריגנאס | ||
| יו"ר | סטיג לונדסטרום | ||
| מאמן | מיקל סטאהר | ||
| ליגה | אלסוונסקאן | ||
|
ifkgoteborg | |||
| תלבושת | |||
| |||
IFK גטבורג (בשוודית: IFK Göteborg) הוא מועדון כדורגל שוודי מקצועני מהעיר גטבורג. גטבורג, שנוסד ב-4 באוקטובר 1904, הוא מועדון הכדורגל המצליח ביותר בהיסטוריה של הכדורגל השוודי. המועדון זכה ב-18 תוארי אליפות שוודיה, בשמונה תוארי הגביע השוודי, ובשני גביעי אופ"א.
ביחד עם מאלמה וסולנה, קבוצת גטבורג נחשבת לאחד מ"שלוש הגדולות" בכדורגל השוודי, עם 43 אליפויות בהן זכו שלוש הקבוצות ביחד. עם זאת, גטבורג היא הקבוצה המצליחה מכולן ואף אחת מהקבוצות המצליחות בסקנדינביה כולה. היא הקבוצה הסקנדינבית היחידה שזכתה בטורניר אירופי, לאחר שזכתה בגביע אופ"א בשנים 1982 ו-1987. הקבוצה משחקת בליגת העל השוודית, בה היא מוקמה לאורך רוב ההיסטוריה שלה, ברציפות מאז 1977, ומשום כך היא מחזיקה בשיא של התקופה הרצופה הארוכה ביותר בליגה זו - התקופה השנייה באורכה היא של הלסינגבורג ושל האלמסטאד, מאז 1993.
גטבורג הוא אחד ממועדוני הכדורגל הפופולריים בשוודיה, עם אוהדים בכל רחבי המדינה. מאז שנת 2009, הקבוצה עורכת את משחקי הבית שלה באצטדיון גמלה אולבי החדש.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מועדון IFK גטבורג נוסד ב-4 באוקטובר 1904, והיה לחבר ה-39 באגודת IFK[1]. קבוצת כדורגל נוצרה במפגש הראשון של המועדון החדש. משחק הכדורגל הראשון של הקבוצה נערך נגד מועדון אחר מהאזור המקומי, IK ויקינג, והסתיים בניצחון 1–4 לגטבורג[2]. הקמתו של IFK גטבורג הייתה חשובה עבור פיתוח הכדורגל בעיר, כשעד לאותו זמן, אורגריטה IS, שהיה המועדון הגדול ביותר בגטבורג, היה הדומיננטי, וגטבורג הביאה את התחרותיות למשחק[3].
גטבורג הפכה לקבוצה השוודית הראשונה מזה ארבע שנים שמצליחה לנצח את אורגריטה, בשנת 1907[4]. היא זכתה באליפות שוודיה הראשונה בתולדותיה כעבור שנה, ב-1908, ושלושה משחקני הקבוצה נבחרו להשתתף במשחק הראשון של הנבחרת הלאומית של שוודיה אי פעם. באותה שנה שיחקה גטבורג לראשונה נגד קבוצות מחוץ לשוודיה, כשפגשה את הקבוצות הדניות אוסטרברו BK ובולדקלובן אף 1893[4].
בשנת 1910, שיחקה הקבוצה לראשונה עם חולצות כחולות שעליהן פסים לבנים[5]. שנתיים מאוחר יותר הוגדרה קבוצת גטבורג על ידי העיתונים בסטוקהולם כ"מועדון הכדורגל השוודי הטוב ביותר אי פעם", לאחר שניצחה את הנבחרת האולימפית של שוודיה[6]. בין השנים 1913–1917 זכתה הקבוצה חמש פעמים ברציפות באליפות הסוונסקה סריין, שהייתה הליגה הבכירה בשוודיה באותו זמן, אך לא היוותה את התחרות של אליפות שוודיה. בשנותיה הראשונות לא היה לגטבורג מאמן, והיא שיחקה את משחקה הרשמי הראשון בתולדותיה במהלך שנת 1921, לאחר שההונגרי אלכסנדר ברודי נשכר לאימון[7]. ברודי מונה למאמן הקבוע של גטבורג שנתיים מאוחר יותר. בשנת 1924 נכנסה לפעולה ליגת העל השוודית (ה"אלסוונסקן") שהייתה הליגה הלאומית הרשמית הראשונה בשוודיה. באותה שנה בחל לשחק בגטבורג השחקן האגדי פיליפ יוהנסון. הקבוצה סיימה שנייה בעונת הבכורה של הליגה החדשה, ויוהנסון, שכונה "פיליפ השחור" (Svarte-Filip), כבש 39 שערים ב-22 משחקים וסיים כמלך השערים של הליגה.
גטבורג זכתה באליפות האלסוונסקן הראשונה שלה בעונת 1934/1935, לאחר שבכל עשר העונות הקודמות סיימה הקבוצה בין ארבעת המקומות הראשונים בליגה. הכדורגל השוודי נשלט בידי קבוצות מגטבורג, ובהן IFK, באותם ימים, אך IFK גטבורג ירדה במפתיע לליגת המשנה השוודית בעונת 1937/1938. היא חזרה לליגה הבכירה בעונה שלאחר מכן, וסיימה במקום השני, כאשר הליגה המשיכה לפעול למרות פריצתה של מלחמת העולם השנייה. גטבורג זכתה באליפות נוספת בעונת 1941/1942, כשהעמידה קבוצה חזקה במיוחד שבראשה עמד גונאר גרן. גרן היה מלך השערים של הליגה השוודית בעונת 1946/1947, קיבל את פרס הגולדבולן לשחקן המצטיין של העונה, ובנוסף זכה במדליית זהב עם נבחרת שוודיה באולימפיאדת לונדון 1948. לאחר שגרן עזב את הקבוצה ב-1949, גטבורג ירדה שוב מהליגה הבכירה בעונה שלאחר מכן, אך חזרה אליה מיד כעבור שנה. גטבורג השתתפה לראשונה בטורניר כלל-אירופי, בגביע אירופה למחזיקות גביע, בשנת 1958, אך הודחה בסיבוב השני על ידי SC ויסמוט. ב-1959, נרשם שיא הצופים למשחק של גטבורג, במשחק נגד אורגריטה IS באצטדיון ניה אולבי[8].
לאחר עשור מאכזב שבו לא זכתה הקבוצה בתארים, לקח על עצמו שחקן העבר ברטיל "בבן" יוהנסון את תפקיד המאמן של הקבוצה, והוליך אותה לאליפות מפתיעה בשנת 1969. העונה שלאחר מכן הייתה אחת מהגרועות בתולדות המועדון. גטבורג ירדה לליגת המשנה, ובניגוד לפעמים הקודמות בהן ירדה, לא הצליחה לחזור באופן מיידי לליגה הבכירה. לאחר שנים ארוכות בהן שהה המועדון בליגת המשנה, חברי ההנהלה של המועדון החלו לעבוד במרץ על מנת להשיבו לימיו הגדולים, והקבוצה הצליחה להעפיל בחזרה לליגה הבכירה בשנת 1976[9]. בשנת 1979 מונה סוון-יוראן אריקסון למאמן הקבוצה. אריקסון הנהיג מערך של 4-4-2 עם שיטה של "לחץ ותמוך" - שכונה "המודל השוודי-אנגלי"[10] - והצעיד את הקבוצה להצלחות, כשכבר בעונתו הראשונה כמאמנה היא סיימה במקום השני בליגה, וזכתה לראשונה בתולדותיה בגביע השוודי לאחר ניצחון בגמר הגביע על קבוצת אוטבידברג.
אריקסון חיזק את הקבוצה במספר שחקנים חשובים, כדוגמת תומאס ורנרסון וסטיג פרדריקסון, וגטבורג סיימה במקום השני בליגה השוודית ב-1981 והעפילה לרבע גמר גביע אופ"א לעונת 1981/1982. עונת 1982 הייתה קשה עבור המועדון, כשכל חברי ההנהלה הוחלפו והמועדון נזקק לכספים מאיגוד האוהדים הרשמי על מנת לנסוע לוולנסיה למשחק ברבע גמר גביע אופ"א[11]. לאחר שהתאוששה מהבעיות, החלה גטבורג לזכות בתארים רבים, ובהם אליפות שוודיה, הגביע השוודי ואף גביע אופ"א, לאחר ניצחון 0–4 בגמר על המבורג בסיכום שני המשחקים. במהלך 15 השנים הבאות היה IFK גטבורג המועדון הבכיר בכדורגל השוודי, כשהשלים עשר זכיות באליפות שוודיה, שלוש זכיות בגביע הלאומי ושתי זכיות בגביע אופ"א.
גטבורג העמידה קבוצה חזקה מאוד במשך שנים רבות, והמשיכה לשתי זכיות רצופות באליפות הליגה בשנים 1983 ו-1984, ובגביע השוודי שהשלים דאבל ב-1983. ב-1986, הקבוצה העפילה עד לחצי גמר גביע אירופה לאלופות, טורניר המועדונים האירופי הבכיר, אך הפסידה לברצלונה לאחר דו-קרב בעיטות עונשין. קבוצה עם שחקנים מוכשרים חדשים זכתה בדאבל של אליפות שוודיה וגביע אופ"א בשנת 1987, לאחר ניצחון על דאנדי יונייטד בגמר הטורניר האירופי. מאמן הנערים עד לאותו זמן, רוג'ר גוסטפסון, לקח את אימון הקבוצה מידי גונדר בנגטסון בשנת 1990. תקופתו של גוסטפסון בגטבורג הייתה מוצלחת מאוד לקבוצה, שזכתה בחמש אליפויות שוודיה בשש שנים, בשנים 1990–1996.
בשנת 1993, לאחר שזכתה באליפות שוודיה, הצליחה גטבורג להעפיל לשלב הבתים של ליגת האלופות (הפורמט החדש של גביע אירופה לאלופות). בשלב הבתים היא פגשה את ברצלונה, מנצ'סטר יונייטד וגלאטסראיי. הציפיות הרווחות מגטבורג היו שהיא תודח כבר בשלב הבתים[12], אך היא זכתה במפתיע במקום הראשון בבית והעפילה לשלבי הנוק-אאוט. היא הודחה בשלב רבע הגמר של הטורניר, לאחר הפסד לבאיירן מינכן בשל הפרש שערי חוץ.
שנות ה-90 המאוחרות היו מאכזבות עבור IFK גטבורג, בניגוד למחצית הראשונה של העשור. הקבוצה השיגה רק מקום שני בליגה ב-1997 ומקום שמיני ב-1998, לאחר שרכשה מספר שחקנים יקרים חשובים שלא הצליחו להוביל את הקבוצה להישגים משמעותיים[13]. במשך שתי עונות ברציפות החליף המועדון את מאמנו באמצע העונה - בשנים 1998 ו-1999 - לאחר שקודם לכן מעולם לא פיטר מאמן באמצע עונה[13]. העשור הראשון של המאה ה-21 היה מוצלח יותר עבור גטבורג. היא הדרדרה למשחקי הפלייאוף נגד הירידה בשנת 2002, אך נאבקה על הזכייה באליפות הליגה בשנים 2001, 2004 ו-2005. בשנת 2007 זכתה הקבוצה באליפות שוודיה הראשונה שלה מזה 11 שנים, וכעבור שנה זכתה בגביע השוודי.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של גטבורג (בשוודית)
גטבורג, ברשת החברתית פייסבוק
גטבורג, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
גטבורג, ברשת החברתית אינסטגרם- פרופיל, באתר אופ"א
- פרופיל, באתר Transfermarkt
- פרופיל, באתר Soccerway
- פרופיל, באתר WorldFootball.net
- פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
- דף הקבוצה באתר הרשמי של אופ"א
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Jönsson, p. 9
- ^ Jönsson, p. 10
- ^ Jönsson, pp. 11–13
- ^ 1 2 Jönsson, p. 13
- ^ Jönsson, p. 19
- ^ Jönsson, p. 20
- ^ Jönsson, p. 25
- ^ Högsta och lägsta publiksiffror i Allsvenskan
- ^ Jönsson, p. 99
- ^ Bakgrundsfakta till Token från Torsby
- ^ Jönsson, p.p 110–111
- ^ Nittiotalet är över - men minnena består
- ^ 1 2 IFK Göteborg: 1996-00
