גידול תינוקות בלי חיתולים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

גידול תינוקות בלי חיתולים היא שיטה בה המטפלים בתינוק משתמשים בסימנים שונים כמו מודעות לזמנים קבועים, אינטואיציה ותקשורת עם התינוק - על מנת לסייע לתינוק להתפנות מצרכיו שלא בתוך חיתול, אלא במקום מתאים אחר (שירותים, סיר וכו'). המונח המקובל באנגלית לשיטה זו הוא Elimination Communication, ובעברית משתמשים מיישמי השיטה במונחים "בלי חיתולים", "שיטת הקשב" או "שיטת חיתולס".

השיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון המרכזי בשיטה זו הוא לפתח אצל המטפלים בתינוק את היכולת לזהות סימנים לא מילוליים שהתינוק נותן, ומעידים על הצורך שלו להתפנות - ולהיענות אליהם בהתאם. כמו כן המטפל מעודד את התינוק לפתח עוד יותר את תשומת הלב לצורך שלו להתפנות, לדעת כי המטפל קשוב אליו ולפיכך לסמן לו על כך, ולהתרגל להתפנות גם בזמנים קבועים (למשל עם ההתעוררות משינה) או כתגובה להצעה מילולית של המטפל המבוגר.

על פי השיטה, מחקרים רבים מוכיחים כי תינוקות מודעים באופן אינסטיקטיבי לצורך שלהם להתפנות, ומסמנים עליו כבר מיום היוולדם. עד גיל 4 חודשים יש למטפלים בהם חלון הזדמנויות לשימור האינסטיקנט הטבעי, אך גם לאחר מכן ניתן ליישם את השיטה, באופן חלקי או מלא.

השיטה איננה זהה לגמילה מחיתולים, שכן בהשראתה אין מרגילים את התינוק לחיתולים ואחר כך נגמלים מהרגל זה, אלא משמרים יכולת טבעית שלו. במובן זה מקובל להשוות אותה להנקה - תינוק אשר מתרגל לינוק מיום היוולדו או בחודשי חייו הראשונים, איננו צריך להיגמל מהאכלה בבקבוק.

מקורות השיטה והפצתה בעולם המערבי ובישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמירה על תינוקות נקיים בלי חיתולים הוא הרגל מקובל בתרבויות רבות בעולם, בעיקר בקרב המדינות הלא מתועשות. השיטה לגדל תינוקות בלי חיתולים והמונח Elimination communication החלו להיות מוכרים בארצות הברית בעקבות אינגריד באואר, שפרסמה בשנת 2001 את ספרה "Diaper Free! The Gentle Wisdom of Natural Infant Hygiene". באואר נחשפה לשיטה במסעותיה בהודו ובאפריקה, וגידלה על פיה את ילדיה. לאחר מכן היא החלה לשתף את הידע שצברה בקרב הורים ומטפלים בתינוקות.

חלוצה נוספת בהבאת השיטה לארצות המערב היא לורי בוקה, שפרסמה ספר ראשון בנושא כבר בשנת 1979, וספרים נוספים בהמשך. בוקה הושפעה בנושא מחברה הודית, ובפרסומיה ניסתה להתאים את השיטה לאורח החיים המערבי.

בישראל נפוצה השיטה לראשונה דרך תרגומיה של בשמת אבן-זהר שפורסמו באתר האינטרנט "באופן טבעי". אבן-זהר נחשפה למחקרים וכתבים בנושא, תירגלה את השיטה עם בנה מיום היוולדו, ומפיצה את הידע להורים נוספים משנת 2003. מאוחר יותר נפתחה קומונת אמהות באתר תפוז, בה ניתן להתייעץ בנושא ולקבל תמיכה בעת יישום השיטה. בשנת 2011 עלה אתר האינטרנט "חיתולס" של לריסה גינת, שנחשפה למאמרים מדעיים וספרים בנושא והחלה לעסוק בהפצת הידע דרך הרשתות החברתיות וכלי תקשורת נוספים. נכון ל-2013 ישנם כבר מאות הורים בארץ שמתרגלים את השיטה באופן מלא או חלקי, והמודעות לנושא גדלה.[דרוש מקור]

תועלות ויתרונות השיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. תינוק שגדל עם שימור בסיסי של המודעות הטבעית הקיימת בו, יכול להיות עצמאי בנושא הצרכים מהרגע שהוא רוכש יכולת תנועה, בזחילה או הליכה. המשמעות היא שהוא "גמול מחיתולים" בגיל צעיר מאוד ביחס למה שמקובל בתרבות המערבית המודרנית - מה שמאוד נוח, נקי וחסכוני למטפלים בו.
  2. כאשר התינוק יודע שקשובים לצורך שלו להתפנות, נוצרת תקשורת מיוחדת בינו לבין מי שמטפל בו - המבוגר מצליח להבין את התינוק בצורה טובה יותר, למנוע בכי, להרגיע ואף להרדים אותו בקלות.
  3. התינוק גדל עם מודעות גבוהה וחיבור טוב יותר לגוף שלו - כיוון שהוא לא עבר את שלב התנוונות האינסטינקט הטבעי.
  4. תינוק בלי חיתולים אינו סובל מתפרחות חיתולים וגירודים על גבי העור (אלה נוצרים במגע של השתן והצואה על העור בתוך החיתול).
  5. גידול תינוקות בלי חיתולים הוא אקולוגי - חוסך קילוגרמים רבים של אשפה שאינה מתכלה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]