גישור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שיטות אלטרנטיביות ליישוב סכסוכים

משא ומתן
תיווך
גישור
פישור
גישבור
בוררות
צדק מאחה

גישור הוא שיטה אלטרנטיבית ליישוב סכסוכים, שבה גורם נייטרלי מסייע לצדדים לסכסוך להשיג הסכם בעניין שבו לצדדים יש אינטרס משותף יחד עם חילוקי דעות.

תחומי הגישור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים

מִן הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים
לא יִצְמְחוּ לְעוֹלָם
פְּרָחִים בָּאָבִיב.

הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים
הוּא רָמוּס וְקָשֶׁה
כְּמוֹ חָצֵר.

תחילת "המקום שבו אנו צודקים",
יהודה עמיחי.

השיר "המקום שבו אנו צודקים" נבחר להופיע בלוח השנה של כמה מרכזי גישור.
השיר מייצג את הגישה כי האדם ה"צודק", לדעתו, משלם מחיר שייתכן שהיה ניתן להימנע ממנו על ידי משא ומתן והתפשרות של שני הצדדים, המתקיימת בתהליך הגישור.

ניתן להשתמש בגישור כמעט בכל תחום שיש בו סכסוך. ביניהם :

מה זה גישור[עריכת קוד מקור | עריכה]

גישור הוא הליך פתרון סכסוכים בעזרת מגשר, בין פרטים בחברה וגם בין פרטים לגופים או גופים לגופים, בדרך של הדברות ישירה ובהסכמה בין צדדים שמעורבים בסכסוך. הליך הגישור הוא ההליך המומלץ לאנשים שנמצאים בסכסוך ורוצים להימנע מהביורוקרטיה והעלויות הכבדות של בתי המשפט . ניתן לפנות להליך גישור בכל שלב של הסכסוך. צדדים שיש ביניהם סכסוך יכולים לפנות למגשר מיד כשמתגלה הסכסוך (ביחד או לחוד) ואפילו לאחר שהחלו הליכים בבית משפט עם עורכי דין. מערכת המשפט בישראל עושה גם היא שימוש נרחב בהליכי גישור בתיקים שונים. בית המשפט מפנה למהו"ת (מפגש הכנה ותאום) כל תיק שמגיע לבית המשפט וסכום התביעה בו עולה על 50,000 ש"ח.

אנשים שנמצאים בסכסוך כלשהו נוטים שלא לדבר אחד עם השני ולנסות להגיע יחדיו לפתרון שיהיה מוסכם על כל המעורבים. הליך הגישור מאפשר לצדדים המעורבים בסכסוך להיפגש בחדר הגישור יחד עם מגשר שעוזר לצדדים לפתח שיחה על האינטרסים של כל אחד מהצדדים ולמצוא פתרון שיענה על האינטרסים של כל הצדדים. במהלך החיים אנו נתקלים בסכסוכים רבים כל הזמן. במקרים רבים אי ההסכמה בין הצדדים הופכת לריב קשה ומר שניתן לפתור בעזרת שיחה פתוחה בין הצדדים.

הליך הגישור מתנהל באמצעות שיחות משותפות של הצדדים עם המגשר ומשיחות נפרדות של כל אחד מהצדדים עם המגשר בנפרד. הגישור מתחיל בדרך כלל בשיחה משותפת של הצדדים בה כל אחד אומר את דעתו ומציג את זווית הראייה שלו על הסכסוך. לאחר השיחה המשותפת עוברים הצדדים לפגישות נפרדות עם המגשר בהם הם יכולים לומר את הדברים האישיים אשר הם לא רוצים או יכולים לומר ליד הצד האחר. לאחר השיחות הנפרדות מתקיימת בדרך כלל שיחה משותפת נוספת בה מנסה המגשר לגשר בין עמדות הצדדים ולהביא את הצדדים ולראות ולהבין את זווית הראייה של הצד השני

מאפייני הצדדים בטרם הליך הגישור[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קיומה של מחלוקת, הנובעת מעמדות מנוגדות בין צדדים שונים.
  • רצונם החופשי של הצדדים למצוא פתרון חיובי לבעיותיהם ולהסכים לשוחח עליהן.
  • מוכנות הצדדים להגיע לפתרון זה בעזרתו של גורם עצמאי ונייטרלי.
  • כוונת הצדדים להגיע להסכם יציב, עם תוצאות ארוכות טווח.

בהתקיים תנאים אלו ניתן להתחיל בהליך הגישור. הגישור מתאפיין בפשטות ההליך, ובראייה הרחבה של האינטרסים של הצדדים, במקום ראייה צרה של סכסוך המובא להכרעה בלבד. המגשר מנסה להביא להסדר בצורה פעילה, בהסכמת הצדדים, ואין לו סמכות לכפות פתרון. בכך שונה הגישור ממרבית השיטות (האלטרנטיביות והאחרות) לפתרון סכסוכים.

מאפייני הליך הגישור[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נייטרליות של המגשר. נייטרליות, להבדיל מאובייקטיביות, היא העדר מוחלט של עמדה בקשר לנושא מסוים, ואילו אובייקטיביות היא קבלת עמדה שאינה מושפעת מאחת מעמדות הצדדים.
  • סודיות המידע המתגלה במהלך הגישור.
  • הצדדים משתתפים בהליך מרצונם.
  • הצדדים מגיעים בעצמם אל הפתרון, וזה אינו נכפה עליהם על ידי המגשר.

יעדים של מגשרים בגישור[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך הגישור ינסה המגשר להביא ל:

  • הבהרת האינטרסים של הצדדים.
  • המרת נקודת הראייה הסובייקטיבית של כל צד בערכים אובייקטיביים.
  • הצגה בפני הצדדים של מגוון פתרונות ודרכי פעולה אפשריות.
  • הבהרה של התוצאות האפשריות של כל פתרון מוצע.
  • עידון והתאמה של כל נושאי המשנה העולים במהלך הגישור.
  • תרגום הפתרון להסכם סופי שמוסכם בין הצדדים.

הליך הגישור הוא הליך של דיון פתוח, חופשי וברוח טובה, היכול להימשך אף מספר ישיבות. בניגוד להליכים כגון בוררות, או הליכים משפטיים, יכול המגשר להיפגש עם צד בנפרד ולשמוע את דעתו. ישיבה זו נקראת "Caucus", ואף כי אינה מחויבת בכל מקרה, מרבית המגשרים משתמשים בה. דברים הנאמרים למגשר נשמרים בחיסיון מוחלט, וישיבה במעמד אחד הצדדים היא דרך טובה לרדת לעומקם של הדברים, לחשוף מידע חסוי ועמדות שהיו מוסתרות, מבלי שיהיה חשש כי אלו ישמשו את הצד השני, אלא ישמשו רק את המגשר ככלי לקידום הסכסוך לקראת פתרונו.

כישורי המגשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקידו של המגשר הוא לייצר שיח בין הצדדים שנמצאים בסכסוך. מכאן שכישוריו של המגשר הם בעיקר ביכולת שלו לייצר תקשורת ופחות בהבנה שלו בנושאי הסכסוך. המגשר בחדר הגישור מוודא שהצדדים מבינים זה את זה ואין לו צורך להבין את הנושאים בהם הם עוסקים. לדוגמה- המגשר אינו צריך להבין בייצור גומי כדי לעזור לבעלי מפעל לייצור גומי בסכסוך על ייצור או שיווק הגומי ברחבי תבל. המגשר אחראי להעברת מידע נכון לצדדים על הפתרונות המוצעים במהלך הגישור, על מנת לאפשר לצדדים בחינה יעילה של הסיכויים והסיכונים בפתרון המוצע. על המגשר לנסח את ההסכם הסופי בצורה שתביא לכלל יישוב הסכסוך על פי הפתרון אליו הגיעו הצדדים (במידה והגיעו לפתרון).

אין כל דרישה כי המגשר יהיה משפטן או בעל תואר כלשהו בהשכלתו, ואכן, מגשרים רבים אינם משפטנים או בעלי תואר אקדמאי. קושי רב יש דווקא למגשרים שמביאים לגישור את ניסיון חייהם, ואת ניסיונם בתחום המקצועי, אם זהו התחום המשפטי, תחום הכלכלה, או אחד מהתחומים הטיפוליים. עורכי דין ותיקים, אשר בילו את חייהם המקצועיים בשטיחת טענות שולחיהם בבית המשפט, על מנת שאלו יגברו על טענות הצד השני, יתקשו להסתגל לנייטרליות המוחלטת שמחייב הליך הגישור מהמגשר.

מבחינה חוקית אין היום חוק המגדיר מיהו מגשר. בעבר היו תקנות שניסו להסדיר את אופן העברת התיקים מבית המשפט למגשרים אך לא נעשתה בהם הגדרה למיהו מגשר. על כן נכון להיום (2013) יכול כל אדם להיות מגשר. כדי לעצור את המצב הקיים הוגשו בשנת 2009 שתי עתירות לבג"ץ אחת על ידי לשכת המגשרים בישראל.‏[1] והשנייה על ידי המגשר יניב שוורצמן. בבג"צים שהוגשו והתקבלו, נדרשו הנהלת בתי המשפט ומשרד המשפטים, לעצור את העברת התיקים למגשרים בישראל ללא פיקוח או לחלופין לקבוע קריטריונים ברורים בחוק לשאלה מיהו מגשר ולמי וכיצד ניתן להעביר תיקים מבית המשפט. בג"ץ קיבל את טענות העותרים והוציא צו על תנאי למדינה להסדיר את הנושא.

אתיקה מקצועית של המגשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי תקנות בתי המשפט (גישור), התשנ"ג-1993 על המגשר במדינת ישראל חלות החובות הבאות:

  • לנהוג בהגינות, בתום לב וללא משוא פנים.
  • לסרב לקבל מינוי לגישור אם יש בינו ובין אחד הצדדים קשר, או חשד לניגוד עניינים.
  • להעמיד את הצדדים על הצורך להתחשב בעניינו של קטין או פסול דין הקשור בסכסוך.
  • לא להשתמש בכל מידע המגיע אליו במהלך הגישור לכל צורך שאינו קשור בגישור.
  • לא לגלות כל מידע שהגיע אליו במהלך הגישור לכל צד שאינו קשור לגישור (וזאת לרבות בית משפט. רבים הם המפרשים סעיף זה כיוצר חיסיון למגשר, אם זה יוזמן לבית המשפט להעיד על שנתגלה לו במהלך הגישור. לזאת יש להוסיף כי לפי חוק בתי המשפט דברים שנמסרו במהלך גישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי).
  • לא להעביר מצד אחד לשני מידע שנתגלה לו על ידי אותו צד, אם נדרש לשמור מידע זה בסוד.
  • לא לייעץ לבעלי הדין בעניין מקצועי שאינו בתחום התמחותו ולא לתת חוות דעת מקצועית על שאלה שבמומחיות אף אם היא בתחום מומחיותו.
  • לא להיות צד להסכם אליו יגיעו הצדדים ולא לקבל כל זכויות או חובות על פיו.

כללים אלו אינם מחייבים כל מגשר באשר הוא אלא רק מגשר הפועל מטעם בית המשפט. לשכת המגשרים בישראל שפועלת כגוף וולנטרי ושואפת להיות הגוף המייצג את המגשרים בישראל ניסחה כללי אתיקה מפורטים יותר, המתייחסים להבטים נוספים של פעולת המגשר. כללי אתיקה אלו מאפשרים הדחה של מגשר שפועל בניגוד לכללי האתיקה המוסכמים, מהלשכה.

מקומו של הגישור במערכת המשפטית בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

סעיף 79ג לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קובע כי בית המשפט רשאי, בהסכמת בעלי הדין, להעביר תובענה לגישור. הסעיף מגדיר אף מה רשאי המגשר לעשות במסגרת הליך הגישור, ומה סמכויותיו כלפי בית המשפט. על פי סעיף זה נחקקו תקנות מפורטות המפרטות מיהם המגשרים אליהם יפנה בית המשפט סכסוך, ומהן סמכויותיהם.

עקב העומס המוטל על מערכת בתי המשפט, רבים הם הסכסוכים המופנים על ידי בית המשפט לגישור. בבתי משפט רבים פועלת מערכת ניתוב תיקים, המפנה לגישור תיקים הנראים ראויים לכך, עוד בטרם נקבע להם תור לדיון בפני שופט.

פגישת מהו"ת[עריכת קוד מקור | עריכה]

פגישת מידע, היכרות ותיאום, המוכרת יותר בראשי התיבות פגישת מהו"ת, היא הליך משפטי בדיון אזרחי בתביעות מסוימות, שנועד לבחינת האפשרות לפתרון הסכסוך באמצעות גישור. פגישת מהו"ת היא הליך חובה, שכרוך בתשלום (במידה ונשארים להליך), ומשמש כמעין קדם גישור (על משקל קדם משפט).

ההוראות בעניין פגישת מהו"ת מבוססות על התוכנית הנסיונית שהוצעה במסגרת "דוח הוועדה לבחינת דרכים להגברת השימוש בגישור בבתי המשפט", בראשות השופטת מיכל רובינשטיין‏‏. על פי הוראות התקנות, פגישת מהו"ת תתקיים רק בתביעות כספיות אזרחיות בסכום העולה על 50,000 ש"ח (למעט חריגים מסוימים). למרות זאת, יישום ההוראות בעניין פגישות מהו"ת נעשה בהדרגה, וכיום נערכות פגישות מהו"ת רק בבתי משפט השלום בתל אביב, ירושלים וראשון-לציון. בניגוד לשיטות אלטרנטיביות אחרות ליישוב סכסוכים, כגון בוררות, גישור או פסק דין על דרך הפשרה, הסכמת הצדדים לעצם קיום פגישת המהו"ת אינה נדרשת, ובית המשפט לא ידון בתביעה שלא נערכה בה פגישת מהו"ת אלא בנסיבות מיוחדות, כאשר יש לדון בתביעה באופן מיידי. במקרים אלה עדיין רשאי בית המשפט להורות על קיום פגישת מהו"ת בשלב מאוחר יותר.

התקנות בעניין פגישת מהו"ת נועדו לאפשר דיון לגופו של עניין באפשרות לסיום הסכסוך על ידי גישור או בהסכמה. כך, לדוגמה, הצדדים חייבים בדרך כלל להתייצב בעצמם (או בלווית עורך דין), כדי שבעלי הסכסוך יוכלו להביע עמדה בלתי אמצעית לגביו. למגשר בפגישת מהו"ת סמכות להיפגש עם כל מי שקשור לסכסוך, וגם סמכות להיפגש עם בעל דין שהסכים לכך, ללא נוכחות עורך דינו. כמו בהליך גישור, על דברים שנמסרו בפגישת מהו"ת חל חיסיון והם לא ישמשו כראיה במשפט אזרחי. לאחר שהתקיימה פגישת מהו"ת על הצדדים להודיע במשותף האם הם מסכימים להעברת התביעה להליך של גישור או מבקשים להמשיך לדון בה בבית המשפט.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סוזן זיידל, להתגרש ולהישאר חברים. המדריך המורחב לגישור ולהסדרי גירושין, הוצאת הסכמות, חיפה, 2004.
  • רונן סטי, דרך גישור להסכם הוצאת דרכים, תל אביב, 2001.
  • מירי אלעני, המסע אל האופק הוצאת עמיחי, נתניה, 2007.
  • תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, סעיפים 99א-99יא.
  • דוד סילורה - גישור -בין תאוריה ליישום, בהוצאת ההתאגדות לחינוך מבוגרים בישראל ומרכז השכלה - רעננה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.