גישור

הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים
	מִן הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים; לא יִצְמְחוּ לְעוֹלָם; פְּרָחִים בָּאָבִיב.; ; הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים; הוּא רָמוּס וְקָשֶׁה; כְּמוֹ חָצֵר.
	תחילת השיר "המקום שבו אנו צודקים", ; יהודה עמיחי.

ערך זה עוסק בשיטה ליישוב סכסוכים. אם התכוונתם להקמת גשרים, ראו גשר.

גישור הוא שיטה אלטרנטיבית ליישוב סכסוכים שבה גורם נייטרלי מסייע לצדדים לסכסוך להגיע להסכמה ביניהם, המבוססת על צרכים ואינטרסים ולא על עמדות. ההסכמה מנוסחת לכדי הסכם הנותן ביטוי לאינטרס המשותף שיש לצדדים בצד חילוקי הדעות, וכן לצורכי כל אחד מהצדדים. הגישור מאפשר הגעה לפתרון והסכמה ללא הליך משפטי, אך עם אפשרות למתן תוקף של פסק דין להסכם על ידי בית המשפט. גישור יכול להיעשות במגוון תחומים, למשל גישור לפני גירושין, גישור עסקי, גישור בין-דורי, סכסוכי שכנים, סכסוך משפחתי ועוד.

מהות התהליך[עריכת קוד מקור | עריכה]

גישור הוא הליך ליישוב סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט בעזרת מגשר (אחד או שניים), בין פרטים בחברה וגם בין פרטים לגופים או בין גופים לגופים, בדרך של הידברות ישירה המובילה להסכמה בין הצדדים המעורבים בסכסוך. הליך הגישור הוא ההליך המומלץ לאנשים שנמצאים בסכסוך ורוצים להימנע מהביורוקרטיה והעלויות הכבדות של בתי המשפט, או מן העומס הנפשי הכרוך במריבה, סכסוך ועימות משפטי. זהו הליך רצוני ובחירי - כל אחד מהצדדים שותף לגישור כל עוד רצונו בכך, ובכל שלב ביכולתו לבחור להפסיק את הגישור. גם ההסכמה שמובילה לחתימה על הסכם מתאפשרת רק באם הצדדים רוצים בכך ובוחרים בכך - למגשר אין סמכות לכפות את דעתו, וכחלק ממהות תפקידו הוא אינו פוסק ואינו מחליט, אלא רק מוביל את התהליך מתוך מחויבות לנייטרליות. הליך הגישור מוגן בחיסיון - הנאמר בחדר הגישור לא יכול לשמש מי מהצדדים בבית המשפט במידה והגישור יופסק והסכסוך יגיע אליו. כמו כן לא ניתן יהיה לזמן מי מהמגשרים לעדות.

ניתן לפנות להליך גישור בכל שלב של הסכסוך, כל זמן שלא ניתנה הכרעה על ידי בית המשפט. צדדים שיש ביניהם סכסוך יכולים לפנות למגשר מיד כשמתגלה הסכסוך (ביחד או לחוד) ואפילו לאחר שהחלו הליכים בבית משפט עם עורכי דין. מערכת המשפט בישראל עושה גם היא שימוש נרחב בהליכי גישור בתיקים שונים. בית המשפט מפנה למהו"ת (מפגש מידע, היכרות ותיאום) כל תיק שמגיע ובו סכום התביעה עולה על-40,000 ש"ח ונמצא בסמכות בית המשפט השלום (בבית המשפט המחוזי לא תתקיים פגישת מהו"ת, ולמעט בתביעה שעניינה נזק גוף או פלת"ד).^[1] גם תיקים המופנים לבית המשפט לתביעות קטנות מופנים למרכזי הגישור ברחבי הארץ.

אנשים שנמצאים בסכסוך כלשהו נוטים שלא לדבר אחד עם השני, או שהדיבור ביניהם טעון או אף צעקני ואינו מאפשר קשב, ומשום כך נמנעים מלנסות להגיע בעצמם לפתרון שיהיה מוסכם על כל המעורבים. הליך הגישור מאפשר לצדדים המעורבים בסכסוך להיפגש בחדר הגישור יחד עם מגשר שעוזר להם לפתח שיחה ולקדם הבנה על האינטרסים של כל אחד מהצדדים, ולמצוא פתרון מוסכם ביניהם שיענה על האינטרסים והצרכים שלהם. רבים מן הסכסוכים שבהם אנו נתקלים במהלך החיים, מתחילים כאי הסכמה אשר הופכת לריב קשה ומר, שניתן לפתור בעזרת שיחה פתוחה בין הצדדים המונחית על ידי מגשר מקצועי.

תחומים הדורשים גישור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן להשתמש בגישור כמעט בכל תחום שיש בו סכסוך; ביניהם:

סכסוכי שכנים - בין שכנים בבניין או ברחוב
סכסוכים מוניציפליים - בין אזרח לעירייה או מועצה מקומית
צרכנות - בין נותן שירות ללקוח
סכסוכים עסקיים - בין שותפים או מתחרים
גירושים, פרידה, טיפול בילדים - בין בני זוג במהלך נישואין, לפני או אחרי
ירושה - בין יורשים
בעבודה - בין עובד למעביד או בין העובדים
בבתי ספר - בין תלמידים, בין הורים לבית ספר
סכסוכים מדיניים - בין מדינות, עד לשיחות שלום
גישור בפלילים (ראה בערך "צדק מאחה")
גישור בין-דורי (כאשר בני משפחה רב-דורית חלוקים ביניהם אודות סוגיות שונות כמו למשל בדבר טיפול בהורה מזדקן)

מאפייני הצדדים בטרם הליך הגישור[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיומה של מחלוקת, הנובעת מעמדות מנוגדות בין צדדים שונים.
רצונם החופשי של הצדדים למצוא פתרון מוסכם וחיובי לבעיותיהם ולהסכים לשוחח עליהן.
מוכנות הצדדים להגיע לפתרון בעזרתו של גורם עצמאי ונייטרלי.
כוונת הצדדים להגיע להסכם יציב, עם תוצאות ארוכות טווח.

בהתקיים תנאים אלו ניתן להתחיל בהליך הגישור. הגישור מתאפיין בפשטות ההליך, ובראייה הרחבה של האינטרסים של הצדדים, במקום ראייה צרה של סכסוך המובא להכרעה בלבד. המגשר מנסה להביא להסדר בצורה פעילה, בהסכמת הצדדים, ואין לו שאיפה לפסוק במחלוקת ולא סמכות לכפות פתרון. בכך שונה הגישור ממרבית השיטות (האלטרנטיביות והאחרות) לפתרון סכסוכים.

כיצד מתבצע הליך הגישור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הליך הגישור מתנהל באמצעות שיחות משותפות של הצדדים עם המגשר, ובמידת הצורך גם בשיחות נפרדות של כל אחד מהצדדים עם המגשר בנפרד. הגישור מתחיל בדרך כלל בשיחה משותפת של הצדדים בה כל אחד אומר את דעתו ומציג את זווית הראייה שלו על הסכסוך. לאחר השיחה המשותפת עוברים הצדדים לפגישות נפרדות עם המגשר בהן הם חשים בטוחים יותר לומר את הדברים האישיים שלא חשו בנוח לומר ליד הצד האחר. לאחר השיחות הנפרדות מתקיימת בדרך כלל שיחה משותפת נוספת בה מנסה המגשר לגשר בין עמדות הצדדים ולהביא את הצדדים ולראות ולהבין את זווית הראייה של הצד השני. במהלך שיחה זו מתקיים מעין משא ומתן מונחה והצדדים עצמם הם שמציעים פתרונות יצירתיים הנותנים מענה לאינטרסים החשובים של כל אחד מהצדדים, יחד עם גמישות ומוכנות לבוא לקראת הצד האחר.

מאפייני הליך הגישור[עריכת קוד מקור | עריכה]

נייטרליות של המגשר. נייטרליות, להבדיל מאובייקטיביות, היא העדר מוחלט של עמדה בקשר לנושא מסוים, ואילו אובייקטיביות היא קבלת עמדה שאינה מושפעת מאחת מעמדות הצדדים.
סודיות המידע המתגלה במהלך הגישור.
הצדדים משתתפים בהליך מרצונם ומבחירתם החופשית.
הצדדים מוכנים להליך בו נדרשת הקשבה ושיח מכבד.
הצדדים מגיעים בעצמם אל הפתרון, וזה אינו נכפה עליהם על ידי המגשר.

יעדים של מגשרים בגישור[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך הגישור ינסה המגשר להביא ל:

הבהרת האינטרסים של הצדדים.
המרת נקודת הראייה הסובייקטיבית של כל צד בערכים אובייקטיביים.
הצגה בפני הצדדים של מגוון פתרונות ודרכי פעולה אפשריות.
הבהרה של התוצאות האפשריות של כל פתרון מוצע.
עידון והתאמה של כל נושאי המשנה העולים במהלך הגישור.
תרגום הפתרון להסכם סופי שמוסכם בין הצדדים.

הליך הגישור הוא הליך של דיון פתוח, חופשי וברוח טובה, היכול להימשך אף מספר ישיבות. בניגוד להליכים כגון בוררות, או הליכים משפטיים, יכול המגשר להיפגש עם צד בנפרד ולשמוע את דעתו. ישיבה זו נקראת "Caucus", ואף כי אינה מחויבת בכל מקרה, מרבית המגשרים משתמשים בה. דברים הנאמרים למגשר נשמרים בחיסיון מוחלט, וישיבה במעמד אחד הצדדים היא דרך טובה לרדת לעומקם של הדברים, לחשוף מידע חסוי ועמדות שהיו מוסתרות, מבלי שיהיה חשש כי אלו ישמשו את הצד השני, אלא ישמשו רק את המגשר ככלי לקידום הסכסוך לקראת פתרונו.

כישורי המגשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקידו של המגשר הוא לייצר שיח בין הצדדים שנמצאים בסכסוך. מכאן שכישוריו של המגשר הם בעיקר ביכולת שלו לייצר תקשורת ופחות בהבנה שלו בנושאי הסכסוך. המגשר בחדר הגישור מוודא שהצדדים מבינים זה את זה ואין לו צורך להבין את הנושאים בהם הם עוסקים. לדוגמה - המגשר אינו צריך להבין בייצור גומי כדי לעזור לבעלי מפעל לייצור גומי בסכסוך על ייצור או שיווק הגומי ברחבי תבל. המגשר אחראי להעברת מידע נכון לצדדים על הפתרונות המוצעים במהלך הגישור, על מנת לאפשר לצדדים בחינה יעילה של הסיכויים והסיכונים בפתרון המוצע. על המגשר לנסח את ההסכם הסופי בצורה שתביא לכלל יישוב הסכסוך על פי הפתרון אליו הגיעו הצדדים (במידה והגיעו לפתרון).

בישראל אין דרישה כי המגשר יהיה משפטן או בעל תואר כלשהו בהשכלתו, ואכן, מגשרים רבים אינם משפטנים או בעלי תואר אקדמאי. בארצות הברית לעומת זאת, המצב שונה ומדינות שונות מסמיכות מגשרים על בסיס דרישות מוקדמות (השכלה וכו') והכשרה הוסמכה על ידי גופים רשמיים. קושי רב יש דווקא למגשרים שמביאים לגישור את ניסיון חייהם, ואת ניסיונם בתחום המקצועי, אם זהו התחום המשפטי, תחום הכלכלה, או אחד מהתחומים הטיפוליים. עורכי דין ותיקים, אשר בילו את חייהם המקצועיים בשטיחת טענות שולחיהם בבית המשפט, על מנת שאלו יגברו על טענות הצד השני, יתקשו להסתגל לנייטרליות המוחלטת שמחייב הליך הגישור מהמגשר.

מבחינה חוקית אין היום חוק המגדיר מיהו מגשר. בעבר היו תקנות שניסו להסדיר את אופן העברת התיקים מבית המשפט למגשרים אך לא נעשתה בהם הגדרה למיהו מגשר. על כן נכון להיום (2013) יכול כל אדם להיות מגשר. כדי לעצור את המצב הקיים הוגשו בשנת 2009 עתירות לבג"ץ על ידי לשכת המגשרים בישראל ועל ידי המגשר יניב שוורצמן. בעתירות נדרשו הנהלת בתי המשפט ומשרד המשפטים לעצור את העברת התיקים למגשרים בישראל ללא פיקוח או לחלופין לקבוע קריטריונים ברורים בחוק לשאלה מיהו מגשר ולמי וכיצד ניתן להעביר תיקים מבית המשפט.^[2] בעקבות העתירות הנושא הוסדר בחקיקה בדצמבר 2017. הוכרע כי על מגשר להיות בעל תואר אקדמי, ומגשר משפחה בעל תואר אקדמי שני. נקבע כי תהיה ועדת חריגים למקרים מיוחדים, כגון בעל דרגה צבאית גבוהה ורבנים.^[3]

כמה ארגוני מגשרים קמו בישראל. הראשון שבהם היה עמותת מגשרי ישראל. בטקס הקמתה בשנת 1999 השתתפו נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק ושר המשפטים יוסי ביילין^[^{דרוש מקור]}. מאוחר יותר קמו גם לשכת המגשרים בישראל (2010) וארגון המגשרים בישראל (2014).

אתיקה מקצועית של המגשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי תקנות בתי המשפט (גישור), התשנ"ג-1993,^[4] על המגשר במדינת ישראל חלות החובות הבאות:

לנהוג בהגינות, בתום לב וללא משוא פנים.
לסרב לקבל מינוי לגישור אם יש בינו ובין אחד הצדדים קשר, או חשד לניגוד עניינים.
להעמיד את הצדדים על הצורך להתחשב בעניינו של קטין או פסול דין הקשור בסכסוך.
לא להשתמש בכל מידע המגיע אליו במהלך הגישור לכל צורך שאינו קשור בגישור.
לא לגלות כל מידע שהגיע אליו במהלך הגישור לכל צד שאינו קשור לגישור (וזאת לרבות בית משפט. רבים הם המפרשים סעיף זה כיוצר חיסיון למגשר, אם זה יוזמן לבית המשפט להעיד על שנתגלה לו במהלך הגישור. לזאת יש להוסיף כי לפי חוק בתי המשפט דברים שנמסרו במהלך גישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי).
לא להעביר מצד אחד לשני מידע שנתגלה לו על ידי אותו צד, אם נדרש לשמור מידע זה בסוד.
לא לייעץ לבעלי הדין בעניין מקצועי שאינו בתחום התמחותו ולא לתת חוות דעת מקצועית על שאלה שבמומחיות אף אם היא בתחום מומחיותו.
לא להיות צד להסכם אליו יגיעו הצדדים ולא לקבל כל זכויות או חובות על פיו.

כללים אלו אינם מחייבים כל מגשר באשר הוא אלא רק מגשר הפועל מטעם בית המשפט. לשכת המגשרים בישראל שפועלת כגוף וולונטרי ושואפת להיות הגוף המייצג את המגשרים בישראל ניסחה כללי אתיקה מפורטים יותר, המתייחסים להיבטים נוספים של פעולת המגשר. כללי אתיקה אלו מאפשרים הדחה של מגשר שפועל בניגוד לכללי האתיקה המוסכמים, מהלשכה.

מקומו של הגישור במערכת המשפטית בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

סעיף 79ג לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע כי בית המשפט רשאי, בהסכמת בעלי הדין, להעביר תובענה לגישור. הסעיף מגדיר אף מה רשאי המגשר לעשות במסגרת הליך הגישור, ומה סמכויותיו כלפי בית המשפט. על פי סעיף זה נחקקו תקנות מפורטות המפרטות מיהם המגשרים אליהם יפנה בית המשפט סכסוך, ומהן סמכויותיהם.

עקב העומס המוטל על מערכת בתי המשפט, רבים הם הסכסוכים המופנים על ידי בית המשפט לגישור. בבתי משפט רבים פועלת מערכת ניתוב תיקים, המפנה לגישור תיקים הנראים ראויים לכך, עוד בטרם נקבע להם תור לדיון בפני שופט.

פגישת מהו"ת[עריכת קוד מקור | עריכה]

פגישת מידע, היכרות ותיאום, המוכרת יותר בראשי התיבות פגישת מהו"ת, היא הליך משפטי בדיון אזרחי בתביעות מסוימות, שנועד לבחינת האפשרות לפתרון הסכסוך באמצעות גישור. פגישת מהו"ת היא הליך חובה, שכרוך בתשלום (במידה ונשארים להליך), ומשמש כמעין קדם גישור (על משקל קדם משפט).

ההוראות בעניין פגישת מהו"ת מבוססות על התוכנית הנסיונית שהוצעה במסגרת "דוח הוועדה לבחינת דרכים להגברת השימוש בגישור בבתי המשפט", בראשות השופטת מיכל רובינשטיין. על פי הוראות התקנות, פגישת מהו"ת תתקיים רק בתביעות כספיות אזרחיות בסכום העולה על 75,000 ש"ח (למעט חריגים מסוימים). למרות זאת, יישום ההוראות בעניין פגישות מהו"ת נעשה בהדרגה, וכיום נערכות פגישות מהו"ת רק בבתי משפט השלום בתל אביב, ירושלים וראשון-לציון. בניגוד לשיטות אלטרנטיביות אחרות ליישוב סכסוכים, כגון בוררות, גישור או פסק דין על דרך הפשרה, הסכמת הצדדים לעצם קיום פגישת המהו"ת אינה נדרשת, ובית המשפט לא ידון בתביעה שלא נערכה בה פגישת מהו"ת אלא בנסיבות מיוחדות, כאשר יש לדון בתביעה באופן מיידי. במקרים אלה עדיין רשאי בית המשפט להורות על קיום פגישת מהו"ת בשלב מאוחר יותר.

התקנות בעניין פגישת מהו"ת נועדו לאפשר דיון לגופו של עניין באפשרות לסיום הסכסוך על ידי גישור או בהסכמה. כך, לדוגמה, הצדדים חייבים בדרך כלל להתייצב בעצמם (או בלווית עורך דין), כדי שבעלי הסכסוך יוכלו להביע עמדה בלתי אמצעית לגביו. למגשר בפגישת מהו"ת סמכות להיפגש עם כל מי שקשור לסכסוך, וגם סמכות להיפגש עם בעל דין שהסכים לכך, ללא נוכחות עורך דינו. כמו בהליך גישור, על דברים שנמסרו בפגישת מהו"ת חל חיסיון והם לא ישמשו כראיה במשפט אזרחי. לאחר שהתקיימה פגישת מהו"ת על הצדדים להודיע במשותף האם הם מסכימים להעברת התביעה להליך של גישור או מבקשים להמשיך לדון בה בבית המשפט.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוזן זיידל, להתגרש ולהישאר חברים. המדריך המורחב לגישור ולהסדרי גירושין, הוצאת הסכמות, חיפה, 2004.
רונן סטי, דרך גישור להסכם הוצאת דרכים, תל אביב, 2001.
מירי אלעני, המסע אל האופק הוצאת עמיחי, נתניה, 2007.
דוד סילורה, גישור -בין תאוריה ליישום, בהוצאת ההתאגדות לחינוך מבוגרים בישראל ומרכז השכלה, רעננה
דוד סילורה ועלמה שרון, "גישור -מדריך מעשי", אזרחי, עבודה, משפחה, הוצאת "בורסי", 2018
עו"ד יונתן נפתלי, "מעשה הגישור", נדפס בישראל, תשע"ד - 2013
דרור שקד, "גישור ממוקד משמעות" - יישום הלוגותרפיה של ויקטור פראנקל בגישור במערכות יחסים, 2013