גיאורגי השני, מלך גאורגיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גיאורגי השני
‏გიორგი II
(1054 לערך; ??, Flag of Georgia.svg גאורגיה - 1112)
Vie, deteils et peintures de l'eglise de Sion (B).jpg
חלק מפרסקו מכנסיית אָטֶנִי סִיוֹנִי המציג את גיאורגי השני כנזיר לאחר התפטרותו בשנת 1089. שיעתוק של גריגורי גגרין משנת 1847
שם מלא גיאורגי השני, מלך גאורגיה
בת-זוג

אלנה

שושלת שושלת בגרטיוני
תואר מלך הממלכה הגאורגית המאוחדת
אב בגרט הרביעי
אם בורנה מאלניה
צאצאים

דוד הבנאי (דוד הרביעי)

מלך הממלכה הגאורגית המאוחדת
תקופת כהונה 24 בנובמבר 1072 - 1089 ()
הקודם בתפקיד בגרט הרביעי
הבא בתפקיד דוד הרביעי
מטבע מתקופת שלטונו של גיאורגי השני (1081-1089)

גיאורגי השני, מלך גאורגיה (בגאורגית: გიორგი II‏; 1054 לערך - 1112) מבית בגרטיוני היה מלך הממלכה הגאורגית המאוחדת משנת 1072 ועד לשנת 1089. הוא היה בנו ויורשו של בגרט הרביעי ואשתו בורנה מאלניה. בתקופת שלטונו נכשל גיאורגי בהתמודדות מול התקפותיהם הבלתי פוסקות של הסלג'וקים וכרע תחת נטל הבעיות הפנימיות בממלכתו. הוא אולץ לוותר על כס המלוכה לטובת בנו הנמרץ, דוד הרביעי. באופן רשמי הוא נותר שליט משותף עם בנו עד למותו בשנת 1112. הוא החזיק בשני תארים ביזנטיים "קורופלאטס" (משנת 1060 לערך) ו"סיזרוס" (משנת 1081 לערך).

תקופת השלטון המוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותו של גיאורגי הייתה בתקופת המרד של ליפריט הרביעי דוכס קלדקארי באביו, בגרט הרביעי. בשנת 1054, בזמן נסיעתו של בגרט לקונסטנטינופול הכתיר ליפריט את גיאורגי למלך בקתדרלת רואיסי, והכריז על עצמו כעוצר של גיאורגי. בשנת 1059 הצליח בגרט לחזור לכס המלכות והפך את גיאורגי ליורש מוחלט[1], ובשנת 1060 לערך, העניק קיסר ביזנטיון לגיאורגי, את התואר הביזנטי "קורופלאטס". בשנת 1070, עמד הנסיך גיאורגי בראש צבא משותף גאורגי-אלאני, והנחיל תבוסה מוחצת על האמיר של אראן (آران) מבית שאדאדיד[2], אל-פאדל השני איבן שאבור הראשון (1067-1073) והחריב את גנג'ה.

פלישות הסלג'וקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Flag of Georgia 1.png
Flag of the Greek Orthodox Church.svg
הסכסוך הביזנטי-גאורגי
מקור הסכסוך
אישים: דוד השלישי | גורגן | בגרט השלישי
שטחים במחלוקת: טאו | תאודוסיופוליס | פאסיאן | ימת ואן
מלחמת גיאורגי בבסיליוס (1015-1022)
קרבות: קרב שירימני | קרב סוונדכס
שליטים: גיאורגי הראשון | בסיליוס השני
כללי: המשמר הורנגי | התמה של איבריה
מרידות ליפריט, דוכס קלדקארי
קרבות: קרב סאסירתי
מעורבים: ליפריט הרביעי | בגרט הרביעי
רומנוס השלישי | קונסטנטינוס השמיני
ראו גם: הממלכה הגאורגית המאוחדת והאימפריה הביזנטית

גיאורגי ירש את כס המלוכה על הממלכה הגאורגית המאוחדת עם מות אביו בשנת 1072, וקיבל את התואר "נוביליסמוס" ומאוחר יותר קיבל את התואר "סבסטוס" מהקיסר הביזנטי. שנה מאוחר יותר עמד מול מרידה של אצילים שהנהיגו ניאניה קוואבוליסדזה, איוון ליפריטיסדזה ווארדן הסוואני. למרות ניצחונותיו נאלץ המלך לקנות את נאמנות המורדים תוך שהוא מעניק להם נכסים נוספים.

זמן קצר לאחר מכן הותקפה הממלכה בידי הסלג'וקים, עם נוודים טורקי, שלימים יהוו איום עיקרי על שלטונו של גיאורגי. בעקבות חורבן כארתלי, בשנת 1073, בידי הסלג'וקים בראשות אלפ ארסלאן, מצליח גיאורגי להדוף בהצלחה, בשנת 1074, בקרב פרצחיסי (ფარცხისის ბრძოლა), את הפלישה הסלג'וקית שהנהיג הגנרל שהושאר על ידי הסולטאן כאחראי על הקווקז.

המלך הצליח גם להבטיח את החזרה הרשמית לטאו עילית (התמה של איבריה), מחוז ספר שהיה במחלוקת בין האימפריה הביזנטית לגאורגיה בתחילת המאה ה-11. בעקבות תבוסת הביזנטים בקרב מנזיקרט, והחשש כי הסלג'וקים יכבשו את שטחי המחוז הביזנטי, התמה של איבריה, העביר גרגורי פקואוריאנוס את הבעלות על חלק מהתמה לגיאורגי, כחלק מתהליך של פינוי האזור לאחר קרב מנזיקרט. בעקבות זה הוענק לגיאורגי התואר הביזנטי, "סיזרוס", במצודת קארס, תואר שהפך אותו לממונה על הגבולות המזרחיים של האימפריה. צעדים אלה לא הצליחו למנוע את הפלישה הסלג'וקית.

בשנת 1076 פלש הסולטאן הסלג'וקי, מאליק שאח הראשון (ملكشاه), לגאורגיה בגלים והחריב התיישבויות שלמות. ההצקות הכבדות החוזרות ונשנות של הטורקים ידועות בגאורגיה בשם "דידי תורכובה" או "הפלישות הטורקיות הגדולות", שהחלו בשנת 1079 או 1080, שבמהלכן נאלץ גיאורגי להיכנע לשאח מאליק, והבטיח לעצמו שלום בתמורה למס שנתי. גיאורגי הצליח אף לגייס את הסלג'וקים לעזרתו במערכה כנגד הממלכה המזרח גאורגית, ממלכת קאחתי, ממלכה בעלת היסטוריה ארוכה של התנגדות לניסיונות הבגרטיונים לסיפוחה לממלכה הגאורגית המאוחדת.

אף על פי שהצליח לגייס את הסלג'וקים למערכה, עייף גיאורגי מהמצור שהטיל על מבצר ואז'יני, נטש את המערכה עם בוא השלג הראשון, ופנה לעבר מצודת אג'אמטי כדי להרגיע את אכזבתו. העוזרים הסלג'וקים פרשו מהמערכה ובזזו את עמר לורי בקאחתי. אר'סרטן, מלך קאחתי פנה לסולטאן והכריז על כניעתו, וכאות לנאמנותו המיר את דתו לאסלאם, ובכך הצליח לקבל את הגנת הסלג'וקים משאיפות הכתר הגאורגי.

הדחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופיו ההססני של גיאורגי והחלטות פוליטיות מוטעות חברו לעול הסלג'וקי, והביאו את הממלכה הגאורגית למשבר עמוק, שהגיע לשיאו לאחר רעידת האדמה ההרסנית שהתרחשה בגאורגיה בשנת 1088. בשנת 1089 העביר או הוכרח להעביר, על פי גרסה אחרת, את כס המלכות לבנו הנמרץ בן השש עשרה, שהיה בנו היחיד, דוד. המהלך אפוף המסתורין מוזכר אך ורק בכרוניקל הגאורגי, ומצוין בו כי גיאורגי המליך את בנו דוד במו ידיו, ולאחר מכן אין הוא נזכר יותר בכרוניקל. הסברה הרווחת טוענת כי הוא הוכרח להעביר את השלטון לבנו בידי אצילי ממלכתו, בהפיכת חצר, שהשר רב העוצמה, הבישוף גיורגי צ'קונדידי עמד מאחורי מהלכיה. גיאורגי מצוין במתפללים בשנת 1203 כ"מלך המלכים, סיזרוס של המזרח והמערב", המרמזת על העובדה שהוא עדיין חי, ורשמית מלך לצידו של בנו, אבל בפועל היה ללא כל סמכויות.

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיאורגי נישא אלנה, ביתם של גאגיק השני מארמניה השהנשח של ארמניה (נפטר ב-1091) וארקרוני משפחת אצילים ארמנית. מנישואים אלה נולד בנם היחיד דוד הבנאי.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יורש מוחלט (heir apparent) - מי שבעל זכות לרשת את הכתר, וזכות זו אינה יכולה להשתנות בעקבות הולדתו של יורש אחר
  2. ^ שאדאדיד - היא שושלת מלוכה כורדית ששלטה בחלקים נרחבים של ארמניה ואראן (آران) בשנים 951-1199