גאורגי ז'וקוב

גאורגי ז'וקוב
ז'וקוב בחברת אייזנהאור משמאל וארתור טדר מימין
נולד	1 בדצמבר 1896
מקום לידה	כפר סטרלקובקה שבמחוז קלוגה
נפטר	18 ביוני 1974
כינוי	"המרשל ז'וקוב"
השתייכות	הצבא האדום
תקופת שירות	1915 - 1953
דרגה	מרשל ברית המועצות
תפקידים צבאיים	מפקד חטיבה ראש המטה הכללי של ברית המועצות מפקד החזית המערבית מפקד חזית סטלינגרד מפקד החזית הביילורוסית הראשונה
מלחמות וקרבות	מלחמת העולם הראשונה מלחמת האזרחים הרוסית קרב חלקין גול קרב סטלינגרד קרב קורסק מבצע בגרטיון הקרב על ברלין
עיטורים	ראו עיטורים ומדליות
תפקידים אזרחיים	שר ההגנה
הנצחה	כפר הולדתו על שמו, רחובות במוסקבה ולנינגרד

פסלו של ז'וקוב בכיכר מנז' ליד הכיכר האדומה במוסקבה

גאורגי קונסטנטינוביץ' ז'וּקוֹב (רוסית: Гео́ргий Константи́нович Жу́ков; ‏1 בדצמבר 1896 - 18 ביוני 1974) היה מצביא ופוליטיקאי סובייטי. בשנת 1943 עוטר בדרגה הבכירה של מרשל ברית המועצות, ונודע בשם "המרשל ז'וקוב". ראש המטה הכללי של הצבא הסובייטי בינואר-יולי 1941 ואחד מהמפקדים הסובייטים הדגולים במלחמת העולם השנייה. שר ההגנה של ברית המועצות בין השנים 1956-1957.

במלחמת העולם הראשונה ומלחמת האזרחים ברוסיה

ז'וקוב נולד בכפר סטרלקובקה שבמחוז קלוגה למשפחת איכרים, ובגיל 15 החל לעבוד במוסקבה כשוליה. בשנת 1915 גויס לצבא האימפריה הרוסית ושרת כטוראי במלחמת העולם הראשונה, בה זכה פעמיים בעיטור "צלב גיאורגי הקדוש" על אומץ לבו, וקודם לדרגת סמל.

לאחר מהפכת אוקטובר הצטרף ז'וקוב לבולשביקים, והרקע החקלאי העני שלו היה לו לנכס. הוא חלה בטיפוס, אך לאחר שהחלים לחם במלחמת האזרחים הרוסית מ־1918 ועד 1920, בה זכה באות עיטור הדגל האדום על דיכוי מרידות האיכרים, שפרצו כתוצאה מהחרמת התוצרת החקלאית על ידי השלטונות הסובייטים.

בין המלחמות

ב־1923 מונה ז'וקוב למפקד רגימנט פרשים, וב־1930 מונה למפקד חטיבה. הוא היה חסיד גדול של לוחמת השריון המודרנית ונודע כמתכנן זהיר וכקפדן בענייני משמעת. הטיהורים הגדולים של סטלין בשורות הצבא האדום בסוף שנות השלושים פסחו עליו, והוא אף קודם בדרגות בידי ההנהגה הפוליטית של ברית המועצות.

בקיץ 1939 הוטל על ז'וקוב להדוף את הצבא היפני שפלש למונגוליה. מונגוליה הייתה קשורה בחוזה הגנה וידידות עם ברית המועצות. הצבא היפני ראה עצמו בלתי מנוצח ועולה על הצבא הסובייטי. היפנים פלשו בכוח גדול למונגוליה באזור הנהר חלקין גול. בחודשים יולי-אוגוסט 1939 התנהל קרב מכריע וכבד, קרב חלקין גול, בין הסובייטים והיפנים בהשתתפות כוחות רגלים, שריון, ארטילריה ואוויר, שבו הובסו היפנים בידי הסובייטים תחת פיקודו של ז'וקוב, ונסוגו ממונגוליה. ז'וקוב קיבל על כך את אות גיבור ברית המועצות והוזמן לפגישה ראשונה עם סטלין. סטלין התרשם מכישוריו של ז'וקוב ומינה אותו למפקד הצבאי של אזור קייב, וב-31 בינואר 1941 מונה לראש המטה הכללי. בתפקיד זה היה בעת פתיחת מבצע ברברוסה, התקפת הפתע הגרמנית הרחבה על ברית המועצות.

במלחמת העולם השנייה

לזכותו של ז'וקוב נזקפים ניצחונות רבים בחזית המזרחית במלחמת העולם השנייה.

ז'וקוב חשב שיש לפנות את הצבא הסובייטי מאזור קייב לגדה המזרחית של הדנייפר ולחזק את החזית המרכזית החלשה מול מוסקבה. סטלין לא היה מוכן לשמוע על פינוי קייב. ב-29 ביולי 1941 נפגש ז'וקוב עם סטלין. זה האחרון כינה את דעותיו של ז'וקוב בעניין קייב - "שטויות".

ז'וקוב הגיב בחריפות: "אם לדעתך ראש המטה הכללי מסוגל לדבר אלא שטויות, הרי שאין לי מה לעשות כאן". סטלין פיטר את ז'וקוב אבל תוך זמן קצר התברר שטעה. הגרמנים כיתרו את הצבא הסובייטי באוקראינה ושבו יותר מ-600,000 חיילים, כעשירית מהצבא האדום. זו הייתה תבוסה איומה.

בתחילת ספטמבר התמוטטה החזית הרוסית בלנינגרד. העיר עמדה לפני כיתור ונפילה. סטלין הדיח את מפקד החזית המרשל וורושילוב והורה לז'וקוב לטוס ללנינגרד ולקבל את הפיקוד שם. ב-10 בספטמבר 1941 הגיע ז'וקוב לעיר ומיד אירגן וייצב את הגנתה.

בתחילת אוקטובר הורע המצב בחזית מוסקבה. הגרמנים זכו בקרבות כיתור בויאז'מה ובריאנסק והתקדמו לעבר מוסקבה. ז'וקוב נקרא להתייצב דחוף בפני סטלין וקיבל את הפיקוד על החזית המערבית והגנת מוסקבה, עם איבן קונייב כסגנו.

ז'וקוב החל בקרבות בלימה שהאטו את קצב התקדמות הגרמנים. באותו זמן החל להכין את מתקפת הנגד עם דיוויזיות רעננות שהובאו מסיביר. הגרמנים הגיעו עד למרחק של 27 ק"מ ממוסקבה ונעצרו בקור המקפיא.

ב-6 בדצמבר 1941 פתח ז'וקוב במתקפת החורף. המתקפה הצליחה באופן חלקי אבל הצבא הגרמני נהדף למרחק של 100-200 ק"מ ומוסקבה ניצלה.

שנה לאחר מכן התרכזה המערכה בדרום, בעיקר בסטלינגרד. סטלין רצה לתקוף את הצבא הגרמני חזיתית, אך ז'וקוב והמפקדים הבכירים שכנעו אותו שכדאי יותר לתקוף באגפים ולסגור על הארמיה ה-6 (מבצע אורנוס).

שנה לאחר מכן היה ז'וקוב אחראי לניצחון בקרב קורסק ושנה לאחר מכן לניצחון בכיבוש בלארוס (מבצע בגרטיון).

ז'וקוב קיבל את הפיקוד על החזית הביילורוסית הראשונה וב-16 באפריל 1945 פתח בקרב על ברלין תוך מרוץ עם הזמן כנגד מרשל איבן קונייב.

ב-9 במאי 1945 חתם ז'וקוב בברלין בשם ברית המועצות, על מסמך הכניעה של גרמניה.

לאחר המלחמה

ב-10 ביוני 1945 נתמנה למפקד העליון של כוחות הכיבוש הרוסיים בגרמניה.

כמה ימים לאחר מכן סטלין הזמין אותו למצעד הניצחון במוסקבה ושאל אותו אם לא שכח איך רוכבים על סוס. ז'וקוב השיב שעודנו נוהג לרכוב.
"טוב מאד", אמר סטלין, "יהיה עליך לקבל את ההצדעה במסדר הניצחון".
ז'וקוב השיב: "אני מודה לך בעבור הכבוד, אך האם לא מוטב היה שאתה תקבל את ההצדעה? הרי אתה מפקדנו העליון וזו מלוא זכותך".
סטלין השיב: "זקנתי מכדי לסקור מצעדים. עשה זאת אתה, אתה צעיר ממני".

ז'וקוב רכב על סוס לבן בראש המצעד ב-24 ביוני 1945. ההערצה והפופולריות שלו האפילה אפילו על סטלין, דבר שהיה לצנינים בעיני הרודן. סטלין לא היה יכול לפגוע בו פיזית אבל היה מסוגל להשפיל אותו.

במרץ 1946 הודח ז'וקוב ממשרתו והוחזר למוסקבה. בקיץ 1946 מונה לתפקיד חסר חשיבות של מפקד צבאי במחוז אודסה.

עם מות סטלין ב-5 במרץ 1953 עבר ז'וקוב לפעילות פוליטית. הוא תמך בחרושצ'וב והיה בראש היחידה הצבאית שאסרה את לברנטי בריה, שהוצא אחר כך להורג.

ב-1953 נתמנה לסגן שר ההגנה, וב-1955 נתמנה לשר ההגנה. ב-1956 היה לחבר מרכז המפלגה הקומוניסטית וב-1957 נתמנה לדרגת חבר מלא בנשיאות הוועד המרכזי.

תוך זמן קצר באה הנפילה השנייה של ז'וקוב. חרושצ'וב החליט כנראה כי לז'וקוב אישיות חזקה מדי. ב-29 באוקטובר 1957 החליט הוועד המרכזי ליטול מז'וקוב את כל תפקידיו ותאריו המפלגתיים. הוא הואשם בתכנון קשר להפלת המשטר, בטיפוח פולחן אישיות משל עצמו, בתקיפת מוסדות המפלגה בצבא ועוד. שוב צלל ז'וקוב לתהומות הנשייה.

עם סילוק חרושצ'וב ועליית ברז'נייב, ניקולאי פודגורני וקוסיגין השתפר היחס לז'וקוב. הוא אמנם לא קיבל תפקיד פוליטי אך כבודו הוחזר לו. הוא קיבל דאצ'ה ליד מוסקבה והחל להופיע בציבור. ב-1969 הופיע ספר זיכרונותיו שהפך ללהיט בברית המועצות. כפר הולדתו נקרא בשמו, וכן רחובות במוסקבה ובלנינגרד, שעליהן הגן.

ב-18 ביוני 1974 מת ז'וקוב במוסקבה.

עיטורים ומדליות

מרשל ז'וקוב עוטר בעשרות עיטורים ומדליות. בין השאר הוא עוטר 4 פעמים במדליית "גיבור ברית המועצות".

מדיו של ז'וקוב

שם העיטור	מספר הפעמים בהן עוטר
עיטור "הניצחון"	2
עיטור "לנין"	6
עיטור "מהפכת אוקטובר"	1
עיטור "הדגל האדום"	3
עיטור "סובורוב" (דרגה ראשונה)	2
סה"כ	14 עיטורים

שם המדליה	מספר הפעמים בהן עוטר
100 שנה להולדת לנין	1
לכבוד ניצחון ברית המועצות על גרמניה הנאצית	1
על תרומתו בהגנת העיר מוסקבה	1
על תרומתו בשחרור העיר לנינגרד	1
על תרומתו בשחרור העיר סטלינגרד	1
על תרומתו בשחרור העיר קייב	1
לכבוד הניצחון ברית המועצות על במלחמת העולם השנייה	1
לכבוד ניצחון ברית המועצות על יפן	1
על תרומתו לכיבוש ברלין	1
על תרומתו לשחרור וורשה	1
20 שנה להקמת הצבא האדום	1
30 שנה להקמת הצבא והצי האדום	1
40 שנה להקמת הצבא האדום	1
50 שנה להקמת הצבא האדום	1
800 שנה לעיר מוסקבה	1
250 שנה לעיר לינגרד	1

לקריאה נוספת

• זכרונות המרשל ז'וקוב, הוצאת "מערכות", 1982.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גאורגי ז'וקוב בוויקישיתוף