גיאורגי הרביעי לאשה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גיאורגי הרביעי לאשה
გიორგი IV ლაშა
(1192; טבחמלה טביליסי Flag of Georgia.svg גאורגיה - 18 בינואר 1223) (בגיל 30 בערך)
George IV of Georgia.jpg
פרסקו של גיאורגי הרביעי במנזר בתניה
שם מלא גיאורגי הרביעי מלך גאורגיה
בת-זוג

אישה שלא ממעמד האצולה

שושלת שושלת בגרטיוני
תואר מלך הממלכה הגאורגית המאוחדת
כינוי לאשה גיאורגי
אב דוד סוסלן
אם תמר המלכה
מלך הממלכה הגאורגית המאוחדת
תקופת כהונה 1213 - 18 בינואר 1223
הקודם בתפקיד תמר המלכה
הבא בתפקיד רוסודן

גיאורגי הרביעי לאשָהגאורגית: გიორგი IV ლაშა) או לאשה גיאורגי (ლაშა გიორგი)או גיאורגי המזהיר ‏ (1192-‏18 בינואר 1223) מבית בגרטיוני, היה מלך הממלכה הגאורגית המאוחדת מ-1213 ועד 1223.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיאורגי היה בנם של תמר ודוד סוסלן. בשנת 1207 הוא הוכרז על ידי אמו, בעלת סמכויות השלטון בממלכה, כשליט משותף עמה. כאמו, הוא המשיך את מדיניות ההתפשטות של הממלכה הפיאודלית.

בשנות העשרה של המאה השלוש עשרה הוא דיכא את מרידות הממלכות הוואסליות המוסלמיות השכנות. בשנת 1214 דיכא מרידה בשטחיה של ארמניה כיום. בשנת 1219/1220 בנסיכות צ'אט ובמחוז סיוניק (Սյունիք), והמשיך את כיבושיו באזור נחיצ'יבאן. המערכה נגד הסולטנות הסלג'וקית צ'לאט נסתיימה בניצחונו. תחת שלטונו זכתה הממלכה להתפשטות הגדולה ביותר, וזאת על אף המאבקים הפנימיים עם אצילי הממלכה - אולי בזכות המטרות המשותפות של כיבוש אזורים נוספים והגנה על המולדת.

בשנת 1220 הוא החל בהכנות למערכה נרחבת כדי לסייע למסע הצלב הרביעי, ששם לו למטרה את כיבוש ירושלים [1]. אולם התקרבות המונגולים, בראשות ג'ינג'יס חאן, לגאורגיה שינתה את תוכניותיו. התקיפות המונגוליות הראשונות שהיו בשנים 1221-1222, כללו שכירי חרב קיפצ'קים [2]. הגאורגים סבלו אבידות כבדות עקב התקפות אלה, והמלך נפצע קשה. מחלתו נמשכה עד שנת 1223 והוא נפטר ממנה בהיותו בן 31. אחותו רוסודן ירשה אותו.

גיאורגי היה ידוע בפתיחותו וקיבל ביקורת רבה מקהילה הפיאודלית השמרנית. האצילים והכמורה הנוצרית דחו ולא הכירו באשתו, שלא הייתה ממשפחת אצילים. בסופו של דבר נאלץ המלך להתפשר והתגרש ממנה, אולם סירב להתחתן עם מישהי אחרת. מנישואיו אלה נולד לו הבן, דוד השביעי אולו, שלימים יהיה מלך הממלכה הגאורגית המאוחדת.

מקורות מימי הביניים, שהם כרגע המקורות הזמינים הטובים ביותר, מתארים את גיאורגי כשליט חכם ולוחם אמיץ, ומצד שני מציינים את אורח חייו הבלתי מוסרי והתמכרותו למיסטיקה וסופיות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הקשרים הדיפלומטיים נוצרו כבר ב-1211. ראה: רוסמונד אלן (2004), גבול מזרחי: מסע ונוסעים, 1050-1150, עמ' 23, ISBN 0719066913, (באנגלית)
  2. ^ לאון ויליאמס (2005), הזעם הברוטלי: חיי ג'ינג'יס חאן, עמ' 560, ISBN 1412056241, (באנגלית)