גישת מלמטה-למעלה בחקר השואה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

גישת "מלמטה-למעלה" היא אחת מן הגישות המרכזיות המבקשות להתמודד עם ההסברים השונים להתרחשותה של שואת יהודי אירופה.

רקע ומקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגישה "מלמטה-למעלה" בחקר השואה, מופיעה לרוב תחת הוויכוח סביב הבנת השואה, הידוע כעימות בין הגישה הפונקציונליסטית והגישה האינטנציונליסטית. הפונקציונליסטים מייצגים את הטענה הרווחת כי ההחלטה לרצוח את יהודי אירופה התפתחה במהלך הזמן מתוך תפיסה של 'הקצנה מצטברת' - מונח שנטבע על ידי האנס מומזן. התפיסה גורסת כי ללא קשר הכרחי לכוונותיהם האנטישמיות של הנאצים, מילאה השמדת היהודים צרכים שונים, הן ברמה המקומית והן ברמה הכלל אירופית. הפונקציונליסטים שמים את הדגש על גורמי הדחיפה להשמדה, שלא נבעו מן האידאולוגיה הנאצית. בין היתר הם טוענים, כי לא די בשנאה תהומית כדי להוציא לפועל מערך השמדה כה נרחב ומורכב.

אינטנציונליסטים חולקים על הטענה הזו באשר הם מאמינים כי הפתרון הסופי היה מתוכנן לאורך כל דרכה של התנועה הנאצית, והם מסתמכים על האנטישמיות הנאצית כדי להבהיר את נקודתם‏[1]. בוויכוח בין פונקציונליזם ואינטנציונליזם, הגישה "מלטה-למעלה" צמחה מתוך הפונקציונליזם, שנודע גם כ'גישה המבנית' (סטרוקטורלית). ההיסטוריון הגרמני הנודע גץ עלי, טען בזכותה של הגישה "מלמטה-למעלה", והיה זה שפיתח אותה לכלל גישה מובחנת.

הגדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגישה "מלטה-למעלה" בחקר השואה היא אחת מן הגישות הרווחות במחקר המתחקה אחר ההסברים לקיומה של שואת יהודי אירופה. מערכת הנימוקים שלה מתמקדת בבעלי הדרגות הנמוכות אשר לחצו על מקבלי ההחלטות בדרגים הגבוהים להוציא לפועל את מה שנודע כ"פתרון הסופי". ככלל, רואה הגישה את הגורמים בשטח כאחראים המרכזיים לדחיפתו של ה"פתרון הסופי", ולביצועו.

חלותה אודות השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגישה "מלמטה-למעלה" גובשה לפרטיה כאמור על ידי גץ עלי. בספרו 'הפתרון הסופי: מדיניות האוכלוסייה הנאצית ורצח יהודי אירופה', עלי מצביע על הצעתו הספציפית של קצין האס.אס. רולף-היינץ הופנר, במכתב אשר נכתב בידיו ונשלח לאדולף אייכמן, שנחשב לאחד מן המנהיגים הקרובים ביותר לאדולף היטלר. הופנר ביקש למצוא פתרון בר-קיימא לשאלה היהודית. בחלק מן המכתב הוא כתב:

"ישנה סכנה אשר בחורף הקרוב יהא זה בלתי-אפשרי להאכיל את כל היהודים. יש לשקול ברצינות את הפתרון ההומאני ביותר לחסל את אי התאמתם של היהודים לעבודה, באמצעים המהירים ביותר. הדבר יהיה ללא ספק נאה יותר מאשר לתת להם לרעוב למוות"‏[2].

המכתב, אשר נשלח ב-16 ביולי 1941, מהווה מקור רב-ערך לטענה הפונקציונליסטית התומכת בגישה "מלמטה-למעלה". עלי מעמיק ומסביר כי המכתב לא רק נכתב על ידי הופנר, אלא אף נידון בדרגים הנמוכים יותר. גץ עלי כתב: "אכן היו אלה הדרגים הנמוכים במנגנון ה"יישוב מחדש", אשר המציאו "דברים" אשר, כאמור, 'לעתים [נשמעו] דמיוניים'." עלי איננו היחיד אשר טוען כי הדרגים הנמוכים היו אחראים לגיבוש הפתרון הסופי - אף כי הוא המוכר ביותר. דן סטון, מחבר הספר 'היסטוריות של השואה', טוען כי "המבצעים בשטח לא היו אוטומטים שפשוט מילאו הוראות מברלין; גרוע מכך - הם היו סוכנים אקטיביים שדחפו את תהליך הרצח קדימה בכל שלב ושלב"‏[3]. יחד עם זאת, הוא פחות רדיקלי מגץ עלי, משום שהוא רואה בהנהגה את האחראית להפיכת הפתרון הסופי למציאותי. סטון מספר על משימתם של האיינזצגרופן בחודשים שהובילו להחלטה על חיסולם של היהודים. טימותי ד. שניידר, תיאר את הסיטואציה בה נעשה שימוש בדיווחים אודות רצח המוני של יהודים בירי, למפקד הצבאי היינריך הימלר, בתור שיטה לקבלת קידום בדרגות הצבא.

ביקורת על הגישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גישת "מלמעלה-למטה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

גישת "מלמטה-למעלה" מחוברת באופן ישיר לתזה הפונקציונליסטית. כנגד הגישה הזו הועלתה גישת "מלמעלה-למטה", הרואה בדרג מקבלי ההחלטות העליון, ובראשו היטלר, הגורם העיקרי להשמדה חסרת התקדים. חרף זאת נטען, כי גישת 'מלמעלה-למטה', המבקרת וטוענת כנגד גישת "מלמטה-למעלה", יכולה לסייע הן לתזה הפונקציוליסטית, והן לתזה האינטנציונליסטית. אינטנציונליסטים עושים שימוש בגישת "מלמעלה-למטה" כדי לחזק את מסקנתם כי הכוונה לרצוח את היהודים התמידה בנוכחותה בקרב בעלי הדרגות הגבוהות. לשם כך, הם מצביעים באופן מיוחד על ספרו של היטלר מיין קמפף (מאבקי), אשר בו לטענתם קרא היטלר לחיסולם של יהודי אירופה. לפיכך, הרעיון כי היטלר התכוון לטהר את אירופה מיהודים, חלחל מטה בסדר הפיקוד (בפקודה שטרם נמצאה עד היום), והורה על השמדתם של כל היהודים באירופה. פונקציונליסטים יכולים אף הם לעשות שימוש בגישת "מלמעלה-למטה"; הם טוענים בפשטות כי הפתרון לשאלה היהודית הלך והסלים עם הזמן, ולכן איננו מבטל את הרעיון כי ההשמדה התחוללה "מלמעלה-למטה"; היטלר, הימלר ו\או ריינהרד היידריך יכלו להוציא פקודה מלמעלה-למטה לחסל את היהודים באירופה, ואין בכך כדי להחליש את הטיעון הפונקציונליסטי, אשר מבקש להסיר את הדגש מן האידאולוגיה הנאצית, ולהסיטו אל עבר המנגנונים הקונקרטיים שביצעו את ההשמדה, ונהנו מהשלכותיה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Longerich, Peter. "Policy of Destruction: Nazi Anti-Jewish Policy and the Genesis of the 'Final Solution'". UNITED STATES HOLOCAUST MEMORIAL MUSEUM: CENTER FOR ADVANCED HOLOCAUST STUDIES, 1999, p. 4.
  2. ^ Aly, Götz. 'Final Solution': Nazi Population Policy and the Murder of the European Jews. Hodder Headline Group, 1999, p. 214.
  3. ^ Stone, Dan. Histories of the Holocaust. Oxford University Press, 2010, p. 111.