שירות נשים בצה"ל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף גיוס נשים לצה"ל)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נובמבר 2011, לוחמת בחיל האיסוף הקרבי

נשים מהוות חלק משמעותי מכוח-האדם של צה"ל מיום הקמתו. ישראל היא המדינה היחידה בעולם בה מונהג גיוס חובה לנשים‏[1][2][3]. מעמד הנשים בצבא, התפקידים הפתוחים בפניהן ואפשרויות הקידום שלהן עברו שינויים רבים במהלך השנים.

תוכן עניינים

[עריכה] ההיסטוריה של שירות נשים בצה"ל

פוסטר המעודד נשים להתגייס
טירוניות עם רובים צ'כיים, בה"ד 12 (צריפין), אוקטובר 1954
קצינות בצה"ל, 1950
מדריכת חי"ר במטווח בשנת 2006

נשים השתתפו בכח המגן העברי מראשיתו. מניה שוחט הייתה ממקימי ארגון השומר והשתתפה בפעילותו. נשים היו פעילות בארגון "ההגנה", תחילה בתפקידי עזר ואחר-כך גם בתפקידי לחימה, והיו כשליש מהכח הלוחם של הפלמ"ח. בעת מלחמת העולם השנייה, כ־4,000 נשים יהודיות מארץ-ישראל התגייסו לתפקידים תומכי לחימה בצבא הבריטי.

על רקע זה ברור כיצד בשלבים הראשונים של מלחמת העצמאות השתתפו נשים ברוב התפקידים, לרבות תפקידי לוחמה בחזית, וכן כטייסות קרביות. מצב זה השתנה כבר במאי 1948, עם הקמת צה"ל. אז הוקם חיל הנשים (ח"ן) בפיקוד קצינות יוצאות הצבא הבריטי. בפקודת הקמתו של הח"ן, נקבע שנשים יישרתו בתפקידי הגנת יישובים, בתפקידים מקצועיים, בתפקידים מנהלתיים ובתפקידי עזר; אבל לא בתפקידי לחימה.

במשך כשלושים שנה, עד שנות השמונים, נותר דגם השירות של נשים בצה"ל ללא שינוי. למרות שינויים קטנים בתפקידים שנפתחו בפני נשים, אחוז ניכר מהמתגייסות שרתו כפקידות. מפקד בית הספר להנדסה צבאית אבישי כ"ץ עשה מהפך ב-1972 כאשר שילב נשים בתפקידי הדרכה בבית הספר ובהכשרת הלוחמים של חיל ההנדסה. ניצני שינוי החלו בשנות ה־80, אז החלו להפתח בפני נשים תפקידי הדרכה חדשים במקצועות הלוחמה, כמו מדריכות חי"ר, שריון וקליעה. כמו כן נפתחו לפניהן תפקידי פיקוד כמו מפקדות כיתה בטירונות לחיילים המיועדים לתפקידים בעורף ומדריכות כלואים, ותפקידים טכניים כמו חשמלאות וטכנאות. שינויים אלה היו ביוזמת צה"ל.

למרות שניצני השינוי החלו בתוך הצבא, המהפך ביחס הצבא לשירות נשים נכפה עליו במידה רבה מבחוץ. בשנת 1995 פסק בג"ץ, בעתירתה של אליס מילר נגד שר הביטחון, כי על צה"ל לאפשר לנשים להתנדב לקורס טיס, בדומה לגברים. העקרונות של פסיקת בג"ץ שולבו בשנת 2000 בחוק שירות ביטחון (ראו להלן), ובאגרת הרמטכ"ל בשנת 2004. הפסיקה אילצה את מפקדי הצבא לבחון מחדש את כלל מדיניות השיבוץ והטיפול בחיילות ובמפקדות בצבא. בעקבות זאת, נפתחו לנשים תפקידי לחימה כמו קצינה ימית (חובלת), לוחמת חי"ר קל (גדוד קרקל), לוחמת בחיל התותחנים ובמערך הנ"מ, לוחמת במערך האב"כ של חיל ההנדסה ובמשטרה הצבאית. עם זאת, בעקבות מחקר שערך חיל הרפואה בשנת 2000 לקביעת התאמתן של נשים לתפקידי לחימה, נותרו מרבית תפקידי החי"ר והשריון סגורים בפני נשים. בשנת 2007 שירתו כ-1,500 נשים כלוחמות בצה"ל‏[4].

ב-2011 פורסם מחקר מקיף של חיל הרפואה שנערך בשיתוף חיל הרפואה האמריקאי ובחן את שילובם של נשים ביחידות קרביות. המחקר שהתמקד בחיילי גדוד קרקל מצא הבדלים משמעותיים בין היכולות הגופניות של הבנים והבנות. המחקר קבע כי ניתן להמשיך בשילוב נשים ביחידות קרביות בצה"ל, אך יש לעשות זאת בצורה מבוקרת תוך התאמת "סרגלי מאמץ" והקפדה על הגבלות שונות בזמן האימונים והשירות המבצעי. בעקבות תוצאות המחקר הוחלט בצה"ל להמשיך בשיפור שילוב הבנות בצה"ל ביחידות שכבר נפתחו בפניהן, אך לא לפתוח בפניהן תפקידים חדשים‏[5].

השינויים ביחס הצבא לשירות נשים לא התבטאו רק בפתיחת תפקידי לחימה בפניהן. מערך הח"ן הפרוש הארכאי פורק בשנת 1997, וסמכויותיו הועברו לידי המפקדים ומערך הת"ש, כפי שהיה נהוג לגבי חיילים. בשנת 2001 פורק חיל הנשים, ובמקומו הוקמה יחידת יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים (יוהל"ן). בניגוד לחיל הנשים, שקיבע במידה רבה את מעמד הנשים בצבא, תפקיד יוהל"ן הוא ליישם את מדיניות הצבא לקדם את התנאים לשוויון הזדמנויות, למיצוי כישוריהן ויכולותיהן של נשים בצבא, ולספק לנשים המשרתות בצה"ל סביבה בטוחה וחופשית מאפליה. מהלך נוסף שליווה את פירוק הח"ן היה ביטול ההפרדה בהכשרה בין נשים וגברים המיועדים לתפקידים זהים. כך, לדוגמה, אוחדה הכשרת הקצינים והקצינות בצה"ל.

בנוסף, נעשה מאמץ להקל על קצינות להתקדם לתפקידים בכירים בצה"ל, כולל תפקידים מחוץ למערכים שנחשבים לנשיים כמו השלישות והת"ש. כיום משרתת בצה"ל קצינה בדרגת אלוף, אורנה ברביבאי, בתפקיד ראש אגף כוח אדם בצה"ל (היא מונתה ביוני 2011 והייתה לקצינה הראשונה בתולדות צה"ל הנושאת דרגת אלוף), ושתי קצינות בדרגת תת-אלוף: תא"ל אילה חכים (מפקדת לוט"ם)‏[6], ותא"ל גילה כליפי-אמיר (יוהל"ן). כמו כן נשים מילאו או ממלאות תפקידים בדרג גבוה, כגון דוברת צה"ל, הצנזורית הצבאית הראשית, קצינת נפגעים ראשית, קצינת פניות הציבור, מפקדות בסיסי הדרכה ובסיסי טירונות ותובעת צבאית ראשית.

[עריכה] המסגרת החוקית לשירות נשים: חוק שירות ביטחון והתקנות

חוק שירות ביטחון (1949) ותקנות שירות ביטחון מאותה שנה קבעו גיוס חובה לכלל האוכלוסייה, כולל נשים. בכך היה צה"ל לצבא היחיד בעולם שמגייס נשים לשירות חובה. עם זאת אורך השירות שנקבע לנשים היה קצר יותר מזה של הגברים. למרות שאורך השירות של נשים וגברים השתנה מספר פעמים מאז, מצב זה נשאר ללא שינוי. כמו כן, החוק מגדיר הבדלים בין נשים לגברים בקריטריונים לשחרור משירות צבאי ובגיל הפטור משירות מילואים. לפי חוק שירות ביטחון הנוכחי, אורך השירות הצבאי של נשים נקבע ל־24 חודשים ושל גברים ל־30 בחוק עצמו, אך אורך השירות לגברים הוארך ל־36 חודשים בהוראת שעה שמוארכת מדי פעם; ניתן לזמן נשים לשירות סדיר עד גיל 26, וגברים עד גיל 29; הגיל שבו גברים ונשים מקבלים פטור משירות מילואים הוא זהה לשני המינים, והוא 40, 45 או 49, לפי התפקיד והדרגה; נשים פטורות משירות סדיר אם הן נשואות, ומשירות מילואים אם הן אמהות או בהריון. החוק גם מחייב לפטור נשים משירות מסיבות דת ומצפון. מגבלות נוספות על אורך השירות ותנאי השירות של נשים נקבעו בעבר על ידי תקנות שירות ביטחון ועל ידי פקודות מטכ"ל.

בשנת 2000 נוסף לחוק שירות ביטחון סעיף הקובע כי כל התפקידים בצבא פתוחים בפני נשים, אלא אם כן הדבר מתחייב ממהותו ואופיו של התפקיד. בכך עיגנה הכנסת בחוק מיוחד את שוויון ההזדמנויות של נשים בצה"ל, אם כי התירה את האפשרות למנוע את שיבוצן לתפקידים מסוימים אם הדבר מוצדק. בנוסף קבע השינוי בחוק שעל נשים שיתנדבו לשרת בתפקידים מסוימים יחולו הדינים שחלים על גברים מבחינת אורך השירות והתנאים לפטור ממנו. מטרתו של סעיף זה היא למנוע אפליה לטובת נשים בתפקידים הדורשים תקופת הכשרה ארוכה, על רקע אופק השירות הקצר יותר שלהן.

[עריכה] שירות נשים דתיות

עם הקמת צה"ל, התנגדו בחוגים הדתיים לגיוס החובה לנשים, ולכן מלכתחילה נקבע שנשים שיצהירו שהן דתיות יהיו פטורות משירות צבאי. לשם קבלת הפטור מצהירה המועמדת לשירות ביטחון על קיום שלושה תנאים: טעמים שבהכרה דתית מונעים אותה מלשרת בצבא, היא שומרת על כשרות בבית ומחוצה לו, והיא אינה נוסעת בשבת. ההצהרה נמסרת בפני דיין בבית הדין הרבני או בפני שופט. ביקורת רבה מועברת על אפשרות זו בגלל האפשרות של נשים חילוניות לנצל אותה ולרמות את הצבא כדי לקבל פטור. למרות האפשרות לפטור, כשליש מבוגרות החינוך הממלכתי-דתי מתגייסות לשירות בצה"ל. כדי לעודד נשים דתיות להתגייס ולתמוך בהן במהלך שירותן, הצבא מציע מסגרות שבהן משרתות כמה חיילות דתיות יחד באותו בסיס ובאותו תפקיד ("גרעיני אלומה") ומשרד הביטחון סייע בהקמתה של מכינה קדם צבאית לבנות דתיות.

[עריכה] שירות בנות מיעוטים

בנות מיעוטים פטורות משירות בצה"ל, ובכלל זה בעדות שבהן הגברים מחויבים לשרת (דרוזים וצ'רקסים). עם זאת מעטות מהן בוחרות לשרת בכוחות הביטחון.

[עריכה] ראו גם

[עריכה] לקריאה נוספת

  • חוה ברונפלד-שטיין, [2002]. תמונה קבוצתית יפה עם רובה; ייצוגי חיילות באלבומי צה"ל 1948 – 1958. עבודת גמר לקראת תואר 'מוסמך אוניברסיטה', אוניברסיטת בר-אילן.
  • חוה ברונפלד-שטיין, [2005]."תמונה קבוצתית יפה עם רובה":ייצוגי חיילות באלבומי צה"ל בשנים 1948 – 1958", סוציולוגיה ישראלית, [ו] 2, 351 – 380.
  • חוה ברונפלד-שטיין, [2006]. חיילות בשדה הראייה: פנטזיה של מדינה – דיון בסוגיית הארוטיזצייה של ה'מיליטריזם האזרחי' בישראל באמצעות ייצוגים חזותיים של חיילות צה"ל (1968-1948), חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, אוניברסיטת בר-אילן.
  • נורית גילת, יחס החברה הישראלית לשרות נשים בצה"ל 1948-1967, עבודת דוקטורט, אוניברסיטת חיפה, החוג ללימודי ארץ-ישראל, 2005
  • דפנה יזרעאלי, [1999]. "המגדור בשירות הצבאי בצה"ל". תיאוריה וביקורת, 14, 85 - 109.
  • בג"ץ 7000/08, אנריאטה לוי נ' שר הביטחון ואח'; בעניין פיטורי קצינה בשירות קבע, בעת היותה בהריון.
  • נויה רימלט, הפמיניזם המשפטי מתאוריה למעשה - המאבק לשוויון בין המינים בישראל ובארצות הברית, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה ופרדס הוצאה לאור, 2010, פרק שביעי - נשים במעוז הגבריות: אליס מילר והדילמה שבשילוב נשים בצבא

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נשים בצה"ל

[עריכה] הערות שוליים

כלים אישיים

גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
קהילה
תיבת כלים
דף זה בשפות אחרות
הדפסה/יצוא