גלוסטר גלדיאטור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גלוסטר גלדיאטור
Gloster Gladiator.jpg
מאפיינים כלליים
סוג מטוס קרב
ארץ ייצור Flag of the United Kingdom.svg בריטניה
יצרן גלוסטר איירקראפט
טיסת בכורה 12 בספטמבר 1934
תקופת שירות 1937 – 1953
צוות 1
יחידות שיוצרו 747
משתמש ראשי Flag of the United Kingdom.svg בריטניה
משתמשים משניים Flag of the Republic of China.svg הרפובליקה הסינית

Flag of Norway.svg נורבגיה Flag of Finland.svg פינלנד

הגלוסטר גלדיאטוראנגלית: Gloster Gladiator או: Gloster SS.37) היה מטוס קרב דו-כנפי בריטי. הגלדיאטור החל לשרת בחיל האוויר המלכותי, בחיל הים המלכותי (בגרסת הסי גלדיאטור) ובמספר חילות אוויר של מדינות נוספות בסוף שנות ה-30 של המאה ה-20. הוא היה מטוס הקרב הדו-כנפי האחרון בשירות חיל האוויר המלכותי ונחשב כמיושן לעומת מטוסי הקרב החד-כנפיים אפילו בזמן כניסתו לשירות. לעתים קרובות התמודד הגלדיאטור כנגד יריבים עדיפים ממנו בשלביה הראשונים של מלחמת העולם השנייה והוא הוכיח עצמו בקרב.

הגלדיאטור שירת כמעט בכל זירות המלחמה ובמספר גדול של חילות אוויר, חלקם לצד מדינות הציר. חיל האוויר המלכותי השתמש בגלדיאטור בחזיתות צרפת, נורבגיה, יוון, בהגנה על מלטה ובמלחמה האנגלו-עיראקית הקצרה (גם בשירות העיראקים). מדינות אחרות בהן שירת הגלדיאטור כוללות את סין (החל מ-1938) במהלך מלחמת סין-יפן השנייה, את פינלנד (בסיוע מתנדבים שבדים) במהלך מלחמת החורף כנגד ברית המועצות ואת נורבגיה, יוון ובלגיה בזמן ההתנגדות לפלישת גרמניה הנאצית לשטחן.

אלוף ההפלות הבכיר ביותר בגלדיאטור היה הדרום אפריקני מרמדוק "פאט" פאטל (Marmaduke Pattle) עם 15 מטוסים איטלקיים מושמדים‏[1].

תכנון ופיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגלדיאטור פותח ממטוס הגלוסטר גאונטלט (Gloster Gauntlet) כפרויקט פרטי של חברת גלוסטר כדי להתאים לדרישות משרד האוויר הבריטי למטוס קרב שיגיע למהירות של 400 קמ"ש, בעל חימוש של ארבעה מקלעים ושיותקן בו מנוע מסוג רולס-רויס גוסהוק (Rolls-Royce Goshawk) שהיה בשימוש בכל המטוסים שהתחרו על המכרז. המנוע סבל מקשיי תפעול ומחוסר אמינות ובגלוסטר הוחלט להתאים את הגאונטלט לדרישות. בגרסה החדשה שסומנה SS.37 הורד מספר הסמוכות שבין הכנף העליונה לתחתונה, מזוג לסמוכה בודדת בכל צד, ובכך הופחת הגרר המופעל על המטוס. בנוסף, כן הנסע שולב בתושבת המרכזית של גוף המטוס באמצעות זיזים.

מיקום המקלע בגוף המטוס
מיקום המקלע תחת הכנף הנמוכה

ה-SS.37 הראשון ערך את טיסת הבכורה שלו ב-12 בספטמבר 1934 עם מנוע מסוג בריסטול מרקיורי (Bristol Mercury) סימן VIS בעל 530 כ"ס, ששודרג במהרה למנוע חזק יותר שנתן למטוס מהירות של 390 קמ"ש בעודו נושא את ארבעת המקלעים הנדרשים (שני מקלעי ויקרס מסונכרנים עם סיבוב המדחף במקביל לגוף המטוס ושני מקלעי לואיס מתחת לכנף הנמוכה). ב-3 באפריל 1935 החל חיל האוויר המלכותי בהערכה מבצעית של המטוס, בזמן שבגלוסטר עבדו על גרסה משופרת של המנוע, מרקיורי סימן IX בעל 830 כ"ס ועל תא טייס סגור לחלוטין.

לאחר שלושה חודשים הועברה ההזמנה הראשונה של 23 יחידות והמטוס קיבל את השם "גלוסטר גלדיאטור", כאשר 180 יחידות נוספות הוזמנו בספטמבר. הגרסה הראשונה, סימן I, ירדה מפס הייצור ביולי 1936 והגלדיאטורים הראשונים נמסרו ב-22 בפברואר 1937, לטייסת מס' 72 של חיל האוויר המלכותי‏[2]. לאחר בניית 71 יחידות הוחלפו כל המקלעים לבראונינג.

גלדיאטור סימן II הגיע בעקבותיו כאשר ההבדלים העיקריים ביניהם היו מנוע מדגם מרקיורי חזק מעט יותר ומדחף תוצרת פיירי (Fairey), בעל עילרוד נשלט ובן שלושה להבים ממתכת לעומת זוג להבי העץ שהיו בגרסה הראשונה. הסי גלדיאטור (Sea Gladiator) היה פיתוח של גלדיאטור סימן II עבור הזרוע האווירית של חיל הים המלכותי וצויד בוו עצירה עבור נחיתה על נושאת מטוסים, בנקודות חיבור לשיגור ממעוט, בשלדה מחוזקת ובעיצוב שונה למעטפת שאיפשרה נשיאת רפסודת הצלה מגומי מתחת לגוף המטוס. מתוך ה-98 שנבנו או הוסבו כסי גלדיאטור, 54 עדיין היו בשירות כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה ב-1 בספטמבר 1939.

הגלדיאטור היה מטוס הקרב הדו-כנפי האחרון בשירות חיל האוויר המלכותי והראשון שצויד בתא טייס סגור. הייתה לו מהירות מקסימלית של 414 קמ"ש אך כבר עם כניסתו לשירות האפילו עליו המטוסים החד-כנפיים כמו ההוקר הוריקן והסופרמארין ספיטפייר של חיל האוויר המלכותי והמסרשמיט Bf 109 של הלופטוואפה.

סך הכל נבנו 747 מטוסי גלדיאטור בגרסאותיהם השונות: 483 עבור חיל האוויר המלכותי, 98 עבור חיל הים המלכותי ו-216 יוצאו למדינות אחרות (כולל מטוסים שהשתייכו בעבר לחיל האוויר המלכותי).

היסטוריה מבצעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלוסטר גלדיאטור בצבעי חיל האוויר הנורבגי 1938-1940

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, הוחלף הגלדיאטור כמטוס קו ראשון על ידי ההוריקן והספיטפייר, אך שתי טייסות גלדיאטור השתתפו במערכה על צרפת ובנורבגיה. יחד עם זאת, הגלדיאטור שירת בזירות לחימה רבות באזורים מרוחקים יותר של האימפריה הבריטית בשנות המלחמה הראשונות. מטוס הקרב הדו-כנפי הקלאסי היה אחד מענפי הייצוא הגדולים המוצלחים של בריטניה בשנים שלפני המלחמה ושירת במדינות רבות. הוא הופעל בהצלחה יחסית בשירות פינלנד כנגד מטוסי הקרב הסובייטיים במהלך מלחמת החורף, אך סבל מנחיתות כשפעל נגד מטוסי קרב גרמניים בזירות אחרות. טייסות הגלדיאטור שהופעלו בצרפת סבלו מאבידות כבדות ולא היוו יריב ראוי למטוסים הגרמניים החד-כנפיים. הסי גלדיאטור תפקד בצורה מוצלחת יותר מכיוון שאיטיותו הפכה אותו מתאים לפעולה מעל גבי נושאות מטוסים ועם פחות סיכוי להתמודד כנגד מטוסי קרב מודרניים ממנו. בזירת צפון אפריקה כנגד מטוסי הקרב האיטלקיים פעל הגלדיאטור בצורה סבירה.

סין[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 1937 הזמינה הממשלה הסינית המרכזית 36 מטוסי גלדיאטור סימן I, אשר נשלחו בארגזים דרך הונג קונג לגואנגג'ואו בשני משלוחים‏[3]. המטוסים הורכבו עד לפברואר 1938 וטיסת הבכורה המבצעית בוצעה ב-24 בפברואר, כאשר שני מטוסי קרב מדגם מיצובישי A5M של הצי הקיסרי היפני הופלו בקרב אוויר מעל אזור ננקינג, במחיר שני מטוסי גלדיאטור שאבדו. מטוסי גלדיאטור סיניים השיגו ניצחונות נוספים על מטוסי קרב יפניים בין השנים 1938-1940 במהלך מלחמת סין-יפן השנייה והיו בשימוש נרחב על ידי הסינים בטייסות ה-17, ה-28 וה-29 של הקבוצה האווירית ה-3‏[4]. הגלדיאטור נחשב על ידי הטייסים הסינים כמטוס קרב מצוין לסוגו כאשר היה איטי רק במעט בהשוואה ליריבו העיקרי באותה תקופה, המיצובישי A5M, ובעל עליונות בהבטים האחרים כמו יכולת הפניה והתמרון. הופעתו בזירה של ה-A6M זירו ועליונותו המכרעת, הביאה לסיום שירותו של הגלדיאטור בסין. הטייסים האמריקאים ממוצא סיני, סון-שואי "באפאלו" וונג (John "Buffalo" Wong) וארתור צ'ין (Arthur Chin) הפכו לאלוף ההפלות בגלדיאטור ואלוף ההפלות האמריקאי הראשון, בהתאמה. הם היו חלק מהקבוצה המקורית בת 15 טייסים סינים-אמריקאים מתנדבים שנלחמו בפלישה היפנית לסין‏[5][6].

פינלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת החורף, השיגו הפינים 30 מטוסי גלדיאטור סימן II בריטניה: עשרה מטוסים שניתנו במתנה ו-20 שנרכשו על ידי חיל האוויר הפיני, נשלחו בין ה-18 בינואר ל-16 בפברואר 1940. הגלדיאטור שירת בחיל האוויר הפיני עד 1945 אך סבלו מנחיתות רבה מול מטוסים סובייטיים מודרניים יותר במלחמת ההמשך, כתוצאה מכך שימש הגלדיאטור בעיקר לתפקידי סיור מ-1941 והלאה. במלחמת החורף הפילו טייסי גלדיאטור 45 מטוסים ובמלחמת ההמשך הופל מטוס אויב אחד. תריסר מטוסי גלדיאטור אבדו ושני טייסי גלדיאטור פיניים הפכו לאלופי הפלות.

בנוסף לשירותו של הגלדיאטור בחיל האוויר הפיני, גם חיל האוויר של המתנדבים השבדים שקיבל אחריות להגנתה האווירית של צפון פינלנד בשלב האחרון של מלחמת החורף, היה מצויד בגלדיאטור (סומן על ידי השבדים כ-J8 עבור סימן I, ו-J8A עבוד סימן II). הרגימנט האווירי F 19 הגיע ללפלנד הפינית ב-10 בינואר 1940 ונשאר שם עד תום המלחמה. ברגימנט שירתו תריסר גלדיאטורים סימן II (שניים אבדו בלחימה)‏[7], חמישה מפציצי צלילה מדגם הוקר הארט[8], מטוס קישור מדגם ראאב-קאצנסטיין RK-26 ‏ (Raab-Katzenstein RK-26) ומטוס תובלה מדגם יונקרס F 13. מטוסי הגלדיאטור, שסומנו בצבעי חיל האוויר הפיני, הפילו שמונה מטוסי אויב בקרבות אוויר והשמידו ארבעה נוספים על הקרקע‏[9][10].

נורבגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן המערכה בנורבגיה היה הגלדיאטור בשימוש על ידי הבריטים וגם על ידי הנורבגים, כאשר גף מטוסי הקרב (Jagevingen) שלהם נלחם ביומה הראשון של הפלישה הגרמנית לנורבגיה. מאוחר יותר סיפקו מטוסי גלדיאטור בריטיים חיפוי אווירי לתגבורות בעלות הברית שנשלחו לסייע לממשלה הנורבגית.

Jagevingen[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלדיאטור נורבגי מס' 427 שהופל בקרב האוויר ב-9 באפריל 1940

טייסי הגלדיאטור הנורבגיים של ה-Jagevingen חנו בשדה התעופה בפרבר פורנבו (Fornebu) שליד אוסלו. ב-9 באפריל 1940, יום הפלישה לנורבגיה, שבעת הגלדיאטור השמישים הצליחו להפיל חמישה מטוסים גרמניים: שני מטוסי קרב מדגם מסרשמיט Bf 110, שני מפציצים בינוניים מדגם היינקל He 111 ומטוס תובלה נושא צנחנים מדגם יונקרס Ju 52. גלדיאטור אחד הופל בקרב אוויר ושניים נוספים הושמדו על הקרקע בזמן שהתחמשו ותדלקו מחדש בפורנבו. המטוסים הנותרים קיבלו פקודה להתרחק מהבסיס ונחתו על אגמים קפואים סביב אוסלו, ננטשו על ידי טייסיהם ונהרסו בידי אזרחים שחיפשו "מזכרות".

טייסת מס' 263[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגלדיאטור שירת בטייסת מס' 263 של חיל האוויר המלכותי במהלך המערכה בת החודשיים בנורבגיה. הטייסת הגיעה לנורבגיה על גבי נושאת המטוסים אה"מ גלוריוס ב-24 באפריל ופעלה בתחילה ממסלול נחיתה מאולתר שהוכשר על ידי מתנדבים נורבגיים על גבי אגם קפוא במחוז אופלנד (Oppland) בדרום נורבגיה. לאחר פחות משבוע, הפכו כלל המטוסים לבלתי שמישים והטייסת פונתה לבריטניה.

לאחר הצטיידות מחדש, הטייסת שבה לפעול ב-21 במאי, כשהפעם מוקמה בצפון נורבגיה ופעלה מבסיס ברדופוס (Bardufoss) הסמוך לנרוויק. טייסת מס' 263 תוגברה על ידי מטוסי ההוקר הוריקן של טייסת מס' 46, שלאחר פעילות של מספר ימים ממסלול מאולתר עברה גם היא לברדופוס ב-27 במאי. משימת הטייסות הייתה להגן על ספינות הצי המלכותי ולקיים עליונות אווירית מעל אזור נרוויק. הפעילות הייתה קצרה אך אינטנסיבית, כאשר ב-2 ביוני, בתגובה לפלישת הגרמנים לצרפת הורתה ממשלת בריטניה על הכנות לפינוי נורבגיה.

עד לפינוי, הטייסת ביצעה 249 גיחות והפילה 26 מטוסי אויב. עשרת מטוסי הגלדיאטור ששרדו נחתו על סיפונה של הגלוריוס ב-7 ביוני. במהלך הפלגתן של הגלוריוס ומשחתות הליווי שלה בחזרה לבריטניה הן יורטו על ידי סיירות המערכה של הקריגסמרינה, השרנהורסט והגנייזנאו. נושאת המטוסים טובעה ועליה מטוסים של ארבע טייסות שונות. טייסת מס' 263 איבדה בקרב הימי את מפקדה ותשעה טייסים נוספים‏[11][12].

הקרב על בריטניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טייסת מס' 247 פעלה מדבון שבדרום-מערב אנגליה בזמן הקרב על בריטניה. אף על פי שלא בוצעו גיחות קרביות במהלך שיא הקרב, הצליח גלדיאטור אחד ליירט מפציץ היינקל He 111 באוקטובר 1940 אך נכשל בהפלתו. טייסת מס' 239 שטסה במשימות של שיתוף פעולה עם הצי, וטייסת מס' 804 של זרוע האוויר של הצי המלכותי (שהפעילה מטוסי סי גלדיאטור), פעלו גם הן בזמן הקרב על בריטניה.

הים התיכון והמזרח התיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזירות הים התיכון והמזרח התיכון בשנים 1940-1941, שירת הגלדיאטור בארבעה חילות אוויר של בעלות הברית: חיל האוויר המלכותי, חיל האוויר המלכותי האוסטרלי, חיל האוויר של דרום אפריקה וחיל האוויר המלכותי היווני. לגלדיאטור הייתה הצלחה יחסית כנגד חיל האוויר המלכותי האיטלקי (הרג'ה אירונאוטיקה) שהיה מצויד בעיקר במטוסים הדו-כנפיים מהדגמים פיאט CR.32 ופיאט CR 42, וכנגד מפציצי הלופטוואפה. הם סבלו אבידות כבדות יותר בקרבות כנגד המטוסים החד-כנפיים פיאט G.50 ומאקי C.200. אלוף ההפלות הדרום אפריקני (ששירת בחיל האוויר המלכותי) מרמדוק "פאט" פאטל הפיל 15 מטוסים איטלקיים במערכות צפון אפריקה ויוון כטייס גלדיאטור, מה שהפך אותו לאלוף ההפלות הבריטי הבכיר ביותר במטוס דו-כנפי במלחמת העולם השנייה.

המלחמה האנגלו-עיראקית ב-1941 הייתה ייחודית בכך שהשתתפו בה מטוסי גלדיאטור משני צדי המתרס כמטוס הקרב העיקרי של חילות האוויר העיראקי והבריטי. הגלדיאטור השתתף גם במערכה בסוריה ובלבנון כנגד צרפת של וישי.

מלטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמונה (מס' סידורי N5520), גלוסטר סי גלדיאטור בשדה תעופה במלטה בסביבות ספטמבר 1940. במטוס הותקנו מנוע בריסטול מרקיורי ומדחף שלושה להבים המילטון סטנדרט שנלקחו ממפציץ בריסטול בלנהיים.

אחת המערכות הידועות בהן השתתף הגלדיאטור היה בזמן המצור על מלטה ב-1940. כוח מטוסי הקרב שהגן על מלטה היה מורכב, במשך עשרה ימים, ממספר קטן של מטוסי גלדיאטור, מה שהוביל למיתוס לפיו הגנתה האווירית של מלטה התקיימה בזכות שלושה מטוסי סי גלדיאטור שנקראו תקווה, אמונה וצדקה (Faith, Hope and Charity). למעשה ניתנו השמות למטוסים רק לאחר סיום הקרב ומספר גדול יותר של מטוסים היה בשימוש, אף על פי שלא תמיד באותו הזמן, ואחרים שימשו כמקור לחלקי חילוף.

משלוח של 18 מטוסי סי גלדיאטור מטייסת מס' 802 של הזרוע האווירית של הצי המלכותי הגיע (בארגזים) למלטה בתחילת 1940 על גבי נושאת המטוסים אה"מ גלוריוס. שלושה נשלחו לקחת חלק במערכה בנורבגיה ושלושה נוספים נשלחו למצריים. באפריל הוחלט שמלטה זקוקה להגנת מטוסי קרב והוקם גף מטוסי קרב שפעל מבסיס חאל פאר, כאשר כוח האדם הורכב מטייסי חיל האוויר המלכותי וזרוע האוויר של הצי המלכותי. מספר מטוסי סי גלדיאטור הורכב ונערכו טיסות ניסוי. עד יוני, התרסקו שני מטוסים ושניים נוספים הורכבו. צדקה הופל ב-29 ביולי 1940 בעת נסיון ליירט מפציצי סבויה מרקטי SM.79 בליווי תשעה מטוסי פיאט CR 42. תקווה הושמד בהפצצה אווירית בעודו על הקרקע במאי 1941. אמונה שרד את המלחמה. גורלם של לפחות חמישה מטוסים נוספים שפעלו ממלטה לא תועד היטב כגורלם של שלושת המטוסים הנ"ל‏[13].

צפון אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת המערכה בצפון אפריקה התמודד הגלדיאטור בעיקר כנגד הפיאט CR 42. לכאורה, המטוס האיטלקי הדו-כנפי היה מהיר מהגלדיאטור ובעל יכולת תמרון טובה יותר, אך הגלדיאטור היה מצויד במכשיר קשר, שהיווה יתרון טקטי חשוב בביצוע תקיפות מתואמות עם מספר גדול של מטוסים. כמו כן, בגובה נמוך היו ביצועיו של הגלדיאטור טובים יותר ויכולת התמרון האופקית שלו האפילה על זו של יריבו האיטלקי.

טייסת הגלדיאטור הראשונה (מס' 33) של חיל האוויר המלכותי הגיעה למצריים במרץ 1938 ועד לפרוץ המלחמה הגיעו שתי טייסות נוספות. לגלדיאטור היו הצלחות כנגד המטוסים האיטלקיים: טייסת מס' 33 הפילה 38 מטוסים בקרבות אוויר ועוד 20 על הקרקע בששת השבועות הראשונים ללחימה. אירוע ראוי לציון היה ב-6 באוגוסט, כאשר שלושה-עשר מטוסי גלדיאטור יירטו 27 מטוסי C.R 42, הפילו תשעה מהם ואיבדו רק שני מטוסים. מוקד הלחימה במזרח הים התיכון הועבר ליוון וטייסות הגלדיאטור הועברו לשם. כשחודשו הקרבות בצפון אפריקה כבר הוחלף הגלדיאטור בהוריקן.

מזרח אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 1940, היו בשירות חיל האוויר האיטלקי המלכותי במזרח אפריקה בין 200 ל-300 מטוסים שמישים‏[14]. אף על פי שחלקם נחשבו מיושנים, הרי שלעומת הבריטים היו לאיטלקים כמה מהמטוסים הטובים ביותר בזירה זו. מטוס הקרב האיכותי ביותר ברשות האיטלקים היה הפיאט C.R. 42, כאשר ביחד עם מפציצי הסבויה-מרקטי S.M 79 ו-S.M 81 היוו איום משמעותי על הכוחות הבריטים במזרח אפריקה. מולם יכלו הבריטים להעמיד בתחילת המערכה כמאה מטוסים ששימשו בעיקר למטרות קישור והפצצה. שישה מטוסי גלדיאטור היו מוצבים בפורט סודן ותחת אחריותם היו בין השאר תפקידי הגנה אווירית לאזור הים האדום, פורט סודן וחרטום. באוגוסט תוגברו מטוסי הקרב בסודן על ידי תשעה גלדיאטורים מטייסת מס' 1 של חיל האוויר של דרום אפריקה שהגיעו לחרטום בסוף יולי 1940. תשעה גלדיאטורים נוספים מהטייסת טסו ממצרים לקניה[15].

אף על פי שבתחילה נהנו האיטלקים מעליונות אווירית הודות לכמות ואיכות המטוסים, ולטייסים מאומנים ובעלי נסיון קרבי ממלחמת האזרחים בספרד ומהמלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה, הם סבלו ממחסור בדלק, תחמושת וחלקי חילוף. העובדה שהאיטלקים במזרח אפריקה היו למעשה מנותקים מאיטליה הביאה לכך שהעדר תגבורות למילוי האבדות שנגרמו בקרבות שחקו את כוחות חיל האוויר האיטלקי עד שבהדרגה איבד את שליטתו באוויר.

ההפלה האחרונה במערכה במזרח אפריקה הייתה ב-24 באוקטובר 1941. גלדיאטור מטייסת מס' 3 של חיל האוויר של דרום אפריקה הפיל את אחד משני הפיאט C.R 42 האחרונים ששרדו באזור גונדר[16].

יוון[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלישיית גלדיאטור במבנה

לאחר שאיטליה כבשה את אלבניה ב-7 באפריל 1939, גבר המתח בינה לבין יוון. יום לאחר שהאולטימטום האיטלקי נדחה פרצה ב-28 באוקטובר 1940 מלחמת איטליה-יוון.

בריטניה שלחה עזרה באמצעות טייסת מס' 80, שחלקים ממנה הגיעו לטריקלה ב-19 בנובמבר. עוד באותו היום נערכה גיחת הבכורה של הטייסת והפתיעה מבנה של מטוסי C.R 42 ו-G.50 מעל קוריצה שבאלבניה, כאשר ארבעה מטוסים איטלקיים הופלו. ב-27 בנובמבר תקפו שבעה מטוסי גלדיאטור שלושה C.R 42 והפילו את מפקד טייסת מס' 364. ב-28 בנובמבר הופל גם מפקד טייסת מס' 365 האיטלקית בקרב אווירי בו הופלו שבעה מטוסים, ארבעה מהם בריטיים. ב-3 בדצמבר תוגברו הבריטים במטוסי גלדיאטור של טייסת מס' 112. למחרת, קרב אווירי בין 20 מטוסי גלדיאטור לעשרה C.R 42 הסתיים באיבוד חמישה מטוסים, מהם שניים איטלקיים. לאחר הפסקה של שבועיים חזרה טייסת מס' 80 לפעילות ב-19 בדצמבר 1940. ב-21 בדצמבר עשרה מטוסי גלדיאטור יירטו 15 מטוסי C.R 42 כאשר שני מטוסים מכל צד הופלו‏[17]. מספר ימים לאחר מכן יורטו מספר מבני מפציצים איטלקיים והפלות נוספות הושגו.

טייסת מס' 112 הועברה בשלמותה לפרבר אלוסינה (Eleusina) שליד אתונה בסוף ינואר 1941, ובסוף פברואר קיבלה את מטוסי הגלדיאטור של טייסת מס' 80, לאחר שהאחרונה עברה הסבה למטוסי הוקר הוריקן. ב-5 באפריל פלשו הגרמנים ליוון ועד מהרה השיגו עליונות אווירית. מטוסי הגלדיאטור סייעו בחיפוי על נסיגתם של בעלות הברית, לפני שטסו לכרתים במהלך השבוע האחרון של אפריל. בכרתים השיגה טייסת מס' 112 מס' הפלות של מטוסים גרמניים דו-מנועיים לפני שפונו למצריים במהלך הקרב על כרתים.

שני הגלדיאטורים הראשונים של חיל האוויר המלכותי היווני היו רכישה פרטית של איש עסקים מקומי ב-1938 וניתנו במתנה, אך לא נעשה בהם שימוש מבצעי. בזמן הפלישה האיטלקית, היו טייסות מטוסי הקרב היווניות תחת לחץ כבד ומטוסים נוספים הגיעו אליהם בצורת גלדיאטורים שהשתייכו לחיל האוויר המלכותי בעבר. ב-2 בדצמבר 1940 הוטסו שישה גלדיאטורים של טייסת מס' 112 ממצריים ונמסרו ליוונים. הטייסים הבריטיים הוחזרו במטוס בומביי. למטוסים אלה נוספו עוד שישה מטייסת מס' 80 ואחד מטייסת מס' 112. לטייסת שקיבלה אותם, Mira‏ 21, היו באותה עת גם מטוסי PZL P.24 והם חולקו בין טייסות אחרות בזמן ש-Mira ‏21 הצטיידה מחדש. ב-23 בדצמבר הפכה הטייסת למבצעית ובין ה-8 בינואר ל-2 באפריל 1941 הפילה שמונה מטוסים. רוב מטוסי הטייסת הושמדו על הקרקע בתקיפות אוויריות של הלופטוואפה ב-19 וב-20 באפריל‏[18].

עיראק[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוסי גלדיאטור של טייסת מס' 3 של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי בטיסה נמוכה מעל חדר המבצעים הנייד שלהם, ליד סאלּום, מצרים, במהלך מבצע מצפן

.

מאז 1932, עת קיבלה עיראק את עצמאותה מבריטניה, אומן וצויד חיל האוויר המלכותי העיראקי על ידי הבריטים. כתוצאה מכך הייתה דומיננטיות של מטוסים תוצרת בריטניה במצאי העיראקי, בצירוף מטוסים תוצרת איטליה וארצות הברית. ב-1941, הורכבה טייסת מטוסי הקרב העיראקית היחידה, מס' 4, מתשעה מטוסי גלדיאטור שחנו בכירכוכ[19] והועברו לאחר תפיסת השלטון על ידי רשיד עלי אל-כילאני לבסיס חיל האוויר ראשיד שליד בגדד.

לאחר מתקפת המנע של חיל האוויר המלכותי מבסיס חבניה על הכוחות שצרו עליו, לקחו מטוסי הגלדיאטור העיראקיים חלק בהתקפות צליפה על הבסיס ב-2 במאי 1941 ופגעו במספר מטוסים על הקרקע. מרבית המטוסים העיראקיים הושמדו באוויר או על הקרקע במהלך הימים הבאים.

לפני תחילת הקרבות בעיראק, היו בבית הספר לטיסה של חיל האוויר המלכותי בחבניה שלושה מטוסי גלדיאטור ישנים ששימשו כאמצעי תחבורה פרטי עבור קציני הבסיס. כשגברה המתיחות באזור הגיעו ב-19 באפריל שישה מטוסי גלדיאטור בטיסה ממצריים. כשפרצו הקרבות הם השתתפו בגיחות רבות כנגד מטרות אוויר וקרקע כאשר הם פועלים ממגרש הפולו של הבסיס. כוח הגלדיאטורים בעיראק תוגבר ב-11 במאי בחמישה מטוסים נוספים מטייסת מס' 94 שהגיעו מאיסמעיליה שליד תעלת סואץ. תגבורת אחרונה של ארבעה גלדיאטורים מטייסת מס' 94 הגיעה לחבניה ב-17 במאי.

קרב האוויר היחיד של גלדיאטור בריטי כנגד גלדיאטור עיראקי ב-7 במאי הביא להפלת האחרון מעל בעקובא (Baqubah). ההפלה היחידה שנרשמה לזכות הגלדיאטורים העיראקיים הייתה של מפציץ ויקרס ולינגטון בשיתוף עם אש נ"מ ב-4 במאי.

מיד לאחר שהדיח את המלך פייסל השני, פנה ראש הממשלה העיראקי רשיד עלי אל-כילאני לגרמניה ואיטליה בבקשה לסיוע כנגד ההתקפה הבריטית הצפויה. בתגובה הרכיבו הגרמנים כוח משימה של הלופטוואפה, שמטוסיו נצבעו בצבעי חיל האוויר העיראקי, שנקרא Fliegerführer Irak (פיקוד הטיסה של עיראק). כוח המשימה החל לפעול ב-14 במאי ממוסול לפני שהוכרע כתוצאה ממחסור באספקה, תגבורות, דלק איכותי והתקפות אגרסיביות של חיל האוויר המלכותי. קרב אוויר שנערך מעל ראשיד בין שני מטוסי גלדיאטור לשני מטוסי מסרשמיט Bf 110 הסתיים בהפלתם המהירה של המטוסים הגרמניים. עד לסיום הקרבות בעיראק איבדו הגרמנים 14 מטוסי מסרשמיט Bf 110 וחמישה היינקל He 111.

האיטלקים שלחו לעזרת העיראקים תריסר C.R 42 ב-23 במאי ואיבדו אחד בקרב אוויר עם גלדיאטור ב-29 במאי מעל חאן נוקוטה (Khan Nuquta)‏‏[20].

העיראקים הוסיפו להשתמש בגלדיאטור במשימות תקיפה קרקעית עד 1949 כנגד הכורדים.

סוריה ואיראן[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום הקרבות בעיראק החליטו הבריטים לפלוש לסוריה וללבנון שהיו תחת שלטון צרפת של וישי. הצרפתים תמכו במרד העיראקי, שיתפו פעולה עם הגרמנים והאיטלקים ומטוסי הלופטוואפה תדלקו בבסיסים צרפתיים בסוריה בדרכם להפצצת כוחות בריטיים בעיראק. בזמן המערכה בת החודש (יוני-יולי 1941), נערכו קרבות קשים ביבשה ובאוויר עד לכניעת הצרפתים ב-12 ביולי 1941.

גף X ‏ (Flight X), הורכב מגלדיאטורים שנאספו מטייסות שונות שהוסבו לשימוש במטוסים אחרים. הגף פעל מעמאן מה-7 ביוני במשימות של פטרולים מעל הכוחות שהתקדמו בסוריה, והפיל ארבעה מטוסים צרפתיים מדגם דבואטין D.520. הגף איבד גלדיאטור אחד בקרבות אוויר וגלדיאטור נוסף ניזוק.

הגף פורק בחבניה ב-30 ביולי, וארבעה ממטוסיו הועברו לטייסת חדשה, מס' 261, שהשתתפה בפלישה הבריטית-סובייטית לאיראן ב-25 באוגוסט 1941‏‏[21].

גף X הוקם מחדש ב-16 ביולי 1942 באבאדאן ופורק סופית ב-30 באוקטובר באותה שנה. מטוסיו הועברו ברובם לחיל האוויר העיראקי שנבנה מחדש על ידי הבריטים‏[22].

21 מטוסי גלדיאטור שנאספו מיחידות שונות ששירתו במזרח התיכון הוצעו על ידי ראש מטה חיל האוויר המלכותי באמצע 1941 כתגבורת עבור הגנתה של סינגפור כנגד האיום היפני הגובר. ההצעה נדחתה ומאוחר יותר נשלחו לסינגפור תגבורות של מטוסי הוקר הוריקן.

לאחר שיצאו משירות כמטוסי קרב, השתלבו הגלדיאטורים של חיל האוויר המלכותי ביחידות לא קרביות כגון ביצוע מדידות מטאורולוגיות וחלקם אף שירת עד 1946‏‏[23].

פלשתינה ארץ-ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

טייסת מספר 33 של חיל האוויר המלכותי מצוידת במטוסי גלדיאטור הועברה לשדה התעופה בלוד לאחר פתיחתו בשנת 1938.

מדינות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוסי גלדיאטור בלגיים ספגו אבידות כבדות במהלך הפלישה הגרמנית ב-1940 כאשר כל 15 המטוסים אבדו. מנגד, הם גרמו נזק לשני מפציצים בלבד.

חיל האוויר האירי רכש ארבעה מטוסי גלדיאטור ב-9 במרץ 1938‏[24]. ב-29 בדצמבר 1940 הוזנקו שני גלדיאטורים מבלדונל (Baldonnel) לעבר יונקרס Ju 88 גרמני שהיה בטיסת צילום מעל דבלין, אך נכשלו ביצירת מגע. אף על פי שהגלדיאטורים האיריים לא הצליחו ליירט מטוסים שחדרו לשטחם, הם הפילו בלוני נ"מ שהשתחררו מכבליהם ונסחפו מבריטניה לכיוון אירלנד[24].

ברית המועצות עשתה שימוש בגלדיאטורים ליטאיים ולטביים לאחר שפלשה למדינות הבלטיות ביולי 1940‏‏[25]. הלופטוואפה בתורו השתמש בגלדיאטורים שנתפסו מהרוסים בזמן מבצע ברברוסה וככל הנראה גם מהנורבגים לאחר המערכה בנורבגיה, בתור מטוסי אימון לגוררי דאונים בין 1942 ל-1943 ויצאו משימוש בסוף אותה שנה, כתוצאה ממחסור בחלקי חילוף‏‏[26][27].

מטוסי הגלדיאטור של פורטוגל הועברו מתפקידם כמטוסי קו ראשון בסוף 1943, ושימשו כמטוסי אימון מתקדם עד 1953‏‏[28].

גרסאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אב הטיפוס הראשון של הגלדיאטור, SS.37, בעל שלדת גלוסטר גאונטלט, אפריל 1935.

SS.37

אב-טיפוס

גלדיאטור סימן I

גרסה בעלת מנוע כוכבי בריסטול מרקיורי (Bristol Mercury)‏ IX מקורר אוויר 840 כ"ס. מדחף בעל שני להבים.
סומן כ-J 8 בחיל האוויר השבדי. סופק בשנים 1937-1938. 378 יחידות נבנו.

גלדיאטור סימן II

גרסה בעלת מנוע כוכבי בריסטול מרקיורי VIIA מקורר אוויר ומדחף בעל שלושה להבים.
סומן כ-J 8A בחיל האוויר השבדי. 270 יחידות נבנו.

סי גלדיאטור גרסת ביניים (Sea Gladiator Interim)

מטוס קרב חד-מושבי עבור חיל הים המלכותי. 38 יחידות נבנו וצוידו בווי עצירה לנחיתה על גבי נושאת מטוסים.

סי גלדיאטור (Sea Gladiator)

מטוס קרב חד-מושבי עבור חיל הים המלכותי. 60 יחידות נבנו. בעל ווי עצירה ורפסודת הצלה.

שירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלדיאטור סימן I שבדי במהלך מלחמת החורף, מרץ 1940.

הגלדיאטור שירת במדינות הבאות:

מפרט טכני (גלוסטר גלדיאטור סימן I)[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרשים גלדיאטור סימן I

מאפיינים כלליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צוות: 1
  • אורך: 8.36 מטר
  • מוטת כנפיים: 9.83 מטר
  • גובה: 3.58 מטר
  • שטח כנף: 30 מ"ר
  • משקל ריק: 1,462 ק"ג
  • משקל מקסימלי: 2.088 ק"ג
  • מנוע: 1 X כוכבי בריסטול מרקיורי IX, ‏ 830 כ"ס

ביצועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מהירות מקסימלית: 407 קמ"ש בגובה 4,400 מטר
  • מהירות שיוט: 338 קמ"ש
  • מהירות הזדקרות: 85 קמ"ש
  • זמן שהייה באוויר: שעתיים
  • סייג רום: 10,000 מטר
  • מהירות טיפוס: 11.7 מטר/שנייה
  • זמן טיפוס לגובה 3,050: 4.75 דקות

חימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מקלעים:
    • 71 המטוסים הראשונים: 2 X ‏ 7.7 מ"מ ויקרס בצידי גוף המטוס, מסונכרנים עם סיבוב המדחף. 2 X ‏ 7.7 מ"מ לואיס, אחד בכל צד, תחת הכנף הימנית.
    • המטוסים הבאים: 4 X ‏ בראונינג 7.62 מ"מ: זוג בצידי גוף המטוס, מסונכרנים עם סיבוב המדחף. אחד בכל צד, תחת הכנף הימנית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Thomas, עמודים 6, 83
  2. ^ Thomas, עמוד 6
  3. ^ Thomas, עמוד 10
  4. ^ Gustavsson,Håkan. "Chinese Air Force use of the Gloster Gladiator during the Second World War". Håkans aviation page
  5. ^ Gustavsson,Håkan. "Major 'Buffalo' Wong Sun-Shui". Håkans aviation page
  6. ^ Gustavsson,Håkan. "Major 'Arthur' 'Art' Chin Shui-Tin". Håkans aviation page
  7. ^ Henriksson, Lars. "J 8 - Gloster Gladiator (1937-1947)". Military Aviation in Sweden
  8. ^ Henriksson, Lars. "B 4 - Hawker Hart (1934-1947)". Military Aviation in Sweden
  9. ^ Gustavsson,Håkan. "F19 and the Winter War". Håkans aviation page
  10. ^ Joseph Frank. The Axis Air Forces: Flying in Support of the German Luftwaffe. ABC-CLIO, 2011. ISBN 031339590X
  11. ^ New Zealanders with the Royal Air Force (Vol. I) Chapter 3 — ""Meeting the German Attack." New Zealand Electronic Text Centre, University of Victoria, 2008. p.46-49
  12. ^ Royal Air Force History: History of No. 263 Squadron. Royal Air Force
  13. ^ Gustavsson,Håkan. "Gloster Gladiator in Fighter Flights service". Håkans aviation page
  14. ^ Niehorster, World War II Armed Forces – Orders of Battle and Organizations
  15. ^ Crawford, Alex."South African Air Force Gladiators". web.archive.org
  16. ^ Gustavsson, Håkan. "Biplane Fighter Aces from the Second World War." Håkans aviation page.
  17. ^ Gustavsson, Håkan. "Biplane Fighter Aces: Squadron Leader William Joseph ‘Bill’ Hickey DFC, RAF no. 32035." Håkans Aviation page.
  18. ^ Gustavsson,Håkan. "Greek Air Force use of the Gloster Gladiator during the Second World War." Håkans Aviation page
  19. ^ Niehorster, Royal Iraqi Army - Royal Army Air Force, 15 April 1941
  20. ^ Crawford, Alex."The Iraqi Revolt".web.archive.org
  21. ^ Crawford, Alex."'X' Flight RAF." web.archive.org
  22. ^ Gustavsson, Håkan."Gloster Gladiator in Fighter Flights service."Håkans Aviation page.
  23. ^ Gustavsson, Håkan. "Gloster Gladiator in Meteorological Flights service." Håkans Aviation page.
  24. ^ 24.0 24.1 Crawford, Alex."Irish Air Corps Gladiators". web.archive.org
  25. ^ Gustavsson, Håkan."Soviet Red Air Force (VVS) use of the Gloster Gladiator during the Second World War". Håkans aviation page
  26. ^ Gustavsson, Håkan."Luftwaffe use of the Gloster Gladiator during the Second World War." Håkans aviation page
  27. ^ Crawford, Alex."Luftwaffe Gladiators". web.archive.org
  28. ^ Gustavsson, Håkan."Portuguese Air Force use of the Gloster Gladiator during the Second World War." Håkans aviation page.