גלוסטר מטאור
| גלוסטר מטאור | |
|---|---|
 מטאור של חיל האוויר הישראלי, 1954 |
|
| מאפיינים כלליים | |
| ארץ ייצור |  בריטניה |
| יצרן | גלוסטר |
| טיסת בכורה | 3 במרץ 1943 |
| תקופת שירות | 27 ביולי 1944 |
| צוות | טיס יחיד או טייס ונווט |
| יחידות שיוצרו | 3,947 |
| משתמש ראשי | חיל האוויר הבריטי |
| ממדים | |
| אורך | 12.5 מטרים |
| גובה | 3.96 מטרים |
| מוטת כנפיים | 13.1 מטרים |
| משקל ריק | 3,690 ק"ג |
| משקל טעון | 6,260 ק"ג |
| ביצועים | |
| מהירות מרבית | 670 קמ"ש בגובה 3000 מטרים |
| קצב נסיקה | 35.6 מטר בשניה |
| טווח טיסה מרבי | 1,610 קילומטר |
| דחף | 7.56 קילו ניוטון |
| תרשים | |
 |
|
המטאור הוא מטוס הקרב הסילוני הראשון בשירות חיל האוויר המלכותי הבריטי בתקופת מלחמת העולם השנייה. נכנס לשירות ב-12 ביולי 1944 ופעילותו המבצעית הראשונה התקיימה ב-27 ביולי 1944.
המטוס תוכנן על ידי ג'ורג' קרטר מחברת המטוסים גלוסטר כלי טיס (Gloster Aircraft Company) וטס לראשונה ב-1943. המטאור לא היה מטוס מתקדם מבחינה אווירו-דינמית, ואף לא המטוס המהיר בעולם בזמן שהוכנס לשירות, אך המטוס היה מטוס יעיל ושימש שנים חיילות אוויר שונים ברחבי העולם עד שנות ה-70. מלבד מחיל האוויר הישראלי והבריטי, היה המטאור גם בשימוש חיל האוויר המלכותי האוסטרלי בתקופת מלחמת קוריאה, כמו גם בשירות חיל האוויר המצרי וחיל האוויר הסורי.
[עריכה] תכנון ופיתוח
האבטיפוס של המטוס מונע הסילון הבריטי הראשון - Gloster E. 28/39, טס בפעם הראשונה ב-15 במאי 1941. בעקבות זאת, משרד התעופה הבריטי הוציא חוזה לפיתוח מטוס קרב סילוני דו מנועי.
תוכנן מטוס הבנוי מתכת עם כן נסע תלת-גלגלי, כנפיים ישרות ונמוכות, מנוע סילון באמצע כל כנף וזנב מוגבה על מנת שלא ייפגע מגזי הפליטה של המנוע. נבנו שמונה אבי-טיפוס. בעקבות קשיים בהשגת אישור דגם למנועים, טיסתו הראשונה התקיימה רק בשנה העוקבת, למרות שמבחני הסעה נערכו בסמוך לבנייה. נבחר אב הטיפוס החמישי שהמריא לראשונה ב-5 במרץ 1943.
במקור, שמו של מטוס הקרב היה תנדרבולט, אך על מנת למנוע בלבול עם המטוס P-47 תנדרבולט שונה שמו ל"מטאור".
ב-12 בינואר 1944 המריא מטוס המטאור F.1 הראשון.המטאור F-1 סבל מבעיות אופייניות למטוסי הסילון הראשונים: בעיות יציבות וקושי בהפעלת מערכת בקרת טיסה במהירויות עבר-קוליות. המטאור היה מטוס הקרב הסילוני הראשון בשרות חיל האוויר הישראלי.
[עריכה] בשרות חיל האוויר הישראלי
בשנת 1953 נחתמת עסקה עם חברת "גלוסטר" הבריטית לקניית 11 מטוסי מטאור עבור חיל האוויר בשווי 2,100,000 דולר. לקניה זו קדמו התלבטויות רבות במערכת הביטחון, אך החשש כי בריטניה תמכור את המטוסים הללו בסופו של דבר למדינות ערב, וישראל תתקשה לעמוד ביחסי הכוחות החדשים שיווצרו, הכריעה בעד ביצוע העסקה. ראשוני המטוסים הוטסו ארצה על ידי טייסי חיל האוויר המלכותי, נחתו תחילה בקפריסין (שהייתה עדיין מושבה בריטית) ונמסרו לצה"ל בשנת 1953. שני המטוסים הראשונים, מדגם האימון, זכו לשמות: "סופה" ו"סער" על ידי דוד בן-גוריון. בהמשך נרכשו מטאורים נוספים,בנוסף למטוסי הקרב, גם מדגמי קרב-צילום,קרב-לילה ואימון.
ב 1 בספטמבר 1955 - נזקפה לזכות חיל האוויר הישראלי ההפלה הסילונית הראשונה במזרח התיכון שבה הפיל מטוס מטאור שני מטוסי ומפייר מצריים. באותו בוקר התקבלה התרעה מיחידת הבקרה המרכזית ברמלה על חדירת ארבעה מטוסי ומפייר מצריים בגובה נמוך, מצפון לרצועת עזה. בשעה 6:52 הוזנק לעברם מטוס מטאור שהוטס על ידי סרן אהרן יואלי וסרן יואש ("צ'אטו") צידון, שהיו בכוננות בחצור. הפלה זו הוותה שלב נוסף במתיחות ההולכת וגוברת בין ישראל ומצרים באותה תקופה.
ב 28 באוקטובר 1956, בלילה שלפני תחילת מבצע "קדש", הפיל מטוס מטאור לילי שהוטס על ידי הטייס יואש צידון (צ'אטו) והנווט אלישיב ברוש מטייסת 119 מטוס מטען ונוסעים מסוג איליושין Il-14, שהטיס את חברי המטכ"ל המצרי מסוריה למצרים, (מבצע תרנגול). הייתה זו ההפלה האחרונה של מטוס המטאור.
ב- 8 בפברואר 1957 התרסק בים התיכון בין טירת הכרמל לחיפה מטוס מטאור מטייסת הסילון הראשונה שהיה בגיחת אימון וטייסו, סג"מ אביהו מושקוביץ הוכרז נעדר עד היום.
המטאורים שרתו בטייסת 117 , טייסת 119 (כמטוסי קרב לילה), טייסת 115 (מטאורים מסוג T.MK.7) ואח"כ בטייסות 107 ו-110, שם שרתו כמטוסי אימון והסבה לטיסה בצוותים.
מטוסי המטאור יצאו משירות בחיל האוויר בשנת 1964.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- גלוסטר (הוקר סידלי) מטאור, באתר חיל האוויר הישראלי
- מיטאור 8, בטאון חיל האוויר 63, נובמבר-דצמבר 1963, עמ' 60-58, באתר הספרייה הדיגיטאלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר
