גלוון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משטח פלדה מגולוון.

המונח גִלווּן (בלועזית: גלווניזציה, Galvanization) הוא תהליך כימי של ציפוי ברזל או פלדה באבץ חמצני (ZnO) כדי למנוע שיתוך (בעיקר – חלודה). התהליך מתבצע ע"י "טבילה חמה" (קיים גם "גלוון קר", אך הוא פחות יעיל). הטבילה נעשית על ידי לקיחת רכיב הפלדה וטבילתו בתוך אמבט המלא באבץ נוזלי מחומם לטמפרטורה של כ-460 מעלות צלזיוס. בתהליך הגלוון המתכת מצופה באבץ, המקנה לה גימור חלק ואסתטי. באבץ חשמלי (גילוון קר) עובי הציפוי הוא 15 מיקרון, ובאבץ חם עוביו הוא 80 מיקרון. ניתן לקבל את האבץ בגוון צהוב או לבן, עד לאורך של 6 מטרים. ציפוי האבץ מונע את חמצון המתכת המוגנת על ידי יצירת שכבת מגן. תחמוצת האבץ היא אבקה לבנה עדינה שבניגוד לתחמוצת ברזל (חלודה) לא גורמת להתפוררות משטח המצע כאשר היא נוצרת. תחמוצת האבץ, אם לא פוגעים בה, מהווה מחסום להתחמצנות נוספת, בדרך דומה לזו שיש לאלומיניום ופלדת אל-חלד בשל השכבות המחומצנות שלהם. הגלוון יוצר שכבה עבה שיכולה להיות אף יותר מהדרוש להגנת המתכת. בשלדות מכוניות למשל, בהן נדרשת שכבה דקה יותר, שכן השלדה תצופה אחר כך בצבע נוגד חלודה, משתמשים בגלוון מסוג שונה שנקרא "אלקטרו-גלוון".

מסמרים מגולוונים מיוצרים כיום בעיקר על ידי אלקטרו-גלוון אך אלו בדרך כלל עמידים פחות מאשר אלו שיוצרו בתהליך הטבילה החמה, משתמשים באלו בעיקר לבניית גדרות.

בהגנה גלוונית משטחית-אנודית משתמשים במטילי אבץ שנקשרים, בהשפעת זרם חשמלי, למתכת עליה הם מגנים במקומות שבהם המתכת חשופה לתמיסה אלקטרוליטית. בתמיסה זו האבץ נספג באלקטרוליט על פני המתכת עליה הוא מגן.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח גלוון קיבל את שמו מהמדען האיטלקי לואיג'י גלווני, שימש במקור כדי לתאר את התהליך של ביצוע "שוקים" חשמליים (תהליך שקיבל במאה ה-19 גם את השם "פארדיזם" על שם מייקל פארדיי). השם הוענק לאחר שגלווני הבחין בהתכווצויות רגלי צפרדעים בהשפעת זרם חשמלי שיצר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]