גיאורגי השלישי, מלך גאורגיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גיאורגי השלישי
გიორგი III
(; ?, Flag of Georgia.svg גאורגיה - 27 במרץ 1184)
George III of Georgia.jpg
שם בשפת המקור გიორგი III
מדינה _הממלכה הגאורגית המאוחדת
מקום קבורה מנזר גלאתי
מפלגה אצולה: שושלת בגרטיוני
אבא:Aדמטרה הראשוןAAAA
אמא:Aהמלכה רוסודן מארמניהAAA
בת-זוג

המלכה בורדוחאן

מלך _הממלכה הגאורגית המאוחדת ה-8
תקופת כהונה 1156 - 27 במרץ 1184
הקודם בתפקיד דמטרה הראשון
הבא בתפקיד תמר המלכה

גיאוֹרגי השלישי מלך גאורגיהגאורגית: გიორგი III) (מת ב-27 במרץ 1184) מבית בגרטיוני, היה מלך הממלכה הגאורגית המאוחדת בשנים 1156 ועד 1184. תקופת שלטונו, יחד עם תקופת שלטונה של תמר המלכה נודעה כ"תור הזהב" בהיסטוריה של גאורגיה, הודות לשטח הממלכה, הצלחות דיפלומטיות, ניצחונות צבאיים, פיתוח ההשכלה, פריחת התרבות, הדת והאומנות.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרשומות הארמניות, בניגוד לרשומות הגאורגיות, מציגות גרסה שונה להתרחשויות שהביאו את גאורגי, בנו הצעיר של דמטרה הראשון, לכס המלוכה. על פי הרשומות הגאורגיות חשף דמטרה, בשנת 1130, מזימה של אצילים גאורגים המונהגים על ידי אחיו הגדול דוד. המלך אסר את הקושרים והוציא להורג את אחד ממנהיגי הקשר, יואנה אבולטיסדזה, בשנת 1138 (או 1145). דוד מרד בשנית בשנת 1154, והכריח את אביו לוותר על כס המלוכה, ולהפוך לנזיר. אולם, לאחר שישה חודשים, מת דוד, ודמטרה חזר לכס המלוכה. דוד הניח אחריו בן בשם דמנה, שהיה מוכר בקרב האופוזיציה האריסטוקרטית כטוען חוקי לכתר. יחד עם זאת, נמנעות הרשומות הגאורגיות בזהירות מאיזכור כלשהו לנסיבות מותו של דוד.

מאידך מציין כותב הרשומות הארמני, ורדן ארוולצי, כי דוד שלט במשך חודש אחד בלבד, ונרצח בידי אציליו, סומבט ואיוון אורבלי, שעשו הסכם סודי עם גיאורגי. סטפנוס אורבליאן, צאצא של שבט אורבלי, כתב זמן קצר אחרי ורדן, כי דוד שלט במשך שנתיים, והכחיש כל מעורבות משפחתית ברציחתו של דוד. לדבריו, גיאורגי נשבע לאחיו שישלוט בממלכה רק עד שבנו של דוד, דמנה, יגיע לבגרות, אבל הפר את הבטחתו. הוא טען כי האורבלים היו עדים לשבועתו של גיאורגי, ולכן הובילו את המרידה בשנת 1177, כדי להכתיר את הטוען החוקי לכתר, דמנה, לכס המלוכה.

גיאורגי עלה לכס המלוכה בשנת 1156, עם מותו של אביו דמטרה הראשון. בעלותו לשלטון שינה גאורגי את המדיניות הצבאית ההגנתית של אביו למדיניות אגרסיבית יותר, ופתח במתקפה על שליטי ארמניה השכנה, הסלג'וקים. במערכה הראשונה כנגד סולטנות חלאט הסלג'וקית, בראשות שאח-ארמן, מיד עם עלייתו לשלטון, בשנת 1156, הוא קצר הצלחה. בשנים 1161-1162, הוא סיפח את הערים הארמניות אני (Անի) ודווין (Դվին). אולם התקפת נגד של הסלג'וקים גרמה לגיאורגי לוויתור על העיר אני לשליטים המוסלמים בתנאים של ואסליות. בסופו של דבר סופחה העיר לממלכה הגאורגית בשנת 1173. במהלך תקופה זו, הורחב הצבא הגאורגי במתנדבים ארמנים, שלקחו בהתלהבות חלק בשחרור אדמותיהם. בשנת 1167, הוא התקדם להגנת הוסלות הגאורגית, שאח אר'סארטן משירוואן (Şirvan) כנגד הסתערות הכוזרים והקיפצ'קים (Qıpçaq), שנבעה משאיפתם לעצור את חיזוק השליטה הגאורגית באזור.

בשנת 1177, התקוממו אצילי הממלכה, והכריזו על הנסיך דמנה, בנו של דוד החמישי, שהיה מוכר בקרב האופוזיציה האריסטוקרטית כטוען החוקי לכתר. כ-30,000 מורדים, תחת הנהגתו של חותנו של דמנה (אבי אשתו), יואן אורבלי, התבצרו במבצר לורי (Լոռի). המבצר הושם במצור על ידי הצבא המלכותי, הצבא הביא לכניעת העיר, הפך את דמנה לעיוור ומסורס, ומחותניו נרצחו.

בשנת 1178, מינה גיאורגי את בתו הבכורה, תמר כשליטה יחד עמו, וכיורשת מוחלטת,‏[1] כדי למנוע כל ויכוח אחרי מותו. הוא נותר כשליט משותף עד למותו בשנת 1184. הוא נקבר במנזר גלאתי שבכותאיסי.

נישואין וילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסביבות שנת 1155, נישא גיאורגי לבורדוחאן (גוראנדוחט), בתו של חודן, מלך אוסטיה. נולדו להם שתי בנות:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יורש מוחלט (heir apparent) - מי שבעל זכות לרשת את הכתר, וזכות זו אינה יכולה להשתנות בעקבות הולדתו של יורש אחר