גיל-גאלאד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

אֵרֶיְנִיוֹן גִיל־גַאלַאד היא דמות בארץ־התיכונה מעולם הפנטזיה של ג'ון רונלד רעואל טולקין.

גיל־גאלאד היה המלך העליון האחרון של הנולדור־בגלות בארץ־התיכונה. גיל־גאלאד היה בן לילית לבית פינארפין. הוא הוכתר כמלך עליון של הנולדור־בגלות בבלריאנד אחר נפילת העיר גונדולין ומות המלך העליון הקודם, טורגון. אביו היה אורודרת, בן אנגורד בן פינארפין, ואמו הייתה בת לילית סינדארית. אחותו הייתה פינדוילאס.‏[1]

שם־האב שלו בקווניה הנולדורית היה ארטאנארו, אך הוא עבר סינדאריניזציה והפך לרונדור. בכל אופן, המלך היה מוכר יותר בשם־האם שלו: גיל־גאלאד ("כוכב של זוהר") והאפסה (תאור כבוד): אריניון, משמע "חוטר המלכים", כי למרות שהמלכים העליוניים מתו בזה אחר זה, עדיין נשמר נצר.

מסופר שעוד בעידן הראשון, במלחמות הגדולות של מחוז בלריאנד בין העלפים ורעי-העלפים נגד מלקור-מורגות וצבאותיו, מת פינגולפין על ידי מורגות בעת שנשא את כתר מלכי הנולדור (הוא נהרג בקרב הרביעי). לכן, פינגון בן פינגולפין, שמלך בהיתלום אשר בצפון בלריאנד, נטל לו את כתר אביו ונעשה מלך עליון על הנולדור; את כל בניו הותיר עמו על-מנת שיעזרו לו במלחמות הצפון, זולת את צעיר בניו, ארניון גיל-גלד. כי אותו הוא שלח לנמלים שבמערב בלראינד, לצד השר קירדן ובני-עמו, כי ידע שגיל-גלד הוא התקווה האחרונה למלכי הנולדור. לאחר תקופה קצרה מת פינגון ובניו הבכורים. בחורבן הנמלים הגדולים של קירדן חרש-הספינות, יצאו קירדן ובני-עמו יחד עם גיל-גלד ומעט נולדור לאי בלר ושם התיישבו במסתור מפני מורגות עד למלחמת החרון. לאחר מות טורגון, שהיה אחיו הצעיר של פינגון, וחורבן גונדולין, נהפך גיל-גלד למלך העליון על הנולדור הגולים (למרות שעכשיו כל העלפים בארץ התיכונה ראו בו מנהיג).‏[2]

אחר מלחמת החרון וסוף העידן הראשון, כאשר בלריאנד נחרבה, גיל־גאלאד ייסד ממלכה באזור החופי של לינדון לגדות בלגיר, הים הגדול. בשיאה, ממלכתו הרחבה השתרעה מזרחה, מעבר להרי לינדון, עד לנהר לון, בשתי חלקים גדולים (פורלינדון והרלינדון); וגבלה עם מיתלונד, הנמלים האפורים של השר קירדן. אבל היו אזורים רבים עד להרי האובך שהיו תחת חסותו. לאורך עיקר העידן השני, נהנה גיל־גאלאד מידידותו עם בני נומנור (בני-האדם רעי העלפים). כוח נומנורי אדיר סייע לו להדוף את הסתערות סאורון לאחר חישול הטבעת האחת, ולקח בשבי את סאורון לנומנור.

כאשר רק שלוש טבעות-כוח, מתוך כל ה-19 שיצרו העלפים, הצליחו להינצל על ידי העלפים, החליטו אלה לשמור אותן בחשאי אצל חכמי העלפים. אז קיבל גיל-גלד את האדירה מבין השלוש, שתשמר תחת חסותו: ויליה, טבעת האוויר בעלת אבן הספיר. סביר להניח שהוא השתמש בה מעט להענקת מרפא לזקוקים לכך, ולהדיפת פגעי הזמן בכל ממלכתו.

אחר שקיעת נומנור והקמת ממלכות הדונאדאן בגלות (ארנור וגונדור), תקף סאורון את מינאס איתיל ואוסגיליאת. אחר התקפה זאת כרת גיל־גאלאד את "הברית האחרונה" בין בני-האדם מזרע נומנור לבין העלפים (האלדר) כדי להאבק בסאורון וצבאותיו. צבאות הברית עשו חייל בקרב דאגרולאד, והטילו מצור על צבאות סאורון בארץ מורדור. היה נדמה שהברית האחרונה עומדת לנצח ושמורדור האפלה עומדת להחרב, ולכן סאורון העונד את הטבעת האחת, יצא בעצמו לקרב. במו-ידיו קטל את אלנדיל, מלך בני-האדם; ואת גיל-גלד. כי השניים היו גיבורים גדולים, ואף אויב, מלבד סאורון, לא יכול היה לעמוד בפניהם. טבעת-הכוח ויליה נפלה מידו, אך העלפים הצליחו להצילה והעבירו אותה בסוד לאדון אלרונד חצי-עלף, קרוב-משפחה של גיל-גלד השולט בימלדריס (ריבנדל).

סיפורו של ארניון גיל־גאלאד שרד לעידן השלישי, במיוחד כפי שהוצג בסדרת שר הטבעות; זאת אומרת, העלפים של הארץ התיכונה מספרים ושרים על קורות חייו ועל מותו שירים רבים ועצובים, המהללים אותו ומקוננים עליו כאחד מגדולי הגיבורים מימי-קדם. והסיפורים ההם גם עברו לשאר הגזעים, ואף ההוביטים מספרים אותם כאגדות-ילדים. חניתו נקראה איגלוס, משמע חוד־שלג או קוץ־שלג בלשון העלפים, ואיתה הוא נלחם בברית האחרונה (ייתכן כי היא נשמרה בעמק ריבנדל על ידי אלרונד). בטרילוגית סרטי שר הטבעות של פיטר ג'קסון, גיל־גאלאד מופיע בקצרה בפתיח של הסרט הראשון.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הסילמריליון אשר פורסם לאחר מות טולקין, ציין כי גיל־גאלאד היה בנו של פינגולפין, אולם כריסטופר טולקין טען מאוחר יותר ב"עמי הארץ־התיכונה" כי הייתה זאת טעות, וגילד־גאלאד היה למעשה בנו של אורודרת. שמו של גיל־גאלאד בפרק אלדאריון וארנדיס ב"סיפורים הבלתי־גמורים" שונה על ידי כריסטופר טולקין כדי לשמור על אחידות.
  2. ^ נצר נוסף למשפחה הייתה הגבירה גלדריאל, דודתו הרחוקה של גיל־גאלאד, אולם תואר המלכות העליונה הוענק לזכרים בלבד. ובנוסף, גלדריאל לא רצתה את התואר כי לא הייתה לו חשיבות אז.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]