גיטה שרובר
 | |
| לידה |
8 באוגוסט 1917 ריגה, הרפובליקה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
11 ביוני 2004 (בגיל 86) |
| שם לידה | גיטה בלסון |
| מדינה |
ישראל |
| מקום קבורה |
הר המנוחות |
| פרסים והוקרה |
יקיר ירושלים |
  | |
גיטה שרובר (8 באוגוסט 1917 - 11 ביוני 2004) הייתה נדבנית ישראלית ויקירת העיר ירושלים. באמצעות קרן גבריאל שרובר שהקימה נבנו בין היתר תיאטרון ירושלים, טיילת שרובר בירושלים ובית גבריאל על שפת הכנרת.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גיטה בלסון נולדה בריגה שבלטביה, בתם השנייה של בטי וליאופולד בלסון. כשהייתה בת שלוש, לאחר שחרור אביה מהכלא הסובייטי, עברה המשפחה לברלין בירת גרמניה. היא ואחיה היו חברים תחילה במכבי צעיר ולאחר מכן בתנועת הנוער הציונית-סוציאליסטית "הבונים" בקבוצתו של אנצו סרני[1]. ב-1933 חזרו הוריה לריגה, שם נרצחו כשהנאצים הגיעו לעיר בשנת 1941. אחיה, יפים, עלה לארץ ישראל וגיטה יצאה להכשרה חקלאית בדנמרק.
בשנת 1934 עלתה לארץ ישראל עם קבוצה של "הבונים" שהצטרפה לפלוגת הקיבוץ המאוחד "שער הנגב" בגדרה (לימים קיבוץ כפר סאלד), ונישאה לג'ורג' פאפה, חברהּ מהתנועה. כעבור זמן מה עבר הזוג לתל אביב. בשנת 1943 התנדבה שרובר לצבא הבריטי, הצטרפה לכוח העזר של הנשים בחיל האוויר המלכותי ושירתה בקהיר. בשנת 1945 נולד בנה היחיד גבריאל, ולאחר מכן עברה עם משפחתה לירושלים. בתקופה בין 1945 ל-1948 פעלו גיטה וג'ורג' במאבק להקמת המדינה במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. בשנת 1949 התגרש הזוג.
בתחילת שנות החמישים הקימה שרובר עסק פרטי. ולטר איתן, מנכ"ל משרד החוץ, שכר את שירותיה ותפקידה היה ללוות אישים חשובים בעת ביקורם בארץ. בשנת 1954 פגשה את מיילס שרובר, איל-פלדה יהודי עשיר מוונצואלה, שהגיע לביקור בישראל כמלווה מטעם משרד החוץ. שנה אחר כך, ב-1955, נישאה לו והוא אימץ את בנה גבריאל. המשפחה חיה זמן מה בקראקס ובשנת 1958 חזרה לישראל. המשפחה גרה בוילה שרובר, בשכונת טלביה בירושלים. באותן שנים הייתה פעילה עם בעלה למען הקמת תיאטרון ירושלים. לאחר מות בעלה בשנת 1976 המשיכה גיטה לנהל את וילה שרובר ולארח בה רבים מנכבדי העולם. בשנת 1988 נפטר בנה גבריאל ממחלת האיידס ומאז פעלה רבות להנצחת שמו, באמצעות קרן גבריאל שרובר. היא פיקחה על עבודות הקמת בית גבריאל שעל שפת הכנרת, שבו לפי רצונה היה אמור להיחתם הסכם השלום בין ישראל לסוריה.
בשנת 1995 החליטה קרן גבריאל שרובר להעניק את "פרס גבריאל לשלום".[2]
בשנת 1997 הוענק לגיטה שרובר אות יקיר ירושלים. מיילס שרובר זכה בפרס בשנת 1975.
שרובר נקברה בהר המנוחות בירושלים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גיטה שרובר באתר בית גבריאל
- שיר-לי גולן-מאירי, מותה של נדבנית, באתר ynet, 13 ביוני 2004
- מיכאל יעקובסון: וילה שרובר, הבית המפורסם בירושלים: עבר, הווה - והעתיד?, 10.12.13, Xnet
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ גברת שרובר, העולם הזה, גיליון 2463, עמודים 28–30
- ^ בשנת 1995 הוענק הפרס לאליקים רובינשטיין, מי שהיה ראש משלחת ישראל לשיחות השלום עם ירדן ולד"ר פאיז א-טראונה, שהיה ראש משלחת ירדן לשיחות השלום עם ישראל. בשנת 1996 הוענק הפרס לג'ורג' שולץ, וורן כריסטופר וג'יימס בייקר, על תרומתם להסכם השלום בין ישראל לירדן וכהכרת תודה לארצות הברית. פרטים על פרס גבריאל לשלום באתר "בית גבריאל בכנרת".
- נשות העלייה החמישית
- אנשי העלייה החמישית
- מתנדבי היישוב לחיל האוויר המלכותי הבריטי
- מתנדבות היישוב לצבא הבריטי
- מתנדבי היישוב לצבא הבריטי
- נדבניות ישראליות
- נדבנים ישראלים
- יקירות ירושלים
- יקירי ירושלים
- משפחת שרובר
- יהודים הקבורים בהר המנוחות
- ישראליות שנולדו ב-1917
- ישראלים שנולדו ב-1917
- ישראליות שנפטרו ב-2004
- ישראלים שנפטרו ב-2004