גיבון אפור-פרווה

גיבון אפור-פרווה
גיבון אפור-פרווה
מצב שימור
מצב שימור: בסכנת הכחדה סכנת הכחדה (EN)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	פרימטים
תת־סדרה:	בעלי אף יבש
משפחה:	גיבונים
סוג:	גיבון גיבון
מין:	גיבון אפור-פרווה
שם מדעי
Hylobates muelleri ‏מרטין, 1841
תחום תפוצה

גיבון אפור-פרווה (שם מדעי: Hylobates muelleri), הוא מין בסוג גיבון גיבון שבמשפחת הגיבונים.

תפוצה ואזור מגורים

המין אנדמי ליערות הטרופיים וליערות העד באי בורנאו. את מרבית הזמן מבלה על העצים וכמעט אינו יורד אל הקרקע.

תיאור פיזי

משקלו נע בין 4–8 ק"ג שהמשקל הממוצע הוא 5.7 ק"ג אצל הזכר ואצל הנקבה, אורך הגוף 44–63.5 ס"מ. צבע הפרווה של המין חום-אפור על כל שלל הגוונים. כיפת הראש והחזה כהים בשאר הגוף בהתאמה. הזכר והנקבה זהים בהופעתם החיצונית. פרוות הצעירים בהירה מהוריהם. שיער הערווה של הזכר הוא באורך 2.5 ס"מ וכהה משאר הגוף. למין שק גרון חיצוני קטן (לא כמו זה של הסיאמנג) המשמש כתיבת תהודה להגברת קולו.

רבייה

המין מונוגמי. הזוג וצאצאיו שומרים על הטריטוריה. המין מגיע לבגרות מינית בגיל 8–9 שנים. תקופת הייחום אורכת כ-28 יום בדומה לאדם, אין שינויי צורה אך איבר המין משנה צבעו. אין קשר עונתי לבחירת העיתוי לילודה, היריון אורך 7 חודשים ומסתיים עם ולד יחיד. הזכרים יוזמים את ההזדווגות יותר מהנקבות, אך ההזדווגות מותנית בהסכמת הנקבה, ובסמנה לזכר על ידי "השתחוות" לעברו שהיא מוכנה.
הנקבה מניקה את הצאצא הנולד המשך שנתיים.

התנהגות

המין עדין ביותר ותנועותיו אציליות. עיקר תנועתו היא ברכיאלית - התקדמות על ידי התנדנדות בין ענפי העצים. בנדנוד אחד הוא עובר מרחק של 3 מטרים וכ-850 מטרים ביום אחד. בשעת הליכתם על הקרקע, הם מרימים את ידיהם מעל הראש, כדי לאזן את הגוף, אולם הליכתם על הקרקע נעשית לעיתים רחוקות ולמרחקים קצרים. בשעת אכילה המין נצפה מטפס. המין אינו שוחה וימנע מהתקרבות למקווי מים.

גיבון אפור יימצא בקבוצות של 3–4 פרטים, אך גם יחידים אינם מראה נדיר, אלו הם בוגרים שעזבו את נחלתם הוריהם וטרם מצאו בן זוג להקים נחלה חדשה.

המין מאוד טריטוריאלי ומגן כל היממה על נחלתו ברדיפה אחר פולשים ובהשמעת שירים. לעיתים רחוקות יהפוך עימות עם פולש לעימות פיזי.

המין פעיל במשך 8–10 שעות ביממה, המין קם עם שחר ומתחיל בשירי בוקר ומתארגן לשינה לקראת שקיעת השמש. זכרים נוטים לקום מוקדם מהנקבות והם פעילים מספר שעות יותר מהן.

הגיבון על אף היותו חברותי, כמעט ואינו מבלה את יומו בהתנהגות סוציאלית. משחק ואינטראקציה חברותית תופסים רק 5% מכלל היממה, הסיבה לכך נעוצה כנראה בקבוצה הקטנה בה חי המין. במחקר אחד שנערך נצפו זכרים נוטים לפעילות חברתית יותר מאשר הנקבות - בעיקר בכל הנוגע לתקשורת עם הצאצא דווקא.

שיריו של מין זה נחקרו בפרוטרוט. נראה כי הזכרים מתחילים את שירתם עם הזריחה. הנקבות שרות עם זכרים בזריחה ואף לקראת השעה 10:00, הדואטים עורכים כ-15 דקות והם על בסיס יומי. זכרים בודדים שרים יותר מזכרים החיים בזוג, כפי הנראה כדי למצוא חן בעיניי הנקבות, ואילו הנקבות הבודדות כמעט ואינן שרות. מחקרים הראו שמין זה יכול לזהות מינים אחרים של גיבונים באמצעות שירתם, ועניין זה מתחזק בשל הדמיון הרב בשירת הנקבות ממין זה לבין נקבות גיבון שחור-כיפה.

תזונה

עיקר התזונה של המין היא פירות הנמצאים בצמרות העצים הטרופיים, בעיקר פירות עשירים בסוכר כתאנים. המין נצפה אוכל גם עלים ופרחים. תזונה המתבססת כמעט רק על פירות היא בעייתית, בשל עונתיות הפירות וכן תפוצתם הנמוכה בתוך היער. על כן צורת התניידות הגיבונים, עוזרת לו לנוע בין אזורי המזון במהירות.

שימור המין

הגיבון משמש עזר למחקרים רבים בשל דמיונו הגנטי לאדם. הגיבונים נמצאים בסכנה מעטה להכחדה, אולם הסכנה גוברת בשל האנדמיות של המין לבורנאו, ובעיקר בשל המשך בירוא היערות המשמשים מקום מגורם של המין. מלבד האדם, למין זה כמעט ואין אויבים טבעיים.

פירוט תת-המינים

לגיבון אפור-פרווה 3 תת-מינים:

• גיבון אפור-פרווה מזרחי H. m. muelleri
• גיבון אפור-פרווה אבוט H. m. abbotti
• גיבון אפור-פרווה פונרוס/צפוני H. m. funereus

תת-המינים אבוט ומזרחי קרובים בהופעתם החיצונית לגיבון כסוף-פרווה, תת-המין פונרוס מזוהה לעיתים בטעות כגיבון מזוקן שגם הוא אנדמי לבורנאו. תת-המינים סווגו בעבר כתת-מינים של גיבון גמיש עד שהוכרז גיבון אפור-פרווה כמין נפרד.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גיבון אפור-פרווה בוויקישיתוף

• גיבון אפור-פרווה, באתר ITIS (באנגלית)
• גיבון אפור-פרווה, באתר NCBI (באנגלית)
• גיבון אפור-פרווה, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• גיבון אפור-פרווה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• גיבון אפור-פרווה, באתר GBIF (באנגלית)
• גיבון אפור-פרווה באתר הרשימה האדומה של IUCN