גלוסולליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

גלוסולליהיוונית, "γλώσσα" (גלוסה) לשון, "λαλώ" (לאלו) לדבר, באנגלית: Glossolalia) היא התבטאות בשפה משונה ולא מובנת, בדרך כלל כחלק מפולחן דתי כלשהו.

בקרב זרמים בדת הנוצרית, שבה יש למנהג אזכורים מוקדמים מאוד, ישנו ויכוח למקומו בפולחן ולמהותו (האם מוצאו במקור על טבעי או שמא זוהי תופעה אנושית).

"דיבור בלשונות", הגלוסולליה בנצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר מעשי השליחים, הספר החמישי במספר בברית החדשה מסופר על שנים עשר השליחים של ישו, אשר התקבצו בבית כאשר נחות עליהם "לשונות מתפרדות במראה אש" (הכוונה בלשונות היא לשפות שהם אינם מכירים). בהמשך באים השליחים לירושלים, שם הם מטיפים בלשונות החדשות אל ההמון המורכב מעמים רבים ושונים, המדברים שפות שונות, אך למרבה הפליאה כולם שומעים את דבריהם כמו דיברו בשפת ארצם.

ניתן לפרש את הנס בשתי דרכים. יש הרואים בכך מקרה של קסנוגלוסיה, ידיעה פתאומית ולא מוסברת של שפה זרה לאדם שלא הייתה שום היכרות קודמת עמה. ויש המפרשים שבמקרה קיבלו השומעים את היכולת הפלאית להבין את ההברות חסרות המשמעות של השליחים ולשמוע אותן כשפת ארצם.

כיום, יש הנוהגים "לדבר בלשונות" כחלק מהפולחן הדתי הנוצרי, בעיקר בקרב חוגים בנצרות הכאריסמאטית ובנצרות הפנטקוסטלית, שהם תתי זרמים בתוך הנצרות האוונגליסטית. חוגים אלה רואים ביכולת "לדבר בלשונות" כנס אלוהי ובתור אלמנט על טבעי ומייחסות לתופעה סגולות שונות. יש בנצרות זרמים שבהם הנהוג "לדבר בלשונות" כחלק מתפילה פרטית יחידנית ויש זרמים שבהם מקובל המנהג בפומבי במהלך התכנסויות דתיות.

גלוסולליה בדתות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהג הגלוסולליה מתועד גם במקדש האורקל מדלפי, שבו הייתה נוהגת פיתיה, כוהנת דת, לפלוט הברות סתומות ומסתוריות, אשר לפי המסורת הינן מסרים שהאל אפולו מעביר דרכה.

כתבים גנוסטים עתיקים מהתקופה האימפריה הרומית מכילים הברות החוזרות על עצמן, לדוגמה "ט ט ט ט ט נ נ נ נ ד ד ד ד ד...". חוקרים מאמינים שאלו הם תעתיקים של צלילים שהופקו במהלך גלוסולליה.

מנהג הגלוסולליה תועד גם בדתות השמאניזם והוודו אשר באי האיטי.

גלוסולליה לפי המחקר המדעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

נצפה כי ההברות שמרכיבות את המילים בגלוסולליה יהיו לרוב הרכבה מחדש בסדר שונה של פונמות הלקוחות משפתו העיקרית של הדובר. לפיכך, גלוסולליה של אנשים הדוברים שפות שונות, למשל עברית, אנגלית, סינית ורוסית, יישמעו שונות זו מזו, אך יהיו דומות באופן כלשהו לשפות המקוריות של דובריהן.

מחקר נוירופסיכולוגי ראשון מסוגו שנערך בשנת 2006 באוניברסיטת פנסילבניה בקרב מקיימי מנהג ה"דיבור בלשונות" מקרב הזרם הפנטקוסטלי בנצרות, בדק צילומי מוח של המאמינים בעת שהם מקיימים את המנהג. המחקר גילה שבמהלך הגלוסולליה, הפעילות במרכז הדיבור במוח פוחתת, בעוד שהפעילות במרכז הרגש גוברת.