גיל-גאלאד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אֵרֶיְנִיוֹן גִיל־גַאלַאד היא דמות בארץ־התיכונה מעולם הפנטזיה של ג'ון רונלד רעואל טולקין.

גיל־גאלאד היה המלך העליון האחרון של גולי הנולדור בארץ־התיכונה. גיל־גאלאד היה בן לילית לבית פינארפין. הוא הוכתר כמלך עליון של הנולדור הגולים בבלריאנד אחר נפילת העיר גונדולין ומות המלך העליון הקודם, טורגון. אביו היה אורודרת, בן אנגורד בן פינארפין, ואמו הייתה בת לילית סינדארית. אחותו הייתה פינדוילאס.‏[1]

שמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם־האב שלו בקווניה הנולדורית היה ארטאנארו, אך הוא עבר סינדאריניזציה והפך לרונדור. בכל אופן, המלך היה מוכר יותר בשם־האם שלו: גיל־גאלאד ("כוכב של זוהר") והאפסה (תיאור כבוד): אריניון, משמע "חוטר המלכים", כי למרות שהמלכים העליוניים מתו בזה אחר זה, עדיין נשמר נצר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד בעידן הראשון, במלחמות הגדולות של מחוז בלריאנד בין האלפים ורעי-האלפים נגד מלקור-מורגות וצבאותיו, מת פינגולפין על ידי מורגות בעת שנשא את כתר מלכי הנולדור. לכן, פינגון בן פינגולפין, שמלך בהיתלום אשר בצפון בלריאנד, נטל לו את כתר אביו ונעשה מלך עליון על הנולדור; את כל בניו הותיר עמו על-מנת שיעזרו לו במלחמות הצפון, זולת את צעיר בניו, ארניון גיל-גאלאד. כי אותו הוא שלח לנמלים שבמערב בלראינד, לצד השר קירדן ובני-עמו, כי ידע שגיל-גאלאד הוא התקווה האחרונה למלכי הנולדור. לאחר תקופה קצרה מתו פינגון ובניו הבכורים. בחורבן הנמלים הגדולים של קירדן חרש-הספינות, יצאו קירדן ובני-עמו יחד עם גיל-גאלאד ומעט נולדור לאי בלר ושם התיישבו במסתור מפני מורגות עד למלחמת החרון. לאחר מות טורגון, שהיה אחיו הצעיר של פינגון, וחורבן גונדולין, נהפך גיל-גאלאד למלך העליון על הנולדור הגולים (למרות שעכשיו כל האלפים בארץ התיכונה ראו בו מנהיג).‏[2]

אחר מלחמת החרון וסוף העידן הראשון, כאשר בלריאנד נחרבה, גיל־גאלאד ייסד ממלכה באזור החופי של לינדון לגדות בלגיר, הים הגדול. בשיאה, ממלכתו הרחבה השתרעה מזרחה, מעבר להרי לינדון, עד לנהר לון, בשני מחוזות גדולים (פורלינדון והרלינדון); וגבלה עם מיתלונד, הנמלים האפורים של השר קירדן. אבל היו אזורים רבים עד להרי האובך שהיו תחת חסותו. לאורך העידן השני, נהנה גיל־גאלאד מידידותו עם בני נומנור (הדונאדין). כוח נומנורי אדיר סייע לו להדוף את הסתערות סאורון לאחר חישול הטבעת האחת, ולקח בשבי את סאורון לנומנור.

כאשר רק שלוש טבעות-כוח, מתוך כל ה-19 שיצרו האלפים, הצליחו להינצל מידי סאורון על ידי האלפים, החליטו אלה לשמור אותן בחשאי אצל חכמי האלפים. אז קיבל גיל-גאלאד את האדירה מבין השלוש, שתשמר תחת חסותו: ויליה, טבעת האוויר בעלת אבן הספיר. סביר להניח שהוא השתמש בה מעט להענקת מרפא לזקוקים לכך, ולהדיפת פגעי הזמן בכל ממלכתו.

אחר שקיעת נומנור והקמת ממלכות הדונאדאן בגלות (ארנור וגונדור), תקף סאורון את מינאס איתיל ואוסגיליאת. אחר התקפה זאת כרת גיל־גאלאד את "הברית האחרונה" בין בני-האדם מזרע נומנור לבין האלפים (האלדר) כדי להאבק בסאורון וצבאותיו. צבאות הברית עשו חייל בקרב דאגרולאד, והטילו מצור על צבאות סאורון בארץ מורדור. היה נדמה שהברית האחרונה עומדת לנצח ושמורדור האפלה עומדת להחרב, ולכן סאורון העונד את הטבעת האחת, יצא בעצמו לקרב. במו-ידיו קטל את אלנדיל, מלך בני-האדם; ואת גיל-גאלאד. כי השניים היו גיבורי מלחמה, ואף אויב, מלבד סאורון, לא יכול היה לעמוד בפניהם אף שגם שר האופל נקטל מידיהם. עוד לפני יציאתו לקרבות הברית האחרונה הפקיד גיל גאלאד את טבעתו אצל קירדן, שבתורו מסרה לגנדאלף כאשר זה הופיע בנמלים. חניתו נקראה איגלוס, משמע חוד־שלג או קוץ־שלג בלשון האלפים, ואיתה הוא נלחם בברית האחרונה (ייתכן כי היא נשמרה בעמק ריבנדל על ידי אלרונד).

סיפורו של ארניון גיל־גאלאד שרד לעידן השלישי, כחלק מן האגדות הרבות שהאלפים בארץ התיכונה מספרים ושרים על קורות ימי קדומים. בסרטי שר הטבעות של פיטר ג'קסון, גיל גאלאד אינו מופיע בשמו לאורך כל הטרילוגיה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הסילמריליון אשר פורסם לאחר מות טולקין, ציין כי גיל־גאלאד היה בנו של פינגולפין, אולם כריסטופר טולקין טען מאוחר יותר ב"עמי הארץ־התיכונה" כי הייתה זאת טעות, וגילד־גאלאד היה למעשה בנו של אורודרת. שמו של גיל־גאלאד בפרק אלדאריון וארנדיס ב"סיפורים הבלתי־גמורים" שונה על ידי כריסטופר טולקין כדי לשמור על אחידות.
  2. ^ נצר נוסף למשפחה הייתה הגבירה גלדריאל, דודתו הרחוקה של גיל־גאלאד והבכירה ממנו בשנים ובחוכמה, אומנם ייתכן ותואר המלכות העליונה הוענק לזכרים בלבד.