גילדהול (לונדון)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הגילדהול
הגילדהול בשנת 1805 לערך. המבנים משמאל ומימין לא נשתמרו

גילדהול (אנגלית: Guildhall) אולם הגילדות של לונדון, הוא בניין בסיטי של לונדון באזור צ'יפסייד. הבניין שימש כבניין העירייה של הסיטי.

הבניין[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבניין הנוכחי הוא על שרידי בניין קדום (שמרתפיו נבנו בימי הביניים ונשמרו עד ימינו). בתקופה הרומית היה במקום האמפיתיאטרון הגדול בבריטניה.

חלקים מהבניין הנוכחי נבנו עוד בשנת 1411 והשתמרו. הבניין היה בניין האבן היחיד שלא היה כנסייה, ששרד את השריפה הגדולה של לונדון בשנת 1666, על אף שגג הבניין נשרף, ושוקם בשנת 1670, אז נבנה גג ישר במקום גג רעפים חד יותר.

הבניין שופץ בשנת 1866 לפי תוכניות הארכיטקט סר הוראס ג'ונס ששחזר את גג הרעפים של הבניין לסגנון שבו היה בימי הביניים. גג רעפים זה נהרס במהלך הבליץ, ושוקם ב-1954 על פי תוכניות של סר גיילס גילברט סקוט.

כיום משמש הבניין רק לאירועים רשמיים, במבנה נמצאים גם גלריה לאמנות ומוזיאון איגוד השענים.

גוג ומגוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

פולקלור מקומי משייך את הענקים גוג ומגוג למקום. לפי פולקלור זה נקשרו הענקים לשערי ארמון שעמד במקום (מבחינה היסטורית לא היה ארמון כזה). מדי שנה היו מוציאים מהגילדהול פסלים של הענקים שנשמרו בתוכו ומובילים אותם בתהלוכה של ראש העיר. הפסלים המקוריים נשרפו בשריפה הגדולה, והוחלפו בשנת 1708 בפסלי עץ שפיסל רב החובל ריצ'רד סאונדרס. פסלים אלה נהרסו במהלך הבליץ. פסלים חדשים מעשי ידי הפסל דייוויד אוונס הוצבו במקום 1953, ביוזמתו ובמימונו של סר ג'ורג' וילקינסון שהיה הלורד ראש העיר של לונדון בשנת 1940, עת נפגע הבניין ונשמדו הפסלים.

תוכנית גילדהול[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-10 בנובמבר 1955 נשא ראש ממשלת בריטניה אנתוני אידן באולם גילדהול נאום שקרא להסכם שלום בין ישראל ומדינות ערב המבוסס על פשרה בין גבולות תוכנית החלוקה לגבולות הקו הירוק. הוא הבטיח ערבויות לשני הצדדים אם יושג הסכם‏[1] ואיים שהצד שלא יסכים לפעול במתינות יאבד את אהדת בריטניה‏[2]. הנאום, שנודע כנאום גילדהול, זכה לאהדה בצד הערבי‏[3], אולם זכה לתגובות נמרצות מצד ישראל והעיב על יחסי הממלכה המאוחדת-ישראל עד סוף שנת 1958 עת הצהיר שר החוץ הבריטי שתוכנית גילדהול מתה. באותן שנים, נחשב הגילדהול בישראל לסמל למדיניות אנטי-ישראלית של בריטניה‏[4].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אידן מוכן לויתורים על חשבון ישראל, דבר, 11 בנובמבר 1955
  2. ^ א. שאנן, אידן מערבב צמר בכותנה, דבר, 18 בנובמבר 1955
  3. ^ א. שאנן, בריטניה מחדשת משלוח נשק חדיש למצרים, דבר, 15 בנובמבר 1955
  4. ^ עמוס גורדון, מגילדהול עד גרוונר, מעריב, 2 בנובמבר 1958