גיורא ענבר

גיורא ענבר
	אין תמונה חופשית
לידה	19 בדצמבר 1955 (בן 68); גבע ישראל
מדינה	ישראל
השתייכות	צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות	1973–1999 (כ־26 שנים)
דרגה	תת-אלוף
תפקידים בשירות
	מפקד סיירת גולני; מפקד יחידת שלדג; מפקד גדוד 51; ראש לשכת הרמטכ"ל; מפקד חטיבת אלכסנדרוני; מפקד החטיבה המרכזית (אוגדת עזה); מפקד חטיבת גבעתי; מפקד יחידת הקישור ללבנון; מפקד עוצבת אתגר;
פעולות ומבצעים
	מלחמת יום הכיפורים; מבצע שלום הגליל; המערכה ברצועת הביטחון ; האינתיפאדה הראשונה

גיורא ענבר (נולד ב-19 בדצמבר 1955) הוא איש עסקים. כיהן כתת-אלוף בצה"ל, בין היתר כמפקד סיירת גולני, כמפקד יחידת שלדג, כמפקד חטיבת גבעתי, וכמפקד יחידת הקישור ללבנון. מאז שנת 2021 משמש יו"ר איגוד השופטים של ההתאחדות לכדורגל בישראל^[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענבר נולד, גדל והתחנך בקיבוץ גבע, למשפחה בת חמישה ילדים. אביו, בני ענבר^[2] שימש בין היתר כקצין משטרה צבאית ראשי בדרגת תא"ל.

שירותו הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 1973 התגייס לצה"ל והחל קורס טיס אך נשר ממנו לאחר כמה חודשים, ובעיצומה של מלחמת יום הכיפורים עבר לשרת בחטיבת גולני, ושובץ בגדוד 12. ענבר לחם בקרבות הבלימה והתקפת הנגד כנגד הצבא הסורי ברמה ובקרב ההבקעה לרמה הסורית^[3]. בגולני עבר ענבר מסלול הכשרה כלוחם וקורס מ"כים חי"ר. את קורס קציני חי"ר סיים בציון נמוך והוענקה לו דרגת ממ"ק (ממלא מקום קצין). ענבר שב לחטיבת גולני ומונה למפקד מחלקה. בהמשך שימש מפקד פלוגה בגדוד 17 (אריות הגולן) בבית הספר למ"כים^[4]. בשנים 1979–1981 שימש כמפקד סיירת גולני^[5], בין היתר הוביל ענבר את כוח הסיירת בניסיון ההשתלטות הראשון שכשל על בית התינוקות בו התבצרו המחבלים ועמם בני הערובה בקיבוץ משגב עם. ענבר ואנשיו לקחו חלק גם בניסיון ההשתלטות השני^[6], אותו הובילו לוחמי סיירת מטכ"ל, בפיקוד עוזי דיין, אשר בו חוסלו המחבלים ונהרג פעוט אחד, אייל גלוסקא^[7]. ענבר הוביל את לוחמי הסיירת בפשיטות רבות בעומק לבנון. בין היתר פיקד ענבר על הסיירת במבצע מוביל^[8] וב"מבצע ורדה", בו פשטו לוחמי הסיירת ב-1980 על מפקדת מחבלים בוואדי חצבייה, הרגו את המחבלים ששהו בה והרסו אותה^[9].

בהמשך מונה למפקד יחידת שלדג, ופיקד עליה במבצע אחים^[10] ובמבצע שלום הגליל^[11]. במהלך המלחמה פעלה שלדג בפיקוד ענבר בשורת מבצעים ארוכה.^[12]. בין היתר חדר כוח לוחמים מן היחידה לאזור בקעת הלבנון, שהיה אז בשליטת הצבא הסורי, וסייע לחיל האוויר בהשמדת סוללות טילי קרקע-אוויר ותותחי נ"מ, כחלק ממבצע ערצב 19^[13]. בפעולה אחרת פיקד על הקרב לכיבוש מתחם המוזיאון בביירות, והטיל על טל רוסו^[14], מפקד פלוגה ביחידה בדרגת סמ"ר, לפקד על הפריצה וטיהור המוזיאון מכוחות הקומנדו הסורי^[15]. לאחר המלחמה העניק ענבר לרוסו דרגת סרן, לאות הערכה על תפקודו במלחמה. שישה ימים לאחר תחילת המלחמה היה כוח של היחידה בפיקוד ענבר, מעורב בתקרית מותו של סגן הרמטכ"ל, האלוף יקותיאל אדם, שנהרג בכפר דוחא, בפאתי העיירה דאמור. בעת סיורו של האלוף אדם בכפר נפתחה לעברו אש מחבלים, והוא פנה למצוא מסתור בבית שטרם טוהר. בבית הנ"ל הסתתרה חוליית מחבלים והם ירו בו למוות. ענבר הוביל את לוחמי היחידה ואת לוחמי חטיבת גולני להסתערות והמחבלים חוסלו^[16].

לאחר המלחמה מונה ענבר למפקד גדוד 51 של גולני^[17](עליו אביו פיקד בעבר), ופיקד עליו בפעילות מבצעית בלבנון^[18]. לאחר מכן שימש כראש לשכת הרמטכ"ל, משה לוי^[19]. בהמשך שימש כמפקד החטיבה המרכזית באוגדת עזה^[20]. בשנים 1990–1992 שימש ענבר כמפקד חטיבת גבעתי^[21]. בהמשך למד בקרלייל, פנסילבניה, במכללה לביטחון לאומי של צבא ארצות הברית, ומששב ארצה מונה קצין מבצעים מיוחדים בפיקוד צפון, תחת האלוף יצחק מרדכי. בשנת 1994 הועלה לדרגת תת-אלוף ומונה למפקד יחידת הקישור ללבנון^[22]. בדצמבר אותה שנה ארבו פעילי חזבאללה לשיירה של צה"ל סמוך לעיירה מרג' עיון. ענבר קפץ לנקודה והוביל כוח למרדף אחר המחבלים, והרג שניים מהם^[23]. ענבר בלט בגישה לוחמנית ותקופתו כמפקד היק"ל התאפיינה במבצעים רבים כנגד החזבאללה, ובהם בין היתר מבצע ענבי זעם^[24].

בשנים 1996–1998 היה ענבר מפקד עוצבת אתגר. ב-1999 השתחרר מצה"ל.

לאחר השחרור מצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם שחרורו מצה"ל, תמך בפומבי ביציאת כוחות צה"ל מלבנון^[25] ובהמשך נמנה עם מנסחי "יוזמת ז'נבה". ב-2008 השתתף בסרטון שקרא לתמוך במועמדתו של ברק אובמה לנשיאות ארצות הברית.

בשנים 1999–2005 כיהן כמנכ"ל חברת "פוינטר טלוקיישן" - חברה לאיתור כלי רכב^[26], ומשנת 2005 עד 2010 כמנכ"ל קבוצת קמן אחזקות, ושימש כיו"ר פעיל במרבית חברות הבת של הקבוצה בהן תאת תעשיות ותאת טכנולוגיות. בשנים 2015–2021 שימש כחבר דירקטוריון בחברת התעופה ישראייר.

נכון ל-2011, הוא משמש מנכ"ל ובעלים של חברת "אופקי דניש", העוסקת בייעוץ ובניהול פרויקטים בתחומי מים, תשתית וסביבה. בריאיון לידיעות אחרונות העיד על עצמו: ”40% מזמני ומשאביי מושקעים בתרומה לקהילה, בדברים שלא מניבים לי כסף. בנוסף לפעילות למען בית חולים, אני נותן הרצאות על מנהיגות ומוביל ילדים טעוני טיפול לטיולי אופניים. אני גם תורם לקבוצת ספורט שעוסקות בדו-קיום. זה עולה לי בכסף ובזמן, ולפעמים גם בחוסר אהדה. כשאני בא לבקש מאנשים כסף, הם מתייגים אותי כמי שאולי כדאי לסנן את המספר שלו”^[27].

ענבר בעל תואר שני במדעי המדינה ובמנהל עסקים מאוניברסיטת חיפה. הוא נשוי, אב לארבעה ילדים ומתגורר ביישוב תמרת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביחי בקר, זהו חייבים לצאת, הארץ, ‏ 23.04.1999, כפי שהועלה באתר פרש.
אביבה לורי, "אפקט החממה", באתר הארץ, 2 באוקטובר 2002.
איתי רום, זה כאילו קרה רק אתמול, גלובס, ‏ 27.07.2006.
תא"ל במילואים גיורא ענבר נגד המלחמה בעיראק, באתר וואלה!‏, 26 במרץ 2003.
גיורא ענבר מונה כיו"ר עמותת הידידים של המרכז הרפואי העמק, באתר News1 מחלקה ראשונה, 31 בינואר 2006.
הדר רז, בין גופות הסורים אבא אמר: "רק מי שמעריך את החיים יכול לקבל אחריות על בני אדם", באתר כלכליסט, 4 בפברואר 2010.
טלי שמיר, ניו יורק, "אלי אמר: 'גיורא, בוא תעזור לי'", באתר כלכליסט, 19 בפברואר 2012
חנן גרינברג, גיורא ענבר: "התקריות יימשכו, כל עוד חיזבאללה בדרום לבנון", באתר ynet, 7 במאי 2004.
מיקי לוין, גיורא ענבר חוסם, באתר nrg‏, 21 במאי 2009.
גיורא עינבר (1978-1981), באתר גדוד הסיור של חטיבת גולני.
שי לוי, ‏המיליונרים שצמחו ביחידות הקומנדו של צה"ל, באתר ‏מאקו‏, 13 במרץ 2014.
אבי שאולי, תא"ל גיורא ענבר מספר על מלחמת 73': "העלייה לגולן - זאת תחילת הטראומה", ביזפורטל, ‏ 03.10.2014.
יוסף ולטר, "גולני שלהם" חלק א' חלק ב', מעריב, ‏ 18.04.1986.
עומרי כהן, ‏גיורא ענבר: מניהול קמן ללשון המאזניים בסכסוך באי.די.בי, באתר גלובס, 1 בינואר 2015.
אמיר בוחבוט‏, מגדי התלמיד לאיזנקוט הרמטכ"ל: דרכו לפסגה של החייל מספר 1, באתר וואלה!‏, 16 בפברואר 2015.
חן קוטס־בר, "אין דבר שלא מבצעים. זאת היחידה המיוחדת הכי שחורה בצבא", באתר "ידיעות אחרונות", 10 במאי 2016
דב גולדשטיין, אב ושני בנים-חיילים במלחמה אחת , מעריב, ‏ 10.01.1975.
בן כספית, ‏אחרי ארבעה חודשים בגבול לבנון, גיורא ענבר מזהיר: "ההכלה הייתה שערורייה", באתר מעריב אונליין, 9 בפברואר 2024

מפרי עטו

אות המערכה למשרתים בלבנון - צעד בכיוון הנכון, באתר מעריב אונליין, 31 במרץ 2021.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ההתאחדות לכדורגל בישראל - פרטי בעל תפקיד, באתר www.football.org.il
^ עיטור העוז שהוענק לרב-סרן בני ענבר על פועלו במבצע סנונית ב-1962, מתוך האתר "בעוז רוחם".
^ נחמה דואק, שיח לוחמים, ידיעות אחרונות, ‏ 13.09.2013, עמוד 4, כפי שהועלה באתר פרש.
^ דור בלך, בריא זה הכי, אחי, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 19 בספטמבר 2007.
^ מפקדי סיירת גולני בשניות השבעים, מתוך האתר הרשמי של סיירת גולני.
^ יעקב ארז, "הלוחמים הסתערו אחרי תידרוך קצר בלי שיהיו להם נתונים על המחבלים" חלק א' חלק ב', מעריב, 11 באפריל 1980.
^ גל פרל פינקל, ‏פלוגה מעולה, אבל לא יחידת עילית, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 4 באוקטובר 2018.
^ משה זונדר, "סיירת מטכ"ל", הוצאת כתר, 2000, עמוד 189.
^ איתי רום, זה כאילו קרה רק אתמול, גלובס, ‏ 27.07.2006, גיורא ענבר: "בראשית 1980, אני מפקד סיירת גולני, אנחנו מבצעים פשיטה על מאהל מחבלים בוואדי חצביה. מטרת הפעולה הייתה לחסל חוליית מחבלים שהשתתפה בפיגוע בקיבוץ משגב- עם. המאהל נמצא כעשרים קילומטר בעומק השטח הלבנוני. אנחנו מבצעים את הפעולה, ובמהלכה מצליחים להרוג שנים עשר מחבלים, לחסל את המאהל על כל המחבלים שיושבים בו, ולחזור לשטחינו עם אור ראשון ללא נפגעים".
^ גל פרל פינקל, אנשים אחים אנחנו, הבלוג על הכוונת, ‏ 27 בפברואר 2022.
^ גיורא ענבר, תעביר לי צסק"א, במחנה, ‏ 07.06.2012, עמוד 45, כפי שהועלה באתר פרש.
^ אביחי בקר, סעיף אמינות, מעריב מוסף סופשבוע, 22 בדצמבר 1995, עמודים 50–54, 55, כפי שהועלה באתר פרש.
^ עמיר רפפורט וגיא לשם, הקלף הסודי של חיל האוויר, ידיעות אחרונות, 24/04/1999.
^ לילך שובל ואהרל'ה ויסברג, לוקח אחריות, באתר ישראל היום, 26 באוגוסט 2011.
^ איתי רום, זה כאילו קרה רק אתמול, גלובס, 27 ביולי 2006, גיורא ענבר: "אני במלחמת לבנון הראשונה הייתי מפקד שלדג. הובלתי את היחידה להשתלטות רגלית על המוזיאון, 'ההיפודרום' קראו לזה, בביירות. זה היה היעד שכולם ידעו עליו, שישב בו קומנדו סורי כל הזמן. כשניתנה פקודה לכבוש את מערב ביירות, על היחידה שלי הוטלה המשימה, ככוח חי"ר במסגרת אוגדת שריון 162, לכבוש את המוזיאון- וכך עשינו. גם שם לא היו נפגעים".
^ אביחי בקר, "זהו חייבים לצאת", הארץ, ‏ 23.04.1999.
^ יוסף ולטר, סא"ל ג., 28,: שריף ישראלי בצידון, מעריב, ‏ 18 במאי 1984.
^ אהוד ערן, תמצית געגוע - סיפורו של ארז גרשטיין והמלחמה בלבנון, ידיעות ספרים, 2007, עמוד 51.
^ רועי מנדל ושרון רופא-אופיר, "מוישה וחצי הסתכל על כולם בגובה העיניים", באתר ynet, 8 בינואר 2008
^ אביחי בקר, זהו חייבים לצאת, הארץ, ‏ 23.04.1999, כפי שהועלה באתר פרש.
^ מפקדי החטיבה: אל"ם גיורא ענבר, מתוך האתר הרשמי של חטיבת גבעתי.
^ רותה קופפר, המלחמה כפי שמספרים הלוחמים, באתר הארץ, 3 ביוני 2002.
^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמודים 114-113.
^ אביחי בקר, מלחמות ישראל, באתר הארץ, 24 באוקטובר 2001.
^ עמוס הראל ואבי יששכרוף, קורי עכביש: פרק ראשון, הוצאת ידיעות אחרונות, 2008.
^ חברה שלישית לאיתור רכב: עדן טלקום החלה בפעילות, באתר גלובס, 7 ביולי 1999
^ שישבת - גם גיורא ענבר, מנכ"ל ובעלי אופקי דניש, ידיעות אחרונות, מוסף "ממון שישי", 2 בספטמבר 2011, עמי 15

גיורא ענבר - תבניות ניווט

[1] ההתאחדות לכדורגל בישראל - פרטי בעל תפקיד, באתר www.football.org.il

[2] עיטור העוז שהוענק לרב-סרן בני ענבר על פועלו במבצע סנונית ב-1962, מתוך האתר "בעוז רוחם".

[3] נחמה דואק, שיח לוחמים, ידיעות אחרונות, ‏ 13.09.2013, עמוד 4, כפי שהועלה באתר פרש.

[4] דור בלך, בריא זה הכי, אחי, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 19 בספטמבר 2007.

[5] מפקדי סיירת גולני בשניות השבעים, מתוך האתר הרשמי של סיירת גולני.

[6] יעקב ארז, "הלוחמים הסתערו אחרי תידרוך קצר בלי שיהיו להם נתונים על המחבלים" חלק א' חלק ב', מעריב, 11 באפריל 1980.

[7] גל פרל פינקל, ‏פלוגה מעולה, אבל לא יחידת עילית, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 4 באוקטובר 2018.

[8] משה זונדר, "סיירת מטכ"ל", הוצאת כתר, 2000, עמוד 189.

[9] איתי רום, זה כאילו קרה רק אתמול, גלובס, ‏ 27.07.2006, גיורא ענבר: "בראשית 1980, אני מפקד סיירת גולני, אנחנו מבצעים פשיטה על מאהל מחבלים בוואדי חצביה. מטרת הפעולה הייתה לחסל חוליית מחבלים שהשתתפה בפיגוע בקיבוץ משגב- עם. המאהל נמצא כעשרים קילומטר בעומק השטח הלבנוני. אנחנו מבצעים את הפעולה, ובמהלכה מצליחים להרוג שנים עשר מחבלים, לחסל את המאהל על כל המחבלים שיושבים בו, ולחזור לשטחינו עם אור ראשון ללא נפגעים".

[10] גל פרל פינקל, אנשים אחים אנחנו, הבלוג על הכוונת, ‏ 27 בפברואר 2022.

[11] גיורא ענבר, תעביר לי צסק"א, במחנה, ‏ 07.06.2012, עמוד 45, כפי שהועלה באתר פרש.

[12] אביחי בקר, סעיף אמינות, מעריב מוסף סופשבוע, 22 בדצמבר 1995, עמודים 50–54, 55, כפי שהועלה באתר פרש.

[13] עמיר רפפורט וגיא לשם, הקלף הסודי של חיל האוויר, ידיעות אחרונות, 24/04/1999.

[14] לילך שובל ואהרל'ה ויסברג, לוקח אחריות, באתר ישראל היום, 26 באוגוסט 2011.

[15] איתי רום, זה כאילו קרה רק אתמול, גלובס, 27 ביולי 2006, גיורא ענבר: "אני במלחמת לבנון הראשונה הייתי מפקד שלדג. הובלתי את היחידה להשתלטות רגלית על המוזיאון, 'ההיפודרום' קראו לזה, בביירות. זה היה היעד שכולם ידעו עליו, שישב בו קומנדו סורי כל הזמן. כשניתנה פקודה לכבוש את מערב ביירות, על היחידה שלי הוטלה המשימה, ככוח חי"ר במסגרת אוגדת שריון 162, לכבוש את המוזיאון- וכך עשינו. גם שם לא היו נפגעים".

[16] אביחי בקר, "זהו חייבים לצאת", הארץ, ‏ 23.04.1999.

[17] יוסף ולטר, סא"ל ג., 28,: שריף ישראלי בצידון, מעריב, ‏ 18 במאי 1984.

[18] אהוד ערן, תמצית געגוע - סיפורו של ארז גרשטיין והמלחמה בלבנון, ידיעות ספרים, 2007, עמוד 51.

[19] רועי מנדל ושרון רופא-אופיר, "מוישה וחצי הסתכל על כולם בגובה העיניים", באתר ynet, 8 בינואר 2008

[20] אביחי בקר, זהו חייבים לצאת, הארץ, ‏ 23.04.1999, כפי שהועלה באתר פרש.

[21] מפקדי החטיבה: אל"ם גיורא ענבר, מתוך האתר הרשמי של חטיבת גבעתי.

[22] רותה קופפר, המלחמה כפי שמספרים הלוחמים, באתר הארץ, 3 ביוני 2002.

[23] משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמודים 114-113.

[24] אביחי בקר, מלחמות ישראל, באתר הארץ, 24 באוקטובר 2001.

[25] עמוס הראל ואבי יששכרוף, קורי עכביש: פרק ראשון, הוצאת ידיעות אחרונות, 2008.

[26] חברה שלישית לאיתור רכב: עדן טלקום החלה בפעילות, באתר גלובס, 7 ביולי 1999

[27] שישבת - גם גיורא ענבר, מנכ"ל ובעלי אופקי דניש, ידיעות אחרונות, מוסף "ממון שישי", 2 בספטמבר 2011, עמי 15

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]