גיז'רמו בראון
 | |
| לידה |
22 ביוני 1777 פוקספורד, אירלנד, האימפריה הבריטית  |
|---|---|
| פטירה |
3 במרץ 1857 (בגיל 79) בואנוס איירס, ארגנטינה  |
| מקום קבורה |
בית הקברות לה רקולטה  |
| מדינה |
ארגנטינה, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| צאצאים |
Guillermo Brown y Chitty, Eduardo Ignacio Brown y Chitty, Elisa Brown |
| השתייכות |
 הצי המלכותי הבריטי הצי הארגנטינאי |
| דרגה | אדמירל (הצי הארגנטינאי) |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד הצי הארגנטינאי | |
| פעולות ומבצעים | |
|
המלחמות הנפוליאוניות מלחמת העצמאות של ארגנטינה מלחמת ארגנטינה–ברזיל מלחמות האזרחים בארגנטינה | |
  | |
גיז'רמו בראון (Guillermo Brown) נולד בשם ויליאם בראון (William Brown) בפוקספורד (Foxford) שבקאונטי מאיו (County Mayo) שבממלכת אירלנד (כיום- אירלנד) ב-22 ביוני 1777, ומת בבואנוס איירס, ארגנטינה, ב-3 במרץ 1857. הוא האדמירל הראשון מבחינת הכרונולוגיה והחשיבות בצי הארגנטינאי. הוא הקדיש את חייו לצי הארגנטינאי אותו הוא הקים, והוא מוכר בארגנטינה בתור "Almirante Brown" (האדמירל בראון).
שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בן למשפחה קתולית אדוקה, כילד נלקח על ידי אביו לארצות הברית, שם הוא התייתם בנעוריו, ושירת כנער סיפון באונייה אמריקאית.
במשך כ-10 שנים הפליג באוקיינוס האטלנטי, ובאותן שנים רכש את מומחיותו כימאי. הוא נאלץ לשרת על אונייה אנגלית שנפלה בשבי הצרפתי, אולם הצליח להימלט משביו בצרפת.
חזר לאנגליה והמשיך לשרת בצי במהלך העשור הראשון של המאה ה-19 (קיימת אי ודאות לגבי שנות השירות בשל רישום לא ברור במסמכי הצי מאותה תקופה). הוא התחתן עם אליזבת צ'יטי (Elizabeth Chitty), ולאחר מכן הגיע למונטוידאו - אז חלק מתת ממלכת ריו דה לה פלטה - והחל לעסוק שם במסחר. באפריל 1810 הגיע עם אחת מאוניותיו לבואנוס איירס והיה עד לאירועי מהפכת מאי באותה שנה.
בראון ותמיכתו בארגנטינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בראון עתיד להילחם בהמשך במלוכנים, ולהוביל סיוע למורדים שצרו על מונטוידאו בבנדה אוריינטל [1].
ב-1 במרץ 1814 קיבל דרגת לוטננט קולונל (Teniente Coronel) מידי הדירקטור הבכיר דאז - חרבאסיו אנטוניו דה פוסאדאס (Gervasio Antonio de Posadas) והופקד על הצי הארגנטינאי.
טבילת האש הייתה באי מרטין גרסיה (Martín García), בריו דה לה פלטה צפונית לבואנוס איירס, סמוך לשפכם של הפרנה והאורוגוואי, שהיה בשליטת המלוכנים, שגם שלטו הודות לכוחם הימי העדיף בזירה הימית שכללה גם את הנהרות ונתיבי השיט הפנימיים.. הניסיון הראשון ב-11 במרץ 1814 נכשל, אולם הניסיון השני כעבור מספר ימים ב-15 במרץ הצליח.
הצי המלוכני נסוג במעלה נהר אורוגוואי, והביס ב-28 במרץ כח קטן שבראון שלח לרדוף אחריו.
בראון חתר להמשך מגע עם הצי המלוכני שאיפשר למלוכנים הנצורים מזה ארבע שנים במונטווידאו להחזיק מעמד, הודות לאספקה שהוביל עבורם דרך הים. ב-15 באפריל 1814 הפליג כח בפיקודו של בראון לעיני תושבי בואנוס איירס והתמקם מול מונטווידאו. בקרב הימי שהתחולל שם בין ה-14 וה-17 במאי 1814 - בראון זכה בניצחון מוחץ על הצי המלוכני שחלק מספינותיו נלכדו, חלק טובעו, חלק נמלטו לספרד וחלק חזרו לנמל. בעקבות כך מונטווידאו נפלה בידי המורדים ב-23 ביוני 1814. לדברי סן מרטין - זה היה ההישג הגדול ביותר של ארגנטינה עד אותו שלב.
מריו דה לה פלטה לדרום הפסיפי[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקראת סוף 1815 בראון הפליג עם הצי לאוקיינוס השקט כשהוא עוקף את ארגנטינה ואת יבשת אמריקה מדרום, בדרך הוא נחת בחצי האי טריניטי באנטארקטיקה והעניק לו את שמו. לאחר מכן הוא שייט במהלך המחצית הראשונה של 1816 לאורך חופי צ'ילה, פרו, אקוודור וקולומביה (אז חלק מתת ממלכת פרו ותת ממלכת גרנדה החדשה), קודם לפלישתו של סן מרטין לשם.
מששב לבואנוס איירס החליט לא לקחת חלק בקונפליקטים הפנימיים, פרש מהשירות בצי, והחל לעסוק במסחר בנשק.
המלחמה נגד ברזיל[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1825, ברזיל שלטה אז בשטחים שקודם לכן שלטה בהם ארגנטינה - באורוגוואי ובמיסיונס של היום. פרץ אז מרד שראשיתו בקבוצה של 33 מנהיגים בולטים מאזור הליטורל הארגנטינאי [2] שקראו לתושבי הבנדה אוריינטל להתמרד, ובעקבות כך ברזיל הכריזה מלחמה על ארגנטינה ב-10 בדצמבר 1825, והובילה לפרוץ מלחמת ארגנטינה–ברזיל.
ב-21 בדצמבר 1825 הציב הצי הברזילאי סגר ימי על בואנוס איירס. בראון נקרא לדגל, והוא אילתר במהירות צי מלחמתי מכל מה שהיה לאיל ידו להשיג. בקרב הראשון ב-9 בפברואר 1826 הצי של בראון סבל מאבדות רבות. ב-10 ביוני 1826 התייצב צי ברזילאי גדול, ובראון - על אף נחיתותו המוחלטת - הצליח להדוף אותו משם, בקרב המוכר בשם "קרב הבורות" (Combate de Los Pozos).
בסוף יולי נערך קרב נוסף באותה זירה - קרב קילמס (Combate de Quilmes) שתוצאותיו לא היו חד משמעיות, אך הברזילאים נסוגו לאחר מכן.
בין ה-8 וה-9 בפברואר 1827 נערך קרב חונקל (Batalla de Juncal), גם הוא בריו דה לה פלטה, הפעם בשוויון יחסי בין הכוחות, ובו הובס הצי הברזילאי שאיבד כ-15 כלי שיט ולא הצליח להטביע אף כלי שיט ארגנטינאי.
באפריל אותה שנה החליט בראון לצאת לשיט לאורך חופי ברזיל, אך בשל טעות בניווט נקלע הכח הקטן לעמדת נחיתות כשחלק מהכלים עלו על שרטון הכח הופתע על ידי הצי הברזילאי, ובקרב מונטה סנטייגו (Batalla de Monte Santiago) בין ה-7 וה-8 באפריל 1827 נגרמו לשני הצדדים אבדות כבדות. הקרב הסתיים בניצחון ברזילאי, והכוחות הארגנטינאים הנותרים נסוגו לבואנוס איירס.
באוגוסט 1828 הסתיימה המלחמה, וב-15 באוקטובר באותה שנה העניקו שלטונות בואנוס איירס לגיז'רמו בראון דרגת אדמירל.
בראון פרש שוב וסירב ליטול חלק במלחמות האזרחים, אך הסגר האנגלי-צרפתי שהחל ב-1838 החזיר אותו בשלישית לשירות תחת שלטונו של רוסאס, כשהוא כבר בן 61.
הסגר האנגלי-צרפתי[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך מלחמת האזרחים הגדולה שהתנהלה בתקופת שלטונו של רוסאס ושנערכה באורוגוואי וארגנטינה, הצי של בראון שנלחם לצד רוסאס הפדרלי, הביס מספר פעמים את הצי של פרוקטואוסו ריברה (Fructuoso Rivera) האוניטרי.
באחד מאותם קרבות, ב-15 באוגוסט 1842 השתתף בצד באוניטרים כח איטלקי בפיקודו של ג'וזפה גריבלדי - לימים הגיבור הלאומי והמאחד של איטליה - שגלה אז בדרום אמריקה. הוא נפל בשבי, אך לאחר מעשי נקם של מלחיו בשבויים - בראון העניש באכזריות את פורעי החוק, ושחרר את גריבלדי.
שנותיו האחרונות של בראון[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר הדחתו של רוסאס בידי אורקיסה - שלח האחרון מסר של הערכה לבראון על חלקו בעצמאות ארגנטינה, ולא התחשבן איתו על תמיכתו ברוסאס; בניגוד לקצינים אחרים מהצי שהודחו. בראון פרש לאחוזה שלו - הבית הצהוב בברקאס (Casa Amarilla, Barracas). ב-1847 הוא ביקר בעיירת הולדתו - פוקספורד - בלוויית ביתו. לפני פטירתו הגיע לבקרו יריבו לשעבר - מפקד הצי הברזילאי במלחמת ארגנטינה–ברזיל. האורח ביקר את האופן בו המדינה מתייחסת לגיבוריה, ובראון אמר לו שעבורו זו זכות לשרת את ארץ הולדתם של ילדיו, וכיבודים מיותרים כשארבע אמות די בהם כדי לנוח מהקשיים והסבל. הוא נשאר פטריוט ארגנטינאי עד למותו ב-1857.
היו לו 10 בנים ובנות מאשתו אליזבת צ'יטי. הוא נקבר בבית הקברות לה רקולטה, בבואנוס איירס; ובהלוויתו אמר הנשיא ברטולומה מיטרה שגיז'רמו בראון בעומדו על גשר הפיקוד היה שווה צי שלם.
הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לגיז'רמו בראון יש מעמד של גיבור לאומי בארגנטינה, והוא הונצח גם באירלנד עצמה ובעיירת הולדתו פוקספורד.
הנצחתו כוללת קבוצות כדורגל, כלי שיט, יישובים, רחובות, מוזיאונים, בולים, תחרויות ספורט, ושיתופי פעולה בין הציים של ארגנטינה ושל אירלנד.
גריבלדי, שנשבה בידי בראון ושוחרר על ידיו, קרא לאחד מבניו על שמו; ולימים - האיטלקים קראו בשמו לאחת מאוניות המלחמה שלהם במלחמת העולם השנייה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גיז'רמו בראון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)