גיל הראבן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
'גַּיִל הַרְאֶבֶן
אין תמונה חופשית
תאריך לידה 1959
מקום לידה תל אביב, ישראל
לאום יהודיה
שפות היצירה עברית
יצירות בולטות שאהבה נפשי
פרסים פרס ספיר לשנת 2002
שנות פעילות 1993-הווה

גַּיִל הַרְאֶבֶן (נולדה ב-1959) היא סופרת ועיתונאית ישראלית.

קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הראבן נולדה בתל אביב וגדלה בירושלים, בתם של הסופרת שולמית הראבן ואיש מדע המדינה אלוף הראבן. לאחר שורה של ספרים שהגיעו לקהל קטן עד בינוני, זכתה הראבן בפרס ספיר על ספרה "שאהבה נפשי" (הוצאת "כתר", 2002), והוחתמה בהוצאת הספרים "קשת" של רם אורן.

במסגרת השכלתה למדה מדעי ההתנהגות באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע אך לא השלימה את תארה, ולימודי יהדות במכון הרטמן בירושלים, בה עברה להתגורר לאחר כמה שנים בתל אביב. במשך כ-15 שנה כתבה טורים בעיתונות הישראלית, בעיקר במעריב.

יחד עם הכתיבה, הראבן לימדה במכללת "עלמא", בתוכנית "אסכולות" של האוניברסיטה הפתוחה, בבית הספר לקולנוע "מעלה" ובבית הסופר בירושלים. בשנת 2006 אף הייתה מרצה אורחת באוניברסיטת אילינוי. מ-2011 הראבן משמשת כחברה של האקדמיה ללשון העברית (חברה-יועצת מ-2006) ומנחה סדנאות לכתיבה יוצרת במרכז בית שמואל שבירושלים. היא חיה לצידו של אמנון לורד, ולבני הזוג תאומות.

ספריה של גיל הראבן[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ארוחת צהרים עם אמא, סיפורים, 1993.
  • הסיפור האמיתי, רומן, 1994.
  • תקווה אם נתעקש, 1996.
  • מוזה, רומן, 1995.
  • הבוקר הרגתי איש, קובץ סיפורים, 1997.
  • הדרך לגן עדן, קובץ סיפורים, מדע בדיוני, 1999.
  • שאהבה נפשי, רומן, 2001. עליו זכתה בפרס ספיר, 2002.
  • חיי מלאך, רומן, 2003.
  • האיש הנכון, רומן, 2005.
  • שפת קיר, אלבום ציורי גרפיטי (יחד עם עליזה אולמרט), 2007
  • השקרים האחרונים של הגוף, רומן, 2008
  • לב מתעורר, רומן, 2010
  • אני ליאונה, הוצאת אחוזת בית, 2014

ספרים שכתבה לילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביה:

על כתביה:

הקודם:
דוד גרוסמן,
מישהו לרוץ איתו
פרס ספיר
2002
"שאהבה נפשי"
הבא:
אמיר גוטפרוינד,
אחוזות החוף