גינתר בלומנטריט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גינתר בלומנטריט
Günther Blumentritt
גינתר בלומנטריט
גינתר בלומנטריט
לידה 10 בפברואר 1892
מינכן, הקיסרות הגרמנית הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית
פטירה 12 באוקטובר 1967 (בגיל 75)
מינכן, גרמניה המערבית גרמניה המערביתגרמניה המערבית
מקום קבורה ולדפרידהוף מינכן עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית הקיסרות הגרמנית
רפובליקת ויימאררפובליקת ויימאר רפובליקת ויימאר
גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית גרמניה הנאצית
גרמניה המערביתגרמניה המערבית גרמניה המערבית
תקופת הפעילות 19111945 (כ־34 שנים)
דרגה גנרל (ורמאכט) גנרל חיל הרגלים
תפקידים בשירות
ראש מטה כוחות הוורמאכט במערב
מפקד קורפוס האס אס ה-12
מפקד הארמייה ה-25
מפקד ארמיית הצנחנים הראשונה
מפקד פלגת הארמייה בלומנטריט
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם הראשונה
מלחמת העולם השנייה
עיטורים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גינתר בלומנטריטגרמנית: Günther Blumentritt;‏ 10 בפברואר 189212 באוקטובר 1967) היה גנרל גרמני שמילא תפקידים בכירים במלחמת העולם השנייה כראש מטה וקצין מבצעים בחזית המזרחית והמערבית תחת פיקודם של גינתר פון קלוגה, אריך פון מנשטיין גרד פון רונדשטט וולטר מודל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הקריירה הצבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא התגייס לצבא הקיסרות הגרמנית ב-1911. ב-1912 עבר קורס קצינים באקדמית המלחמה בדנציג וקיבל דרגת לויטננט. במלחמת העולם הראשונה נלחם בתחילה בחזית בלגיה וצרפת ולאחר מכן בחזית המזרחית. בסיום המלחמה נפצע בקרב והועלה לדרגת אובר-לויטננט. במלחמה עוטר בצלב הברזל דרגה 1 ו-2 ואות הפציעה.

לאחר המלחמה הצטרף לפרייקורפס ואחר כך לרייכסווהר בתפקידי מטה ועלה בסולם הדרגות. ב-1 בספטמבר 1933 הועלה לדרגת מיור וב-1 באוקטובר 1938 לדרגת אוברסט.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החזית המזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-7 במאי 1939 החל בלומנטריט לעבוד על תכנון הפלישה לפולין ביחד עם רונדשטט ופון מנשטיין. הוא הועבר מה-OKH ומונה לקצין המבצעים של קבוצת ארמיות דרום בפיקודו של רונדשטט כשפון מנשטיין משמש ראש מטה.

לאחר כיבוש פולין הועבר בלומנטריט למטה קבוצת ארמיות A בפיקודו של רונדשטט. ביחד עם פון מנשטיין ששימש ראש המטה והנינג פון טרסקו הם תכננו את מבצע אִבחת מגלגרמנית - Sichelschnitt) לכיבוש צרפת שנקרא אחר כך "תוכנית מנשטיין". לאחר כיבוש צרפת הם תכננו את הפרישה לבריטניה - מבצע ארי ים שלא יצא לפועל.

לקראת מבצע ברברוסה מונה בלומנטריט לקצין מטה של הארמייה הרביעית בפיקודו של פון קלוגה והועלה לדרגת גנרל מיור. ארמייה זאת הייתה חלק מקבוצת ארמיות מרכז בפיקודו של גנרל פדור פון בוק. הארמייה סבלה אבדות כבדות בשערי מוסקבה ונאלצה לסגת כשנפתחה מתקפתו של ז'וקוב ב-6 בדצמבר 1941.

בינואר 1942 חזר בלומנטריט ל-OKH ומונה לקצין אספקה ראשי. הוא המליץ לממונים עליו שיש צורך לסגת מסטלינגרד. גם גנרל פרנץ האלדר ראש המטה של ה-OKH תמך בו אבל ללא הועיל.

בחזית המערבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 1942 הועבר בלומנטריט לחזית המערב בתפקיד ראש מטה של גרד פון רונדשטט מפקד החזית (OB West). בתפקידו זה היה אחראי לתכנון תוכנית ההגנה כנגד פלישה לחופי צרפת.

ב-6 ביוני 1944 הופתעו בלומנטריט ורונדשטט מהנחיתה בנורמנדי ובתחילה חשבו שזאת פעולת הסחה. באותו יום התקשר בלומנטריט לאלפרד יודל בברכטסגאדן וביקש ממנו שידבר עם היטלר ויקבל הסכמתו להפעלת יחידות טנקי פנצר נגד הפולשים אבל יודל ענה לו שהיטלר הלך לישון ואין להעירו. כשהיטלר קם בשעה 15.00 ונתן רשות להפעיל את הטנקים זה היה מאוחר מדי. לאחר שדווח להיטלר שרונדשטט מעלה מחשבות פסימיות על תוצאות המלחמה וסובר שעל גרמניה להיכנע, הוא החליף אותו ב-2 ביולי 1944 בגנרל פון קלוגה. בלומנטריט פעל כראש מטהו בקרב על קן ובקרב פאלז. לימים אמר בלומנטריט כי הם הופתעו מכך שבעלות הברית לא נצלו את ההצלחה בנורמנדי לעלות מיד צפונה לכיוון הריינוס וברלין, שכן מהלך כזה היה מקצר מאוד את המלחמה[1].

בלומנטריט היה מקורב לגנרלים שהשתתפו בקשר ה-20 ביולי ועל כן נחשד בהשתתפות בקשר וסולק מתפקידו. אבל היטלר שחיבב אותו לא האמין בהאשמות כלפיו, זיכה אותו ואף העניק לו ב-13 בספטמבר 1944, עיטור של צלב האבירים של צלב הברזל. לאחר תקופה קצרה חזר בלומנטריט למפקדת חזית המערב, תחת פיקודם של מודל ורונדשטט. ב-20 באוקטובר 1944 מונה בלומנטריט למפקד קורפוס האס אס ה-12, ולאחר מכן מונה למפקד קבוצת קורפוסים שכונתה "קבוצת קורפוסים בלומנטריט". הקבוצה כללה את הקורפוס ה-86, ואת קורפוס האס אס ה-12. הוא הועלה לדרגת גנרל חיל הרגלים והשתתף בקרבות מבצע מרקט גארדן ובקרב על הבליטה.

ב-29 בינואר 1945 מונה בלומנטריט למפקד הארמייה ה-25, תוך שהוא משמש כמפקד כל כוחות הצבא הגרמני בהולנד כולל חיל אוויר וים. ב-18 בפברואר 1945 עוטר בצלב האבירים של צלב הברזל עם עלי אלון. הוא הבחין שכוחות בעלות הברית מתכוונים לפלוש לגרמניה מדרום להולנד ולעקוף אותה והציע להיטלר לסגת מהולנד, אך היטלר סירב ולבסוף נכבשה הולנד על ידי בעלות הברית ללא קרב. ב-28 במרץ מונה בלומנטריט למפקד ארמיית הצנחנים הראשונה, וב-10 באפריל מונה למפקד "פלגת הארמייה בלומנטריט" - אוסף יחידות שרוכז יחדיו. בתחילת מאי 1945 הופיע בעצמו במפקדת גנרל מונטגומרי והציע כניעה של הכוחות הגרמנים בהולנד, אך לא היה לו אישור על כך מהפיקוד[2]. הכוחות בהולנד, דנמרק וצפון גרמניה נכנעו ב-5 במאי 1945.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלומנטריט הושם במחנה שבויים והופיע כעד במשפטי נירנברג ב-1946 לאחר מכן הועבר למחנה שבויים בארצות הברית עד 1 בינואר 1948. לאחר זאת שימש כיועץ בחימוש הבונדסוור ושל אגף ההיסטוריה של צבא ארצות הברית[3].

הוא שימש יועץ היסטורי למפיקי הסרט היום הארוך ביותר בו גילם את דמותו השחקן קורט יורגנס.

דמותו של בלומנטריט מופיעה גם בסרט "גשר אחד רחוק מדי" על מבצע "מרקט גארדן".

בלומנטריט התבטא רבות על מהלכי מלחמת העולם השנייה. הוא טען שמה-21 ביוני 1941, יום לפני תקיפת ברית המועצות במבצע ברברוסה, היה ברור לו שגרמניה הולכת לקראת תבוסה שכן לא תוכל לגבור בו זמנית על ברית המועצות והמערב. הוא סיפר שהעריך שבעלות הברית יפלשו בקאלה ולא בנורמנדי וטען שאילו עשו זאת הייתה הצליחה עוברת יותר בקלות, אף על פי שהגרמנים חיכו להם שם. על הביצורים שהוכנו בחוף קאלה הוא טען שהם היו ביצורי דמה ובעלות הברית יכלו לגבור עליהם בקלות. לטענתו, העליונות האווירית של בעלות הברית הייתה כה מוחצת שלא הייתה להם כל דרך למנוע את הפלישה. על השואה הוא אמר[4]: ”ידענו על ריכוז יהודים באזור לובלין, אך נאמר לנו שהמדובר בהקמת אזור יהודי בעל שלטון עצמי. כן, בשעת התקדמותנו ברוסיה שמענו על הוצאות להורג של יהודים, ביריות. על מסע השמדה שיטתי לא ידענו - לא שמענו על תאי גז ולא היה ידוע לנו מספר המוצאים להורג מבין היהודים.”

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גינתר בלומנטריט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מי צדק?, על המשמר, 24 באוקטובר 1958
  2. ^ ג'ון טולאנד: 100 ימים אחרונים, הוצאת מערכות, עמ' 420, 1968
  3. ^ בלומנטריט מחכה לצ'ק מתל־אביב, קול העם, 15 ביוני 1964
  4. ^ ישראל נוימן, 20 שנה לנחיתת בעדי הברית בנורמנדיה, דבר, 12 ביוני 1964