גילנות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

גילנות היא דעה קדומה כנגד אדם, הנובעת מגילו של אותו אדם. את המושג האנגלי, Ageism, טבע בשנת 1969 הגרונטולוג רוברט באטלר, על משקל מילים אחרות המבטאות אפליה, כגון racism (גזענות).

לגילנות יש שני הבטים עיקריים:

  • סטריאוטיפ המתקבע על אדם עקב גילו (צעיר, מבוגר, בגיל ההתבגרות וכדומה) בלי להתייחס לתכונותיו האישיות של האדם. מחקרים שנערכו במדינות המערב גילו כי סטריאוטיפ זה קיים במידה זו או אחרת אצל כל אדם.
  • הביטוי המעשי לסטריאוטיפ זה, אפליה נגד אדם עקב השתייכותו לקבוצת גיל מבוגר או צעיר.

השוני ממקבילותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקרונית, עשויה גילנות להיות מופנית כלפי כל קבוצת גיל, אך ברוב המקרים מדובר בדעות קדומות כלפי צעירים או כלפי קשישים. הגילנות שונה ממקבילותיה (גזענות, שוביניזם, הומופוביה וכיוצא בזה) בכך שמטבע הדברים, אדם יכול, למשל, להיות גילן כלפי קשישים, ואחר כך להיות קשיש בעצמו. לא כך הדבר לגבי רבות מהדעות הקדומות אחרות - בהן נדיר יותר למצוא אדם המגלה גזענות כלפי קבוצת מיעוט מסוימת, בעודו שייך אליה באופן חלקי או מלא.

גילנות במקומות עבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גילנות מתקשרת פעמים רבות לאפליה במקומות עבודה. בשונה מאפליה על רקע גזע או מגדר, בדרך כלל האפליה הגילנית לא באה לידי ביטוי בשכר. עובדים מבוגרים מרוויחים בדרך כלל יותר מצעירים בשל הוותק שצברו. עם זאת, מעסיקים נוטים להעדיף עובדים חדשים צעירים, ולהציע תוכניות פרישה מוקדמת לעובדיהן המבוגרים. מחקר שנערך בארצות הברית בעניין גילה כי הסיכוי שחברה תראיין מועמד צעיר גבוה ב-40% מהסיכוי שתבחר לראיין מועמד מבוגר.‏[1] מחקר שנערך באוניברסיטת קנט שבאנגליה מצא כי 29% מהנשאלים סבלו מאפליה על רקע גיל. מדובר בשיעור גבוה משיעור הסובלים מאפליה על רקע מגדר או גזע.‏[2]

גילנות באה לידי ביטוי גם בתחומי הבידור. השחקן פירס ברוסנן טען כי החלפתו בתפקיד ג'יימס בונד נבעה מגילנות.‏[3] עם זאת, נראה (וגם נעשו סרטים תיעודיים בעניין) שהגילנות בעולם הבידור מפלה נשים יותר מגברים וחלה עליהן כבר מגיל צעיר יחסית (נטען למשל שמגיל מסוים שחקנית יכולה לקבל עבודה רק בתפקיד של "אמא של").‏[4][5]

הדין בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל, חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988, אוסר על אפליית עובדים ומועמדים לעבודה לפי שלל גורמים, ובהם גיל העובד, למעט אם ההבחנה נדרשת ממהותו או אופיו של התפקיד. עם זאת, בחוק גיל פרישה נקבע גיל פרישת חובה, שבהגיע העובד אליו רשאי המעביד לחייבו לפרוש מהעבודה, ובחוקים אחרים נקבע גיל מרבי לתפקידים שונים, כולל תפקידי שופטים וגיוס למשטרה.

בפרשת רקנט[6] דן בית המשפט העליון בעתירתם של דיילים שלפי הסכם העבודה הקיבוצי שלהם, נדרשו לפרוש מתפקידם בגיל 60. בית המשפט דחה את טענותיה של חברת "אל על" לפיהן הפרישה נחוצה מאחר שהתפקיד דורש הופעה נאה וכוח פיזי, וקבע כי הדבר מנוגד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. באוגוסט 2012 קבע בג"ץ שהדרישה מעובדי שירות בתי הסוהר לפרוש לפנסיה בגיל 57 אינה חוקית.‏[7]

חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים מונה, בדומה לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, שלל גורמים שאין להפלות לפיהם באספקה של מוצרים ושירותים ובכניסה למקומות בידור ומקומות ציבוריים, אך אינו אוסר הפליה מטעמי גיל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]