גיאטרי צ'קרוורטי ספיבק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גיאטרי צ'קרוורטי ספיבק

גיאטרי צ'קרוורטי ספיבקאנגלית: Gayatri Chakravorty Spivak; ‏ 24 בפברואר 1942) היא תאורטיקנית ופילוסופית הודית. היא מרצה באוניברסיטת קולומביה, במכון לספרות השוואתית, אשר הוקם על ידה. מהמפורסמים במאמריה הוא "האם המוכפפים יכולים לדבר?" שנחשב לטקסט מכונן של פוסט קולוניאליזם. כמו כן, היא ידועה בזכות תרגום וכתיבת המבוא לספרו של ז'אק דרידה "על הגרמטולוגיה" ("De La Grammatologie") בו ניתוח תורת שיטות הכתב, שהיווה את הבסיס לזרם הדקונסטרוקציה.

ספיבק כתבה תאוריות בנושאי תרבות וביקרה את "המורשת של הקולוניאליזם". היא הביאה לשינוי בשיטת הניתוח של כתבים בספרות בנושא הקולוניאליזם. לרוב היא מתמקדת בטקסטים תרבותיים של אנשי השוליים בחברה המערבית כמו מהגרים, מעמד הפועלים, נשים ועוד .

חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספיבק נולדה ב-24 בפברואר 1942 בכלכותה, בהודו. בשנת 1959 סיימה בהצטיינות את התואר הראשון באנגלית במכללת פרסידנסי בכלכותה, שלוחה של אוניברסיטת כלכותה וקיבלה מדליות זהב לספרות אנגלית ובנגלית. בהמשך היא למדה באוניברסיטת קורנל שם היא סיימה תואר שני באנגלית ושקדה על הדוקטורט שלה בספרות השוואתית תוך כדי הוראה באוניברסיטת איווה. מחקרה, אשר כותרתו היא " את עצמי אני חייב מהדורה מחודשת: החיים ושירה של וו. ב. ייטס",‏[1] עסק בוו. ב. ייטס והונחה על ידי פול דה מאן, היא הייתה האישה השנייה שנבחרה באוניברסיטת קורנל לאגודת טלוריד. ספיבק הייתה נשואה למשך זמן קצר לטלבוט ספיבק בשנות ה-60 של המאה ה- 20. ספר אוטוביוגרפי של טלבוט ספיבק "הכלה ענדה זהב מסורתי" עסק בשנים המוקדמות של נישואיהם.

ספיבק לימדה במספר אוניברסיטאות טרם בואה לאוניברסיטת קולומביה בשנת 1991. היא הייתה עמיתת מחקר של קרן גוגנהיים, זכתה במספר כיבודים אקדמיים כולל תואר דוקטור של כבוד במכללת אוברלין, ושימשה כעורכת של מספר כתבי עת אקדמיים. במרץ 2007 ספיבק קיבלה תואר "פרופסור האוניברסיטה" באוניברסיטת קולומביה, והייתה לאישה הלא-לבנה היחידה שקיבלה את התואר הנכבד ביותר של האוניברסיטה במשך 264 שנות קיומה.

בכתב המינוי נכתב‏[2] :

"לא רק תרומתה העולמית המעוגנת בתאוריה הספרותית הדקונסטרביסטית עוסקת בביקורת של שיח פוסט קולוניאלי הכולל פמיניזם, מרקסיזם, וגלובליזציה, אלא גם החיפוש האינסופי שלה אחר תובנות חדשות והבנה, עבר את הגבולות המסורתיים של הדיסציפלינה. הדרך שבה היא שומרת על הגחלת לידע חדש מהווה גולת הכותרת של אינטלקט גדול".

ביוני 2012 היא זכתה בפרס קיוטו של אומנויות ופילוסופיה.

עבודותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דקונסטרוקציה של הייצוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

התרגום של ספיבק לספרו של דרידה "על הגרמטולוגיה"‏[3] ("De La Grammatologie") כלל מבוא פרי עטה אשר תואר כמציב סטנדרט חדש התבוננות עצמית. תרגום זה הביא אותה לגדולה ולתודעת רבים. ספיבק ערכה מספר מחקרים, אשר בחנו בצורה ביקורתית את אופן כתיבת ההיסטוריה ההודית, במסגרת זיקתה לקבוצת חוקרים הודים, רובם היסטוריונים, שחברו יחדיו במרוצת שנות ה 70 של המאה ה 20 לרנג'יט גוהא). תחום המחקר של קבוצת ההיסטוריונים הללו כונה "לימודי מוכפפות" ("subaltern studies") והעמיד בסימן שאלה את יומרתם של היסטוריונים מערביים לכתוב את סיפורם של המוכפפים. ספיבק נחשבת לפילוסופית המייצגת את השילוב בין מרקס, פמיניזם והיסטוריה מעשית. במיוחד העסיקה אותה התנהלות של קבוצות נשים מוכפפות מול ארגונים בירוקרטים, כאשר בסיס הכוח אינו שווה. אדוארד סעיד ראה בה חלוצה בחקר התאוריה הספרותית של נשים לא מערביות וטען שהיא כתבה את "אחת המסות הכי מדויקת של מעמד זה". בספרה "ביקורת של היגיון פוסט-קולוניאלי"‏[4] שראה אור בשנת 1999 היא בחנה כיצד עבודות מרכזיות במחשבה מטאפיזית אירופאית (למשל קאנט והגל) לא רק נוטים להדיר מוכפפים מהדיונים שלהם אלא מונעים מלא-אירופאים למלא תפקידים כסובייקטים אנושיים לגמרי.

ביקורת על כתיבתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבקריה טוענים כי כתיבתה של ספיבק עמומה ומציבה סגנון לפני תוכן. טרי איגלטון, מבקר ספרות מרקסיסטי קרא לכתיבתה בלתי נגישה אך עם זאת, טען כי ישנם מעט מבקרים יותר חשובים מספיבק בימינו, וכי היא תרמה הרבה יותר בסלילת דרך בפמיניזם ופוסט קולוניאליזם באקדמיה הגלובלית יותר משותפיה התאורטיקנים.‏[5]

מוכפפות ודיכוי נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – לימודי מוכפפות

ספיבק נגעה בדיכוי הנשים מזווית של השלטון האירופאי המרכזי הקולוניאלי. בספרה "ביקורת על פוסט קולוניאליזם"‏[6] מציעה ספיבק לבחון מחדש את "הבדיה הפרודיאנית" ,לפיה זהותן של נשים שחיו במציאות של שלטון קולוניאליסטי, נבנתה מתוך הסיפור האדיפאלי עליו נשענו מחנכיהן האירופיים. לנשים פוסט קולוניאליסטיות, לדעתה, אין בהכרח סיפור אירופאי או מסורתי, מזוקק. גם היא טוענת שנשים אשר שייכות לשוליים של החברה האירופאית נופלות במלכודת, עקב היותן כלואות בין שני עולמות, אך לא ממש שייכות לאף אחד מהם. החינוך אותו הן מקבלות הוא אירופאי אך המסורת שאליה הן שייכות שונה ביסודה מהחברה בה הן חיות.‏[7] במאמרה "האם המוכפפים יכולים לדבר?"‏[8] ספיבק דנה בנושא הגזע וביחסי הכוחות המעורבים בהוצאת מסורת הסאטי מהחוק. ספיבק טוענת, כי את כל העדויות הקשורות במסורת הסאטי אנו שומעים ממתיישבים בריטים וממנהגים הינדים ועל הדרך שבה הצתה עצמית שיעבדה נשים, אך אף פעם לא נשמעו מהנשים המבצעות את פעולת הסאטי. חוסר תיעוד זה הוביל את ספיבק לחשוב האומנם המוכפפים באמת יכולים להשמיע את קולם. ספיבק מתארת כיצד מסורת הסאטי מופיעה בארכיונים קולוניאליים. היא מדגימה כיצד האקדמיה המערבית עיוותה חוויות של מוכפפים על ידי הנחת היסוד שבה, שמבוססת על השקפת עולמם של אנשי האקדמיה. לטענתה, המקורות הארכיוניים (במקרה ההודי מדובר על הארכיוניים הבריטיים) משמיעים אך ורק את קולם של גברים לבנים, ודרך תיווכם אין הכפיפים יכולים לדבר. אינטלקטואליים, כמו פוקו ודלז, התייחסו לסובייקט המערבי האירופאי תוך כדי שהם מתנערים מהבעיה של תפיסת הייצוג. האינטלקטואלים מתארים את זהות המוכפף של אירופה כאנונימי ואילם. ספיבק מבצעת גם דקונסטרוקציה של הייצוג המתואר על ידי פוקו, דלז ומרקס. היא יוצאת תיגר מול דלז ופוקו על כך שהם הפכו את הדיון על המוכפפים לבלתי אפשרי בחשיבה ההגיונית, והיא מציעה את האפשרויות שז'אק דרידה מציע, לחשוב על המוכפפים כמושפעים מצורות של כוח סמוי במערות השלטון והידע המודרניות, שהוא לא פחות חודרני מכוח גלוי. היא מתארת את השימוש של מרקס בשני מושגים בגרמנית מקורית לייצוג : אחד במובן של ייפוי כוח פוליטי ואחר במובן של סמליות. כלומר, היכולת הלשונית כשלעצמה לא מספיקה לקבוצות חברתיות חלשות בניסיונן לייצג את עצמן מול השליטים. מסתבר כי "ייצוג" במובן החברתי –פוליטי דורש הרבה יותר מהיכולת לדבר.‏[9]

מהותנות אסטרטגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספיבק טבעה את המונח "מהותנות אסטרטגית" אשר קשור לסולידריות זמנית למטרות פעולה חברתית. לדוגמה, יש הטוענים שסדרי היום המרובים של קבוצות נשים מקשים על פמיניסטיות לעבוד למען מטרה משותפת. "מהותנות אסטרטגית" מציעה דרך אל מחוץ לסבך זה ומבטא את הצורך מעמד בנקיטת עמדה מהותנות כדי שניתן יהיה לפעול.

מחקר על הטרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנאומיה מאז 2002 , ספיבק התייחסה גם לעניין הטרור. היא חקרה את פיגועי ההתאבדות ובחנה את המסר שמעביר מעשה של התאבדות. לדבריה "התנגדות אובדנית היא מסר הנחרט בגוף כאשר שום דבר אחר לא יועיל". כמו כן, היא ציינה ש"בטקסט של נאום התאבדות טרוריסטית, כפויה אבל מוסכמת, מעבר להרס של מקדשים ולהתעללות בנשים משמשת לא רק את הבנאליות של הרוע, אלא גם מעוותת את האמונה שנלקחה לקיצוניות".‏[10]

השפעתה של ספיבק על נושאים שקשורים לתרבות הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרה של ספיבק ה"אם המוכפפים יכולים לדבר?" השפיע ועדיין משפיע על מספר רב של סוגיות שעולות בהוויה הישראלית, כגון: יחסי יהודים –ערבים, דיכוי הנשים המזרחיות, ייצוג הנשים בארץ, זהות מינית (קהילה הומו-לסבית),יחסי הורים ילדים ונושאי כלכלה וקולנוע. לדוגמה, הסרט "ביקור התזמורת" (2007) ו"נורית" (1972). בכל הדוגמאות המובאות תמיד נשאלה שאלת המוכפפים מול הכוח השולט והועלתה סוגיית ייצוגם.

פילנתרופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספיבק ייסדה את פרויקט אוריין (1997) כדי לספק השכלה יסודית איכותית לילדים באזורים הכי נחשלים בעולם. הפרויקט מפעיל בתי ספר באזורים קשי יום בבנגל המערבית, בהודו. הפרויקט מאמן מורות מקומיות כדי שינהלו את בתי ספר הללו עם סיוע של מפקחים מקומיים. הפרויקט מציע לילדים באזורים אלו את המשאבים הנדרשים לכניסה למערכת החינוך הממלכתית לתיכון ומעלה. הפרויקט התחייב להשתמש בתוכנית לימודים ובספרי הלימוד הקיימים כדי להכשיר מורות מתוך האמונה שהשימוש בחומרים האלה יאפשר לתלמידים להיכנס למערכת החינוך הכללית עם תנאים שווים לתלמידים אחרים." חשוב ללמד אותם. מכיוון שהודו תמיד מתרברבת על כך שהיא הדמוקרטיה הגדולה ביותר ומכיוון שהם מהווים כוח אלקטוראלי נרחב, אני מנסה לפתח הליך פורמלי של הרגלים דמוקרטיים",‏[11] היא אמרה על הפרויקט.

פרסומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גיאטרי צ'קרוורטי ספיבק, "כלום יכולים המוכפפים לדבר?". אצל י. שנהב (עורך), קולוניאליות והמצב הפוסטקולוניאלי, ירושלים: הקיבוץ המאוחד ומכון ון ליר. 2004, עמ‘ 135 - 189.
  • Spivak, G. C, (2012) An aesthetic education in the era of globalization Cambridge, Mass.; London, England: Harvard University Press
  • Spivak, G. C, (1999) A critique of postcolonial reason toward a history of the vanishing. Cambridge, Mass : Harvard University Press
  • Spivak, G. C, (2003) Death of a discipline [electronic resource] New York : Columbia University Press
  • Spivak, G. C, (2006) In other worlds: essays in cultural politics, New York; London :Routledge
  • Spivak, G. C, (2008) Other Asias Malden, MA : Blackwell Pub
  • Spivak, G. C, (1993) Outside in the teaching machine New York : Routledge
  • Spivak, G. C, (1990) The post-colonial critic interviews, strategies, dialogues edited by Sarah Harasym New York : Routledge
  • Spivak, G. C, (1996) The Spivak reader: selected works of Gayatri Chakravorty Spivak editerd by Donna Landry & Gerald McLean New York Routledge
  • Spivak, G. C, (1992) Thinking academic freedom in gendered post-coloniality [Cape Town] : University of Cape Town

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בנאי, סיגלית (2008) סרט ערבי בעברית? : "גלות" ו"מולדת" בסרטיהם של יוצרי "בורקס" מזרחיים בהדרכת יהודה ג’אד נאמן ויהודה שנהב, תל אביב [חמו"ל]
  • ‬הילה פז, (2010) "הומוסקסואליות במזרח התיכון בין תרבות מינית לזהות מינית", אוניברסיטת בן-גוריון, באר שבע
  • Elisabeth Eide, (2010) Strategic Essentialism and Ethnification :Hand in Glove? Nordicom Review 31 2, pp. 63-78
  • Paul Dourish, Points of Persuasion: Strategic Essentialism and Environmental Sustainability Donald Bren School of Information and Computer Sciences University of California, Irvine

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Spivak, G. C, Myself, I Must Remake:The Life and Poetry of W.B. Yeats, Thomas Y. Crowell and Company; First Edition edition(1974).
  2. ^ נכתב על ידי נשיא אוניברסיטת קולומביה, לי בולינגר בתאריך 9 במרץ 2007
  3. ^ Derrida, Jacques (1976) Of grammatology translated by: Gayatri Chakravorty Spivak 1st American ed. Baltimore : Johns Hopkins University Press
  4. ^ Spivak, G. C, (1999) A critique of postcolonial reason toward a history of the vanishing. Cambridge, Mass : Harvard University Press
  5. ^ Terry Eagleton, "In the Gaudy Supermarket," London Review of Books (13 May 1999)
  6. ^ The Post-Colonial Critic - Interviews, Strategies, Dialogues ,1990
  7. ^ הנרייט דהאן –כלב (2002) "כמה שאת יפה לא רואים שאת מרוקאית" – פורסם לראשונה באתר של " חסבה: פמיניסטית, מרוקאית"; פרסום כקובץ למורה בעריכת צלר-מאיר ופרי, קו אדום, תל אביב. http://www.ha-keshet.org.il/articles/feminisim/kama_sheat_yafa.htm
  8. ^ 1. גיאטרי צ'קרוורטי ספיבק, "כלום יכולים המוכפפים לדבר?". אצל י. שנהב (עורך), קולוניאליות והמצב הפוסט-קולוניאלי, ירושלים: הקיבוץ המאוחד ומכון ון ליר. 2004, עמ‘ 135 - 189.
  9. ^ אריאל צבל, "ספישיזם:אידאולוגיה של כוח, זלזול, עיוורון, מוסר ואפליה לרעה", אנונימוס, אוקטובר 2009. http://anonymous.org.il/art595.html
  10. ^ Terror: A Speech After 9-11".(2004) boundary 2 (Duke University Press) 31 (2): 93"
  11. ^ Quoted in Liz McMillen, "The Education of Gayatri Spivak," Chronicle of Higher Education (14 September 2007) B16. 3.